חצי הגמר: משחק 2

[ציףציף1000]

../images/Emo106.gif חצי הגמר: משחק 2 ../images/Emo106.gif

רשימה מס' 1 Pink Floyd - The Dark Side Of The Moon למרות שזה לא האלבום האהוב שלהם עליי, תמיד ישאר לו מקום סנטימנטלי אצלי, וכדי לייצג את פינק פלויד הבחירה שלו היא הנכונה לדעתי. Led Zeppelin - Led Zeppelin כשאלוהים ברא את הבלוז רוק הוא חשב בדיוק על זה. מדהים ועוצמתי במיוחד! The Velvet Underground - The Velvet Underground & Nico כשכל העולם דיבר על סמים קלים אהבה וסקס חופשי, לו ריד וחבורתו שרו על הרואין, סאדו-מאזו ובדידות מנוכרת. והעטיפה שלו פשוט מדהימה! The Beatles - Sgt. Pepper´s Lonley Hearts Club Band קשה לבחור את האלבום הכי טוב של הביטלס אבל לפחות מבחינתי לסמל פלפל אין מתחרים. העולם היה ממש נראה שונה בלי האלבום הזה. Neil Young - Harvest קאנטרי? רוק? בלוז? לא ברור. מה שכן, זה האלבום הכי מקסים שיש. King Crimson - In The Court Of The Crimson King נחשב לאלבום הפרוג הראשון, אבל מבחינתי מדוברת באחד מהאלבומים הכי שלמים שיצאו אי פעם. בהחלט בליגה של הגדולים. The Doors - The Doors קול עמוק, אורגן מחשמל ופסיכדליה טובה. מה צריך עוד? מאיר אריאל - שירי חג ומועד ונופל הבוב דילן הישראלי, ואחד הכותבים הכי מוכשרים שהיו לנו כאן, בדיסק הראשון שלו. רק לקרוא את המילים זו חויה רוחנית בפני עצמה! Yes - Fragile האמת שאני לא כל כך אוהב פרוג, אבל האלבום הזה עוד נשאר עוד איכשהו אהוב עליי. מאוד. טוב כשיש לך פתיחה כזו וסיום כזה, זה לא חוכמה! Pink Floyd - The Piper At The Gates Of Dawn חשבתי המון איך לסגור את הרשימה, והחלטתי לשים עוד אלבום של הלהקה הכי משמעותית בתקופת נעוריי בתיכון. האלבום שהתחיל את הכל לפינק פלויד וגם בשבילי. את שלושת אלבומי האקסטרא שלי [לסיבוב ה-2] החלטתי להקדיש לסגנון האהוב עליי, בלוז: The Doors - L.A Woman הם יודעים לעשות גם בלוז ככל הנראה. כרגיל, השיר סיום הוא מעלף! Janis Joplin - Pearl הגברת הראשונה של הבלוז, באלובם מסחרר. ברגע ששמעתי אותו התאהבתי (וה לא קורה לי עם הרבה אלבומים). Derek and the dominos - Layla (and other assorted love songs) כשאלוהים עושה בלוז, איך זה לא יכול להיות הכי טוב שאפשר. קלפטון ודויין אולמן הם פשוט שני גיטריסטים עצומים שהתאחדו לאלבום מצוין. Nick Drake - Pink Moon אלבום שהכרתי רק ממש לא מזמן, אבל הוא כבש אותי מהר מהצפוי. השירים שם כל כך רגישים ומרגשים. העצבות באלבום הזו פשוט ממש מדהימה. שלום חנוך ואריק אינשטיין - שבלול לקח לי יחסית הרבה זמן להתחבר לאלבום המעולה הזה. ומשמיעה לשמיעה אני מגלה עוד דברים חדשים שמוצאים חן בעיניי. בייחוד אחרי שגיליתי את התקליט שלו בבית. Bob Dylan - Desire האלבום הראשון שלי של רוברט היהודי הנודד. שירים מדהימים פשוט מההתחלה עד הסוף, וחוץ מזה אחד השירים האהובים עליי ביותר נמצא שם: Onre more cup of coffee Led Zeppelin - How The West Was Won אחרי שנים של מחסור בהופעה טובה של לד זפלין מגיע האלבום הזה. אם חשבתם שבאולפן ג´ימי וחבריו נשמעים כמו חיה רעה, כנראה שלא שמעתם את האלבום המשולש הזה. מומלצים: גרסאות ארוכות ל Moby Dick, Whola Lotta Love, Dazed and Confused הבילויים - הבילויים החלטתי קצת לחרוג משנות השישים - שבעים אל שנות האלפיים. הבילויים באלבומם הראשון והיחיד (בינתיים) מפציצים. שירים מכל הסגנונות, טקסטים מצחיקים ושנונים ורמת כיף גבוהה. נראה לי שמ"מ קרא לזה פעם בלוז רוסי. Love - Forever Changes אלבום מקסים. מייצג ממש טוב את האווירה בשנת 67, של ההיפים. אני חושב ששנים רבות האלבום הזה היה בלתי מוכר בעליל ורק לאחרונה התגלה. מה שמושך אותי במיוחד לאלבום זה הנגיעות של המוזיקה המקסיקנית שיש בכמה מהשירים שם. The Beatles - Revolver אחד מאלבומי התפנית של ביטלס, כלומר האלבומים שבהם הם עברו מרוקנ´רול פשוט, לשירים פסיכדליים ומורכביים יותר. האלבום עצמו הוא נפלא ומכיל את אחת היצירות הגדולות ביותר של הביטלס ובכלל Eleanor Rigbey. אני אישית מאוד אוהב אותו, בעיקר מפני שהוא אלבום הביטלס השני שברשותי אחרי סרג´נט פפר. Greatful Dead - American Beauty האמת שכשקניתי את האלבום הזה קצת התאכזבתי. ציפיתי ללהקת פסיכדליה מחשמלת ושמיימית, וקבילתי אלבום פולק משמים. עם הזמן למדתי להעריך את האלבום הזה. ובמצב הרוח המתאים אין אלבום שאני יותר אוהב בעולם. Beach Boys - Pet Sounds בשבילי האלבום הוא בעיקר סיפור עצוב (ולא בגלל טירופו של בריאן ווילסון). לפני כמעט שנה, פשוט אבד לי האלבום. האלבום היחיד מעולם שנאבד לי. בכל מקרה, האלבום הוא מדהים (עד כמה שאני זוכר P: ) ומאוד מיוחד. האווירה שלו היא מאוד סיקסטיזית וילדותית שכזו, אך לא בסגנון של החלילן בשערי השחר. מלבד זאת הוא נחשב לאחד האלבומים החשובים והמשפיעים בעולם, בעיקר מפני שבלעדיו ייתכן ולא היינו מאזינים לעולם לסרג´נט פפר.

 

[ציףציף1000]

מול רשימה 2

רשימה 2 חלק א' 1. Van Morrison - Astral Weeks ניו יורק, או פריז, או אפילו תל אביב, לא יגלו לכם את עצמן במקומות המפורסמים של התיירים, ניו יורק היא לא האמפייר סטייט, פריז היא לא שאנז אליזה וירושלים היא לא הכותל, את היופי האמיתי תמצא תמיד במסעדה שכונתית, פארק שאף אחד לא מכיר או כנסיה נסתרת מעיין. גם עולם הרוק יתגלה לך במלוא הדרו דווקא בפינות הקטנות המעט נידחות והיותר אנינות שלו. האלבום הזה של ואן מוריסון, הוא בדיוק אומן כזה, ההתמדה שלו הביאה לו אוהדים שרופים, אבל בסך הכל הוא שמר על האמת שלו, אבל בלי להכנס לקרירה של ואן מוריסון כולה, האלבום הזה הוא פשוט יצירת מופת, כל שיר כאן במקום והיכולת של ואן מוריסון לרגש, גם במילים וגם במילים היא כמעט ללא תקדים בעולם הרוק/פופ.. והערה אחרונה, אם אתם מוציאים מישהי/מישהו שאוהב כמוכם את ואן מוריסון, אל תעזבו אותו/אותה לא משנה מה... 2. The Rolling Stones - Beggars Banquet יצירת המופת של הסטונס, יחד עם הביטלס, בעיני הלהקה החשובה ביותר בתולדות הרוק, האלבום הזה כל מלא בשירים טובים שפשוט אי אפשר לא לאהוב אותו. זה מעין אלבום comeback של הסטונס, לפחות בעיני מעריציהם, הם זנחו את הפסיכדליה ואת "השטויות ההיפיות" בשביל לחזור לבלוז ולצליל האפל שלהם, הסטונס חוזרים כאן להיות האלטרנטיבה שהם היו תמיד, של הילדים הרעים שלא מפחדים מכלום וצריך להסתיר אותם מההורים וחוץ מזה, אלבום עם Street Fighting Man, Sympathy for the Devil ו Sympathy for the Devil פשוט חייב להכנס לרשימת עשרת הנבחרים שלי... 3. The Yardbirds – Ultimate היארדבירדס להקה מאוד חשובה, לא באמת תאמינו לי, הם נורא נורא נורא חשובים, כל העיתונים החשובים כתבו את זה וכל הכותבים הגדולים אמרו את זה, הם להקה מאוד חשובה. וכשעברנו את השלב המשמים הזה, אפשר לדבר על מוסיקה, הלהקה שהתחילה כניסיון ליצור בלוז רוק מהסוג של ג´ון מאייל, עם אריק קלפטון על הגיטרות, קית´ רולף בקדמת הבמה, פול סמוול סמית´ על הבאסים (סמיט היה אחראי להפקת מרבית שירי הלהקה, ב 66 אגב הוא עזב והוחלף בנגן אולפן שאולי שמעתם עליו: ג´ימי פייג´) כריס דאריה ברית´ם גיטר וג´ים מקרטי על התופים, היארדבירדס היו הרכב בלוז רוק יעיל גם עם מעט מיושן וחסר שאר רוח, באופן מוזר. דווקא צרופו של ג´ף בק, עשה את השינוי הרצוי, בק, אולי לראשונה במוסיקה הפופלרית "ליכלך" בכוונה את הגיטרה שלו עם צליל פאז (ובכך יצר את הסאונד שכ"כ מזוהה עם הרוק הפסיכדלי, הלהקה לא הפכה מעולם ללהקה פסיכלית של ממש, אבל בעיקר בסינגלים שלה, אפשר למצוא פסיכדליה והשפעות פסיכדליות לרוב (עד כדי כך שבעיני רבים הסינגל: "Happenings Ten Years Time Ago הוא אחד משירי הפסייח הגדולים בכל הזמנים ובטח אחד משירי הפסייח הבריטים הגדולים. אבל בכל זאת, למה אוסף?, בעיקר משום שליארדבירדס יש רק אלבום אולפן אמיתי אחד Roger the Engineer המצוין ועיקר כוחה של הלהקה היה בהופעות ובסינגלים,, האוסף הזה כמו ששמו יכול להעיד הוא באמת אוסף אולטימטיבי של הלהקה, מבחר סינגלים יוצאים מהכלל (וצריך להזכיר כאן את השיר שבעיני הוא אולי הסינגל הכי טוב שיצא בבריטניה: Still I´m Sad) לצד הופעות חיות מעולות, ונותן ביטוי לאחת הלהקות הכי מדליקות שגם (בשונה מהרבה להקות בריטיות אחרות) נתנה ביטוי אמיתי לבעיות חברתיות והייתה ממש בחוד החנית גם של השינוי המוסיקלי של הרוק הבריטי וגם לשינוי שחל במילות השירים 4. The Animals – Animalism מה יש להגיד?, אריק בורדון, סקס, זיעה, כאסח עד הסוף ורוק אנד רול מהגיהנום, האנימלס במיטב והרוק באחד הרגעים היותר יפים שלו 5. Traffic - John Barleycorn Must Die טראפיק כבר התפרקו, זהו. הלהקה החשובה והמעניינת הזו החליטה לסגור את העסק, ווינווד התחיל לעבוד עם קלפטון ב בליינד פיית´, וכל הסיפור נראה גמור לגמרי. סטיב ווינווד בסך הכל רצה ליצור אלבום סולו, הוא התחייב לעשות זאת מול חברת התקליטים שלו והוא באמת רצה, הוא עשה שיר אחד, ואז קרא לשותפו המרכזי לכתיבה בטרפיק: Jim Capaldi השיניים הקליטו עוד שיר ואז שיר אחר שיר הם קראו לעוד חבר עד שנוצר אלבום חדש של טראפיק,: John Barleycorn Must Die ואיזה יופי של אלבום יצא להם, הקסם של הישן של טראפיק הפסיכדלית יחד עם הבלוז רוק שזרם כנראה תמיד בעצמותיהם הובילו לאחד האלבומים הקסומים האלה שגם אחרי עשרות שנים של האזנה רצופה עושה לי את זה ובגדול. 6. Pink Floyd - The Piper At The Gates Of Dawn אם אתם צריכים הסבר כאן, אתם כנראה בפורום הלא נכון 7. The Ramones - The Ramones פאנק אמיתי עד הסוף, רוק אנד רול שמפוצץ את הראש כמו שצריך, אלבום הבכורה של הראמונס הוא ממש קפיצה קוונטומית יחסית לשנות השבעים כולם וחזרה משמחת לזמנים הטובים של המי, הקינקס והסטונס בתחילת דרכם, ככה עושים את זה כמו שצריך. 8. The Byrds - Sweetheart of the Rodeo "אני חושב שנסתדר יותר טוב בלעדיך" זה היה המשפט שמע דיוויד קרוסבי כשהוא הרגיש את המגף של רוג´ר מקגווין באחוריו בדרכו החוצה מהבירדס, אומנם ההיסטוריה הוכיחה שדווקא קרוסבי הסתדר יותר טוב בלי הבירדס, אבל האלבום הזה, הראשון שלהם בלי קרוסבי, הוא אלבום מופת אמיתי של שילוב של קאנטרי ורוק, גם בתקופה הפסיכדלית שלהם, שילבו הבירדס קאנטרי, אבל כאן הם הולכים עם האמת שלהם עד הסוף ומוצאים מופת אמיתי. שירים קסומים, אווירה מרגשת וגיטרת 12 המיתרים של מקגווין כולם אומרים שמדובר לא רק באלבום סופר חשוב ומעניין אלא גם ואולי בעיקר בתענוג אמיתי.

 

[ציףציף1000]

חלק ב'

9. The Kinks - Something Else By The Kinks ולו בזכות שקיעת ווטארלו, אחד השירים הקסומים ביותר שיש, Something else של הקינקס (שמכיל עוד המון שירים מצויינים) חייב להיות בכל רשימה שמכבדת את עצמה, הרשימה הזו היא כמובן לא אחת כזו, אבל בכל זאת, אי אפשר בלי. 10. Cream - Wheels of Fire אריק קלאפטון, ג´יינג´ בייקר, ג´ק ברוס, הופעה חייה מישהו צריך יותר? (אם אתם מתעקשים אז קבלו כבונוס עוד אלבום, אחד מאלבומי האולפן הטובים ביותר שנעשו בשנות השביעים. ככה רוק אנד רול צריך להיות וזה ההבדל בין וירטואזיות לשמה לבין וירטואוזיות בהגשת שיר. ובגלל זה גם 38 שנה אחרי, קריים הצליחו למכור 4 הופעות באלברט הול בתוך שעתיים בלי פרסום מוקדם כמעט. 11. Bo Diddley- Bo Diddley´s Beach Party אם אתם רוצים לדעת מה גרם למאות ואלפי ילדים מרחבי הממלכה המאוחדת בתחילת/אמצע שנות השישים, לקחת גיטרות, לגנוב תופים ולהתחיל לשיר, תשמעו את סקימינג ג´י הוקינס, צ´אק ברי, האוולין וולף, מאדי ווטארס ובו דידלי, הרבה בו דידלי, היה בו את הזעם והקסם והעצבות שעומדות ביסוד הרוק אנד רול. את האלבום הספציפי הזה, מעבר לאיכויות המדהימות שלו, לכשעצמו, אפשר לשמוע בכל אלבום הופעה של כל להקות "הפלישה הבריטית" עד 1970 כמעט, הכח המתפרץ, החל מהפתיח המצויין ממפיס ועד לשיר הסיום: Roadrunner דידלי לא מוותר לרגע ונותן רוק אנד רול טהור ומזוכך מהסוג שאיש לא עשה לפניו ומעטים הצליחו לשחזר מאז, אני לא יודע עד כמה הרוק הפשוט של שנות החמישים מדבר למאזינים צעירים היום, אבל כדאי להפתח ולנסות, תאמינו לי, זה שווה את זה. 12. The Modern Lovers- The Modern Lovers אמצע שנות השבעים בניגוד למה שמקובל עבור מרבית חובבי הרוק הישראלי, הייתה תקופה קשה לרוק אנד רול, בעוד מפלצות רוק "מתקדם" כמו Yes, אמרסון לייק ופאלמר או ג´אנסיס, לצד מפלצות כבדות כמו דיפ פרפל, לד זפלין או אוריה היפ, זכו להצלחה אדירה, מרכז המיינסטרים נתפש בידיי זוועות אמיתיות, כמו פורינר, בוסטון והנשרים, שמכרו תקליטים כמו לחמניות טריות בבוקר שאחרי פסח. באמצע העשור נראה היה שהרוק אנד רול האמיתי, זה שהתחיל עם צ´אק ברי, ביל היילי, ג´רי לי לואיס, בו דידלי ואחרים, המשיך עם הסטונס, האנימלס הקינקס ולהקות בריטיות אחרות, עבר בקושי, לסטוג´ס ו MC5, כמעט ומת, לטובת אמצע הדרך הבינוני וניסיונות מגוחכים לעשות מהרוק משהו שהוא לא. לאור כל אלו אפשר להבין את הגאוניות של ה Modern Lovers, והיוצר המרכזי שלהם: ג´ונתן ריצ´מן, האלבום הזה, מורכב מדמואים שיצרה הלהקה יחד עם ג´ון קייל ממחתרת הקטיפה ומדגיש את הקשר של הרוק המינימליסטי של המחתרת של קייל ורייד לפאנק של שלהי שנות השבעים. לא תמצאו כאן את העיבודים המורכבים האופייניים כל כך לשנות השבעים, או את משחקי המקצבים, זה רוק אמיתי, עם מילים אמיתיות. בניגוד לרייד המסוייט של מחתרת הקטיפה רייצ´מונד הוא עדיין נער, מאוהב ברוק אנד רול ובעולם המודרני, אצלו לא תמצאו את הסיוטים האורבניים של ריד, במקום זאת, ריצ´מן מציע לנו ציניות מפוכחת מחד וילדותיות כמעט נאיבית מאידך, ביד אמן הוא טווה את כל אלו ליצירה אחת, חזקה ומאוד קשה אבל לא פחות מהנה. 13. July-July לא אל תחרשו את חניות התקליטים בחיפוש אחרי הפנינה הזאת, ומדובר בפנינה אמיתית, פשוט זה אלבום בלתי ניתן לרכישה היום, אבל המוסיקה...תדמינו לעצמכם, משהו בין החדשנות והמחתרתיות של The Piper at the Gates of Dawn לבין החוש המלודי הקסום של הביטלס הפסיכדליים ותקבלו את אחד האלבומים הטובים ביותר שיצאו מהסצנה הפסיכדלית הבריטית, הלהיט היחיד מהאלבום הזה: "My Clown," היה ויהיה בעיניי אחד השירים הפסיכדליים הטובים בכל הזמנים (משהו ברמה של See emily או I am the wallros) אבל לא על שיר אחד עומד האלבום הזה, הוא כיפי, מקסים, לא מתפשר ומעניין. 14. Chocolate Watchband-No Way Out בשבילי ה Chocolate Watchband הם חלק ממה שהתחיל את כל המסע המוסיקאלי האישי שלי, להקה שהצליחה באמת לשלב הייטב רוק אמרקאי שורשי וכוחני יחד עם השפעות פסיכדליות. אני מת על אלבומים עם התחלות חזקות כאלו שתופסות אותך איפה שכואב ולא מרפות, " Let´s Talk About Girls" שפותח את האלבום הזה, הוא בהחלט מסוג הפתיחות האלה, וההמשך?, פשוט ללקק את האצבעות, שוקולד טעים מזה לא תמצאו בשום מקום. 15. The Jam-All Mod Cons קשה לשמוע את האלבום המצוין הזה ולא להבין מה השורשים המוסיקאליים של הפאנק, קשה גם לא להתרשם מיכולת הכתיבה המצוינת של פול וולר, ב All Mod Cons מרוויח וולר ביושר את התואר "הקול של דור שלם", בשנות השישים זה היה דילן ואולי הביטלס, ועכשיו בא וולר ומרים את נס המרד, הוא עושה זאת תוך שהוא נשען על ההשפעה הגדולה ביותר עליו: ריי דיוויס, שכתיבתו ניכרת בכל מילה ממש של וולר. ובלי קשר לכלום, מדובר באלבום מדהים, שכמו אלבומים טובים באמת, משאיר אותך פעור פה, המום ונדהם מהשמיעה הראשונה ועד בכלל.

 

[ציףציף1000]

חלק ג'

16. dEUS- Worst Case Scenario את דאוס, אחד ההרכבים היותר טובים של השנים האחרונות הכרתי במקרה בהופעה המצוינת שלהם בישראל ב 1999, אני לא יודע מה משך אותי לשם, אחרי הכל, להקות אינדי בלגיות זה לא מה שאמור לעשות לי את זה, אבל אחרי ההופעה הזו פשוט הוקסמתי מהם והתחלתי להתעניין וללכת קצת אחורה גם לעבר האלבום הזה (אלבום הבכורה שלהם מ 94) דאוס הם הרכב שאומנם מצטיין במיוחד בהופעותיהם (אולי זה קשור לכך שהתחילו כלהקת קאברים אאל"ט) אבל כבר מהאלבום הראשון (ואולי במיוחד באלבום הראשון) הם מראים שהחומר המקורי שלהם לא פחות טוב, אבל ואולי בעיקר, מאוד מקורי ומעניין. Worst Case Scenario הוא מסוג האלבומים שמתחילים בפיצוץ גרעיני עצום על ההתחלה ("Suds & Soda. ) ומשם רק ממשיכים למעלה, הם מציגים כאן את ההשפעות המוסיקאליות המגוונות שעיצבו את הצליל המיוחד שלהם, דאוס נשמעים לי כמו התכה של כל מה שטוב ברוק וכל מה שנעשה בעולם המוסיקה הפופולרית עד אליהם יחד לחבילה הדוקה ומפוארת של מוסיקה משובחת. 17. Tomorrow - 50 Min. Technicolor Dream יחד עם סופט מאשין ופינק פלויד, Tomorrow נחשבים לאחת הלהקות הגדלות והחשובות של הפסיכדליה הבריטית מהזן הכבד יותר, לכאורה, שלא בצדק, בעוד שלשתי הראשונות הייתה קרירה ארוכה ומצליחה, Tomorrow הצליחו להוציא תחת ידם אלבום אחד, ובכל זאת, מדובר בהרכב מאוד חשוב ומעניין. 50 Min. Technicolor Dream הוא אלבום אוסף של הלהקה מ 1998, המכיל דמואים הופעות חיות וסינגלים, שבחלקם לא הופיעו קודם, מחד, מאבדים כאן קצת את תחושת האלבום והשלמות אבל מרוויחים יופי של שירים וחוויה מוסיקלית יוצאת דופן. אם לונדון הפסיכדלית של שנות השישים עושה לכם את זה אפילו קצת, תעשו לעצמכם טובה ותשמעו את זה. 18. the Who- live at Leeds יש הרבה אלבומי אולפן ש המי שאפשר להוסיף לרשימה שכזאת, בסופו של דבר בחרתי באלבום ההופעה, שלדעתי לפחות הוא אלבום הופעה הטוב בהיסטוריה, המי חוזרים כאן לשורשי הרוק וה r&b שלהם ועושים את זה בגדול, אם חשבתם שב live8 הם הראו הרבה אנרגיות והופעה מקצועית, תחשבו איך הם נשמעו לפני 30 שנה ובהרכב מלא (יחד עם חטיבת הקצב הטובה בהיסטוריה: קית´ מון על התופים וג´ון אנטסוויסל בבאס), בעצם לא צריך לדמיין, פשוט תשמעו את ההופעה בלידס.... אין חובב רוק שיכול להישאר לפצצת אנרגיה כזאת ולשירים ולביצועים כאלה. הכי טוב שיש. 10. Lou Reed - Berlin לו ריד, על שלל הגלגולים שעבר בחיים, הוא משורר האורבניות הגדול, בניגוד להרבה כותבים אמריקאים, הוא לא מדבר על middle America ובעיות הבורגנות שלה (עבודה, משפחה בית, שורשים, משהו מהסוג החביב על ספרינגסטיין למשל) רייד, מעדיף את טיפוסי השוליים האמיתיים, אלו שאמריקה אוהבת לא לחשוב עליהם כשהיא הולכת לישון מול לנו אחרי ארוחת טלוויזיה משמימה. המוסיקה כאן, הרבה יותר קליטה משל מחתרת הקטיפה, אבל התחושה כללית של האלבום, היא של תחנת אוטובוס עירונית עזובה באמצע הלילה, כשבאוויר נישא ריח חריף של עצבות, מוות ושתן, לא בדיוק סוג החומרים שמרכבים אלבום פופ מצוי, מצד שני, רייד לא יודע לעשת דברים מצויים, וטוב שכך.

 

[ציףציף1000]

חלק ד'

Procol Harum- Procol Harum השאלה מי הרג את הרוק המתקדם היא שאלה שמעסיקה רבים מחובבי הז´אנר (אגב, התשובה שלי: אף אחד לא הרג אותי הוא מת משיעמום) כנראה שהתשובה לשאלה הזאת, נעוצה כבר באלבום הזה מ 67, ככל שהרוק המתקדם התרחק מההתחלה הצנועה שלו כאן (ובעוד מספר אלבומים מהתקופה) כך הוא התרחק ממהות הרוק, מהקהל ומאיזושהי אפשרות לעניין אמיתי סביב הז´אנר, העובדה שכל הסיפור נמתח עד סוף שנות השבעים היא רק עדות לסבלנות האדירה שיש לחובבי רוק כשנדמה להם שהם היחידים שמבינים משהו. אלבום הבכורה של פרוקול הארום, הוא אחד האלבומים היותר טובים והיותר מעניינים שיצאו לעולם ב 67 וזה דיי הרבה כשחושבים על זה שבמקביל יצאו האלבומים הכי טובים של פינק פלויד, הביטלס, ג´ימי הנדריקס, הבירדס, הסמול פאסיס, הקינקס ורבים אחרים, בתוך ים המוסיקה המעניינת והמצוינת הזו הצליחו הפרוקול הארום להתבלט עם להיט ענק "A Whiter Shade of Pale" שהיה להיט מסיבות משלהי שנות השישים וכמעט עד ימנו, אבל באלבום הזה יש הרבה יותר משיר המופת הזה, אפשר להתפייט שעות על האווירה הקסומה, הקלידים המרגשים, המילים המענגות ועשר השירים שכל אחד מהם הוא תענוג רצוף, אבל הכי טוב, לסגור את התריסים בבית להדליק את המערכת, לתת לאורגן הקסום לתפוס את מלוא החדר ולשיר: We skipped the light fandango turned cartwheels ´cross the floor I was feeling kinda seasick but the crowd called out for more The room was humming harder as the ceiling flew away When we called out for another drink the waiter brought a tray The Small Faces- Ogden´s Nut Gone Flake בערך בין 65 ל 66 לונדון הכירה סוג חדש של בני טיפש עשרה, קראו להם מודס, היו להם תסרוקות משונות, הם לבשו בגדים מצועצעים, שמו ברלנטין בשיער, רכבו על טוסטוסים ורקדו לצלילי המי, הביטלס והרולינג סטונס, הסמול פאסיס, היו להקת המודס האולטימטיבית, עד שבאו סטיב מאריוט ורוני ליין, כתבו למודס, הפאסיס היו מודס בעצמם ועולמם הרוחני (שהיה בד"כ צר מעולם נמלה) היו עולמם של המודס, בבריטניה הם היו הצלחה ענקית, מחוץ לה, יזכרו אולי את איצ´יקו פארק ולא הרבה יותר מזה וחבל. Ogden´s Nut Gone Flake הוא אחד האלבומים האלה, שבאו בעקבות SF Sorrow של הפריטי ט´ינגס וסרג´נט פפר של הביטלס והיו ממעצבי התפישה של האלבום כיצירה שלמה, יש כאן סיפור ועלילה אבל בעיקר, יש כאן אלבום מאוד מגובש, עם שירים יוצאים מהכלל והמון המון כיף. The Pretty Things- The Pretty Things כשממליצים על אלבום של The Pretty Things ההגיון מחייב להמליץ על SF Sorrow אבל אלבום הבכורה שלהם הוא לא פחות מפצצת מימן שמתפוצצת עמוק לתוך הנשמה, אומרים שהרולינג סטוס, הם הילדים הרעים של עולם הרוק, אולי, אבל ה Pretty Things הם הילדים הכי רעים, לא מוותרים, הולכים עד הסוף, נותנים את הכול ויוצאים עם תוצר בלוזי, כוחני, מרגש ומקפיץ, ככה רוק אנד רול צריך להישמע. מיוזע וסקסי עד הסוף, כמו דייט עם אנג´לינה ג´ולי ביום שיכור במיוחד. ההצבעה תסגר ביום א' ב-18 אחה"צ, שאז יוכרזו העולים לשלב הגמר.

 

[Adidason326655]

רשימה מס' 1

למה? כי שוחדתי.

 

[ציףציף1000]

אם כך, קולך לא ייספר

 

[melancholy man]

רשימה 2

רשימה 1 טובה מאוד למען האמת, הבעיה היחידה שלה היא שהיא הולכת על בטוח: הדורס, לד זפלין, ניל יאנג, בוב דילן, ג'ניס ג'ופלין, הביטלס, הביץ' בויז, הגריטפול דד ו Love באלבומים הספציפיים האלה, איינשטיין וחנוך וכמובן הפינק פלויד, כולם טובים (בחלקם הגדול אפילו מעולים), אבל גם קצת צפויים, הרשימה השניה מאידך, הרבה יותר מאתגרת ומעניינת ולא פחות טובה. אני בספק אם זה מספיק לעלות שלב, אבל מבחינתי זה הרבה יותר מעניין ולא פחות טוב.

 

[itaikuskus]

2

בלי תחרות בכלל.

 

[avki]

אני מכיר בערך חמישית מרשימה 2

ולכן, רשימה 1 (שהיא מעולה ועומדת בפני עצמה כראוי).

 

[Liorking]

רשימה 1

יותר קל מזה קשה למצוא. לד זפלין והצד האפל של הירח ביחד עם הסמל פלפל, בוב דילן, ג'נאיס ג'ופלין, הדלתות, קלפטון וקינג קרימזון.

 

[hodaya17]

רשימה 1

הכותב אוהב בלוז

וכל האלבומים אחד אחד מעולים....ובעיקר כי יש שניים של זפלין ואחת יחיד ומיוחד של ג'אניס

 

[skinner]

רשימה 1

אין לי מה להגיד אלבומי הרוק בלוז האלו פשוט מצויינים

 

[wish i was here]

רשימה 1

למה?כי היא נפתחת בשוונג ענק עם הדארק סייד שאין ספק שהוא אלבום אדיר,אח"כ קצת רוקנ'רול איכותי וישן עם לד זפלין,סרג'נט פפר-קלאסיקה של שנות ה60,ייצוג מכובד של קינג קרימזון עם in the court,עוד אלבום אדיר-פרג'ייל של יס,פסיכדליה מתקתקה עם פייפר ועוד מלא דברים שאני אוהב ולא ציינתי....רשימה מצויינת

 

[oribarak]

רשימה 1

מה לעשות, שכשאני רואה את פרג'ייל הלב שלי דופק..וכמה טוב שזה מתלווה לאיך המערב נכבש,מאיר אריאל, וקינג קרימזון...

 

[ציףציף1000]

רשימה 2

כוללת אלבומים חשובים וטובים. זוהי רשימה החורגת מהמיינסטרים הישראלי, ולו בגלל שאלבומים אלו לא זכו לכבוד המגיע להם בקרב הקהל הישראלי, שמעדיף את "יס" [לא הלוויין] ושטויות כגון דא. אני ממליצה בחום להאזין לאלבומים שברשימה הזו, לכל מי שרוצים להעשיר את עולמם, ולהבין את עצמם והסובב אותם, יותר טוב.

 

[מורנא007]

../images/Emo13.gif אבל יש שם Procol Harum

 

[ציףציף1000]

ו...?

 

[מורנא007]

...

אני מבין שאין לך התנגדות לשמוע (לעיתים רחוקות) רוק מתקדם?

 

[ציףציף1000]

פרוקול הארום זה רוק מתקדם?