ליגת הפורום: חצי גמר

../images/Emo106.gif ליגת הפורום: חצי גמר ../images/Emo106.gif

הגענו בשעה טובה לחצי גמר ליגת האלבומים של הפורום. בחצי הגמר יתמודדו, כאמור 4 רשימות: 3 שזכו במשחקים הקודמים, והמפסיד בשיעור הנמוך ביותר. בחצי הגמר יהיו שני משחקים: הראשון יועלה להלן, והשני יועלה ביום שישי בצהריים. לכל משחק יוקצו 48 שעות להצבעה. בכל משחק יתמודדו שתי רשימות, בעלות 22 אלבומים כל אחת. עליכם לבחור ברשימה שמדברת אליכם יותר, בין אם בשל הכרת האלבומים ואהבתם, או מידת השכנוע של הכותבים, שהצליחו לעניין אותכם באלבומים שלא הכרתם. שני הזוכים בשני המשחקים, יתמודדו בגמר, בשבוע הבא.
 
משחק 1 - רשימה 1

רשימה מס' 1 1. jethro tull-aqualung דיסק קסום..מן סוג של פולק אירי עם חליל וגיטרה חשמלית שאיך שהוא מתחברת לרוק מתקדם..פשוט מקסים, עבודת חליל מעולה, מילים שקולעות בול לרגש...כששמעתי את זה היתה לי צמרמורת, אין מה להגיד..יצירת אומנות 2.the who-tommy שמעתי את הדיסק מכיוון שאבא שלי אמר לי שיצאה אופרת רוק של להקת"המי"..ואני אהבתי אופרות רוק באותה תקופה אז השגתי עותק של הדיסק ושמעתי...וזה גם, אומנות מפיו של טאונסנד, מילים קולעות בול, מוזיקת רוק בריטית איכותית מאוד וגיטרות נחמדות...אהבתי מאוד מאוד!"see me, feel me,touch me, heal me" 3.camel-mirage קניתי אותו לא ממזמן בגלל השיר נימרודל, והוקסמתי, דיסק איכותי, הרוק הכ מתקדם ששמעתי עד עכשיו, אורגניות מטורפופת וגיטרות מצויינות...ובגלל נימרודל, אין מה להוסיף יותר! 4.משינה-מפלצות התהילה כולכם צריכים לשמוע משינה..להקת הרוק הטובה בישראל אי פעם..המלצתי דווקא על זה כי הוא שונה משאר האלבומים שלהם, יש יותר נגיעות של רוק מאשר של פופ, ואני חושב שהוא גם די פסיכודלי בחלק מהשירים..לא במוזיקה, בכוונה, אלבום מצויין ומהנה לשמיעה כל פעם מחדש 5.beatles-sargent pepper´s lonely hearts club band קניתי גם את הדיסק לפני כמה ימים בגלל ה"ביטלמניה" שנפלה עלי, ומשמיעה ראשונה לא אהבתי חוץ מ4 שירים...משמיעה שניה זה דיסק מצוין, פסיכודליות במיטבה, עם לוסי בשמיים עם יהלומים ועם הלהקה של הלבבות הבודדים...כולם לשמוע!חובה beatles-magical mystery tour.6 הדיסק היחידי שלהם שנחל איזשהו כישלון, ולדעתי הוא הכי טוב שלהם...עם שדה התותים, ופני ליין, ועם עוד שירים איכותיים...גם די מתקדם לדעתי...i´m the eggman(whooo 7.כוורת- הופעה בפארק כשהיתי בן 7 אחי התחיל לשמוע את כוורת, והתאהבתי בשירים ה..מצחיקים עם המוזיקה האיכותית שלהם...פשוט איכותי, אחי לקח את הדיסקים שלהם והשאיר לי את זה שהכי אהבתי...הופעה בפארק, השירים הטובים בביצועים איכותיים...פשוט כיף לשמוע אותם לפעמים כדי לצחוק ולהירגע.. 8.pink floyd-dark side of the moon נדוש אבל אני לא יכול לעבור יום בלי לשמוע..קליל ואיכותי, נותן לי הרגשה לכל הזמן, אין לי עוד מילים עליו... 9.pink floyd-atom heart mother בגלל היצירה הגדולה, בגלל השירים האקוסטים הגדולים, בגלל אולד פט סאן..ולא דווקא בגלל הארוחת בוקר...דיסק מצוין ואיכותי 10.king crimson-court of the crimson king שמתי אותו אחרון בגלל שזה דיסק קליל, כיפי, עם חליל מרגיע, עם מוזיק המקפיצה, עם מזויקה שקטה, עם כל המוזיקות שרק תרצו, מומלץ בחוווווווווום 11. david bowie-ziggi stardust 12. שלום חנוך ואריק איינשטיין-מוסקט 13. led zeplin-led zeplin iv 14. the lord of the dance דיסק חי מהמופע שלהם ב..לוס אנג´לס?לא זוכר כבר, שירים איריים כמו שצריך, עם שמחה, מלנכוליה וכל מה שיש!!הכול מועבר בכמה שירים...וכשרואים את המופע, בכלל אין לך מה להגיד...קסום מאוד 15. simon & garfunkel greatest hits לא יודע אם ככה כותבים, אבל יש לי את האלבום בתקליט ישן ישן, וחיברנו את הפאטיפון ושמענו , וזה פשוט יפה...יש להם בלדות יפות בגיטרה קלאסית, יש להם בלאדות בגיטרה חשמלית, הם טובים מדי כדי להיות אמיתיים...טוב לא כמו פינק פלויד, אבל טובים!מומלץ 16. pink floyd-animals אפילו שאנשים לא אוהבים אותו, לדעתי זה אלבום אדיר, לא קסום ולא שמסום, פשוט אדיר!!!אין בו קסם, יש בו מוזיקה טובה נטו, יש בו מסר ישיר נטו, הוכל בו נטו, גם האיכותיות שלו...אני פשוט מאוהב בדיסק, אני שומע אותו ויש לי חשק לזוז...מומלץ מאוד מאוד 17. fragile קניתי אותו לפני כמה ימים, וזה דיסק כמעט מושלם..התאהבתי בפרוגרסיביות. כל כך הרבה הרמוניה בדיסק..מושלם. השירים המומלצים:roundabout ו heart of the sunrise 18. jethro tull-thick as a brick הקול של איאן, החליל של איאן, הגיטרה ושאר הירקות גורמים לשני החלקים של היצירה הזו להיות 100 אחוז של מוזיקה טובה..אין חלק אחד משעמם, אני מרגיש כאילו אני שומע שיר של 3 דקות כשאני שומע את ה40 דקות הסוחפות שהדיסק הזה נותן...מומלץ מאוד מאוד..אולי הדיסק הכי מומלץ מהרשימה 19. the who-who´s next פעם לא אהבתי רוק בריטי כזה...אבל כשראיתי את המופע ב8 לייב הרגשתי שאני חייב לקנות את הדיסק, ולא התאכזבתי..כמה שתמיד אמרתי שרוק כזה נשמע אותו דבר, ל"מי" יש סגנון יחודי...אחד הדיסקים המהנים ששמעתי בזמן האחרון, מומלץ behind blue eyes., wont get fooled again 20. gentle giant-octopus בתקופת הפרוג הפורחת שבי, החלטתי לקנות גם את הדיסק הזה, והופתעתי, איני מתרגל אליו!הוא פשוט היה נשמע לי מוזר למשך שבועיים או שבוע. לאחרונה המוזיקליות שבו נכנסה בי עמוק, ואם תשמעו אותי באמצע הרחוב שורק the advent of panargue אז אל תיבהלו, כי הדיסק הזה הוא אחד הדיסקים היותר מוזרים וגאוניים ששמעתי..מומלץ 21. genesis-selling england by the pound דיסק יחסית קל, כל שיר כמעט 10 דקות אבל מאוד קל, אין הרבה מה להתרגל, הקול של גבריאל וההרמוניה בין הכלים, וfirth of the fifth, זה מה שבערך יש לי להגיד על האלבום המצוין הזה 22.שלמה גרוניך ושם-טוב לוי-אלבום משפחתי אוקי אני לא אשקר שנשארו לי 30 שקל לבזבז בטאוור והמוכר אמר לי לקחת אותו ב30 שקל האלה ולא לשאול יותר מדי שאלות..אז לקחתי, ורק אחרי שבועיים פתחתי כי רציתי להחליף אותו, אבל לא היה לי חשבון. כשהבנתי שזהו אני תקוע איתו לנצח, פתחתי אותו, והתאהבתי. מנגינות מגניבות,קלילות,מצחיקות, חליל של שמטוב והפסנתר המעולה של גרוניך גורמים לדיסק הזה להיות אחד הדיסקים היותר מצליחים ששמעתי, עם מנגינות אינסטרומנטליות גאוניות וליריקה מצחיקה מאוד ונכונה..אחד הדיסקים שהפתיעו אותי הכי לטובה, מומלץ מאוד מאוד..שווה לזכור:שירים פשוטים, יש לי סימפטיה
 
מול רשימה 2

רשימה 2 חלק א' . 13th Floor Elevators- The Psychadelic Sound of 13th Floor Elevators צריך להתחיל ממקום כלשהו, ואין כמו ההתחלה בשביל להתחיל..., אי שם בטקסס, הלומי אלכוהול, ומושפעים מאוד מהצלילים החדשים שהגיעו מאנגליה באמצע שנות השישים, רוקי אריקסון והחברה שלו יצרו משהו חדש, כמו כל דבר טוב הם עשו את זה בלי כוונה, הם בסך הכל רצו לתת בראש ולהתפרע עם המוסיקה, מה שיצא להם הצית את הדמיון של הרבה אחרים והוליד בדיעבד את הפסיכדליה, אבל זה סתם בשביל ההיסטוריונים, מה שחשוב לנו הוא שאלבום הבכורה של מעליות הקומה ה 13 הוא אחלה אלבום, אולי לא קומוניקטיבי וקל לעיקול, אבל עדיין, אחלה אלבום. 2. Cream- D´Israeli Gears אלבום השיא של אחת הלהקות הכי גדולות בכל הזמנים, ג´ק ברוס, ג´ינג´ר בייקר ואריק קלפטון, היו והינם רבי אומנים של רוק אנד רול, השילוב בינם הגם שהיה קצר הוליד מהפכה של ממש ובאלבום הזה, הוא מגיע לשיא, בלוז רעשני ומרטיט, פסיכדליה עדינה וממסטלת, רוק אנד רול חזק וסתם שירים טובים, הכל יוצרים הבלוז רוק הטובים בכל הזמנים אם לא הטוב שבהם. 3. eric clapton- Eric clapton אלבום הבכורה של אריק קלפטון כסולן, היום לא רבים מאוהדיו של קלפטון, בטח לא אלו החדשים שהכירו אותו בעקבות ההופעה הנוראית ב MTV אנפלגד, מיחסים חשיבות לאלבום הצונע והמדהים הזה, אבל בסך הכל, זהו כנראה אלבום האולפן הטוב ביותר שלו שלא בתוך להקה, בסוף שנות השישים ותחילת השיבעים היה קלפטון בשיאו המוסיקלי ובשפל אישי, כל העצבות וכל היכולת כולם באים ליידי ביטוי באלבום המופת הזה. 4. Dylan Bob- Highway 61 Revisited בוב דילן עשה לעצמו בגיל מאוד צעיר שם בקרב קהילת הפולק האמריקאית עם שלושת אלבומי הבכורה שלו, כאשר הופיע בפסטיבל ניופורט ב 64 עם להקת רוק, שרקו האהודים בוז לאלילם שהכזיב, אבל דילן, כמו שהוכיח פעמים רבות לפני ואחרי זה, נאמן רק לאמת שלו, והוא המשיך בשלו, Highway 61 הוא אלבום הרוק השלם הראשון שלו ואחד מאלבומיו הטובים ביותר של דילן, למילים הנשכניות והחתרניות שלו, מצטרף רוק בלוז בלווי הגיטרסט המעולה מיק בלומפילד הקלידן אל קופר (שניהם שווים הרחבה רצינית) והרכב בלוז מהיותר טובים שאפשר למצוא. התוצאה: פשוט תענוג. 5. Rory Gallagher- Irish Tou רורי גאלגר התחיל את דרכו בלהקת הבלוז רוק Taste שפעלה תקופה קצרה בין 68-9 (ניתן לראות אותם בהופעה באי וויט מ 69. לאחר שעזב את הלהקה הוא המשיך בקרירת סולו דיי מצליחה ואלבום ההופעה הזה מ 75 בו הוא חוזר לאירלנד מולדתו מראה אותו בשיאו: גיטריסט בלוז רוק מהרמה הראשונה שחבל שכל כך מעט מכירים אותו בארץ. 6. The Jimi Hendrix Experience,- Are You perienced טוב, זה שהנדריקס חשוב לא באמת צריך להסביר לאף אחד, זה שהוא מגה גיטריסט, גם לא דורש הסבר, נדמה לי שגם זה שהאלבום הזה הוא אחד האלבומים הכי טובים שיצאו אי פעם, זה כבר עובדה מוגמרת, במילה אחת: תענוג. 7. the kinks -The Village Green Preservation Society בעיני האלבום הטוב ביותר של הקינקס, ריי דייויס מגיע לשיא היצרה שלו ולשיא הבריטיות שלו, כשהוא מנותק מההשפעה המרכזית על המוסיקה שלו (ארה"ב והבלוז) חוזר ריי דיוויס למה שהוא אוהב באמת, אנגליה הטובה והישנה, עם הקסטרד פאי והרכבות הישנות, זה אלבום קינה שהוא גם אלבום חגיגה, קינה על מה שנאבד ויאבד וחגיגה של אנגליה הישנה והטובה, וכרגיל אצל דיוויס הוא לא משאיר ספק לרגע שבסך הכל יש לו מבט מפוקח ציני ומשועשע על כל העניין. 8. United States of America- United States of America ובנתיים בצד השני של האוקינוס... סאן פרנסיסקו של 1968 הייתה כר פורה להרבה הרכבים מוסיקאליים מוזרים ואיזוטריים, למרבה הצער USA זוהתה לאורך השנים עם האיזוטריה של הסצנה של סאן פראנסיסקו, ואכן מדובר באלבום קשה לשמיעה ומאוד מאתגר, שלמרבה הצער הפך כמעט לפריט אספנים תקופה מסוימת ורק הוצאתו מחדש כ CD גאלה אותו מיסוריו. מדובר כאן במיטב של סאן פראנסיסקו, ג´ו בירד מנהיג הלהקה והסולנית דורת´י מוסקוביץ´, יצרו אלבום מעניין מאתגר ומפתיע, מאוד כדאי לנסות להאזין לו כמה פעמים, בסוף זה תופס אותך. 9. The Who Sings My Generation וחוזרים למקורות... על הרבה להקות אומרים שהן היו "חשובות" לפעמים נדמה לי שיש מין אינפלציה במונח הזה, אבל בקשר ל "המי" קשה להפריז בחשיבות שלהם, תקשיבו לאלבום הבכורה המצויין הזה ותבינו, אין רוק כבד אין פאנק אין UK Beat בלי המי, וחוץ מזה, כאן אולי יותר מבכל מקום, יכולת הכתיבה של החברה והביצוע מראים איזה כותב שירים מחונן הוא פיט טאושאנד, ואיזה חטיבת קצב מדהימה היה ל The Who, פשוט תענוג של רוק אנד רול. 10. Tim Buckley- Goodbye and Hello כן, כן, טים באקלי, לא ג´ף, טים.... בעיני רבים האלבום האולטימטיבי של באקלי, אבל בעצם הוא מראה כאן רק קמצוץ מהיכולת שלו, מלחין וזמר יוצא דופן, מין זמר מואר כזה, שכאן נוגע גם קצת בפסיכדליה (1967 או לא 1967) קצת בפולק, קצת ברוק, אבל כרגיל מתרכז בלחנים המופלאים שלו ובמילים המדהימות של לארי באקט., שיחד עם השירה המופלאה של באקלי נותנים תוצאה מדהימה. קשה להגיד לאיזה שיר ספציפי לשים כאן לב במיוחד, פשוט הם כולם כל כך טובים והסך הכל פשוט מושלם, אין לזה מילה אחרת.
 
רשימה 2, חלק ב'

11. Neil Young- Neil Young "יש לך שלושה חברי להקה, כל אחד מאוד מפורסם עוד מלפני, הלהקה מאוד מצליחה, למה שהם יצרפו עוד חבר בשיא ההצלחה שלהם?, למה? כי הוא פשוט עד כדי כך טוב!", כך הסביר דיוויד קרוסבי את צרופו של ניל יאנג לקרוסבי סטילס ונאש (ויאנג) הסופר גרופ הגדול מכולם של עולם הפולק, וכשקרוסבי מדבר על היכולות של יאנג הוא כמובן מדבר קודם כל באפלו ספרינגפילד, אבל גם על אלבום הסולו המקסים הזה, הרבה תמימות יש כאן, הרבה יופי, הרבה עדינות, אבל בעיקר המון כשרון ויכולת כתיבה. אחד מאלבומי הבכורה הטובים ביותר של אומן כלשהו, מאוד יותר הוא ילמד להפוך את זה למשהו מכיר יותר, אבל בדיעבד, מדובר באחד ההישגים היותר גדולים של יאנג. 12. David Crosby- If I Could Only Remember My Name עוד אלבום סולו בכורה של אחד מהחברה של יאנג, אבל האלבום של קרוסבי הוא דבר יוצא דופן דופן הישג מונומנטלי של אחד הכותבים הכי מוכשרים בתולדות הרוק האמריקאי, בשיא השפל הנפשי שלו שהוציא ממנו את שיא היצרתיות. אני אוהב אלבומי אובדן, On The Beach של ניל יאנג הוא כזה, גם ליילה של דרק והדומינוס ו Whish של פינק פלויד הם כאלה, אלבומים שבאו מכאב אישי עמוק ומצליחים לחתוך בתוך הנשמה עד לזיכוך נפשי אמיתי. ב 1971, התאבל קרוסבי, אחד השמות הגדולים בסצנה הפסיכדלית/היפית של קליפורניה על מותה של חברתו, הוא היה שבור והמום ועל פי כמה דיווחים על סף סיום חייו שלו, כל החברים שלו באו לנחם ולנגן, ולקרוסבי היו לא מעט חברים: ניל יאנג, ג´רי גראסיה, חברי ג´פרסון איירפלין, סטיבן סטילס, גרהאם נאש, חברי הוט טונה ועוד רבים אחרים, הג´אם העגמומי הזה הוביל לאלבום שהוא אולי המצוי של כל מה שהיה טוב בסצנה ההיא, החל מההרמוניות הקוליות של: "Orleans" דרך "Cowboy Movie," האפי כמעט ועד פשוט שיר מופתי כמו "Traction in the Rain מדובר באלבום מאוד מגובש של שירים יפיפיים, שהיופי הפשוט שלהם לא מעמעם במאומה את תחושת האימה הכבדה שהאלבום משרה. למרבה הצער לאורך שנות השיבעים איבד קרוסבי את הפוקס שלו כיוצר, אבל כאן ברגע נדיר של מיקוד נוראי כמעט הוא נותן לנו את המייטב שלו, שהוא גם המייטב של דור שלם ושל סצנה מוסיקאלית שלמה. פשוט אלבום מדהים. 13. Pink Floyd- The Piper at the Gates of Dawn מישהו (אהלן קרייזי מה קורה?) כתב לי בשלב הקודם שהחלילן היה מתאים לרשימה שלי, אתם יודעים מה? צודק!, נדמה לי שכאן לפחות זו בחירה שמדברת בעד עצמה. 14 Jefferson Airplane- Surrealistic Pillow טוב עלינו שלב וצריך לתת איזה שלוש פצצות לפנים שיעשו את העבודה כשזה ממש כזה, ואין פצצה גדולה יותר מהכרית הסוראיליסטית. בתוך הסצנה של הייט אשבורי בסאן פרנסיסקו של שנות השישים, היו הרכבים "נחשבים יותר" מהאירפליין, בסך הכל, אם היית שואל את חברי הלהקה מי הלהקה הטובה ביותר בסאן פרנסיסקו הם בטח היו אומרים הגריטפול דד או משהו (בעצם, שום או משהו, זה מה שהם היו אומרים), אבל לאיירפליין היה כשרון שלג´רי גארסיה וחבריו המתים לא היה, הם ידעו לכתוב שיר. הם יכלו לרגש בתוך 3,4 דקות באופן כזה שגם 50 דקות ג´אם של המתים (או כל אחת מלהקות הג´אם של סאן פרסיסקו) לא יוכלו לעולם. חוץ מזה היה להם את גריס סליק, אישה מדהימה עם קול מדהים ודעות פוליטיות ברורות על העולם, היה להם גם מספר כותבים מעולים בלהקה מלבד סליק והרמוניות קוליות מדהימות. כל אלו הפכו את ג´פרסון איירפלין להצלחה אדירה גם מחוץ לסצנה המאוד קטנה (גם אם מאוד משפיעה) של סאן פרנסיסקו. Surrealistic Pillow הוא בשום מקרה לא הטוב שבאלבומי האיירפליין, יש להם אלבומים מענינים יותר וטובים יותר, אבל הוא הכי כייפי, הוא אחד היחידים שכשאני שם אותו במערכת הראש שלי ממריאה לתוך ערפילים סגולים כחולים מלאי אושר קסום, מה אני אגיד לכם, הכרית הסוראליסטית עושה יופי יופי בגזע המוח...:- ) 15 Love – Forever Changes בעוד חובבי מוסיקה חלוקים בדעותיהם אם היה ארתור לי גאון אמיתי, או סתם אחד שאסף מכל הבא ליד השפעות מוסיקאליות ליצירת התמהיל המושלם הזה, רוב העולם המערבי יענה לשאלה הזו בתשובה ארתור מי???, פשוט האלבום הזה והלהקה כולו, הן דוגמא מושלמת לכך שלא מספיק שיהיה לך ביד מוצר מושלם, מופלא קליט וקסום, אתה גם צריך...ההםםם..למכור אותו וארתור לי ולהקתו פשוט לא טרחו ונשארו אירוע מקומי לא ממש חשוב בסצנה של לוס אנג´לס בשנות השישים. Forever Changes ובזאת אין לטעות הוא אכן מוצר מושלם, מופלא קליט וקסום, הוא עד כדי כך מושלם, שבמשך 40 שנה כמעט הוא התחמק מצורה מושלמת מחובבי הרוק באשר הם שם והפך לאיזוטרי משהו, רק שיחרורו מהכלא של לי וצאתו למסע הופעות הוציאו אותו מעט מאלמוניותו. האלבום עצמו, שיצא ב 1967, הוא פשוט אוסף מושלם של 11 שירים מופלאים כל אחד טוב מהשני וכולם נותנים בסוף ההאזנה תחושה קסומה של אושר דבילי, אולי רק הביטלס מסוגלים להעביר את התחושה הספציפית הזו כל כך טוב, אם אתם מכירים את האלבום אתם יודעים למה הוא עושה כל כך טוב ואם לא אני מקנא בכם, כי יום אחד תכירו ואז תתאהבו כמו שלא התאהבת מעולם. 16. The Electric Prunes- I Had Too Much to Dream אולי האלבום הכי מגובש והכי קרוב להגדרה של "פופ" שאפשר להגיע אליו ועדיין להישאר אלבום גארג´, האלקטריק פרונס מגישים כאן משהו שהוא שילוב של פסיכדליה רכה ורוק גארז´ למתקדמים יחד עם עטיפה של בלוז, באופן מוזר, זה הכל משתלב בצורה טובה.בהיותו אולי אלבום הגארז´ הנמכר ביותר, הוא גם היה אחד המשפעים ביותר על אלו שבסוף שנות השבעים רצו להחזיר עטרה ליושנה ולחזור ולנגן רוק אנד רול אמיתי.
 
רשימה 2, חלק ג'

17. The Misunderstood- Before the Dream Faded סיפור לידתו של הרוק אנד רול, הוא סיפור של פינג פונג מעבר לאוקיינוס, הרוק נולד באמריקה, מתוך הבלוז והרוקבילי ובעצם ממפגש שלהם, נדד לבריטניה דרך תקליטים מוברחים ותחנות רדיו פירטיות, חזר לאמריקה עם להקות הפלישה הבריטיות (הביטלס, הסטונס, המי, הקינקס, האנימלס וכו´), שם עוררו הלהקות האלה גל של להקות "גארג´", שנקראו כך, פשוט משום שמדובר היה במאות אם לא אלפי חברה צעירים, שניגנו בגארז´ של ההורים. הגארג´ יחד עם הפולק הוליד את הפסיכדליה שנדדה לה כמובן חזרה לבריטניה. במהלך הנדודים הללו, נולד בבריטניה צליל ייחודי, המיוצג על ידי פינק פלויד, סופט מאשין וטומורו והשפיעה מאוד על הרוק הבריטי במשך שנים רבות (עד היום בעצם), לידתו של הצליל המחתרתי והייחודי הזה, הוא תעלומה לרוב חובבי הרוק, מה בדיוק שמעו סיד בארט או רוברט וואיט, שגרם להם לשחק עם הדיסטורשיין והפאז וליצור את הצלילים המוזרים האלה?, הם הרי לא נחשפו לגארג´ האמרקאי, שברובו לא הצליח להתרומם מעבר לריקודים של תיכון והופעות מקומיות בעירים השונות באמריקה. כאן נכנס לסיפור שלנו, ג´ון פייל (כן אותו ג´ון פייל שהיה חבר של הפלויד וסיד בארט הקליט סאשן בתוכנית שלו), פייל היה בטיול בלוס אנג´לס ב 1965, תוך חיפוש אחר הדבר הבא במוסיקה (חיפוש אותו המשיך עד יומו האחרון), במהלך החיפוש הוא פגש במועדון מקומי את ה Misunderstood ולאחר מספר ניסיונות לעזור להם שם, לקח אותם אתו לבריטניה וקצת כמו הנדריקס שנה מאוחר יותר, תפש את הסצנה הלונדונית לא מוכנה לגל הרעש והאנגריות המדהימות שבאו ממעבר לים. בגלל בעיות עם רשויות ההגירה הבריטיות והצבא האמריקאי, לא הצליחו ה Misunderstood להוציא אלבום בזמן אמת, Before the Dream Faded הוא אוסף משנות השמונים, המלקט קטעים שהוקלטו באנגליה ב 1966 ובארה"ב שנה קודם לכן, המוסיקה כאן מקדימה את כל מה שנעשה בבריטניה (ובמובנים רבים גם בארה"ב) בכמה חודשים לפחות, מדהים לשמוע את האלבום הזה ולחשוב שהשירים הללו הוקלטו לפני פינק פלויד, אבל בעיקר, המוסיקה כובשת ומקסימה ברמות שקשה לתאר, אם לצטט את מבקר הרוק Richie Unterberger, בסייפא שלו לביקורת על האלבום: this album (most of it previously unreleased) is still mindblowing after over 15 years, and really unlike anything you´ve ever heard before. מה אגיד לכם, צודק בכל מילה, ה Misunderstood היא פנינה אמיתית שאתם חייבים לעצמכם. 18. The Rolling Stones - Their Satanic Majesties Request "הי מייק, בוא תשמע את התקליט החדש של הביטלס, יש להם סאונד..." "אוי שתוק כבר, למי אכפת מה הם עושים?, נסעו קצת לאמריקה ופול כבר חושב שהוא בראיין ווילסון, תשמע איזה בלוז כתבתי" "תיכף תיכף, ביל בוא את תשמע את התקליט החדש של הביטלס..." "hold on mate... החברה שלי צריכה ללכת לבית הספר, יש לה מבחן במלאכת יד והבטחתי לעזור לסדר את הילקוט" "בראיין, בוא תשמע את התקליט החדש של הביטלס..." "כן, אני יודע, תראה מה עשיתי עם הסיטאר". ככה בערך נולד כנראה התקליט המצוין של הסטונס, אלבום שרבים האשימו אותו בגניבה מהביטלס, שמעריציהם הגדולים ראו בו בגידה של ממש, אבל בעיני אחרי הרבה זמן והרבה האזנות, הוא באמת, כמו סרג´נט פפר, רק אם הוא היה נעשה על ידי להקה עם קהונס בגודל שרק למיק ג´אגר וקית ריצ´רדס יש (ולא הם לא חולקים את אותו זוג, כל אחד מהם יש לו שנים ואצל כל אחד זה בגודל של החוב הלאומי של מקסיקו). אפשר לספר לכם על השירים, על השילוב של הבלוז, על בראין ג´ונס המופלא, על מיק שהיה והנו גדול הפרפורמרים של הרוק, על קית´, שהוא אולי לא גדול הגיטריסטים בעולם, אבל (בלה בלה בלה, זה תמיד נמשך אותו דבר). במקום זה אני אשאיר אותכם רק עם משפט אחד: Ohh, La La La, Oooh La la la Oooh La La, La… SHE´S LIKE A RAINBOW וכמו שאמר רבנו קראוס בשירו המופלא ד"ר יארינג: מי צריך יותר מזה??? 19. Jack Bruce- Songs for a Tailor חשבתם שקריים הייתה בעצם להקה שבמרכזה עמד קלפטון?, חשבתם שקרירת הסולו של ג´ק ברוס זה לא משהו חשוב?, חשבתם שהפיצה בקופסה שאתם קונים בסופר זה אותו מאכל עם בצק וגבינה למעלה שאפשר לקנות בפיאצות של רומא ומילנו?, אז חשבתם... קריים הייתה להקה של שלושה אנשים שכל אחד משך בה לכיוון אחר, קלפטון, המגה גיטריסט של הסיקסטיס הוא איש שכאב טהור זורם בעורקיו ומשך תמיד לעיבודי בלוז, ג´ינג´ר בייקר הוא מתופף על שטרוף טהור השתולל אצלו במערכת (כמו שכל מתופף צריך) וג´ק ברוס היה מוסיקאי עם הכשרה קלאסית שהיה בכל העניין בעיקר בשביל המוסיקה. השילוב של כל אלו יחד עם המילים של המשורר הפסיכדלי פיט בראון הם שהפכו את קריים למגה להקה, כשהאגואים של כולם עלו לרמות לא חוקיות והכיוונים השונים החלו להתנגש היה לכל אחד מהם המון מה להוכיח וההצלחות של קלפטון רק החמירו את המצב עבור ברוס ובייקר. אלבום הבכורה של ג´ק ברוס, ממש כמו All Things של הריסון (שגם תורם כאן קצת גיטרות אגב), הוא פיצוץ של יוצר ענק שהיה לו המון מה להוכיח והוא הולך על זה הכי גדול שאפשר ומצליח. Songs for a Tailor הוא שילוב קסום של כל מה שאי פעם שולב ברוק, קלאסי, ג´אז, בלוז ואפילו קלאסי, ג´ק ברוס, מסתייע בחברו הטוב בראון, שכתב את המילים, ובדיק הסקל סמית´ וג´ון הייסמן מקוליסאום, בשביל להראות לנו עד כמה מגוון, מוכשר ומוסיקלי הוא, ובאורך פלא הכל משתלב יחד ליצירה מונומנטלית שלמרבה הצער מעט נשכחה עם השנים. ויש גם חלק ד'...
 
חלק ד'

Country Joe & the Fish- Electric Music for the Mind and Body Yea baby that’s what I’ talking about קאנטרי ג´ו והדג מצליחים איפה שכמעט כל סאן פרנסיסקו נכשלו, לא לוותר על הפסיכדליה הקשה המורכבת והזורמת ולהישאר אזינים ומגובשים מאידך, אחד השיאים המרגשים והגדולים של הפסיכדליה של החוף המערבי. מבחנתי, היה אפשר לשים כאן את מרט´ה לוריין הלא כל כך מתוקה בלופ של 45 דקות וזה עדיין היה אלבום שווה, העובדה שיש עוד 10 שירים מעולים, זה רק בונוס. Buffalo Springfield- Buffalo Springfield לכל האלבומים הגרועים יש את אותו הריח (שילוב קסום של נפתלין ועובש) אבל לכל אלבום טוב, יש ריח משלו, במקרה של האלבום הזה, זה ריח מכושף, של מרחבים פתוחים ואורבניות, שילוב שרק אלבום שיש בו גם את "For What It´s Worth" המהפנט, גם את "Go and Say Goodbye" הכפרי ביחד עם Flying on the Ground Is Wrong יכול לתת, אם כי אולי היה מקום לשים כאן את Buffalo Springfield again אבל מסיבה שאני לא יכול להסביר, את ה ST שלהם אני קצת (אבל רק קצת) אוהב יותר. Van Morrison- Moondance מוסיקאים אירים מעולים היו וישנם לרוב בעולם הרוק, אבל אף אחד מהם לא ניחן בחוש הקצב ובמוסיקאליות ובנשמה היתרה של ואן מוריסון, אומן שלפעמים נדחק הצידה בדיונים בין חובבי הרוק, הסיבה היא, כנראה שואן מוריסון הוא כוכב הרוק הבוגר הראשון בתולדות הרוק, אין אפילו קמצוץ של מאבק הדורות שעומד במרכז האתוס של הרוק (אני אשכרה כתבתי את המשפט המפגר הזה???) או במילים של בני אדם, ואן מוריסון הוא איש זקן בעולם של צעירים, עוד בשנות השישים, כשהיה צעיר (הוא יליד 1945) הוא איש מבוגר, מפוקח ונטול אשליות או מחאות, ובעולם הרוק שמקדש את הנאיביות והצעקנות קצת קשה לרכוש מעריצים ככה. בתור אומן, תמיד נדמה היה שהוא נמצא כמה אלפי שנות אור לפנינו, עושה את הדבר שלו, עם המון נשמה המון שאר רוח ומחכה, שנגיע אליו, בסוף כך נדמה לי, כולנו עוד נגיע. עניין של בגרות כנראה. את הפריצה שלו כאומן סולו (אחרי שעזב את להת Them) הוא עשה עם המפורסם שבאלבומיו: Astral Weeks , שביסס את מעמדו כאחד האומנים המחוננים בסביבה, Moondance הבא אחריו, דומה לו אולי בסאונד אבל באותה שונה לחלוטין בעוד Astral Weeks הוא אלבום אפל, רגשי מסתורי זורם וכמעט מאולתר (אבל אל תטעו, כל אלו במקרה של Astral Weeks הם מחמאות אדירות) Moondance הוא אלבום מקצועי להפליא, מחושב מודע לעצמו ומולחן עד הפרט האחרון, מה שמדהים הוא שעם כל העבודה הזו ועם כל ההפקה המדהימה הנשמה של ואן מוריסון (אולי מכל המעלות שלו המעלה הגדולה מכולם) לא שלא נעלמה היא נוכחת כאן יותר אולי מבכל אלבום אחר שאני מכיר, כולל אלבומים אחרים מופלאים של ואן מוריסון עצמו. כבר משיר הפתיחה המצויין "And It Stoned Me" אנחנו נזרקים לעולם המיסטי הקסום והזורם של ואן עם הטבע וההקסמות ממנו, המיסטיקה של ואן מוריסון היא מיסטיקה של הפרטים הקטנים, של הנחל הזורם של הטבע הדומם, אבל השיא של האלבום, מגיע עם Moondance אחד השירים הכי יפים שואן מוריסון כתב (וזה הרבה), שיר אהבה מרגש בקצב סווינג מרגש ושאר האלבום?, פשוט ללקק את האצבעות, תענוג ארוך איטי ומרגש. ההצבעה תסתיים ביום ששי ב-4 אחה"צ
 

itaikuskus

New member
רשימה 2

רשימה 1 הייתה צריכה לעוף מזמן ובמקומה הייתה צריכה להיות הרשימה שלי שהייתה צריכה לנצח!!!
 

oribarak

New member
אם הרשימה הזו נשארה, ושלך עפה

מה זה אומר לדעתך?העם בחר את שלו
 

itaikuskus

New member
מה זה אומר

שג'ושואה טרי של יו2 הוא האלבום הטוב ביותר בכל הזמנים בוי אייג' 1 ופינק פלויד בכלל לא בעשיריה? אני אגיד לך מה זה אומר, שלום חנוך אמר את זה מצוין, הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם. זה מה שזה אומר, לדעתי. מה זה אומר, לדעתך?
 

Shakty

New member
גם בעיני רשימה 1 הגיעה רחוק מידי

כתבתי עליה כבר מספיק והיא לא הולכת ומשתפרת. לפיכך אני בוחר ב רשימה 2 שממשיכה בקו פחות או יותר אחיד ומצויין. COUNTRY JOE - חבל"ז.
 

חרטושה

New member
רשימה 2, בהחלט.

קודם כל אם להלעיז על רשימה 1- אריק איינשטיין ומשינה זה לא מוזיקה. אפשר לסווג את זה כ "כחלק מהארכיון התרבותי הישראלי הבסיסי", אבל מוזיקה זה לא. כולם נגנים ומבצעים בינוניים למדיי ועם כל הכבוד לכימיה- זה לא מספיק. רשימה 2 מה אגיד ומה אומר? בקצרה, בעיקר (אבל לא רק!) בגלל: ניל יאנג, האיש והאגדה. צלע במרובע הקדוש (דילן, וויטס, כהן או לחילופין:קרוסבי, סטילס, נאש) בגלל המילים, בגלל המוזיקה, אמן. ג'פרסון- הזוי, פסיכדלי, טעים. הטבילה הכי נעימה שיכולה להיות בפסיכודליזם. 13TH floor - Need I say more? עזבו אתכם ממלוטרון ודומיו, ג'אג זה הכלי! (מה גם שהוא נראה נורא יפה על השולחן בסלון).
 

avki

New member
בעעע! אני שונא שזה קורה!

בכל אופן, מילא להגיד על משינה שהם פופיים, ממוסחרים, בנאליים, לא מקוריים, רדודים, ומעתיקנים ללא בושה. אבל יש להם מוזיקה בשירים (ברוב השירים). לטעון שמוזיקה הם לא, זה כבר מוגזם. ולגבי אריק איינשטיין? טוב, להגיד שאחד הזמרים ששיתפו איתו פעולה מגדולי המוזיקאים הישראלים זה לא מוזיקה, זה כבר באמת הופך את כל הטיעון לטפשי. אלא אם כן תציג אותו שנית בצורה יותר עיניינית, בלי 'לזרוק' טיעונים מפתיעים חסרי ביסוס כמו אלו.
 

חרטושה

New member
ללא נושא ?

משינה הם מוזיקאים בינוניים ביותר. הם לא יודעים להחזיק קצב, נורא לא מדויקים לא בקצב ולא בשירה של בנאי שפשוט מזייף וקשה לי עם זה,ומעבר לזה שהם פשוט לא מוזיקאים טובים, כלומר לא שולטים בכלים שלהם בצורה מקסימלית. אבל אני מבינה שהכימיה ביניהם יוצרת משהו שפונה לאנשים. כלומר השילוב של ארבעתם יחד מלהיב ויש כימיה טובה בינם לבין עצמם ובינם לבין הקהל. בסדר לגיטימי, אלא שמוזיקאים גדולים הם אף פעם לא היו. איינשטיין תשמע, נוסטלגיה, שירה עברית, אני מבינה. אבל להגיד שיש פה בכלל על מה להתווכח? זה נורא בכל קנה מידה. זה גם סוג של כריזמה, כלומר הוא גם פונה לקהל ומצליח לרגש אותו, אבל לומר שבגלל זה הוא זמר טוב (והוא לא) ובגלל זה המוזיקה שהוא שר היא טובה (והיא לא) זה הגזמה פראית.
 

oribarak

New member
חמשתם קודם כל

ואיינטשיין זמר גדול...לא צריך קול טוב כדי להיות זמר, צריך להיות משהו מושך. למה ווטרס שר טוב?אבל הוא מושך לאללה בשיין און...אני יכול למנות לך מיליון ושתיים זמרים עם קול חרא שמצליחים לרגש ת'קהל בצורה יוצאת דופן. לא קשור נוסטלגיה, הוא שר בין השירים הכי טובים שנוצרו בארץ הזו ומשינה מוזיקאים בינוניים זה נכון, אבל להגיד שהם לא יודעים להחזיק קצב?הם מחזיקים אותו מצוין למיטב שמיעתי..לא שולטים בכלים בצורה מקסימלית, מה לעשות...אבל מה שכן, יש להם באסיסט טוב, מתופף טוב, וקלידן עוד יותר טוב...אז זה שהגיטריסט שלהם לא משהו זה נכון, זה שבנאי מזייף זה נכון, אבל יש בהם משהו יותר ממה שאתם חושבים כי אתם מכירים רק את הלהיטים..
 

חרטושה

New member
הלו, הלו בלי לערב הורים!

לווטרס יש קול מוגבל מאד. אבל לא בגלל זה אנחנו אוהבים אותו. (אנחנו= אני, מלכותי, ברבים
) סבבה, בסך הכל אנחנו מסכימים, למעט איינשטיין. תראה, כל הקטע הרגשי קובע המון במוזיקה. כריזמה זה דבר אחד. זה דבר חשוב, וכל פרפורמר טוב צריך לפחות קצת מזה לא טענתי שלא, אבל אי אפשר לבנות רק על זה, צריך לאהוב גם את המוזיקה/מילים. יש אנשים, שאני עדיין קוראת להם חברים שלי, שסותמים את האוזנים בכל פעם שהם שומעים פינק פלויד ( חוץ משני אלבומים שלהם שמוסכמים על כולם כמעט שהם יצירת מופת). להם אין סנטימנטים, להם השם פינק פלויד לא אומר כלום, ובשבילם זו סתם עוד מוזיקה ששופטים לטוב ולרע כמו כל מוזיקה אחרת. מה לעשות. גם אני מכירה בזה שהאלוהיים לא מושלמים מבחינה מוזיקלית פה ושם, אבל זה לא משחק תפקיד בשבילי כאן וזה לא פונקציה בכלל.
 

avki

New member
על מה בעצם את מדברת?

איך את בכלל קובעת מה הם הקריטרניונים למוזיקה טובה?
 

buffa

New member
רשימה 1

אז כן, יש אם את yes ואת lord of the dance שאני ממש לא אוהבת אבל אםילו זה ל מספיק כדי לגרום לי להצביע ל-2, שהיא הרבה הרבה פחות טובה.
 
למעלה