ציףציף1000
New member
../images/Emo106.gif סיבוב ראשון - משחק 12 ../images/Emo106.gif
רשימה מס' 1 1. DARK SIDE - Pink Floyd נראה שהוא יהיה הפיבוריט של הרבה (בכל זאת פורום פינק פלויד) אבל גם בקונטקסט רחב יותר אני לחושב שאף אחד בהיסטוריה של הרוק לא הגיע לשלמות כזו באלבום - מהמסד עד לטפחות: הקונספקט, הטקסטים, המוסיקה, הסולואים, האפקטים, ההפקה והעטיפה של האלבום משגרים אותו היישר לטופ הרשימה בהפרש כל כך גדול שאין בכלל טעם לנסות להזיז אותו משם. 2. ABBEY ROAD - הביטלס התחבטתי רבות בין SGT. PEPPER לבין אבי רואד שיצא שנתיים אחר כך לבסוף בחרתי בו כי בגלל ההעזה במסגרת התחרות עם בריאן וילסון ו PET SOUNDS הם הגיעו לפיסגה יצירתית וטכנולוגית עם SRG. PEPPER אבל באבי רואד הם העיזו אפילו יותר - צד שלם של אלבום קונספט ,טקסטים שהם כל כך מעבר ל I WANNA HOLD YOUR HAND ומשפט אחד אלמותי בסוף - And in the end - the love you take is equal to the love you make - אני לא צריך יותר מזה. 3. GONG -ANGLES EGG גונג זו להקה שהייתה עסוקה יותר בלחקור את המוסיקה מלקדם את עצמה, כך יצא שמעט מאוד אנשים מכירים אותם אבל מי שמכיר ואוהד זו מחלה מדבקת.גונג זו להקה שהשפיעה על להקות ולא על קהל. דיוויד אלן היפי אוסטרלי שהיה בתחילת דרכו עם SOFT MACHINE קיבץ סביבו נגנים תותחים אחד אחד ועם נבואה הזוייה על כוכב בשם גונג והרבה הומור ציני ולשוני הוציא טרילוגיה שעוסקת בסיפור של RADIO GNOME - הדרך הטלפטית שבה מנסים לתקשר תושבי הכוכב עם תושבי כדור הארץ, ANGLES EGG השני בטרילוגיה היחידי שהופק על ידי וירג´ין רקורדס (כשהם היו עוד הרפתקנים) והוקלט בצורה נורמלית. 4.KING CRIMSON - IN THE COURT שוב בחירה אולי באנלית אבל רבק כל כך הרבה פעמים קמתי בבוקר וצעקתי CONFUSION WILL BE MY EPITAPH. אלבום כל כך מדהים כל כך יומרני וכל כך מצדיק את היומרנות שלו, הטקסטים של סינפילד פשוט פנומנלים, היכולת הטכנית של הנגנים - אני לא מכיר הרבה להקות שיכולות לנגן חצי מהמורכבות של המקצבים של גילס או הגיטרות של פריפ - בכלל הליין-אפ פה הוא חלום רטוב (חסר לי אולי ברופורד, אבל אין לי עיניים גדולות). 5. בוב דילן - The Freewheelin´ Bob Dylan שוב התלבטות קשה מאוד בינו לבין Highway 61 Revisited שמה שהכריע את הכף הוא הראשוניות - אנחנו מדברים על פאקינג 1963 - כשבצד השני של האוקינוס הביטלס עמדו עם חליפות וחייכו כמו טמבלים צימרמן כבר נתן ברוק (אולי אפילו המציא את הרוק) הוא אמנם עוד מחפש את הצליל המתכתי שלו ובאלבום שלפני HIGHWAY הוא מוצא אותו (Bringing It All Back Home) אבל ראשוניות - לדעתי שלושת האלבומים האלו מ63-65 יכולים שלשתם להיכנס בקלות לרשימה הזאת. 6.דיוויד בואי - זיגי סטארדסט שוב אולי בחירה צפוייה אבל זיגי סטארדסט הוא בהחלט אחד מאלבומי הרוק הטובים ביותר שנכתבו לדעתי. בואי בתקופה הכי מבולבלת שלו ממציא לעצמו את האלטר איגו שלו ביחד עם שירים שכל אחד מהם יכול להרים אלבום לבד וטסקט קטן בגב האלבום - TO BE PLAYED AT MAXIMUM VOLUME, בחיי רק על המשפט הזה מגיע לו נשיקה על הלחי. TIME TAKES A Cigarette... 7. RADIOHEAD - OK COMPUTER אחד מהדיסקים שהחזירו לי את האמונה ברוק בשנות ה90 אחרי כל הזבל האמריקאי (גראנג´) השמיעו כל כך הרבה PEARL JAM ו NIRVANA ברדיו שחשבת שהם המציאו את הדיסטרושן בעצמם. או קי קומפיוטר לוקח את הרוק לאותם מקומות שבגללם אוהבים להשוות את רדיוהד לפינק פלויד - קונספט, טסקסטורות ושכבות של מוסיקה. זה לא אלבום רוק גיטרות קלאסי כמו פבלו האני ואין בו המנונים כמו HIGH AND DRY מTHE BENDS אבל זה אלבום שלא יוצא מהמערכת חודשים - כל פעם אתה שומע משהו חדש. 8. The DOORS - THE DOORS מערכת היחסים שלי עם מוריסון היא מורכבת ואמביוולנטית - מצד אחד הבחור בהחלט ידע לכתוב אבל מצד שני הוא היה כל כך אמריקאי טיפוסי (שטוח ורדוד) בכל זאת את האלבום הזה הם הקליטו בשלושה ימים !!!! מעבר ללהיט המטופש (LIGHT MY FIRE שלא מוריסון כתב ו BREAK ON THROUGH יש בוא שירי רוק נהדרים : BACK DOOR MAN SOUL KITCHEN והשיר האהוב עלי ביותר של הדורס ומגיע גם רחוק ברשימה הכללית : CRYSTAL SHIP. 9. לאונרד כוהן - The Songs of Leonard Cohen אחרי אלבום בכורה כזה אפשר רק להדרדר (למרות שהיו לא עוד יציאות מדהימות) שום דבר לא התעלה לרמה של האלבום הזו - מתוך 10 שירים 4 הפכו ללהיטי ענק נצחיים - זה תקדים שלא שמעתי שמישהו התקרב אליו. הבחור הקנדי כבר היה בן 34 אז והספיק לפרסם עד אז כבר כמה ספרים (גם שירה וגם פרוזה) הוא ממעמד סוציו-אקונימי גבוה יחסית לרוקסיטים אחרים ויש לו תואר באנגלית, אבל יודע לכתוב למקומות הכי אפלים של הנשמה כאילו גדל ברחוב
10. הסמיתס - The Queen Is Dead בחירת שנות השמונים היחידה שלי , כמעט ובחרתי ב Automatic for the People של REM אבל בסוף ביגמאות´ ניצח - אולי בגלל שאני מעדיף רוק בריטי למרות האיכויות של מייקל סטייפ אולי בגלל שזו המוסיקה שהייתי שומע ב HIGHWAY (זצ"ל) האלבום הזה הוא מורכב יותר מוסיקלית וטקסטואלית מMEAT IS MURDER שגם מצויין אבל לא בר השוואה: מהשיר הראשון מוריסי ומאר לוקחים אותך למסע מלנכולי אל תוך אנגליה של תאצ´ר - Shoplifters of the World Unite and take over (אמנם לא מהאלבום הזה אבל זה משפט שצריך לסיים איתו). מול רשימה 2 1) Abbey Road - הביטלס, 2) Wish you were here - פינק פלויד 3) זיגי סטארדסט - דויד בואי 4) Blood on the tracks - בוב דילן 5) Nursery crime - ג´נסיס 6) Aqualung - ג´טרו טאל 7) (אלבום ללא שם - מס 4) - לד זפלין 8) Lizard - קינג קרימזון 9) The dark side of the moon- פינק פלויד 10) Fragile - Yes ההצבעה תסגר מחר ב-9 בבוקר
רשימה מס' 1 1. DARK SIDE - Pink Floyd נראה שהוא יהיה הפיבוריט של הרבה (בכל זאת פורום פינק פלויד) אבל גם בקונטקסט רחב יותר אני לחושב שאף אחד בהיסטוריה של הרוק לא הגיע לשלמות כזו באלבום - מהמסד עד לטפחות: הקונספקט, הטקסטים, המוסיקה, הסולואים, האפקטים, ההפקה והעטיפה של האלבום משגרים אותו היישר לטופ הרשימה בהפרש כל כך גדול שאין בכלל טעם לנסות להזיז אותו משם. 2. ABBEY ROAD - הביטלס התחבטתי רבות בין SGT. PEPPER לבין אבי רואד שיצא שנתיים אחר כך לבסוף בחרתי בו כי בגלל ההעזה במסגרת התחרות עם בריאן וילסון ו PET SOUNDS הם הגיעו לפיסגה יצירתית וטכנולוגית עם SRG. PEPPER אבל באבי רואד הם העיזו אפילו יותר - צד שלם של אלבום קונספט ,טקסטים שהם כל כך מעבר ל I WANNA HOLD YOUR HAND ומשפט אחד אלמותי בסוף - And in the end - the love you take is equal to the love you make - אני לא צריך יותר מזה. 3. GONG -ANGLES EGG גונג זו להקה שהייתה עסוקה יותר בלחקור את המוסיקה מלקדם את עצמה, כך יצא שמעט מאוד אנשים מכירים אותם אבל מי שמכיר ואוהד זו מחלה מדבקת.גונג זו להקה שהשפיעה על להקות ולא על קהל. דיוויד אלן היפי אוסטרלי שהיה בתחילת דרכו עם SOFT MACHINE קיבץ סביבו נגנים תותחים אחד אחד ועם נבואה הזוייה על כוכב בשם גונג והרבה הומור ציני ולשוני הוציא טרילוגיה שעוסקת בסיפור של RADIO GNOME - הדרך הטלפטית שבה מנסים לתקשר תושבי הכוכב עם תושבי כדור הארץ, ANGLES EGG השני בטרילוגיה היחידי שהופק על ידי וירג´ין רקורדס (כשהם היו עוד הרפתקנים) והוקלט בצורה נורמלית. 4.KING CRIMSON - IN THE COURT שוב בחירה אולי באנלית אבל רבק כל כך הרבה פעמים קמתי בבוקר וצעקתי CONFUSION WILL BE MY EPITAPH. אלבום כל כך מדהים כל כך יומרני וכל כך מצדיק את היומרנות שלו, הטקסטים של סינפילד פשוט פנומנלים, היכולת הטכנית של הנגנים - אני לא מכיר הרבה להקות שיכולות לנגן חצי מהמורכבות של המקצבים של גילס או הגיטרות של פריפ - בכלל הליין-אפ פה הוא חלום רטוב (חסר לי אולי ברופורד, אבל אין לי עיניים גדולות). 5. בוב דילן - The Freewheelin´ Bob Dylan שוב התלבטות קשה מאוד בינו לבין Highway 61 Revisited שמה שהכריע את הכף הוא הראשוניות - אנחנו מדברים על פאקינג 1963 - כשבצד השני של האוקינוס הביטלס עמדו עם חליפות וחייכו כמו טמבלים צימרמן כבר נתן ברוק (אולי אפילו המציא את הרוק) הוא אמנם עוד מחפש את הצליל המתכתי שלו ובאלבום שלפני HIGHWAY הוא מוצא אותו (Bringing It All Back Home) אבל ראשוניות - לדעתי שלושת האלבומים האלו מ63-65 יכולים שלשתם להיכנס בקלות לרשימה הזאת. 6.דיוויד בואי - זיגי סטארדסט שוב אולי בחירה צפוייה אבל זיגי סטארדסט הוא בהחלט אחד מאלבומי הרוק הטובים ביותר שנכתבו לדעתי. בואי בתקופה הכי מבולבלת שלו ממציא לעצמו את האלטר איגו שלו ביחד עם שירים שכל אחד מהם יכול להרים אלבום לבד וטסקט קטן בגב האלבום - TO BE PLAYED AT MAXIMUM VOLUME, בחיי רק על המשפט הזה מגיע לו נשיקה על הלחי. TIME TAKES A Cigarette... 7. RADIOHEAD - OK COMPUTER אחד מהדיסקים שהחזירו לי את האמונה ברוק בשנות ה90 אחרי כל הזבל האמריקאי (גראנג´) השמיעו כל כך הרבה PEARL JAM ו NIRVANA ברדיו שחשבת שהם המציאו את הדיסטרושן בעצמם. או קי קומפיוטר לוקח את הרוק לאותם מקומות שבגללם אוהבים להשוות את רדיוהד לפינק פלויד - קונספט, טסקסטורות ושכבות של מוסיקה. זה לא אלבום רוק גיטרות קלאסי כמו פבלו האני ואין בו המנונים כמו HIGH AND DRY מTHE BENDS אבל זה אלבום שלא יוצא מהמערכת חודשים - כל פעם אתה שומע משהו חדש. 8. The DOORS - THE DOORS מערכת היחסים שלי עם מוריסון היא מורכבת ואמביוולנטית - מצד אחד הבחור בהחלט ידע לכתוב אבל מצד שני הוא היה כל כך אמריקאי טיפוסי (שטוח ורדוד) בכל זאת את האלבום הזה הם הקליטו בשלושה ימים !!!! מעבר ללהיט המטופש (LIGHT MY FIRE שלא מוריסון כתב ו BREAK ON THROUGH יש בוא שירי רוק נהדרים : BACK DOOR MAN SOUL KITCHEN והשיר האהוב עלי ביותר של הדורס ומגיע גם רחוק ברשימה הכללית : CRYSTAL SHIP. 9. לאונרד כוהן - The Songs of Leonard Cohen אחרי אלבום בכורה כזה אפשר רק להדרדר (למרות שהיו לא עוד יציאות מדהימות) שום דבר לא התעלה לרמה של האלבום הזו - מתוך 10 שירים 4 הפכו ללהיטי ענק נצחיים - זה תקדים שלא שמעתי שמישהו התקרב אליו. הבחור הקנדי כבר היה בן 34 אז והספיק לפרסם עד אז כבר כמה ספרים (גם שירה וגם פרוזה) הוא ממעמד סוציו-אקונימי גבוה יחסית לרוקסיטים אחרים ויש לו תואר באנגלית, אבל יודע לכתוב למקומות הכי אפלים של הנשמה כאילו גדל ברחוב
10. הסמיתס - The Queen Is Dead בחירת שנות השמונים היחידה שלי , כמעט ובחרתי ב Automatic for the People של REM אבל בסוף ביגמאות´ ניצח - אולי בגלל שאני מעדיף רוק בריטי למרות האיכויות של מייקל סטייפ אולי בגלל שזו המוסיקה שהייתי שומע ב HIGHWAY (זצ"ל) האלבום הזה הוא מורכב יותר מוסיקלית וטקסטואלית מMEAT IS MURDER שגם מצויין אבל לא בר השוואה: מהשיר הראשון מוריסי ומאר לוקחים אותך למסע מלנכולי אל תוך אנגליה של תאצ´ר - Shoplifters of the World Unite and take over (אמנם לא מהאלבום הזה אבל זה משפט שצריך לסיים איתו). מול רשימה 2 1) Abbey Road - הביטלס, 2) Wish you were here - פינק פלויד 3) זיגי סטארדסט - דויד בואי 4) Blood on the tracks - בוב דילן 5) Nursery crime - ג´נסיס 6) Aqualung - ג´טרו טאל 7) (אלבום ללא שם - מס 4) - לד זפלין 8) Lizard - קינג קרימזון 9) The dark side of the moon- פינק פלויד 10) Fragile - Yes ההצבעה תסגר מחר ב-9 בבוקר
