ציףציף1000
New member
../images/Emo106.gif סיבוב 2 - משחק 3 (א) ../images/Emo106.gif
ההצבעה תסגר ביום א' ב-9 בבוקר. אבקש לנמק את הבחירות; הצבעות לקוניות או מסוג "אפשר אחרת?" יזכו לנזיפה. רשימה מס' 1 1. 13th Floor Elevators- The Psychadelic Sound of 13th Floor Elevators צריך להתחיל ממקום כלשהו, ואין כמו ההתחלה בשביל להתחיל..., אי שם בטקסס, הלומי אלכוהול, ומושפעים מאוד מהצלילים החדשים שהגיעו מאנגליה באמצע שנות השישים, רוקי אריקסון והחברה שלו יצרו משהו חדש, כמו כל דבר טוב הם עשו את זה בלי כוונה, הם בסך הכל רצו לתת בראש ולהתפרע עם המוסיקה, מה שיצא להם הצית את הדמיון של הרבה אחרים והוליד בדיעבד את הפסיכדליה, אבל זה סתם בשביל ההיסטוריונים, מה שחשוב לנו הוא שאלבום הבכורה של מעליות הקומה ה 13 הוא אחלה אלבום, אולי לא קומוניקטיבי וקל לעיקול, אבל עדיין, אחלה אלבום. 2. Cream- D´Israeli Gears אלבום השיא של אחת הלהקות הכי גדולות בכל הזמנים, ג´ק ברוס, ג´ינג´ר בייקר ואריק קלפטון, היו והינם רבי אומנים של רוק אנד רול, השילוב בינם הגם שהיה קצר הוליד מהפכה של ממש ובאלבום הזה, הוא מגיע לשיא, בלוז רעשני ומרטיט, פסיכדליה עדינה וממסטלת, רוק אנד רול חזק וסתם שירים טובים, הכל יוצרים הבלוז רוק הטובים בכל הזמנים אם לא הטוב שבהם. 3. eric clapton- Eric clapton אלבום הבכורה של אריק קלפטון כסולן, היום לא רבים מאוהדיו של קלפטון, בטח לא אלו החדשים שהכירו אותו בעקבות ההופעה הנוראית ב MTV אנפלגד, מיחסים חשיבות לאלבום הצונע והמדהים הזה, אבל בסך הכל, זהו כנראה אלבום האולפן הטוב ביותר שלו שלא בתוך להקה, בסוף שנות השישים ותחילת השיבעים היה קלפטון בשיאו המוסיקלי ובשפל אישי, כל העצבות וכל היכולת כולם באים ליידי ביטוי באלבום המופת הזה. 4. Dylan Bob- Highway 61 Revisited בוב דילן עשה לעצמו בגיל מאוד צעיר שם בקרב קהילת הפולק האמריקאית עם שלושת אלבומי הבכורה שלו, כאשר הופיע בפסטיבל ניופורט ב 64 עם להקת רוק, שרקו האהודים בוז לאלילם שהכזיב, אבל דילן, כמו שהוכיח פעמים רבות לפני ואחרי זה, נאמן רק לאמת שלו, והוא המשיך בשלו, Highway 61 הוא אלבום הרוק השלם הראשון שלו ואחד מאלבומיו הטובים ביותר של דילן, למילים הנשכניות והחתרניות שלו, מצטרף רוק בלוז בלווי הגיטרסט המעולה מיק בלומפילד הקלידן אל קופר (שניהם שווים הרחבה רצינית) והרכב בלוז מהיותר טובים שאפשר למצוא. התוצאה: פשוט תענוג. 5. Rory Gallagher- Irish Tour רורי גאלגר התחיל את דרכו בלהקת הבלוז רוק Taste שפעלה תקופה קצרה בין 68-9 (ניתן לראות אותם בהופעה באי וויט מ 69. לאחר שעזב את הלהקה הוא המשיך בקרירת סולו דיי מצליחה ואלבום ההופעה הזה מ 75 בו הוא חוזר לאירלנד מולדתו מראה אותו בשיאו: גיטריסט בלוז רוק מהרמה הראשונה שחבל שכל כך מעט מכירים אותו בארץ. 6. The Jimi Hendrix Experience,- Are You perienced טוב, זה שהנדריקס חשוב לא באמת צריך להסביר לאף אחד, זה שהוא מגה גיטריסט, גם לא דורש הסבר, נדמה לי שגם זה שהאלבום הזה הוא אחד האלבומים הכי טובים שיצאו אי פעם, זה כבר עובדה מוגמרת, במילה אחת: תענוג. 7. the kinks -The Village Green Preservation Society בעיני האלבום הטוב ביותר של הקינקס, ריי דייויס מגיע לשיא היצרה שלו ולשיא הבריטיות שלו, כשהוא מנותק מההשפעה המרכזית על המוסיקה שלו (ארה"ב והבלוז) חוזר ריי דיוויס למה שהוא אוהב באמת, אנגליה הטובה והישנה, עם הקסטרד פאי והרכבות הישנות, זה אלבום קינה שהוא גם אלבום חגיגה, קינה על מה שנאבד ויאבד וחגיגה של אנגליה הישנה והטובה, וכרגיל אצל דיוויס הוא לא משאיר ספק לרגע שבסך הכל יש לו מבט מפוקח ציני ומשועשע על כל העניין. 8. United States of America- United States of America ובנתיים בצד השני של האוקינוס... סאן פרנסיסקו של 1968 הייתה כר פורה להרבה הרכבים מוסיקאליים מוזרים ואיזוטריים, למרבה הצער USA זוהתה לאורך השנים עם האיזוטריה של הסצנה של סאן פראנסיסקו, ואכן מדובר באלבום קשה לשמיעה ומאוד מאתגר, שלמרבה הצער הפך כמעט לפריט אספנים תקופה מסוימת ורק הוצאתו מחדש כ CD גאלה אותו מיסוריו. מדובר כאן במיטב של סאן פראנסיסקו, ג´ו בירד מנהיג הלהקה והסולנית דורת´י מוסקוביץ´, יצרו אלבום מעניין מאתגר ומפתיע, מאוד כדאי לנסות להאזין לו כמה פעמים, בסוף זה תופס אותך. 9. The Who Sings My Generation וחוזרים למקורות... על הרבה להקות אומרים שהן היו "חשובות" לפעמים נדמה לי שיש מין אינפלציה במונח הזה, אבל בקשר ל "המי" קשה להפריז בחשיבות שלהם, תקשיבו לאלבום הבכורה המצויין הזה ותבינו, אין רוק כבד אין פאנק אין UK Beat בלי המי, וחוץ מזה, כאן אולי יותר מבכל מקום, יכולת הכתיבה של החברה והביצוע מראים איזה כותב שירים מחונן הוא פיט טאושאנד, ואיזה חטיבת קצב מדהימה היה ל The Who, פשוט תענוג של רוק אנד רול. 10. Tim Buckley- Goodbye and Hello כן, כן, טים באקלי, לא ג´ף, טים.... בעיני רבים האלבום האולטימטיבי של באקלי, אבל בעצם הוא מראה כאן רק קמצוץ מהיכולת שלו, מלחין וזמר יוצא דופן, מין זמר מואר כזה, שכאן נוגע גם קצת בפסיכדליה (1967 או לא 1967) קצת בפולק, קצת ברוק, אבל כרגיל מתרכז בלחנים המופלאים שלו ובמילים המדהימות של לארי באקט., שיחד עם השירה המופלאה של באקלי נותנים תוצאה מדהימה. קשה להגיד לאיזה שיר ספציפי לשים כאן לב במיוחד, פשוט הם כולם כל כך טובים והסך הכל פשוט מושלם, אין לזה מילה אחרת.
ההצבעה תסגר ביום א' ב-9 בבוקר. אבקש לנמק את הבחירות; הצבעות לקוניות או מסוג "אפשר אחרת?" יזכו לנזיפה. רשימה מס' 1 1. 13th Floor Elevators- The Psychadelic Sound of 13th Floor Elevators צריך להתחיל ממקום כלשהו, ואין כמו ההתחלה בשביל להתחיל..., אי שם בטקסס, הלומי אלכוהול, ומושפעים מאוד מהצלילים החדשים שהגיעו מאנגליה באמצע שנות השישים, רוקי אריקסון והחברה שלו יצרו משהו חדש, כמו כל דבר טוב הם עשו את זה בלי כוונה, הם בסך הכל רצו לתת בראש ולהתפרע עם המוסיקה, מה שיצא להם הצית את הדמיון של הרבה אחרים והוליד בדיעבד את הפסיכדליה, אבל זה סתם בשביל ההיסטוריונים, מה שחשוב לנו הוא שאלבום הבכורה של מעליות הקומה ה 13 הוא אחלה אלבום, אולי לא קומוניקטיבי וקל לעיקול, אבל עדיין, אחלה אלבום. 2. Cream- D´Israeli Gears אלבום השיא של אחת הלהקות הכי גדולות בכל הזמנים, ג´ק ברוס, ג´ינג´ר בייקר ואריק קלפטון, היו והינם רבי אומנים של רוק אנד רול, השילוב בינם הגם שהיה קצר הוליד מהפכה של ממש ובאלבום הזה, הוא מגיע לשיא, בלוז רעשני ומרטיט, פסיכדליה עדינה וממסטלת, רוק אנד רול חזק וסתם שירים טובים, הכל יוצרים הבלוז רוק הטובים בכל הזמנים אם לא הטוב שבהם. 3. eric clapton- Eric clapton אלבום הבכורה של אריק קלפטון כסולן, היום לא רבים מאוהדיו של קלפטון, בטח לא אלו החדשים שהכירו אותו בעקבות ההופעה הנוראית ב MTV אנפלגד, מיחסים חשיבות לאלבום הצונע והמדהים הזה, אבל בסך הכל, זהו כנראה אלבום האולפן הטוב ביותר שלו שלא בתוך להקה, בסוף שנות השישים ותחילת השיבעים היה קלפטון בשיאו המוסיקלי ובשפל אישי, כל העצבות וכל היכולת כולם באים ליידי ביטוי באלבום המופת הזה. 4. Dylan Bob- Highway 61 Revisited בוב דילן עשה לעצמו בגיל מאוד צעיר שם בקרב קהילת הפולק האמריקאית עם שלושת אלבומי הבכורה שלו, כאשר הופיע בפסטיבל ניופורט ב 64 עם להקת רוק, שרקו האהודים בוז לאלילם שהכזיב, אבל דילן, כמו שהוכיח פעמים רבות לפני ואחרי זה, נאמן רק לאמת שלו, והוא המשיך בשלו, Highway 61 הוא אלבום הרוק השלם הראשון שלו ואחד מאלבומיו הטובים ביותר של דילן, למילים הנשכניות והחתרניות שלו, מצטרף רוק בלוז בלווי הגיטרסט המעולה מיק בלומפילד הקלידן אל קופר (שניהם שווים הרחבה רצינית) והרכב בלוז מהיותר טובים שאפשר למצוא. התוצאה: פשוט תענוג. 5. Rory Gallagher- Irish Tour רורי גאלגר התחיל את דרכו בלהקת הבלוז רוק Taste שפעלה תקופה קצרה בין 68-9 (ניתן לראות אותם בהופעה באי וויט מ 69. לאחר שעזב את הלהקה הוא המשיך בקרירת סולו דיי מצליחה ואלבום ההופעה הזה מ 75 בו הוא חוזר לאירלנד מולדתו מראה אותו בשיאו: גיטריסט בלוז רוק מהרמה הראשונה שחבל שכל כך מעט מכירים אותו בארץ. 6. The Jimi Hendrix Experience,- Are You perienced טוב, זה שהנדריקס חשוב לא באמת צריך להסביר לאף אחד, זה שהוא מגה גיטריסט, גם לא דורש הסבר, נדמה לי שגם זה שהאלבום הזה הוא אחד האלבומים הכי טובים שיצאו אי פעם, זה כבר עובדה מוגמרת, במילה אחת: תענוג. 7. the kinks -The Village Green Preservation Society בעיני האלבום הטוב ביותר של הקינקס, ריי דייויס מגיע לשיא היצרה שלו ולשיא הבריטיות שלו, כשהוא מנותק מההשפעה המרכזית על המוסיקה שלו (ארה"ב והבלוז) חוזר ריי דיוויס למה שהוא אוהב באמת, אנגליה הטובה והישנה, עם הקסטרד פאי והרכבות הישנות, זה אלבום קינה שהוא גם אלבום חגיגה, קינה על מה שנאבד ויאבד וחגיגה של אנגליה הישנה והטובה, וכרגיל אצל דיוויס הוא לא משאיר ספק לרגע שבסך הכל יש לו מבט מפוקח ציני ומשועשע על כל העניין. 8. United States of America- United States of America ובנתיים בצד השני של האוקינוס... סאן פרנסיסקו של 1968 הייתה כר פורה להרבה הרכבים מוסיקאליים מוזרים ואיזוטריים, למרבה הצער USA זוהתה לאורך השנים עם האיזוטריה של הסצנה של סאן פראנסיסקו, ואכן מדובר באלבום קשה לשמיעה ומאוד מאתגר, שלמרבה הצער הפך כמעט לפריט אספנים תקופה מסוימת ורק הוצאתו מחדש כ CD גאלה אותו מיסוריו. מדובר כאן במיטב של סאן פראנסיסקו, ג´ו בירד מנהיג הלהקה והסולנית דורת´י מוסקוביץ´, יצרו אלבום מעניין מאתגר ומפתיע, מאוד כדאי לנסות להאזין לו כמה פעמים, בסוף זה תופס אותך. 9. The Who Sings My Generation וחוזרים למקורות... על הרבה להקות אומרים שהן היו "חשובות" לפעמים נדמה לי שיש מין אינפלציה במונח הזה, אבל בקשר ל "המי" קשה להפריז בחשיבות שלהם, תקשיבו לאלבום הבכורה המצויין הזה ותבינו, אין רוק כבד אין פאנק אין UK Beat בלי המי, וחוץ מזה, כאן אולי יותר מבכל מקום, יכולת הכתיבה של החברה והביצוע מראים איזה כותב שירים מחונן הוא פיט טאושאנד, ואיזה חטיבת קצב מדהימה היה ל The Who, פשוט תענוג של רוק אנד רול. 10. Tim Buckley- Goodbye and Hello כן, כן, טים באקלי, לא ג´ף, טים.... בעיני רבים האלבום האולטימטיבי של באקלי, אבל בעצם הוא מראה כאן רק קמצוץ מהיכולת שלו, מלחין וזמר יוצא דופן, מין זמר מואר כזה, שכאן נוגע גם קצת בפסיכדליה (1967 או לא 1967) קצת בפולק, קצת ברוק, אבל כרגיל מתרכז בלחנים המופלאים שלו ובמילים המדהימות של לארי באקט., שיחד עם השירה המופלאה של באקלי נותנים תוצאה מדהימה. קשה להגיד לאיזה שיר ספציפי לשים כאן לב במיוחד, פשוט הם כולם כל כך טובים והסך הכל פשוט מושלם, אין לזה מילה אחרת.
