סיבוב 3 - משחק 5(א)

../images/Emo106.gif סיבוב 3 - משחק 5(א) ../images/Emo106.gif

הצביעו בעבור רשימת האלבומים הנראית לכם יותר. מי שכנע אותכם שהאלבומים ראויים, או לפחות שווים האזנה? נמקו את בחירתכם ההצבעה תסתיים ביום חמישי בשעה 11:30 רשימה 1 1. beatles-abbey road כולם מדברים על סרג´נט פפר, סמל הפסיכדליה, או על רבולבר שהתחיל את הפסיכדליה או על האלבום הלבן שהיה ממש אוונגארד, ואני אומר, אין על האבי רואד, אחרי הפצצה שהופלה בלט איט בי (שאני מתעב) פתאום בפרץ גאוניות אחד וזהו, הם הגיעו לזה. ללקק את האצבעות, לטבול שוב, וללקק שוב. 2.pink floyd-a piper at the gates of dawn סיד בארט, אני לרגליך. לא אכפת לי שהסמים מחקו לך את המוח, לא אכפת לי שבסוף שנות ה70 נראית כמו אבא של חבר שלי, לא אכפת לי שאתה גר לבד ושמן וקירח ובודד, אתה אחד החזקים, אחד הגאונים, אני לרגליך. 3.the jimi hendrix experience-axis:bold as love אחרי קופסת הלהיטים שידועה גם כאלבום הבחורה של ג´ימי הנדריקס, הגיע באותה שנה האלבום השני, שהציג צד אחר לגמרי, ונתן יותר דגש על הלהקה כלהקה ולא רק על הנדריקס, שפה מתגלה כמשורר מחונן (או כבוחר אחלה כיסויים, מה שלא יהיה) עם יצירות מופת כמו castles made of sand,little wing,spanish castle magic וכו´, באלבום ניתן יותר דגש על שאר הנגנים, ואפילו נואל רידינג המוכשר מקבל כאן סולו. יצירת מופת. 4.black sabbath-black sabbath קודש הקודשים, הדביוט של המטאל. כבד,קודר,עצוב ומופלא. אתם צריכים להתחיל לשמוע יותר בלאק סאבאת´ כי לפי פרויקט השירים כולם פה שמעו את paranoid או iron man וברחו. 5.nirvana-nevermind להקה בנאלית, אלבום עוד יותר בנאלי, אך אדיר. קורט קוביין מפוצץ לכולם את האוזניים ומכניס את הפאנק למיינסטרים במסווה של גראנג´...או איך שהכבדים כינו "פאנק של כוסיות". ליווה אותי לאורך שנים ארוכות בילדותי ולעולם יהיה בליבי מקום שמור לאלבום הזה. 6.led zeppelin-led zeppelin שוב, שורשים. אני בוחר אותו ובו זמנית נזכר איך קניתי אותו בארגנטינה ורציתי לשמוע אותו לפני השינה, בבית דודתי באוזניות של הדיסקמן, איך הבום בפתיחה של good times bad times גרם לי לתנועות רגליים לא רצוניות, המוח נדד למחוזות אחרים בdazed and confuzed ורקד ללא הפוגה בcommunication breakdown. אין נפילות באלבום הזה. אין. מושלם. 7.deep purple-in rock האלבום שהשפיע עלי הכי הרבה כגיטריסט,ריצ´י בלקמור לימד אותי המון, דרך הויניל, אלבום מופת לרוק הכבד, אלבום מופת בשבילי. רק לשמוע את הפיצוץ בהתחלה של speed king או את היכולות הווקליות של איאן גילאן בchild in time או את הסולו תופים של איאן פייס בסוף flight of the rat. 8.the ramones-the ramones איזו להקה, אילו מופלאים, איזה אלבום! האלבום שהגדיר את הפאנק, את הצליל ואת האדיטוד. פנינים כמו blitzkrieg bop,havvana affair,i don´t wanna walk around with you ועוד, אי אפשר להפסיק לרקוד לכל אורך האלבום. 9.queen-queenII צמוד לאזניי מגיל צעיר מאוד, אני לא יכול להתעלם מהם, כלהקה שהשפיעה רבות עלי, על הדרישות שלי ממוסיקה והדרישות שלי מסולן, 2 האלבומים הראשונים לא ממש הצליחו ונשארו תמיד בצל, אבל תנסו לשמוע את שניהם,בעיקר את השני ותשמעו להקה מפוצצת,מקצעונית, מצוינת עם נגנים גדולים וסולן שמצליח להאפיל עליהם איכשהו. וואו. 10.dead kennedys-fresh fruit for rotting vegetables לא רק הטקסטים החזקים מלאי התוכחה של ג´לו, לא רק שירתו הכריזמטית ונוכחותו שלא משאירה איש אדיש (מלבד את שאר הלהקה שעומדים בהופעות כפסלים כקונטרה לשפת הגוף האקצנרית שלו), אלא השירים עצמם, המחשבה שגורמת לשיר להראות כל כך פשוט כלפי חוץ אך בעצם רבים נפלו איפה שהקנדיז היו גדולים. עבודת גיטרה מעולה, ולחנים גדולים. kill the poor,chimical warfare,california uber alles,holiday in cambodia, רבים מהשירים באלבום הפכו להמנונים ומושאים לאיספור קאברים ושירים בנושא. 11. cream-fresh cream יותר מdisraeli gears המופתי, wheels of fire המעניין ובכלל, אלבום הבכורה של קרים כשמו כן הוא-מרענן. זה משהו אחר...מה"פםפםפםפם" של i feel free עד לנעימה הנחמדת של wrapping paper יש לנו 13 קטעים של בלוז ורוקנרול היישר מבית היוצר של קלפטון את ברוס את בייקר. משהו משהו. 12. alice in chains-jar of flies אחרי dirt המעולה והמצליח הקליטו אליס את צנצנת הזבובים-אי.פי עם 7 קטעים, הרוב אקוסטי, מין קונטרה לדיסטורשנים והכובד בdirt (מין מגמה שחזרו עליה פעמיים, הם שחררו את sap השקט אחרי facelift המטאלי), האלבום הוא יצירת אומנות, עם שירים נוגים ומלנכולים, הרמוניות גאוניות של קנטרל וסטיילי, עבודת גיטרה בלתי נשכחת ורק פנינים. אם לא שמעתם, עזבו כל מה שאתם עושים ורוצו לקנות. 13. the byrds-5th dimension ההשפעות מדילן והביטלס, ההרמוניות הקוליות, גיטרות ה12 מיתרים הערבות לאוזן, הלחנים, הטקסטים, היצירתיות, הלהקה. פשוט אלבום אדיר, ואולי הטוב ביותר שלהם. 14. MC5-THUNDER EXPRESS להקה שניגנה פאנק רוק עוד לפני שידעו שיש כזה דבר (כולל המהפכנות, כולל המסרים, כולל האגרסיביות בנגנינה,כולל הכל),האלבום הזה הוא מן גרסת אולפן לKICK OUT THE JAMS שמשלב את הלהיטים הגדולים משם (KICK OUT THE JAMS,RAMBELIN ROSE,RAMA LAMA FAFAFA) עם חומר חדש. בתקופת וודסטוק כשכל הלהקות מוחות נגד המלחמה במסרי אהבה ואחדות, הלכו אמסי5 על גישה אחרת-הגישה המהפכנית,הגישה האסרטיבית. THE TIME HAS COME FOR EACH AND EVERY ONE OF YOU TO DECIDE-WETHER YOU´RE GONNA BE THE PROBLEM OR YOU GONNA BE THE SOLUTION!! IT TAKES 5 SECONDS LADIES AND GENTLEMEN, 5 SECONDS OF CHOOSING! אז לסכם-רוקנרול מכסח חסר פשרות ויומרות, ומסרים שלא נותנים מקום להתבלבל. אחת התחנות החשובות בלידת הפאנק רוק.
 
חלק ב'

המשך רשימה 1 15.RAINBOW-RISING תמיד התייחסתי לריינבואו דיי בזלזול. ריצ´י בלקמור עוזב את המכרה זהב שלו, את מה שעשה אותו מפורסם בכל העולם, את דיפ פרפל, כדי להקים להקה זהה בעצם, עם נגנים אחרים (שהתחלפו כל אלבום). דיי אבסורדי, וגם היום אני חושב שאולי עדיף שכל העניין היה נמנע. חוץ מהאלבום הזה. אחרי שנים של התעלמות החלטתי לתת צ´אנס, ושמתי במערכת את האלבום השני של ריינבואו,שנחשב ל"קלאסי" שלהם. צליל סינתיסייזר מעצבן התחיל את הכל ב-TAROT WOMAN והציפיות השליליות שלי נראו ככאלה שעומדות להתגשם. רגע לפני שאני לוחץ על הסטופ, פתאום השיר מתעצב לפצצה אחת, וקולו הנהדר של רוני דיו (שלטעמי האלבום הזה הוא הדבר הטוב היחיד שהאיש הזה עשה),נכנס בשיא הכוח. יש כאן שישה קטעים של רוק כבד ומגוון השפעות-הנגינה הבלוזית של בלקמור, ההשפעות הקלאסיות בנגינת האורגן, האלמנטים האתניים בשירה של דיו, ופשוט יש כאן חתיכת פצצה, עם קטעים כמו LADY STARSTRUCK,STARGAZER ו-LIGHT IN THE BLACK המפוצץ שמסיים את האלבום בסערה. אחרי ששמעתי אותו, פעם אחר פעם,ואחרי שהתרגשתי, פעם אחרי פעם, הבנתי למה כל כך מתלהבים מדיו. הסנדק של ההבי מטאל. בלקמור בגדולתו. 16.minor threat-minor threat ´הנה!´,אני חושב לעצמי,´מצאתי סופסוף אלבום שאני מזדהה עם כל מילה איתו!´. מיינור ת´רט, כפי שכבר דוין פה באיזו המלצת סופשבוע, היו להקת הארדקור מוושינגטון, שהיוו בעצם את המצפון של הסצנה (כך אמרה נטע מאתר השרת העיוור, ואני מאמץ בחום...סתם כדי לומר שה"תואר" הזה לא שלי...), כשבעצם הם מדברים על איך ילדים שבאים להופעות דופקים את עצמם עם סמים ואלכוהול, שמובילים להרס עצמי והתנהגות אלימה, שחברי הלהקה מאוד נרתעים ממנה. רק תקשיבו למלים הכל כך נוקבות של filler,in my eyes,straight edge,out of step וכו´, וכשהכל בא במהירות של 3000 ביפאמ, אז מה טוב!!!!! האלבום והלהקה בעצם התחילו זרם חדש לגמרי-סטרייט אדג´, שעל פי האידאולוגיה שלהם, זה בעצם אנשים שחיים את חייהם ללא תלות בדבר מסוים רק כדי לספק את צרכיהם הפיזיים או צרכי החברה. ויתור מופגן על סמים אלכוהול,סקס ללא מחויבות,וסיגריות. זה נשמע שונה שבמקום יבוא איזה זמן אינדי עם גיטרה אקוסטית ויבכה על זה, באים 4 ילדים ויורקים לך את זה בפרצוף. תנסו. מול רשימה 2 1. 13th Floor Elevators- The Psychadelic Sound of 13th Floor Elevators צריך להתחיל ממקום כלשהו, ואין כמו ההתחלה בשביל להתחיל..., אי שם בטקסס, הלומי אלכוהול, ומושפעים מאוד מהצלילים החדשים שהגיעו מאנגליה באמצע שנות השישים, רוקי אריקסון והחברה שלו יצרו משהו חדש, כמו כל דבר טוב הם עשו את זה בלי כוונה, הם בסך הכל רצו לתת בראש ולהתפרע עם המוסיקה, מה שיצא להם הצית את הדמיון של הרבה אחרים והוליד בדיעבד את הפסיכדליה, אבל זה סתם בשביל ההיסטוריונים, מה שחשוב לנו הוא שאלבום הבכורה של מעליות הקומה ה 13 הוא אחלה אלבום, אולי לא קומוניקטיבי וקל לעיקול, אבל עדיין, אחלה אלבום. 2. Cream- D´Israeli Gears אלבום השיא של אחת הלהקות הכי גדולות בכל הזמנים, ג´ק ברוס, ג´ינג´ר בייקר ואריק קלפטון, היו והינם רבי אומנים של רוק אנד רול, השילוב בינם הגם שהיה קצר הוליד מהפכה של ממש ובאלבום הזה, הוא מגיע לשיא, בלוז רעשני ומרטיט, פסיכדליה עדינה וממסטלת, רוק אנד רול חזק וסתם שירים טובים, הכל יוצרים הבלוז רוק הטובים בכל הזמנים אם לא הטוב שבהם. 3. eric clapton- Eric clapton אלבום הבכורה של אריק קלפטון כסולן, היום לא רבים מאוהדיו של קלפטון, בטח לא אלו החדשים שהכירו אותו בעקבות ההופעה הנוראית ב MTV אנפלגד, מיחסים חשיבות לאלבום הצונע והמדהים הזה, אבל בסך הכל, זהו כנראה אלבום האולפן הטוב ביותר שלו שלא בתוך להקה, בסוף שנות השישים ותחילת השיבעים היה קלפטון בשיאו המוסיקלי ובשפל אישי, כל העצבות וכל היכולת כולם באים ליידי ביטוי באלבום המופת הזה. 4. Dylan Bob- Highway 61 Revisited בוב דילן עשה לעצמו בגיל מאוד צעיר שם בקרב קהילת הפולק האמריקאית עם שלושת אלבומי הבכורה שלו, כאשר הופיע בפסטיבל ניופורט ב 64 עם להקת רוק, שרקו האהודים בוז לאלילם שהכזיב, אבל דילן, כמו שהוכיח פעמים רבות לפני ואחרי זה, נאמן רק לאמת שלו, והוא המשיך בשלו, Highway 61 הוא אלבום הרוק השלם הראשון שלו ואחד מאלבומיו הטובים ביותר של דילן, למילים הנשכניות והחתרניות שלו, מצטרף רוק בלוז בלווי הגיטרסט המעולה מיק בלומפילד הקלידן אל קופר (שניהם שווים הרחבה רצינית) והרכב בלוז מהיותר טובים שאפשר למצוא. התוצאה: פשוט תענוג. 5. Rory Gallagher- Irish Tou רורי גאלגר התחיל את דרכו בלהקת הבלוז רוק Taste שפעלה תקופה קצרה בין 68-9 (ניתן לראות אותם בהופעה באי וויט מ 69. לאחר שעזב את הלהקה הוא המשיך בקרירת סולו דיי מצליחה ואלבום ההופעה הזה מ 75 בו הוא חוזר לאירלנד מולדתו מראה אותו בשיאו: גיטריסט בלוז רוק מהרמה הראשונה שחבל שכל כך מעט מכירים אותו בארץ. 6. The Jimi Hendrix Experience,- Are You perienced טוב, זה שהנדריקס חשוב לא באמת צריך להסביר לאף אחד, זה שהוא מגה גיטריסט, גם לא דורש הסבר, נדמה לי שגם זה שהאלבום הזה הוא אחד האלבומים הכי טובים שיצאו אי פעם, זה כבר עובדה מוגמרת, במילה אחת: תענוג. 7. the kinks -The Village Green Preservation Society בעיני האלבום הטוב ביותר של הקינקס, ריי דייויס מגיע לשיא היצרה שלו ולשיא הבריטיות שלו, כשהוא מנותק מההשפעה המרכזית על המוסיקה שלו (ארה"ב והבלוז) חוזר ריי דיוויס למה שהוא אוהב באמת, אנגליה הטובה והישנה, עם הקסטרד פאי והרכבות הישנות, זה אלבום קינה שהוא גם אלבום חגיגה, קינה על מה שנאבד ויאבד וחגיגה של אנגליה הישנה והטובה, וכרגיל אצל דיוויס הוא לא משאיר ספק לרגע שבסך הכל יש לו מבט מפוקח ציני ומשועשע על כל העניין. 8. United States of America- United States of America ובנתיים בצד השני של האוקינוס... סאן פרנסיסקו של 1968 הייתה כר פורה להרבה הרכבים מוסיקאליים מוזרים ואיזוטריים, למרבה הצער USA זוהתה לאורך השנים עם האיזוטריה של הסצנה של סאן פראנסיסקו, ואכן מדובר באלבום קשה לשמיעה ומאוד מאתגר, שלמרבה הצער הפך כמעט לפריט אספנים תקופה מסוימת ורק הוצאתו מחדש כ CD גאלה אותו מיסוריו. מדובר כאן במיטב של סאן פראנסיסקו, ג´ו בירד מנהיג הלהקה והסולנית דורת´י מוסקוביץ´, יצרו אלבום מעניין מאתגר ומפתיע, מאוד כדאי לנסות להאזין לו כמה פעמים, בסוף זה תופס אותך. 9. The Who Sings My Generation וחוזרים למקורות... על הרבה להקות אומרים שהן היו "חשובות" לפעמים נדמה לי שיש מין אינפלציה במונח הזה, אבל בקשר ל "המי" קשה להפריז בחשיבות שלהם, תקשיבו לאלבום הבכורה המצויין הזה ותבינו, אין רוק כבד אין פאנק אין UK Beat בלי המי, וחוץ מזה, כאן אולי יותר מבכל מקום, יכולת הכתיבה של החברה והביצוע מראים איזה כותב שירים מחונן הוא פיט טאושאנד, ואיזה חטיבת קצב מדהימה היה ל The Who, פשוט תענוג של רוק אנד רול. 10. Tim Buckley- Goodbye and Hello כן, כן, טים באקלי, לא ג´ף, טים.... בעיני רבים האלבום האולטימטיבי של באקלי, אבל בעצם הוא מראה כאן רק קמצוץ מהיכולת שלו, מלחין וזמר יוצא דופן, מין זמר מואר כזה, שכאן נוגע גם קצת בפסיכדליה (1967 או לא 1967) קצת בפולק, קצת ברוק, אבל כרגיל מתרכז בלחנים המופלאים שלו ובמילים המדהימות של לארי באקט., שיחד עם השירה המופלאה של באקלי נותנים תוצאה מדהימה. קשה להגיד לאיזה שיר ספציפי לשים כאן לב במיוחד, פשוט הם כולם כל כך טובים והסך הכל פשוט מושלם, אין לזה מילה אחרת. המשך יבוא....
 
חלק ג'

המשך רשימה 2 11. Neil Young- Neil Young "יש לך שלושה חברי להקה, כל אחד מאוד מפורסם עוד מלפני, הלהקה מאוד מצליחה, למה שהם יצרפו עוד חבר בשיא ההצלחה שלהם?, למה? כי הוא פשוט עד כדי כך טוב!", כך הסביר דיוויד קרוסבי את צרופו של ניל יאנג לקרוסבי סטילס ונאש (ויאנג) הסופר גרופ הגדול מכולם של עולם הפולק, וכשקרוסבי מדבר על היכולות של יאנג הוא כמובן מדבר קודם כל באפלו ספרינגפילד, אבל גם על אלבום הסולו המקסים הזה, הרבה תמימות יש כאן, הרבה יופי, הרבה עדינות, אבל בעיקר המון כשרון ויכולת כתיבה. אחד מאלבומי הבכורה הטובים ביותר של אומן כלשהו, מאוד יותר הוא ילמד להפוך את זה למשהו מכיר יותר, אבל בדיעבד, מדובר באחד ההישגים היותר גדולים של יאנג. 12. David Crosby- If I Could Only Remember My Name עוד אלבום סולו בכורה של אחד מהחברה של יאנג, אבל האלבום של קרוסבי הוא דבר יוצא דופן דופן הישג מונומנטלי של אחד הכותבים הכי מוכשרים בתולדות הרוק האמריקאי, בשיא השפל הנפשי שלו שהוציא ממנו את שיא היצרתיות. אני אוהב אלבומי אובדן, On The Beach של ניל יאנג הוא כזה, גם ליילה של דרק והדומינוס ו Whish של פינק פלויד הם כאלה, אלבומים שבאו מכאב אישי עמוק ומצליחים לחתוך בתוך הנשמה עד לזיכוך נפשי אמיתי. ב 1971, התאבל קרוסבי, אחד השמות הגדולים בסצנה הפסיכדלית/היפית של קליפורניה על מותה של חברתו, הוא היה שבור והמום ועל פי כמה דיווחים על סף סיום חייו שלו, כל החברים שלו באו לנחם ולנגן, ולקרוסבי היו לא מעט חברים: ניל יאנג, ג´רי גראסיה, חברי ג´פרסון איירפלין, סטיבן סטילס, גרהאם נאש, חברי הוט טונה ועוד רבים אחרים, הג´אם העגמומי הזה הוביל לאלבום שהוא אולי המצוי של כל מה שהיה טוב בסצנה ההיא, החל מההרמוניות הקוליות של: "Orleans" דרך "Cowboy Movie," האפי כמעט ועד פשוט שיר מופתי כמו "Traction in the Rain מדובר באלבום מאוד מגובש של שירים יפיפיים, שהיופי הפשוט שלהם לא מעמעם במאומה את תחושת האימה הכבדה שהאלבום משרה. למרבה הצער לאורך שנות השיבעים איבד קרוסבי את הפוקס שלו כיוצר, אבל כאן ברגע נדיר של מיקוד נוראי כמעט הוא נותן לנו את המייטב שלו, שהוא גם המייטב של דור שלם ושל סצנה מוסיקאלית שלמה. פשוט אלבום מדהים. 13. Pink Floyd- The Piper at the Gates of Dawn מישהו (אהלן קרייזי מה קורה?) כתב לי בשלב הקודם שהחלילן היה מתאים לרשימה שלי, אתם יודעים מה? צודק!, נדמה לי שכאן לפחות זו בחירה שמדברת בעד עצמה. 14 Jefferson Airplane- Surrealistic Pillow טוב עלינו שלב וצריך לתת איזה שלוש פצצות לפנים שיעשו את העבודה כשזה ממש כזה, ואין פצצה גדולה יותר מהכרית הסוראיליסטית. בתוך הסצנה של הייט אשבורי בסאן פרנסיסקו של שנות השישים, היו הרכבים "נחשבים יותר" מהאירפליין, בסך הכל, אם היית שואל את חברי הלהקה מי הלהקה הטובה ביותר בסאן פרנסיסקו הם בטח היו אומרים הגריטפול דד או משהו (בעצם, שום או משהו, זה מה שהם היו אומרים), אבל לאיירפליין היה כשרון שלג´רי גארסיה וחבריו המתים לא היה, הם ידעו לכתוב שיר. הם יכלו לרגש בתוך 3,4 דקות באופן כזה שגם 50 דקות ג´אם של המתים (או כל אחת מלהקות הג´אם של סאן פרסיסקו) לא יוכלו לעולם. חוץ מזה היה להם את גריס סליק, אישה מדהימה עם קול מדהים ודעות פוליטיות ברורות על העולם, היה להם גם מספר כותבים מעולים בלהקה מלבד סליק והרמוניות קוליות מדהימות. כל אלו הפכו את ג´פרסון איירפלין להצלחה אדירה גם מחוץ לסצנה המאוד קטנה (גם אם מאוד משפיעה) של סאן פרנסיסקו. Surrealistic Pillow הוא בשום מקרה לא הטוב שבאלבומי האיירפליין, יש להם אלבומים מענינים יותר וטובים יותר, אבל הוא הכי כייפי, הוא אחד היחידים שכשאני שם אותו במערכת הראש שלי ממריאה לתוך ערפילים סגולים כחולים מלאי אושר קסום, מה אני אגיד לכם, הכרית הסוראליסטית עושה יופי יופי בגזע המוח...:- ) 15 Love – Forever Changes בעוד חובבי מוסיקה חלוקים בדעותיהם אם היה ארתור לי גאון אמיתי, או סתם אחד שאסף מכל הבא ליד השפעות מוסיקאליות ליצירת התמהיל המושלם הזה, רוב העולם המערבי יענה לשאלה הזו בתשובה ארתור מי???, פשוט האלבום הזה והלהקה כולו, הן דוגמא מושלמת לכך שלא מספיק שיהיה לך ביד מוצר מושלם, מופלא קליט וקסום, אתה גם צריך...ההםםם..למכור אותו וארתור לי ולהקתו פשוט לא טרחו ונשארו אירוע מקומי לא ממש חשוב בסצנה של לוס אנג´לס בשנות השישים. Forever Changes ובזאת אין לטעות הוא אכן מוצר מושלם, מופלא קליט וקסום, הוא עד כדי כך מושלם, שבמשך 40 שנה כמעט הוא התחמק מצורה מושלמת מחובבי הרוק באשר הם שם והפך לאיזוטרי משהו, רק שיחרורו מהכלא של לי וצאתו למסע הופעות הוציאו אותו מעט מאלמוניותו. האלבום עצמו, שיצא ב 1967, הוא פשוט אוסף מושלם של 11 שירים מופלאים כל אחד טוב מהשני וכולם נותנים בסוף ההאזנה תחושה קסומה של אושר דבילי, אולי רק הביטלס מסוגלים להעביר את התחושה הספציפית הזו כל כך טוב, אם אתם מכירים את האלבום אתם יודעים למה הוא עושה כל כך טוב ואם לא אני מקנא בכם, כי יום אחד תכירו ואז תתאהבו כמו שלא התאהבת מעולם. 16. The Electric Prunes- I Had Too Much to Dream אולי האלבום הכי מגובש והכי קרוב להגדרה של "פופ" שאפשר להגיע אליו ועדיין להישאר אלבום גארג´, האלקטריק פרונס מגישים כאן משהו שהוא שילוב של פסיכדליה רכה ורוק גארז´ למתקדמים יחד עם עטיפה של בלוז, באופן מוזר, זה הכל משתלב בצורה טובה. בהיותו אולי אלבום הגארז´ הנמכר ביותר, הוא גם היה אחד המשפעים ביותר על אלו שבסוף שנות השבעים רצו להחזיר עטרה ליושנה ולחזור ולנגן רוק אנד רול אמיתי. הצביעו והשפיעו!!
 

Shakty

New member
רשימה 2 ללא ספק

ברשימה 1 יש יותר מידי דברים שאני לא אוהב - QUEEN NIRVANA וRAINBOW לעומת רשימה 2 שבה אין אפילו דיסק אחד שאני לא אוהב ויש כמה וכמה שאני מאוהב בהם שנים JEFFERSON,LOVE,13TH FLOOR כמובן CREAM דילן,הנדריקס (שהיה גם ברשימה השנייה) קינקס THE WHO,BUCKLY אחלה רשימה.
 

GingerBread Man

New member
רשימה 2

האמת שאני לא מכיר כל כך את שתי הרשימות טוב, אבל האווירה של הרשימה השניה של הסיקטיז היא מה שהכריעה את הכף.
 

Elinor BC

New member
רשימה 2

את 1 לא ממש אהבתי, היו די הרבה שהרסו אותה לטעמי.. ברשימה 2 יש את קרים, בוב דילן,הנדריקס, קינקס, טים באקלי, THE WHO..
 

מורנא007

New member
רשימה 2

למרות חסרון ה-
-ים היא מציגה כמה אבני יסוד בפסיכדליה וברוק הקלאסי.
 

melancholy man

New member
רשימה 2

אני תקוע איתה כנראה עד הסוף
אגב, רשימה 1 לא רעה בכלל, מגוונת ומעניינת, רשימה 2 איכשהו יותר קרובה לליבי...
 

Chapter 24

New member
רשימה 2 בהליכה

הרבה יותר מעניינת ומגוונת ובעיקר יותר קרובה לטעם שלי.
 

Lather

New member
רשימה 2

שילוב מקסים של רוק אנד רול פשוט, פסיכדליה ופולק, זה לא ניהיה יותר טוב מזה.
 

Sudha

New member
רשימה 2

אין ברשימה אפילו אלבום אחד שאני לא הייתי מכניסה לרשימה שלי (אם היתה לי כזאת). מגיעה לה להגיע לגמר.
 

wish i was here

New member
רשימה 1!

פשוט רשימה לטעמי,מאד מאד טובה,לדעתי היה מתאים להוסיף לרשימה הזאת גם איזה משהו פחות אוונגרדי מהדברים שהיו שם (פייפר בלאק סאבאת',הנדריקס וכו') ולהוסיף פשוט משהו מדהים בפשטותו וביופיו *אהמ*AC/DC*אהמ*
 

Coon Jew

New member
קשה..אבל רשימה 1!

למרות בלאק סבאת', וכמו בשיר של ריינבואו: ''LONG LIVE ROCK AND ROLL""
 

One Echoe

New member
רשימה !

איך אפשר שלא, כשיש שם דיעות כ"כ טובות על בלאק סאבת' לד זפלין ונירוונה.
 

Descendents

New member
אין ספק שרשימה 1

בלאק סאבת',ג'ימי הנדריקס,לד זפלין,דד קנדיז, רמונז,אמסי5,ומיינור ת'רט ברשימה אחת זה שילוב מנצח! נ.ב, אני חדש
 
למעלה