עדנה, סיפור בהמשכים יש לשתינו..
לא צריך להגזים,אני לא אגיד לה אבל הבוקר קרה לי משהו מפתיע, בלי להתכוון, בלי שחשבתי על זה מראש: סיפרתי לחברה שלי דברים טובים על אמא שלי. חברה שלי ילדה לאחרונה, ועדין בחבלי קליטה : של הילדה ושל העובדה שיש לה ילדה, ואמא שלה באה הרבה וזה מאד עוזר לה אבל לבעל קצת מפריע. ואני אמרתי לה שכשאני ילדתי, אמא שלי היתה בחופש מהעבודה כי היה קיץ והיא באה כל בוקר בשמונה בדיוק, לקחה אותי ואיפשרה לי לישון ובישלה לי ואפילו ניקתה וכל פעם זרקה אותי לחדר לנוח ולישון כי זה מה שצריכים ושזה מה שהיא צריכה ואם טוב לה אז שתקבל את זה בשתי כפות ידיה. ונאמתי נאום ארוך ומתמשך ואח"כ שעה הרהרתי שזו פעם ראשונה בהרבה זמן שאמרתי משהו טוב עליה. ואני צריכה להתאמן על זה וללמוד שאמא שלי היא טובה ב -TO DO ולא מוצלחת ב- TO BE היא תעשה הרבה בשבילי, ולא תהיה שם בשבילי - וצריך להבין שזה גם משהו. האמת שכשאני קוראת את מה שכתבת, אני קצת מקנאה שניסית וניסית ולא הרפית גם כשחטפת סטירה, כי זה מה שעושים לפעמים ולא הרפית עד שהדלתות נפתחו והאמת שפה אמא שלי פישלה בגדול, אין צורה אחרת אבל אני אומרת לעצמי שזה לא רוע, לדעתי זו סוג של נכות וכמו שלא תכעס על נכה שלא קם מכיסאו, אולי צריך להניח לזה כי היא פשוט לא יכלה, וגם היום לא יכולה. אני אומרת לעצמי, וזה גם הרבה