היי - אני חדשה!!!!!!
- פותח הנושא תרמיוני
- פורסם בתאריך
מצאת את ייעודך בחיים.
אם אתה עדיין לא עורך לשוני, עכשיו אתה יודע שזה העיסוק הנכון בשבילך. אדם שמתקרצץ על תיקון לשוני שאף אדם נורמלי לא משתמש בו (ושרוב האנשים מסכימים שגם אין בו הגיון של ממש, והוא די שרירותי), ועוד כשמדובר בדיבור ישיר? רק עורך לשוני. אף אדם אחר לא היה מעלה בדעתו לתקן את שפת הדיבור של הדמויות, ועוד לצורה שאף אדם לא משתמש בה באמת. אגב, למקרה שלא הבנת: אני לא אוהבת עורכים לשוניים. הם דבר נחוץ, כן, אבל זה לא גורם לי לאהוב אותם יותר, ובמיוחד לא אחרי שעורכת לשונית חרוצה אחת הקפידה "לתקן" את שפת הדיבור של כל הדמויות בספר שקרעתי עליו את התחת, כך שכל נער אורווה זב חוטם נשמע כמו בנו האובד של אבשלום קור. ולמי שמעוניין, הנה קטע קטן שבדיוק פרסמתי בפורום אחר, ונוגע בדיוק בנושא הזה (ונכתב, בחלקו, בהשראת אותה עבודת עריכה עגומה).
אם אתה עדיין לא עורך לשוני, עכשיו אתה יודע שזה העיסוק הנכון בשבילך. אדם שמתקרצץ על תיקון לשוני שאף אדם נורמלי לא משתמש בו (ושרוב האנשים מסכימים שגם אין בו הגיון של ממש, והוא די שרירותי), ועוד כשמדובר בדיבור ישיר? רק עורך לשוני. אף אדם אחר לא היה מעלה בדעתו לתקן את שפת הדיבור של הדמויות, ועוד לצורה שאף אדם לא משתמש בה באמת. אגב, למקרה שלא הבנת: אני לא אוהבת עורכים לשוניים. הם דבר נחוץ, כן, אבל זה לא גורם לי לאהוב אותם יותר, ובמיוחד לא אחרי שעורכת לשונית חרוצה אחת הקפידה "לתקן" את שפת הדיבור של כל הדמויות בספר שקרעתי עליו את התחת, כך שכל נער אורווה זב חוטם נשמע כמו בנו האובד של אבשלום קור. ולמי שמעוניין, הנה קטע קטן שבדיוק פרסמתי בפורום אחר, ונוגע בדיוק בנושא הזה (ונכתב, בחלקו, בהשראת אותה עבודת עריכה עגומה).
goshdarnit
New member
את יודעת מה חשבתי כשקראתי את הסיפור
אני מתכוון חוץ מהעובדה שנהניתי וצחקתי - חשבתי שבגלל זה (בין השאר) עדיין יש הרבה מאוד סיפורים קצרים ומעט מאוד ארוכים. היה לך רעיון נפלא. כתבת אותו (בפרץ זעם, אני מעריך,) והנה סיפור קצר נפלא. אבל. היית יכולה לשמור אותו ולהשתמש בו בסיפור אחר, שבו - תוך כדי שקורים דברים אחרים שבוודאי קשורים רעיונית - הדמות שלנו מאבדת את היכולת לחשוב כמו שצריך ועוברת את התהליך המתואר בסיפור הזה. אפשר היה להשתמש בזה כרקע של סיפור שלם על משהו אחר (אבל קשור), כאשר הסיפור מסופר מנקודת המבט של הדמות כפי שהוא מסופר פה. סיפורים קצרצרים טובים הם על רעיון אחד. סיפורים ארוכים טובים הם על שלושה רעיונות. (כאשר שלושת הרעיונות לא יוצאים אחד על חשבון השני, כל אחד משחק על רובד קצת אחר.) ספרים... אף פעם לא ספרתי. התהליך לא מסובך אם יש סבלנות. בא רעיון טוב - ולא כותבים אותו. שומרים אותו. ומחכים. ואז, אחרי שאת צוברת עשרה רעיונות טובים, שלושה מהם בוודאי יתאימו את עצם אחד לשני, כמו פיסות פאזל שנועדו להיות ביחד, ויהפכו לסיפור אחד. ואז כותבים סיפור אחד - ויהיו לו יותר רבדים והוא יהיה יותר ארוך. שתדעי לך, אם תכתבי סיפור ממש ארוך, חלומות באספמיה ישימו את השם שלך על העטיפה.
אני מתכוון חוץ מהעובדה שנהניתי וצחקתי - חשבתי שבגלל זה (בין השאר) עדיין יש הרבה מאוד סיפורים קצרים ומעט מאוד ארוכים. היה לך רעיון נפלא. כתבת אותו (בפרץ זעם, אני מעריך,) והנה סיפור קצר נפלא. אבל. היית יכולה לשמור אותו ולהשתמש בו בסיפור אחר, שבו - תוך כדי שקורים דברים אחרים שבוודאי קשורים רעיונית - הדמות שלנו מאבדת את היכולת לחשוב כמו שצריך ועוברת את התהליך המתואר בסיפור הזה. אפשר היה להשתמש בזה כרקע של סיפור שלם על משהו אחר (אבל קשור), כאשר הסיפור מסופר מנקודת המבט של הדמות כפי שהוא מסופר פה. סיפורים קצרצרים טובים הם על רעיון אחד. סיפורים ארוכים טובים הם על שלושה רעיונות. (כאשר שלושת הרעיונות לא יוצאים אחד על חשבון השני, כל אחד משחק על רובד קצת אחר.) ספרים... אף פעם לא ספרתי. התהליך לא מסובך אם יש סבלנות. בא רעיון טוב - ולא כותבים אותו. שומרים אותו. ומחכים. ואז, אחרי שאת צוברת עשרה רעיונות טובים, שלושה מהם בוודאי יתאימו את עצם אחד לשני, כמו פיסות פאזל שנועדו להיות ביחד, ויהפכו לסיפור אחד. ואז כותבים סיפור אחד - ויהיו לו יותר רבדים והוא יהיה יותר ארוך. שתדעי לך, אם תכתבי סיפור ממש ארוך, חלומות באספמיה ישימו את השם שלך על העטיפה.
אה, אבל השאלה היא מה רציתי לעשות
עם זה, נכון? אני, למשל, לא חושבת שכתיבת סיפורים ארוכים היא דבר מקודש, ואין לי דחף מיוחד "לצבור חומר" כדי לכתוב אותם. לעומת זאת, היו לי עצבים להוציא על טיפוס מסוים של עורכים לשוניים. וכך יצא סיפורון (אפילו לא ממש סיפור) שבו אמרתי בדיוק את מה שרציתי להגיד, לא פחות ולא יותר. אז למה בדיוק הייתי צריכה לשמור את זה? לך חשוב לכתוב סיפורים ארוכים ומורכבים. לי לא. ולכן הכתיבה של כל אחד מאיתנו משרתת פונקציות שונות. ואגב, השם שלי מופיע בחלומות באספמיה מספר פעמים שמתקרב בצורה מסוכנת למספר הפעמים שמופיע שם השם של ניר יניב. כך שנדמה לי שאני אסתפק בזה...
עם זה, נכון? אני, למשל, לא חושבת שכתיבת סיפורים ארוכים היא דבר מקודש, ואין לי דחף מיוחד "לצבור חומר" כדי לכתוב אותם. לעומת זאת, היו לי עצבים להוציא על טיפוס מסוים של עורכים לשוניים. וכך יצא סיפורון (אפילו לא ממש סיפור) שבו אמרתי בדיוק את מה שרציתי להגיד, לא פחות ולא יותר. אז למה בדיוק הייתי צריכה לשמור את זה? לך חשוב לכתוב סיפורים ארוכים ומורכבים. לי לא. ולכן הכתיבה של כל אחד מאיתנו משרתת פונקציות שונות. ואגב, השם שלי מופיע בחלומות באספמיה מספר פעמים שמתקרב בצורה מסוכנת למספר הפעמים שמופיע שם השם של ניר יניב. כך שנדמה לי שאני אסתפק בזה...
goshdarnit
New member
השאלה מה רצית לעשות היא השאלה
היחידה כמעט. וכבר אמרתי לך, שלפי דעתי את מסוגלת לכתוב כל מה שתחליטי לכתוב. פשוט היה לי זכור פעם (אולי בטעות) שהתלוננת שאת לא כותבת דברים ארוכים יותר. אז כשקראתי אמרתי: 'א-הה! היא הייתה יכולה גם להשתמש בזה לסיפור ארוך יותר!' ותיזהרי מהניר הזה, הוא עוד עלול להכניס אותך למאמרים שלו...
היחידה כמעט. וכבר אמרתי לך, שלפי דעתי את מסוגלת לכתוב כל מה שתחליטי לכתוב. פשוט היה לי זכור פעם (אולי בטעות) שהתלוננת שאת לא כותבת דברים ארוכים יותר. אז כשקראתי אמרתי: 'א-הה! היא הייתה יכולה גם להשתמש בזה לסיפור ארוך יותר!' ותיזהרי מהניר הזה, הוא עוד עלול להכניס אותך למאמרים שלו...
האקדמיה אומרת הרבה שטויות
אני הזדעזעתי פעם כשבשיעור דקדוק באוניברסיטה המורה אמרה שכל מיני דברים שפעם היו שגיאות שפה היום הם לא. האקדמיה נלחמת בשגיאות בעברית על ידי אישורן. אם אנשים לא יודעים עברית, אז אנחנו ניקח את השגיאות ונתן להן תו תקן. פשוט הורסים את השפה. מובן מאליו ששפה מדוברת היא מדוברת, ושם השגיאות לפעמים הורסות ולפעמים מתבלות אותה וכשכותבים דיאלוג הוא צריך להיות בשפה המדוברת. שגיאות דיבור יכולות להוסיף המון לאפיון של דמות. אבל השפה הכתובה (זו שבין הדיאלוגים) לדעתי צריכה לשמור על הכללים של השפה העברית, ולא צריך להוריד אותה ברמה. וזה שהרבה אנשים אומרים שלוש כיסאות לא אומר שצריך לוותר על התקן של התאמה בין מספר למין. דרך אגב, שמתם לב שככל שאדם יותר משכיל בדרך כלל (לא תמיד) העברית שלו יותר טובה? כנראה זה קשור לקריאה מרובה.
אני הזדעזעתי פעם כשבשיעור דקדוק באוניברסיטה המורה אמרה שכל מיני דברים שפעם היו שגיאות שפה היום הם לא. האקדמיה נלחמת בשגיאות בעברית על ידי אישורן. אם אנשים לא יודעים עברית, אז אנחנו ניקח את השגיאות ונתן להן תו תקן. פשוט הורסים את השפה. מובן מאליו ששפה מדוברת היא מדוברת, ושם השגיאות לפעמים הורסות ולפעמים מתבלות אותה וכשכותבים דיאלוג הוא צריך להיות בשפה המדוברת. שגיאות דיבור יכולות להוסיף המון לאפיון של דמות. אבל השפה הכתובה (זו שבין הדיאלוגים) לדעתי צריכה לשמור על הכללים של השפה העברית, ולא צריך להוריד אותה ברמה. וזה שהרבה אנשים אומרים שלוש כיסאות לא אומר שצריך לוותר על התקן של התאמה בין מספר למין. דרך אגב, שמתם לב שככל שאדם יותר משכיל בדרך כלל (לא תמיד) העברית שלו יותר טובה? כנראה זה קשור לקריאה מרובה.
בדיוק
ולכן גם "שלוש וחצי שקל" יתקבל מצוין כשהוא בא בתוך דיאלוג. הנה דיאלוג לדוגמה. מה תגידו על שתי הדמויות? "אדוני הנכבד, בכמה תמכור לי את תפוחי הזהב הנאים?" "התפוזים, גיברת?" "אכן כן." "שלוש וחצי שקל קילו, גיברת." "סבורה אני שהמחיר מעט גבוה בעבורי." "תראי, גיברת, אם אני יעשה לך הנחה, אני יצטרך לעשות לכולם." "אם כך, הב לי קילוגרם אחד של תפוחי זהב. אבל לא יותר, כי חסרת אמצעים אנוכי." "כן, גיברת." "ותארזם היטב, במטותא ממך, שכן דרך ארוכה לי ולא ארצה שיפער פער בשקית דרכו ישמטו התפוחים." "מה זה הדיבור הזה, גיברת? לא הבנתי מה את רוצה..."
ולכן גם "שלוש וחצי שקל" יתקבל מצוין כשהוא בא בתוך דיאלוג. הנה דיאלוג לדוגמה. מה תגידו על שתי הדמויות? "אדוני הנכבד, בכמה תמכור לי את תפוחי הזהב הנאים?" "התפוזים, גיברת?" "אכן כן." "שלוש וחצי שקל קילו, גיברת." "סבורה אני שהמחיר מעט גבוה בעבורי." "תראי, גיברת, אם אני יעשה לך הנחה, אני יצטרך לעשות לכולם." "אם כך, הב לי קילוגרם אחד של תפוחי זהב. אבל לא יותר, כי חסרת אמצעים אנוכי." "כן, גיברת." "ותארזם היטב, במטותא ממך, שכן דרך ארוכה לי ולא ארצה שיפער פער בשקית דרכו ישמטו התפוחים." "מה זה הדיבור הזה, גיברת? לא הבנתי מה את רוצה..."
אם אתה כותב את ספר הדקדוק
לתלמיד כיתה ח', כן, כך צריך להיכתב בעברית. אם אתה כותב ספרות, ומצטט מפיה של דמות... אז יש לך בעייה רצינית אם אתה באמת כותב ככה. ספרות היא על בני אדם מהשורה, לא על חבורת שיבוטים של אבשלום קור, שמסתובבים כל היום ובכיסם עותק של "למד לשונך". אם כי אתה בהחלט מוזמן לכתוב סיפור כזה, למען האמת.
לתלמיד כיתה ח', כן, כך צריך להיכתב בעברית. אם אתה כותב ספרות, ומצטט מפיה של דמות... אז יש לך בעייה רצינית אם אתה באמת כותב ככה. ספרות היא על בני אדם מהשורה, לא על חבורת שיבוטים של אבשלום קור, שמסתובבים כל היום ובכיסם עותק של "למד לשונך". אם כי אתה בהחלט מוזמן לכתוב סיפור כזה, למען האמת.
אפיון דמות
אחד הדברים שיותר הפריעו לי בסיפור היה שאת מספרת לנו על דמויות. איך הן נראות. איך הן מתנהגות. מה הן רוצות. זה נטייה דיי נפוצה, ואחת שצריך להיות מודעת אליה, ולנסות להימנע ממנה ככל הניתן. הקורא לא באמת רוצה לדעת איך הדמות נראת, מה האופי שלה, או מה התנהגות שלה בדרך כלל. למה שירצה לדעת זאת? (אלא כמובן אם זו דמות אהובה בסדרה של ספרים, אבל תאמיני לי, בזמן הספר הראשון, זה ממש לא עניין אותו) אם את רוצה להעביר את הדברים האלו, אל תספרי לנו עליהם. תראי. תראי שאימה מתעקשת לקנות לה ממתק, אפילו בכוח. תראי שאמה נגעלת מהתמונה. תראי התנהגות, שפת גוף, הבעות פנים. בשום אופן על תספרי לנו עליהם. דוגמאות ממש צורמות : "דניאל, ילדה כבת עשר, נמוכה ורזה מאוד לגילה" "דניאל הכירה את אימה מספיק טוב. היא ידעה שאין היא אוהבת לפנק אותה יתר על המידה, לעיתים נדירות חשבה כי מגיע לה משהו מפנק, ותמיד המשהו המפנק הזה היה ממתק. במקרים כאלו, ידעה דניאל כי אימה לא תרפה ממנה עד שהממתק יהיה קנוי מכבר" " אסנת רצתה לסרב, אך כפי שדניאל הכירה את אסנת טוב, כך גם אסנת הכירה את ביתה – כאשר היא חרצה דעה לגבי משהו, כפי שחרצה את דעתה לגבי ציור זה, אין להזיז דעה זאת" (את האחרון אפשר להחליף בדבר כה פשוט כמו קרב מבטים, או חיוך ועיניים עצובות מצד הבת, תלוי מה את רוצה להעביר) "אכן מפתיע היה שלמרות מבנה גופה הצנום של דניאל, הייתה היא רצה באיטיות גמורה. דניאל הייתה גם מגושמת למדי – אילו היית שם אותה בחדר עם צעצועים וספרים זרוקים על הרצפה, הייתה דניאל מוצאת דרך למעוד על כל אחד ואחד מהדברים הזרוקים. לכן, הקפידה היא לשמור את חדרה מסודר בקפידה" (למה לספר זאת? תראי שהיא מועדת, תראי שהיא הולכת ורצה לאט, תראי שמישהו מגיב על כך שהיא צריכה לאכול יותר, או שבגדיה תלויים/נופלים, אילו רק דוגמאות) מקווה שאני מספיק ברורה. לפי דעתי זה מפריע הרבה יותר מאשר שפת הסיפור. אבל הכל חשוב. סדנת הכתיבה הרחובותית עסקה בזה בפגישה האחרונה, ותמשיך גם בהבאה, ואני ממש ממליצה לך להגיע. סה"כ אהבתי את הרעיון, מעורר המון חלומות ילדות. אשמח לראות אותו משוכתב.
אחד הדברים שיותר הפריעו לי בסיפור היה שאת מספרת לנו על דמויות. איך הן נראות. איך הן מתנהגות. מה הן רוצות. זה נטייה דיי נפוצה, ואחת שצריך להיות מודעת אליה, ולנסות להימנע ממנה ככל הניתן. הקורא לא באמת רוצה לדעת איך הדמות נראת, מה האופי שלה, או מה התנהגות שלה בדרך כלל. למה שירצה לדעת זאת? (אלא כמובן אם זו דמות אהובה בסדרה של ספרים, אבל תאמיני לי, בזמן הספר הראשון, זה ממש לא עניין אותו) אם את רוצה להעביר את הדברים האלו, אל תספרי לנו עליהם. תראי. תראי שאימה מתעקשת לקנות לה ממתק, אפילו בכוח. תראי שאמה נגעלת מהתמונה. תראי התנהגות, שפת גוף, הבעות פנים. בשום אופן על תספרי לנו עליהם. דוגמאות ממש צורמות : "דניאל, ילדה כבת עשר, נמוכה ורזה מאוד לגילה" "דניאל הכירה את אימה מספיק טוב. היא ידעה שאין היא אוהבת לפנק אותה יתר על המידה, לעיתים נדירות חשבה כי מגיע לה משהו מפנק, ותמיד המשהו המפנק הזה היה ממתק. במקרים כאלו, ידעה דניאל כי אימה לא תרפה ממנה עד שהממתק יהיה קנוי מכבר" " אסנת רצתה לסרב, אך כפי שדניאל הכירה את אסנת טוב, כך גם אסנת הכירה את ביתה – כאשר היא חרצה דעה לגבי משהו, כפי שחרצה את דעתה לגבי ציור זה, אין להזיז דעה זאת" (את האחרון אפשר להחליף בדבר כה פשוט כמו קרב מבטים, או חיוך ועיניים עצובות מצד הבת, תלוי מה את רוצה להעביר) "אכן מפתיע היה שלמרות מבנה גופה הצנום של דניאל, הייתה היא רצה באיטיות גמורה. דניאל הייתה גם מגושמת למדי – אילו היית שם אותה בחדר עם צעצועים וספרים זרוקים על הרצפה, הייתה דניאל מוצאת דרך למעוד על כל אחד ואחד מהדברים הזרוקים. לכן, הקפידה היא לשמור את חדרה מסודר בקפידה" (למה לספר זאת? תראי שהיא מועדת, תראי שהיא הולכת ורצה לאט, תראי שמישהו מגיב על כך שהיא צריכה לאכול יותר, או שבגדיה תלויים/נופלים, אילו רק דוגמאות) מקווה שאני מספיק ברורה. לפי דעתי זה מפריע הרבה יותר מאשר שפת הסיפור. אבל הכל חשוב. סדנת הכתיבה הרחובותית עסקה בזה בפגישה האחרונה, ותמשיך גם בהבאה, ואני ממש ממליצה לך להגיע. סה"כ אהבתי את הרעיון, מעורר המון חלומות ילדות. אשמח לראות אותו משוכתב.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.