אז מי אמר/ה כרטיס

[חסמו לי את הסיסמה]

../images/Emo124.gif אז מי אמר/ה כרטיס

לרונה בזאפה ולא קיבל/ה כן כן פורום נחמד שלי _(לצבוט לכם בלחי) יש לי כרטיס אחד לחלק להופעה של רונה בזאפה ב6 לינואר. אז מה אתן צריכות לעשות? זה פשוט מאוד, ספרו לי על היום שלכן תוך כדי שילוב מילות השירים מהאלבום "לנשום בנשימה לאחור" למשל, קמתי היום בבוקר אחרי לילה לבן הזכרתי לעצמי שוב שכדי לי מאוד לחיות ביום ולישון בלילה במיוחד שביום אחריו אני צריכה לקום מוקדם, התעוררתי כבר לפנות בוקר וגיליתי שאני מפחדת מהזריחה, אז המשכתי לבהות בתקרה הופחת ללבנה לאט לאט. לבסוף ניגשתי לצחצח שיניים תקעתי מבט בעצמי והתנחמתי באנושי, הרמתי ראש לשעון, יש לי עוד 10 שניות. קאפיש? יופי אז התחרות תסגר ביום שלישי בשעה 22:00 יום למרת אני הודיע על מי ניצח והיא או הוא יקבל או תקבל ממני הודעה במסר. שהיה לכם רונה שמח

 

[חסמו לי את הסיסמה]

יום שלישי ה4 לינואר כמובן

 

[Confidential2]

טוב, אז רשמתי משהו שונה קצת...

כמה בלתי נסבל הקלות של החיוך שלי, החיוך הזה, הנגוע, פצוע, מאולץ. שקר מר, לילה קר, מנוכר, מתפללת לנוח, שנת ישרים למשך 20 השעות הקרובות, לקחת הפסקה, נשימה עמוקה, נקיה, זה סיפור ישן המספר עצמו לאט,אין לזה טעם אבל אין לי מזה מפלט, עבד הייתי ולנצח אהיה, לפחדים שלי, לחולשות, ולכל"הדבר" הרע שבי. הגורל שלי, מורעל, שחור, לא אל תראו, אל תרחמו, אני פטאליסטית מושבעת, לפעמים נדמה שזו ברירת המחדל שלי, השלמה.. הלוואי ובתוך כל הכאוס הזה, יהיה לי רגע אחד שבו אוכל לעצור בפינת הלב, לחבק חזק ולעזוב, את הפחד, הכאב, הלוואי ויכולתי להרפות, לאהוב אותו פחות, לפעמים נראה כי הוא עוד סיבת חיותי, הוויתי, זה כבר לא נשלט, ....יום אחד בחיוך פרוע אבוא לגבות ממנו חובות, על כל השנים שגזל ממני את שלוות הנפש, גם אם לא היה דבר שלם יותר מהכאב הזה, הכל יקפא בי פתאם, וארפה,..."הגיע הזמן לחיות נכון".מכה בי מלאך ואומר "גדלי, עוד שלווה גדולה תיפול עלייך,"...ולפתע צליל מחריש אוזנים, זו היתה האשליה שהתנפצה, אני מנסה לרוץ, ולא זזות לי הרגליים, אני קמה בוכה מחלום משונה, אבל החלום הזה הוא עוד סיפור, סיפור ישן שמספר עצמו לאט, כמה קל לזכור, וקשה לשכוח, לשכוח, גשם יורד מוחק דמעה אחרונה.... (לא רשמתי על הייום שלי,כי אין מילים שיכולתי להכניס, לימודים לימודים לימודים, לישון ולבלוס?זה כל היום שלי

 

[misheani]

חזק. מי זה הוא?

 

[Confidential2]

בגדול המלנכוליה,

אבל בכלל אני כמו סוגדת לסכיזואידים, למרות שאני לא הכי כזו, ובכלל לעצב כאב, זה חלק ממני,

 

[גוזלה]

נכתב אמש... סיפור שהיה:

אז מה נעים פחות מלהתעורר בבוקר לצלילי החתול המיוחם של רמי השכן, שמיילל ברוח?... 'על מה חלמתי..?' ניסיתי להתמהמה עוד קצת במיטה, בעוד השותפה שלי לדירה צעקה לי מהחדר הסמוך, "עכשיו תלמדי!". נכון. היום יש לי בוחן, נזכרתי. "I'm so tired" צעקתי לה, מנסה לתרגל את האנגלית העילגת שלי. החלטתי שאשתה קפה, ואז אתחיל ללמוד. אומרים שאם אחזור על זה עוד ועוד ועוד, זה יעלה את הסתברות ההצלחה בהסתברות. איך גם אחרי 22 וחצי שנות קיומי, עוד לא הפנמתי שהבטחה בלי עדים מחזיקה לי בדיוק 10 שניות? אני הולכת מהר לבוחן, נכנסת אבודה לכתה שחיפשתי רגעים ארוכים. אולי יקרה נס, מקווה, אחרי הכל השאלון אמריקאי... ניסיתי להתרכז ולזכור פרטים, אבל הבלאק אאוט שתפס אותי רגע אחרי, הבהיר לי כמה קל לשכוח, ובחיי, כמה שרציתי לזכור. ועכשיו... מה נותר לעשות, מלבד לחכות, בשקט בשקט, לציונים...

 

[לאורנה נסיכת קלינסטי]

../images/Emo6.gif אהבתי

 

[misheani]

גם אני

 

[michelle1231]

טוב, ננסה

גל גדול לא ישטוף הכל, היה לי יום קשה. איך להפסיק לחשוב על מה יהיה מחר? בואי נצא, לטיול בהיר... נחזור בעוד שנתיים...או לפחות, תני לי לבוא איתך הביתה. תעני לטלפון, זאת אני, הלוואי ונמצא לנו רגע לעצור בפינת הרחוב, בפעם האחרונה שהייתי שם שום אסון לא חיכה לי, אז רק תבואי. זה חשוב לאהוב. אולי אהבה שקופה תביא לי הפסקה, נשימה. גם אם תבואי רק ל10 שניות, שלווה גדולה תיפול עליי.

 

[לאורנה נסיכת קלינסטי]

יומי העגום

זה חשוב לאהוב ולמדוד את הטוב מזמן לזמן, בעיקר כשמתעוררים בשש וחצי בבוקר, שעה שאין לי מושג מי המציא אותה אבל היא בטוח בצד הלא-נכון שלא הזריחה, להתלבש ולהכין סנדוויצ'ים ולמהר לטרמפ הדייקני שלי, שמגיעה תמיד בשבע בדיוק ומצפצפת צפצוף מעצבן (לחייך לנהג שמצפצף לך) (ולנפץ את השעון). הלאה אל רמלה, תחנה מרכזית, רצה לאוטובוס (Don't close the door! אהה-אהה! מאוחר מדי...)(תגובת הנהג: זה משוגע, אני לא אפתח לזה את הדלת) בסוף הגעתי לחווה. אוי איזו רוח מגעילה יש בחוץ... לעבוד כל היום בתוך הג'יפה הזו?? כמה אוויר אני צריכה בשביל לנשום! וכולו מלא אבק! ישר מתחילים מרתון איכופים, ומסתבר שאני צריכה להדריך, לראשונה בחיי ובהתראה של שעה, קבוצת נוער בסיכון בגילאים נפיצים איך לקשור רצונות כמו סוסים וגם איך סתם לקשור סוסים. מי שלא הדריך נוער בסיכון לא חווה הפרעות קשב וריכוז מימיו. "גורלית ויחידה, כל מילה שנאמרה!" ניסיתי להסביר להם, אך לשווא, רובם לא הקשיבו והתפזרו לכל עבר. סופסוף הגיעה השעה ארבע, עשר שניות וללכת! (לא לפני שמחתימים כרטיס). אבלל! לטרמפ הביתה אין מקום באוטו. "תני לי לבוא איתך הביתה!" התחננתי. וכך נאלצתי להיתזז בתחבורה הציבורית הבלתי קיימת ליישוב שלי, ואז היה לי תור לרופאה, ואז הו אז, חזרתי הביתה, למיטה, ושאלתי את עצמי בשביל מה בעצם הייתי צריכה לעזוב אותה. שרדנו את המבול.

 

[לאורנה נסיכת קלינסטי]

אגב (פרט טריוויה מרתק)

לקשור רצונות כמו סוסים - הרגע חשבתי על זה, אבל סוסים קושרים בקשר לולאות בטיחותי שנקרא "קשר סייסים" (הפתעה), ושנוצר במיוחד כדי שיהיה אפשר להתיר אותו בשניות. אז אולי זו לא המטאפורה הכי מתאימה.

 

[טלית נודדת]

דווקא מתאים

כי הקשר בטיחותי כל זמן שמושכים אותו בחבל שקשור לסוס. רק אם מושכים בקצה השני הוא נפתח ברגע.

 

[גוזלה]

תמיד טוב ללמוד משו חדש! :]

 

[לאורנה נסיכת קלינסטי]

האמת, זה תלוי מי משחרר

אם הרצונות משחררים את עצמם או רונה נכנעת ומשחררת עזבי הסתבכתי עם עצמי

 

[misheani]

טו-אוב

 

[גוזלה]

נהדר :] ../images/Emo45.gif

 

[הדר 0]

../images/Emo7.gif רחוק כמו גלויה- היא ענתה.

 

[חסמו לי את הסיסמה]

מסכנה היא גרה בהולנד!!!!

 

[גוזלה]

גמני כבר מנגבת את הדמעות....

 

[הדר 0]

זה לא כזה פשוט כמו שזה נשמע! ../images/Emo46.gif