דניאל והשאר
New member
מה שקרה לי היום... לו רק ידעתי מראש...
11:26 כשקמתי בבוקר השמש עברה את לצד האחר שבעיר, צהריים. אני זוכר את ציפורי הלילה הופכות לציפורי בוקר כשהלכתי לישון. חוץ מזה, אני מבטיח לכם (הבטחה בלי עדים): לפני שעצמתי עיניים השארתי את המחשב דלוק כדי להוריד דיסק ג'אז (נדיר למדי). איזה מפח נפש היה זה לגלות שמישהו ניתק את החוט. בחיוך פרוע אמרתי לעצמי: עוד אחזור לגבות חובות, ויצאתי מהבית. 12:45 אני ברחוב. צעדי גדולים. הולך מהר ושומע רק דופק פטיש. מסביבי רק עיניים זרות מעבדות נתונים. לנגד עיני אני רואה את הפתקים שהשארתי לעצמי על המקרר, דברים שאני מנסה לעשות כבר הרבה זמן, לאכול נכון, לחיות ביום ולישון בלילה. איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים. בראשי אני שומע את צלצול פעמון האזהרה: כבר צהריים ועוד לא הגעתי לעבודה. חשבתי אולי לקחת מונית או לעזוב את הכל, את העבודה, החברים והמשפחה ופשוט לנטוש. כאילו שאפשר בכלל לדעת להרפות. 22:10 חוזר. בדיעבד כל זה לא היה שווה. למה לא הקשבתי לעצמי - לקול שקרא לי: אם תלך לשם היום משהו יישבר. לא היתה בכלל סיבה להזדרז. כולם ישבו בחיבוק ידיים ואפילו הבוס עוד לא הגיע. הלוואי והייתי יכול לשנות את העבר, הייתי נשאר בבית, מאכיל את הדגים באקווריום, גוזר ושומר ידיעות מצחיקות בעיתון ,דברים שאפשר בלעדיהם אבל נעים יותר איתם. בבית עכשיו עם אשתי העייפה והתינוק שתמיד נשאר ער. מה... מה אפשר לעשות מלבד לחכות לחכות שיגיע בוקר חדש? מה אפשר לעשות מלבד לחכות בשקט בשקט לבוקר חדש?...
11:26 כשקמתי בבוקר השמש עברה את לצד האחר שבעיר, צהריים. אני זוכר את ציפורי הלילה הופכות לציפורי בוקר כשהלכתי לישון. חוץ מזה, אני מבטיח לכם (הבטחה בלי עדים): לפני שעצמתי עיניים השארתי את המחשב דלוק כדי להוריד דיסק ג'אז (נדיר למדי). איזה מפח נפש היה זה לגלות שמישהו ניתק את החוט. בחיוך פרוע אמרתי לעצמי: עוד אחזור לגבות חובות, ויצאתי מהבית. 12:45 אני ברחוב. צעדי גדולים. הולך מהר ושומע רק דופק פטיש. מסביבי רק עיניים זרות מעבדות נתונים. לנגד עיני אני רואה את הפתקים שהשארתי לעצמי על המקרר, דברים שאני מנסה לעשות כבר הרבה זמן, לאכול נכון, לחיות ביום ולישון בלילה. איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים. בראשי אני שומע את צלצול פעמון האזהרה: כבר צהריים ועוד לא הגעתי לעבודה. חשבתי אולי לקחת מונית או לעזוב את הכל, את העבודה, החברים והמשפחה ופשוט לנטוש. כאילו שאפשר בכלל לדעת להרפות. 22:10 חוזר. בדיעבד כל זה לא היה שווה. למה לא הקשבתי לעצמי - לקול שקרא לי: אם תלך לשם היום משהו יישבר. לא היתה בכלל סיבה להזדרז. כולם ישבו בחיבוק ידיים ואפילו הבוס עוד לא הגיע. הלוואי והייתי יכול לשנות את העבר, הייתי נשאר בבית, מאכיל את הדגים באקווריום, גוזר ושומר ידיעות מצחיקות בעיתון ,דברים שאפשר בלעדיהם אבל נעים יותר איתם. בבית עכשיו עם אשתי העייפה והתינוק שתמיד נשאר ער. מה... מה אפשר לעשות מלבד לחכות לחכות שיגיע בוקר חדש? מה אפשר לעשות מלבד לחכות בשקט בשקט לבוקר חדש?...
