ביום חמישי 17.3.11 בשעה 12:00

[הנהלת הפורומים]

../images/Emo63.gif רוצים לזכות בספר נפלא? ../images/Emo63.gif

"האסירה מטהראן", ספרה הראשון של מרינה נעמת, תיעד את מעצרה, את העינויים שעברה ואת השנתיים הקשות בבית הסוהר אֵווין הנודע לשמצה בהיותה בת שש־עשרה. כשיצאה משם לבסוף, ניצבו בפניה אתגרים חדשים: משטר אסלאמי מדכא ומשפחה שלא רצתה לדעת יותר מדי על מה שעבר עליה. עתה רואה אור ספרה השני ("אחרי טהראן - חיי החדשים") ואנחנו מזמינים אתכם לנסות ולזכות בו!

אז מה צריך לעשות?

החל מהיום ועד לתאריך 17.03 בשעה 12:00, ספרו לנו, כתגובה להודעה זו, על חוויה אישית שלכם הקשורה לתרבות פרס, או על סיפור ששמעתם מבני המשפחה על איראן.

שלושה גולשים שייבחרו על ידינו, יקבלו מאיתנו את הספר "אחרי טהראן – חיי החדשים" מאת מרינה נעמת ובהוצאת דביר.

קצת פרטים על הספר

"אחרי טהראן" הוא סיפור מרתק על בריחתה של מרינה מאיראן ועל הטלטלות שעברה עד שהגיעה עם בעלה ובנה הפעוט, דרך הונגריה, לקנדה. בני הזוג מצאו עבודה וגידלו שני ילדים בשלווה יחסית, אך נעמת התייסרה בהבזקי זיכרון ובאשמת שורדים, שאיימו על הביטחון שהשיגה בעמל רב. אט־אט הלך והתחוור לה שעליה לתת ביטוי למה שעבר עליה, גם אם פירוש הדבר הוא לגלות לראשונה לבעלה ולהוריה את סוד נישואיה הכפויים לאיש משמרות המהפכה, אחד מחוקריה בכלא. לאחר שספרה "האסירה מטהראן" הפך לרב-מכר - הוא ראה אור ב-26 ארצות וזכה בפרס גרינזיין קאבור האיטלקי - עברו חייה של מרינה נעמת שינוי מהותי: היא זכתה בעוצמה נפשית שאיפשרה לה להתמודד עם אביה, עם עברהּ ועם מבקריה ונעשתה דוברת של נרדפים ושורדים באשר הם. אחרי טהראן מתאר באומץ וברהיטות את דרך החתחתים שעברה ואת הישגיה האנושיים והספרותיים. מרינה נעמת, ילידת איראן, זכתה בפרס הכבוד האנושי מטעם הפרלמנט האירופי. כיום היא מתגוררת עם משפחתה ליד טורונטו.

אנא עיינו בתקנון התחרות המלא:

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1917791

 

[פרויז1]

../images/Emo124.gif../images/Emo63.gifסיפורים פרסיים רבותי! ספרים../images/Emo63.gif

הולך ומסתיים המועד האחרון להגשת הצעת סיפורים פרסי מידוניים בתחרות סיפור החוויה האישית הקשורה לתרבות פרס

ביום חמישי הקרוב, 17.3.11 בשעה 12:00 ייסגר האשכול להשתתפות בתחרות.

כולם - פרסים ולא פרסים - הזדרזו ושרשרו כתגובה להודעה זו, על חוויה אישית שלכם הקשורה לתרבות פרס, או על סיפור ששמעתם מבני המשפחה על איראן. שלושה גולשים שייבחרו על ידי הנהלת "תפוז", יקבלו מ"תפוז אנשים" את הספר "אחרי טהראן – חיי החדשים" מאת מרינה נעמת ובהוצאת דביר.

הערת העורך: במידה ויהיו הרבה סיפורים שווים, תתבצע פניה נוספת לגב' ההנהלה ששמה סודי(פולינה

) בבקשה לקבלת עוד ספרים. גילוי נאות : בקשה קודמת נדחתה בנימוק : הפורום קטן מדי. אין פרסים בישראל

 

[yafiti3]

חוייה הקשורה בתרבות פרס

יש לי חברה שעלהת בתור ילדה מאיראן ואנו חברות מאז הילדות יצא לי לא פעם להתארח אצל הוריה ויותר מאוחר בתור בחורה בדירתה שלה וכעת עם ילדים. התאהבתי באוכל הפרסי כמו גונדי,חורשט, האורז המדהים שלהם עם תפוחי אדמה בתחתית הסיר .הכל מבושם בריחות משגעים ומלא בתבלינים טובים והחמיצות המשגעת של החורשט שזה בשר עם מלא ירק ועם טעם של לימונים כבושים פרסיים. אחד התבשילים המשגעים שקיימים. זו החויה שלי שקשורה בפרס ובתרבות האוכל שלהם

 

[Davitak]

הסיפור הפרסי שלי

אני כידוע בן לעדת אפגניסטאן, ונהינתי ממאכליה המסורתיים של העדה. הרבה אורז, צ'לוב ופלוב, אשה מאש אשה אדס - נופת צופים. אבל!!!!!!!!!!!!! הפעם הראשונה שזכיתי לאכול ע'ורמה סאבזי, הייתה כשאחייניתי התחתנה עם פרסי עסלי, ובמסיבת האירוסין הגישו ע'ורמה סאבזי, עם הרבה הרבה ירק לימון וטעם גן עדן. זה הסיפור הפרסי שלי.

 

[YEKI 1]

../images/Emo263.gif מרק גונדי ?? - עם גונדי ? או בלי גו

אני לא יכולה לשכוח את הפעם הראשונה שהלכתי לאכול במיסעדה הפרסית "עדן" (ליד התחנה המרכזית בתל-אביב),לפני כשנתיים בערך. זה היה יום קיץ לוהט,עם לחות בילתי ניסבלת. היתחפפתי משעור משעמם מבית הספר,והלכתי לשוטט ברחובות תל-אביב. התישבתי ליד אחת השולחנות במסעדה,ואחרי כמה דקות ניגש אלי בעל המסעדה,שמעון. מה בישבלך? ?, שאל . מרק גונדי,עניתי. אחא שמעון "דייונה",השיר אלי מבט רציני וזועף, ובשיא הרצינות שאל אותי בקול רם: מרק גונדי ? ? - עם גונדי ? ? או בילי גונדי ? ? ! !

הייתי בטוחה שהוא מיתלוצץ, והתאפקתי לא להיקרע מצחוק, כשהוא שאל את השאלה הדבילית במיבטא פרסי כבד. עקב הפוגרום הקשה שהישארתי לו במיסעדה אותו יום, אני לא מעזה להתקרב לאזור עד היום !

אני פשוט לא תופסת איך פרסי יכול בכלל לשאול שאלה כזו !

לדוגמא,בפעם האחרונה כשאמא שלי זרקה אותי מהבית, ועברתי לגור אצל פרויז ואישתו הפולניה,למספר שבועות,אפילו הפולניה שלו לא העלתה על דעתה לשאול אותי שאלה כזו ! ! !

 

[פרויז1]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif למה גילית לכולם את זה?

חוש בחתי !

 

[אמיר6969]

אני מאוהב ב-חורוש

אני מאוהב באשתי בת להורים יוצאי פרס - מחוז אספהאן (בפרסית: استان اصفهان) שהוא אחד מ-30 מחוזות איראן. המחוז נמצא במרכז איראן, ובירתו העיר אספהאן.וכמו כן אני מאוהב קשות ונואשות במאכלים הטעימים לחיק של חמותי - ובמיוחד ב-חורוש ולאות הוקרה להלן פירוט המתכון: חומרים ל8-10 מנות: 3 תפוחי אדמה קלופים וחתוכים ל-4 1/2 חבילת תרד קצוצה 1/2 חבילת כוסברה קצוצה 2 בצל לבן קצוץ 4 לימונים פרסיים 2 ק"ג בשר בקר חתוך (בשר "מוזה" - שריר) לקוביות 1 ק"ג עצמות בקר 200 גרם לוביה יבשה (שעועית לבנה עם נקודה שחורה) מיץ מ-5 לימונים טריים מלח ופלפל לפי הטעם 3 ליטר מים אופן ההכנה: 1. מחממים סיר עם מעט שמן, מטגנים את הבשר והעצמות, מוסיפים את הבצל והלימון הפרסי ומטגנים מעט, יוצקים את המים ומביאים לרתיחה. 2. מבשלים כשעתיים עד שהבשר קרוב לריכוך, מוסיפים את הלוביה ל-10 דקות בישול נוספות. 3. מוסיפים את הירק הקצוץ, תפוחי האדמה, מיץ הלימון, מלח ופלפל ומבשלים עד שהלוביה רכה. (במשך כחצי שעה)

 

[שמילמיל מששלק בדואי]

חווייה ששמעתי מסבתא של אישתי

מדובר באישה שכשהיתה ילדה, עלתה עם משפחתה רגלית מבוכרה, דרך שהתחנה האחרונה בה היתה טהרן, לפני שמטוסי הסוכנות לקחו אותם לישראל. השהייה בטהרן ארכה תקופה של כחודש או יותר, והם שהו שם כל היהודים במקום מרוכז. כבר אז היה בעייתי להיות שם יהודי, והיהודים היו נשארים בבתיהם בימי תפילה מסוימים של המוסלמים, על מנת לא להיתקל בהם שמא יעשו בהם שפטים. הסיפור ששמעתי מאותה סבתא(שהיתה אז ילדה), היה שבאחד מהימים האלה, היא יצאה בטעות לחפש משהו ברחובות, למרות שהיתה אמורה להיות מסוגרת בביתה עם כולם. באותו יום נערך טקס הלקאה עצמי, שהיה כנראה מנהג ידוע באותה התקופה, ופתאום היא נקלעה לתהלוכה כזאת של אנשים המלקים את עצמם עד זוב דם, בכלים קהים מכל הבא ליד, צועקים מכאב וקוראים פסוקי קוראן. מבועתת לגמרי היא הצליחה להתחבא לפני שתיפול להמון המשולהב, ובהמשך באו לחפש אותה והגניבו אותה משם במהירות למקום מבטחים. בסופו של דבר הגיעה עם כולם לישראל, היום יש לה נינים ברוך השם. נשמע הזוי לחלוטין, לא?

 

[DADAS]

../images/Emo148.gif../images/Emo148.gif . לא כל המוסלמים הם כאלה.

בתור ילד שלמד בבית ספר מוסלמי בפרס. אני יכול להגיד לך שהייתי גם בתלוכה כזאות לא דובים ולא יער. הם מרבצים רק לעצמם. אין להם שום קשר לדעת היהודית . ההפך הוא הנכון הם מאוד מכבדים את היהודים. ואת הדעת שלנו.בסוף התלוכה הולכים לאכול. יש אחד שמזמין את כלום לסעודת מצווה. נכון יש קיצונים אבל לא לעשות הכללות. אני ראתי את השכנים שלנו שלא אכולו ביום כיפור ברחוב. והסיפור שלי. עלתי לארץ יום לפני פורים בשנת 1969 בערב לפני הטיסיה ירד שלג כבד ולא היה בטוח שנטוס. אבל בסוף כן קיבלנו אישור לטוס . במטוס עלו איתנו קבוצה עולים מהודו . בזמן השאה כל היודים מהודו או מעירק עלו לארץ רק דרך בפרס. קבצות העולים מהודו הגיעו עם ספר תורה . שרו ורקדו במטוס.היה ממש שמיח ,ההודים עם הסארי הצבעוני. הגיענו ללוד היה שמש יום היה ממש חם ואנחנו היינו לבושים מעלים וגם סוודרים. לאחר קליטה נשענו באוטובוס לתחנה מרכזית הישנה. חוויה שלא ניתן לשכוח . כולם מחופשים ילדים וגדולים עם פטשי פלסטיק ביד . חשבתי שהגעתי להונולולו . ולא לישראל למדינת היהודים. בערב הדוד לקח אותנו לדיזינגוף מליין תלפים איש עם פטישים דופקים פטישים אחד על השני. ואם מדברים על אוכל אז בפוריים אוכלים הלוואה. מאכל מתוק של אורז רטוב ויש גם הוולה יבש קמח עם תמרים שיהיה לנו חג שמיח.

 

[בוש האחד]

חויה הקשורה בתרבות פרס

אחרי מות אימי נשארתי לבד ולא היה מי שיבשל לי.אז הזמינו אותי לביתם השכנים הפרסים שלי וזכיתי לאכול גונדי,עלי גפן.הם אנשים מסורתים ודתיים וזכיתי לראות את אב המשפחה מברך.הייתי בא אליהם בשבת. חלפו שנים והשכן שלי נפטר ממחלה קשה,אז באתי לשבעה והציפו אותי זכרונות כמה אדם טוב היה.

 

[בוש האחד]

החויה הפרסית שלי

יצא לי להיות בהופעה של ריטה בתיאטרון נגה ביפו.היא היתה גדולה מהחיים באותו לילה,יפיפיה,שרה כמו שמעולם לא שמעתי אותה,מושלמת ממש,מקצוענית,היתה הופעה כמו בחו"ל עם תפאורה,שומרי ראש.

 

[gamari]

חוויה הקשורה בתרבות פרס ?

מאז שנולדתי אני בחוויה אחת ארוכה שבכל פעם מפתיעה אותי מחדש.... פרסמתי בעבר מספר מאמרים בטאגליינס בעניין התרבות, ,כדאי לקרא..

 

[שילת של]

ואני מאז הכרתי את פרויז בנט, אני בחוויה פרסית

שלא הכרתי

 

[Zמבוש]

ראיינו אותה באחד הערוצים

יש לנו את הספר שלה והתחלנו בקריאתו

 

[rba25]

חוויה פרסית..

שלום חברים יקרים אחרי שקראתי את ההודעה של פרוויז אי אפשר היה שלא לכתוב כאן... ראשית משפחתי ואני חווים כל שנה חוויה פרסית ששומרת על המוסרת הפרסית שלנו וזה עייד נורוז... כל שנה אנו מתאספים המשפחה המורחבת חוגגים את עייד נורוז עם מאכלים פרסים, מוסיקה פרסית וכמובן שולחן הפת סין (HAFT SIN). חוויה שנייה שאשתף אתכם הוא סיפור ששמעתי מהוריי ובמיוחד מדודיי המבוגרים שקרה לאח סבתי בזמן מלחמת העולם השנייה בעיר כרמנשאה... משפחת סבתי לא התאפיינה במראה פרסי אוטנתי חזות מזרחים אלא עיניים בהירות גוון עור בהיר ושיער בהיר... ולאחר הקדמה זו לסיפור. בזמן מלחמת העולם השנייה פלשה ברית המועצות לאירן עקב החשש שגרמניה הנאצית תנסה להגיע לאירן ולהשתלט על הנפט והמשאבים הנוספים באירן, אחת מן הערים שאליה נכנס הצבא האדום הייתה העיר כרמנשאה שבה התגוררה משפחתי. באחד הימים דודו של אבי יצא לטייל מחוץ לעיר כרמנשאה באזור הימה והעתיקות שהיו מחוץ לעיר במהלך טיולו נתקל במחלקה של חיילים מהצבא באדום, כאשר ראו אותו החיילים הרוסים עצרו אותו בתואנה שהוא עקב אחריהם והוא מרגל גרמני וזאת עקב המראה "הלא פרסי" שלו (עיניים בהירות ועור בהיר)... דודו של אבי התחנן דיבר וצעק בפרסית שאינו גרמני אך אף אחד מהחיילים לא הבין אותו והחליטו לעשות לו משפט שדה באשמת ריגול וגזר הדין הינו... עונש מוות בהוצאה להורג על ידי כיתת יורים. דודו של אבי הבין מה שעומד להתרחש ובזמן שקשרו את ידיו וכיסו את עיניו לצורך ביצוע גזר הדין צעק בקולי קולות קולות "שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד!!!" כאשר צעק זאת דודו של אבי שמע זאת מפקד המחלקה של החיילים ועצר את כולם רגע לפני הפקודה לירות ושאל אותו האם הוא יהודי? דודו של אבי ענה לו כן... מפקד המחלקה הוריד את כיסוי העיניים שחרר את ידיו ולפני ששחרר אותו לחופשי אמר לו: גם אני יהודי! וכך ניצל דודו של אבי עקב משפט אחד.

 

[נהורית1]

ל-rba25 ../images/Emo13.gif

הסיפור שלך ראוי לפירסום. באמת סיפור נפלא. http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1902414 יהודית.

 

[GHU]

מדהים. ראוי לספר בפורום מתחזקים..

 

[getreal]

הפארסיאדה - חוויה בלי נשכחת

הצטרפתי ברגע האחרון ממש לשייט המיועד לאוכלוסייה פרסית: אוכל של פרסים, חפלות כל ערב עם זמר פרסי אחר. בשביל אשכנזייה כמוני זה היה הלם תרבות מוחלט: הרבה מהם דיברו בפרסית וכמובן לא הבנתי מילה.

 

[orenkd]

חוויה פרסית

כבן להורים יוצאי איראן (אבא שירזי ואימא ביג'ארית) התרחקתי תמיד מכל מה שקשור לתרבות האיראנית ובעיקר מהמוזיקה בשנת 1986 התגייסתי לצבא ואחרי טירונות וקורס בבה"ד 7 הגעתי לבסיס חדש בתור אלחוטן הבסיס ההוא היה מפקדת חטיבה מרחבית וחלק מתפקידי האלחוטנים היה לשבת בסמבציה יחד עם הסמבצ"ים במשמרת הלילה הראשונה שעשיתי פתאום הוציאה הסמבצית קלטת השמיעה אותה בטייפ זה היתה קלטת של מורטזה (ענר או ענר) יש לציין שסמבצית לא היתה היתה פרסיה שאלתי אותה מהיכן הקלטת אז היא סיפרה לי על חבר שלה (שגם הוא לא ממוצא פרסי) שגר בלוס אנג'לס ששלח לה את הקלטת . כל אותו הלילה המוסיקה היחידה ששמענו היתה מאותה קלטת

 

[moti3660]

סיפורם של אנוסי משהד

החוויה הפרסית שלי קשורה לסיפורם של אנוסי משהד. משהד - עיר בפרס בה התגוררו יהודים רבים בתוך חברה מוסלמית. מכיוון שאסרו עליהם לקיים את מנהגי היהדות אשר היו חשובים להם מאד נאלצו לקיים אותם בסתר. אימי התגוררה במשהד עם הוריה אחיה ואחיותיה. כדי שלא יתנכלו להם היה סבי, שעבד כסוחר בחנות של מוסלמי עושה הכל כדי לחלל את השבת כמה שפחות. למשל היה משתדל שלא לסגור את העסקאות בשבת בנימוקים כמו סחורה שאמורה להגיע או כספת שנינעלה וכך היה מבקש מהקונה לבוא בעוד יום או יומיים כדי שהעסקה לא תצא לפועל ולא יתעסק עם כסף במהלך השבת. מאחר ואסרו על קיומו של איטליז כשר היהודים נהגו לגדל בחצרותיהם תרנגולות, כבשים ועיזים, ורבים היו באים אל סבי שידע לשחוט שחיטה כשרה כדי שיהיה להם בשר כשר בשבתות ובחגים. קהילת משהד נותרה בקשר גם לאחר שרוב היהודים הגיעו עם השנים לישראל ועד היום יש לעדה מספר בתי כנסת ואפילו בית אבות לזקני העדה.