ציףציף1000
New member
היה על זה שרשור
ממש לפני כמה ימים. חפש בעמ' 2.
ממש לפני כמה ימים. חפש בעמ' 2.
החשדות - חלק א'
- פותח הנושא ציףציף1000
- פורסם בתאריך
ציףציף1000
New member
הולו, חמודי
הפלויד היו בסיבוב הופעות עם הנדריקס, בשנת 1967. יש תמונות שלהם אתו. הם היו מיודדים. והם גם היו מיודדים עם Cream. כולם היו חלק מאותה סצינה בלונדון. סיד בארט היה חבר קרוב של ג'ק ברוס, והמשיך לשתף אתו פעולה גם בשנות השבעים. ה"הופעה" האחרונה של סיד כמוסיקאי בציבור היתה במעין-הופעה של ברוס, בשנת 1974.
הפלויד היו בסיבוב הופעות עם הנדריקס, בשנת 1967. יש תמונות שלהם אתו. הם היו מיודדים. והם גם היו מיודדים עם Cream. כולם היו חלק מאותה סצינה בלונדון. סיד בארט היה חבר קרוב של ג'ק ברוס, והמשיך לשתף אתו פעולה גם בשנות השבעים. ה"הופעה" האחרונה של סיד כמוסיקאי בציבור היתה במעין-הופעה של ברוס, בשנת 1974.
wish i was here
New member
נראה לי גם שהם קצת הושפעו מהנדריקס
ואפשר לראות את זה ב The Nile Song....כל-כך לא הסגנון של פינק-פלויד...אבל עדיין נחמד וכיף לשמוע
ואפשר לראות את זה ב The Nile Song....כל-כך לא הסגנון של פינק-פלויד...אבל עדיין נחמד וכיף לשמוע
itaikuskus
New member
לא
אין דמיון לבין מה שהנדריקס עשה לבין הנייל סונג שהוא שיר רוק כבד לפי הספר.
אין דמיון לבין מה שהנדריקס עשה לבין הנייל סונג שהוא שיר רוק כבד לפי הספר.
ציףציף1000
New member
מי אמר שגמרתי? או, החשדות - חלק ד'
מייסון בניו יורק ולוס אנג'לס מלבד הופעתו הבלתי-צפויה של ווטרס במנהטן, סיפר מייסון לאוהדים שהגיעו לפגוש אותו, שהפלויד מתכננים להוציא DVD עם הופעות "החומה" - אבל הם יתחילו לעבוד על זה רק לאחר סיום העבודה על ה-DVD של PULSE. ובלוס אנג'לס הוא סיפר לאוהדים, שיש לפלויד כוונות להוציא בעתיד בעתיד "הקלטות ארכיוניות משנות השישים". אולי הוא מתכוון למה שהוא דיבר עליו בראיון ב-Fake Lab Report, היינו לשים הקלטות שלהם מהופעות באינטרנט, להורדה בתשלום. או אולי זה משהו אחר. מייסון בסן פרנסיסקו גם שם פגש מייסון אוהדים, והתראיין (במקום) ע"י ג'ואל סלווין, המבקר המכובד של ה"סן פרנסיסקו כרוניקל". להלן כמה מהדברים שאמר, הן במקום והן בכתבה שפרסם סלווין לאחר מכן, ללא סדר מסויים: סלווין שאל את מייסון על ההופעה הראשונה של הפלויד בארה"ב, במסגרת סיבוב ההופעות שנקטע באיבו, בשנת 1967. מייסון נזכר איך ההופעה הראשונה שלהם היתה באולם ה"ווינטרלנד" בעיר, ואיך ווטרס שתה במהלך ההופעה בקבוק וויסקי שלם שנתנה לו ג'ניס ג'ופלין. נו. לדברי הנוכחים, ניק גם דיבר על סיד, ועל איך סיד הופיע באולפני אבי רואד בשנת 75. לדבריו, הוא חשש בתחילה לכלול בספר את התמונה שצילם את סיד באותו יום, אבל בסוף השתכנע, משום שפרסומים "אחרים", לדבריו, אף הם כוללים תמונות של סיד מאותה תקופה. יש לציין שניק אמר דברים זהים גם בראיונות אחרים בשנה האחרונה. אישית לא ידוע לי על תמונות אחרות של סיד מאותה שנה, או בכלל מאמצע שנות השבעים, אבל ניחא. סלווין לגבי התמונה שכידוע "תמונה שווה 1000 מילים". מייסון ענה: "במקרה הזה, תמונה שווה 5000 מילים". מייסון סיפר איך מותם של כמה אנשים הקשורים ללהקה, בשנים האחרונות, השפיע עליו, ועל רצונו לכתוב את הספר: מייקל קיימן, סטיב או'רורק, וכן השבץ של סטורם תורגרסון. נראה שמותו של או'רורק היה המכה הקשה מכולן. הוא נשאל האם חברי הלהקה נמצאים בקשר אחד עם השני. על כך הוא ענה שהוא נמצא בקשר עם שלושת האחרים, רק שהם לא מדברים אחד עם השני. (אני מניחה שגילמור מדבר עם רייט). תשובה מעניינת שהוא נתן לגבי "החומה". כזכור, כוונתו של ווטרס היתה לעשות יצירה "מעגלית" היינו, החומה נופלת, אך מוקמת מחדש. התפישה של מייסון היא שונה: "לא מקימים את החומה מחדש. לומדים איך ליצור קשר עם אחרים, בתקווה למצוא שלווה". תשובה חכמה. וכמה קטעים מהמאמר שכתב סלווין בעיתון: על כתיבת הספר, אמר ניק: "מצאתי משהו שהאחרים לא עושים. זה 'אלבום הסולו' שלי." סלווין מספר, מפיו של ניק, שכשרוג'ר קרא את הטיוטה הראשונה של הספר, הוא כתב את המילה "שטויות" (bollocks), במארקר ירוק, על דף אחר דף מהטיוטה. ניק מוסיף, שהוא אכן כתב את הספר מאוד בזהירות, כי הוא ידע שהאחרים יקראו אותו, ואם הוא ירגיז אותם, הוא ייקלע לצרות. (ראו גם את הערתו במקום אחר, לפיה הוא לקח בחשבון במיוחד את ההערות של האחרים, אם הן נשלחו במכתב מעורכי הדין שלהם. זו רק חצי בדיחה, כזכור). על כך כותב סלווין: "אפילו עם המופנמות והאיפוק הבריטי הקלאסי שלו, מייסון מצליח לספר סיפור מפחיד, בעיקר בין השורות." ניק חזר, בראיון עם סלווין, על דבריו שמלבד סיד בארט, חברי הפלויד לא לקחו סמים פסיכדליים באותה תקופה: "לא אימצנו את כל ה-noodling (ג'אמים חופשיים) האלו במוסיקה שלנו", הוא אומר. "המוסיקה שלנו היתה מאוד טכנית, דרשה מיומנות גבוהה, טכנית ומוסיקלית". סלווין מוסיף שגילמור צורף ללהקה לאחר שבארט נהיה "קרבן-סמים חסר תקנה" והלהקה "זרקה אותו בגסות רוח". הוא מזכיר את התדרדרותו של סיד, כפי שניתן לראות מהתמונה שצילם מייסון אותו בשנת 1975. סלווין גם מאזכר את מותו של ה-roadie הוותיק של הפלויד, פיטר ווטס, ממנת-יתר באמצע שנות השבעים (ווטס הוא אביה של השחקנית נעמי ווטס). הוא סוקר בקצרה גם את השתלטותו של רוג'ר על הלהקה, עזיבתו, והשתלטותו של גילמור על הלהקה. מייסון מסכם את הקריירה שלו: "שלושים שנה של שוויץ - זה היה פשוט נפלא. אנשים כל הזמן אמרו לי כמה שאני נהדר.... אני אוהב את זה. ולחשוב שפעם הייתי סטודנט לארכיטקטורה, ונועדתי לתכנן תוספות למבנים ג'ורג'יאניים קיימים." לא תאמינו, יש עוד.
מייסון בניו יורק ולוס אנג'לס מלבד הופעתו הבלתי-צפויה של ווטרס במנהטן, סיפר מייסון לאוהדים שהגיעו לפגוש אותו, שהפלויד מתכננים להוציא DVD עם הופעות "החומה" - אבל הם יתחילו לעבוד על זה רק לאחר סיום העבודה על ה-DVD של PULSE. ובלוס אנג'לס הוא סיפר לאוהדים, שיש לפלויד כוונות להוציא בעתיד בעתיד "הקלטות ארכיוניות משנות השישים". אולי הוא מתכוון למה שהוא דיבר עליו בראיון ב-Fake Lab Report, היינו לשים הקלטות שלהם מהופעות באינטרנט, להורדה בתשלום. או אולי זה משהו אחר. מייסון בסן פרנסיסקו גם שם פגש מייסון אוהדים, והתראיין (במקום) ע"י ג'ואל סלווין, המבקר המכובד של ה"סן פרנסיסקו כרוניקל". להלן כמה מהדברים שאמר, הן במקום והן בכתבה שפרסם סלווין לאחר מכן, ללא סדר מסויים: סלווין שאל את מייסון על ההופעה הראשונה של הפלויד בארה"ב, במסגרת סיבוב ההופעות שנקטע באיבו, בשנת 1967. מייסון נזכר איך ההופעה הראשונה שלהם היתה באולם ה"ווינטרלנד" בעיר, ואיך ווטרס שתה במהלך ההופעה בקבוק וויסקי שלם שנתנה לו ג'ניס ג'ופלין. נו. לדברי הנוכחים, ניק גם דיבר על סיד, ועל איך סיד הופיע באולפני אבי רואד בשנת 75. לדבריו, הוא חשש בתחילה לכלול בספר את התמונה שצילם את סיד באותו יום, אבל בסוף השתכנע, משום שפרסומים "אחרים", לדבריו, אף הם כוללים תמונות של סיד מאותה תקופה. יש לציין שניק אמר דברים זהים גם בראיונות אחרים בשנה האחרונה. אישית לא ידוע לי על תמונות אחרות של סיד מאותה שנה, או בכלל מאמצע שנות השבעים, אבל ניחא. סלווין לגבי התמונה שכידוע "תמונה שווה 1000 מילים". מייסון ענה: "במקרה הזה, תמונה שווה 5000 מילים". מייסון סיפר איך מותם של כמה אנשים הקשורים ללהקה, בשנים האחרונות, השפיע עליו, ועל רצונו לכתוב את הספר: מייקל קיימן, סטיב או'רורק, וכן השבץ של סטורם תורגרסון. נראה שמותו של או'רורק היה המכה הקשה מכולן. הוא נשאל האם חברי הלהקה נמצאים בקשר אחד עם השני. על כך הוא ענה שהוא נמצא בקשר עם שלושת האחרים, רק שהם לא מדברים אחד עם השני. (אני מניחה שגילמור מדבר עם רייט). תשובה מעניינת שהוא נתן לגבי "החומה". כזכור, כוונתו של ווטרס היתה לעשות יצירה "מעגלית" היינו, החומה נופלת, אך מוקמת מחדש. התפישה של מייסון היא שונה: "לא מקימים את החומה מחדש. לומדים איך ליצור קשר עם אחרים, בתקווה למצוא שלווה". תשובה חכמה. וכמה קטעים מהמאמר שכתב סלווין בעיתון: על כתיבת הספר, אמר ניק: "מצאתי משהו שהאחרים לא עושים. זה 'אלבום הסולו' שלי." סלווין מספר, מפיו של ניק, שכשרוג'ר קרא את הטיוטה הראשונה של הספר, הוא כתב את המילה "שטויות" (bollocks), במארקר ירוק, על דף אחר דף מהטיוטה. ניק מוסיף, שהוא אכן כתב את הספר מאוד בזהירות, כי הוא ידע שהאחרים יקראו אותו, ואם הוא ירגיז אותם, הוא ייקלע לצרות. (ראו גם את הערתו במקום אחר, לפיה הוא לקח בחשבון במיוחד את ההערות של האחרים, אם הן נשלחו במכתב מעורכי הדין שלהם. זו רק חצי בדיחה, כזכור). על כך כותב סלווין: "אפילו עם המופנמות והאיפוק הבריטי הקלאסי שלו, מייסון מצליח לספר סיפור מפחיד, בעיקר בין השורות." ניק חזר, בראיון עם סלווין, על דבריו שמלבד סיד בארט, חברי הפלויד לא לקחו סמים פסיכדליים באותה תקופה: "לא אימצנו את כל ה-noodling (ג'אמים חופשיים) האלו במוסיקה שלנו", הוא אומר. "המוסיקה שלנו היתה מאוד טכנית, דרשה מיומנות גבוהה, טכנית ומוסיקלית". סלווין מוסיף שגילמור צורף ללהקה לאחר שבארט נהיה "קרבן-סמים חסר תקנה" והלהקה "זרקה אותו בגסות רוח". הוא מזכיר את התדרדרותו של סיד, כפי שניתן לראות מהתמונה שצילם מייסון אותו בשנת 1975. סלווין גם מאזכר את מותו של ה-roadie הוותיק של הפלויד, פיטר ווטס, ממנת-יתר באמצע שנות השבעים (ווטס הוא אביה של השחקנית נעמי ווטס). הוא סוקר בקצרה גם את השתלטותו של רוג'ר על הלהקה, עזיבתו, והשתלטותו של גילמור על הלהקה. מייסון מסכם את הקריירה שלו: "שלושים שנה של שוויץ - זה היה פשוט נפלא. אנשים כל הזמן אמרו לי כמה שאני נהדר.... אני אוהב את זה. ולחשוב שפעם הייתי סטודנט לארכיטקטורה, ונועדתי לתכנן תוספות למבנים ג'ורג'יאניים קיימים." לא תאמינו, יש עוד.
ציףציף1000
New member
החשדות - חלק ה' הבלתי מעורער
מייסון בסיאטל מייסון פגש אוהדים בשני מקומות בסיאטל – במוזיאון הרוק EMP שבעיר, ובמופע-לייזר שנערך לצלילי הפלויד. תשובה מייסונית קלאסית לשאלה מהם ההבדלים בין רוג'ר לדייויד: "אחד מהם הוא גבוה... ואכזרי". ועוד סיפור מצחיק: מייסון כתב לפני כמה שנים ספר על מכוניות מרוצים. שמו המקורי של הספר היה Into the Red. בגרסה האמריקאית, שונה שם הספר ל-At the Limit (שזה משמעות שם הספר המקורי), משום שהמו"ל חשש שמא הקהל האמריקאי יחשוב שזה ספר על קומוניזם!. מייסון בראיון ל"טורונטו סטאר" סקירה טובה מאת פיטר הוואל, עם ראיון נלווה. האוול משבח את הספר, כפי שעשו שאר המבקרים. אני לא אתרגם את כל הסקירה, רק את הדברים החשובים. האוול מציין את האנונימיות היחסית של הפלויד, את העובדה שלא ניתן לזהות אותם, כשהם הולכים ברחוב, בניגוד ל"כוכבי רוק". "אני לא כוכב פופ מפורסם – אני רק מישהו בלהקה מפורסמת", אומר ניק. אחד הגילויים בספר הוא העדר התקשורת בין חברי הלהקה, גם כאשר הם הסתדרו זה עם זה. ניק: "אני מניח שלא דברנו זה עם זה במובן האמריקאי של המילה, היינו לא היתה לנו דרך להביע את רגשותינו האמיתיים. כולנו בעצם מסוגלים לבטא את עצמנו בצורה סבירה. דיברנו זה עם זה אבל מעולם לא התעמתנו עם הרגשות שלנו אחד כלפי השני, אולי מתוך נסיון לשמור על שלום בית, ולא להרגיז אף אחד." לדברי האוול, ברור מהשיחה עם מייסון שהוא מוכן ומזומן לצאת לדרכים, להופיע שוב. מייסון אומר חד משמעית ש"מבחינתי, הלהקה עוד קיימת". מסתבר שקשה לשכנע את גילמור לצאת מסירתו היוקרתית להופעות. "דייב לא אוהב שדוחקים בו. אפשר להוביל סוס לשוקת אבל אי אפשר להכריח אותו לשתות – ואת דייב אי אפשר אפילו להוביל אל השוקת." אבל מייסון מחזיק את אצבעותיו שהפלויד אולי יעשו משהו בשנה הבאה (2006) לאחר שגילמור יסיים את העבודה על אלבום הסולו שלו. הוא שמע על סיבובי ההופעות של הסטונס ופול מקרטני. "אני אשמח מאוד להתחרות בהם. משום שאני חושב שנצליח יפה. כיום יש טכנולוגיה שמאפשרת לעשות הופעות פנטסטיות. ואני גם חושב, במיוחד לאור הטרנד העכשווי בקרב להקות להמנע מהופעות-ענק, שאנו יכולים להכנס לנישה הזו ולהכות אותם שוק על ירך." האוול גם מדווח מפי מייסון ש-PULSE ייצא "בקרוב" ולאחר מכן "אנתולוגיה של קטעים נדירים". כפי שמייסון רמז בראיונות אחרים. מייסון אחרון בהחלט כזכור, לפני כמה חודשים הופיע ניק בקונצרט צדקה למען נפגעי הצונאמי. עתה העלו המארגנים קטעי וידאו מהארוע, כולל ההופעה בה השתתף מייסון. ניתן לראות את זה כאן, בלינקים בצד שמאל של העמוד: http://www.maideforasia.org.uk/ לא, זה עוד לא הסוף.
מייסון בסיאטל מייסון פגש אוהדים בשני מקומות בסיאטל – במוזיאון הרוק EMP שבעיר, ובמופע-לייזר שנערך לצלילי הפלויד. תשובה מייסונית קלאסית לשאלה מהם ההבדלים בין רוג'ר לדייויד: "אחד מהם הוא גבוה... ואכזרי". ועוד סיפור מצחיק: מייסון כתב לפני כמה שנים ספר על מכוניות מרוצים. שמו המקורי של הספר היה Into the Red. בגרסה האמריקאית, שונה שם הספר ל-At the Limit (שזה משמעות שם הספר המקורי), משום שהמו"ל חשש שמא הקהל האמריקאי יחשוב שזה ספר על קומוניזם!. מייסון בראיון ל"טורונטו סטאר" סקירה טובה מאת פיטר הוואל, עם ראיון נלווה. האוול משבח את הספר, כפי שעשו שאר המבקרים. אני לא אתרגם את כל הסקירה, רק את הדברים החשובים. האוול מציין את האנונימיות היחסית של הפלויד, את העובדה שלא ניתן לזהות אותם, כשהם הולכים ברחוב, בניגוד ל"כוכבי רוק". "אני לא כוכב פופ מפורסם – אני רק מישהו בלהקה מפורסמת", אומר ניק. אחד הגילויים בספר הוא העדר התקשורת בין חברי הלהקה, גם כאשר הם הסתדרו זה עם זה. ניק: "אני מניח שלא דברנו זה עם זה במובן האמריקאי של המילה, היינו לא היתה לנו דרך להביע את רגשותינו האמיתיים. כולנו בעצם מסוגלים לבטא את עצמנו בצורה סבירה. דיברנו זה עם זה אבל מעולם לא התעמתנו עם הרגשות שלנו אחד כלפי השני, אולי מתוך נסיון לשמור על שלום בית, ולא להרגיז אף אחד." לדברי האוול, ברור מהשיחה עם מייסון שהוא מוכן ומזומן לצאת לדרכים, להופיע שוב. מייסון אומר חד משמעית ש"מבחינתי, הלהקה עוד קיימת". מסתבר שקשה לשכנע את גילמור לצאת מסירתו היוקרתית להופעות. "דייב לא אוהב שדוחקים בו. אפשר להוביל סוס לשוקת אבל אי אפשר להכריח אותו לשתות – ואת דייב אי אפשר אפילו להוביל אל השוקת." אבל מייסון מחזיק את אצבעותיו שהפלויד אולי יעשו משהו בשנה הבאה (2006) לאחר שגילמור יסיים את העבודה על אלבום הסולו שלו. הוא שמע על סיבובי ההופעות של הסטונס ופול מקרטני. "אני אשמח מאוד להתחרות בהם. משום שאני חושב שנצליח יפה. כיום יש טכנולוגיה שמאפשרת לעשות הופעות פנטסטיות. ואני גם חושב, במיוחד לאור הטרנד העכשווי בקרב להקות להמנע מהופעות-ענק, שאנו יכולים להכנס לנישה הזו ולהכות אותם שוק על ירך." האוול גם מדווח מפי מייסון ש-PULSE ייצא "בקרוב" ולאחר מכן "אנתולוגיה של קטעים נדירים". כפי שמייסון רמז בראיונות אחרים. מייסון אחרון בהחלט כזכור, לפני כמה חודשים הופיע ניק בקונצרט צדקה למען נפגעי הצונאמי. עתה העלו המארגנים קטעי וידאו מהארוע, כולל ההופעה בה השתתף מייסון. ניתן לראות את זה כאן, בלינקים בצד שמאל של העמוד: http://www.maideforasia.org.uk/ לא, זה עוד לא הסוף.
ציףציף1000
New member
החשדות חלק ו' - הסוף נראה באופק
ענייני רשימות: צ'אנר פור הבריטית – ערוץ טלוויזיה של ה-BBC – ערך "רשימה" משלו, של 100 האלבומים הגדולים ביותר, שהורכבה – איך לא – ע"י אנשי תעשיית המוסיקה בבריטניה. ה'רשימה' שודרה כתכנית בת 4 שעות, בשבוע שעבר. הבחירות היו צפויות (רדיוהד, U2, נירוונה ומייקל ג'קסון ב-4 המקומות הראשונים). הפלויד הגיעו למקום חמישי עם DSOTM. התכנית כללה גם ראיון חדש עם גילמור על DSOTM. מדבריו: "רצינו לעשות מה שנקרא אלבום קונספט. כל אחד מהשירים באלבום מתייחס לאחד הלחצים המשפיעים על כולנו. אלו התימות האוניברסליות, הרלבנטיות לחיי כולנו. התימה המרכזית, אני מניח, היא השגעון – הצד האפל של הירח. השגעון של סיד השפיע על כולנו, מובן מאליו שדברים שקשורים לשגעון של סיד מופיעים באלבום." גילמור נשאל, למרבית התמיהה, על האגדה לפיה האלבום קשור ל"הקוסם מארץ עוץ". הוא אומר שאין לו מושג מזה, וזה שטויות מוחלטות: "איזשהו סטודנט פסיכי ומסטול, שמבלה יותר מדי זמן בבית, עם מכשיר הוידאו שלו ויותר מדי גראס!". גילמור גם התראיין לגבי אלבומה של קיית בוש, Hounds of Love, שהגיע לאחד המקומות הנמוכים, שכן הוא זה ש"גילה" את בוש. כריס אדאמסון, שהיה roadie של הפלויד, סיפר על איך "רואיין" עבור האלבום: הוצגו בפניו שאלות, והוא היה צריך לענות עליהן, בזמן שהקליטו אותו. אחת השאלות היתה "מה לדעתך היה הצד האפל של הירח?". שאלה אחרת היתה "האם אתה חושב שאתה משוגע? עניתי שכן, אני משוגע מזה שנים רבות (I’ve been mad for fuckin’ years!)." עדכון ספרים כפי שדווח בעתונות השוודית, תורגרסון עובד כעת על שני ספרים חדשים. כעת תורגרסון מוסר, שהעבודה על הספרים היא בשלב התחלתי בלבד. ספר אחד, שיהיה סקירה אוטוביוגרפית של כל עבודותיו, עדיין בשלבי תכנון, ואין לו עדיין מו"ל. הספר השני, מסתבר, הוא לא בדיוק ספר של תורגרסון, אלא ספרו של המבקר הבריטי ג'ון האריס, על עשיית האלבום DSOTM . שמו המלא של הספר הוא: Dark Side of the Moon: The Making of Pink Floyd’s Masterpiece. מדובר בניתוח מעמיק של היצירה. הספר ייצא בחודשי הקיץ השנה. תורגרסון כמובן יתרום מסיפוריו על הכנת העטיפה, עבור הספר. בנוסף, תורגרסון עובד בימים אלו על ה"הפתעות" שהוא מכין לגרסה המהודרת של ספרו של מייסון, אשר תצא בהדפסה מוגבלת. ו-וורנון פיץ' מסר, שהמהדורה השלישית של ה"אנציקלופדיה של הפלויד" שלו, מוצעת עכשיו למכירה. ה"אנציקלופדיה" כוללת מידע רב על הפלויד, הופעותיהם, הציוד שלהם, תולדותיהם וכו'. פיץ', שהוא פלוידולוג ידוע, משתדל לעדכן את הספר כל כמה שנים, ולהוציא מהדורה מעודכנת. ונסיים ברכילות זולה גילמור ואשתו, פולי סמסון, נצפו בפרמיירה של "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", בלונדון, לפני כמה אמשים. רגע, יש עוד....
ענייני רשימות: צ'אנר פור הבריטית – ערוץ טלוויזיה של ה-BBC – ערך "רשימה" משלו, של 100 האלבומים הגדולים ביותר, שהורכבה – איך לא – ע"י אנשי תעשיית המוסיקה בבריטניה. ה'רשימה' שודרה כתכנית בת 4 שעות, בשבוע שעבר. הבחירות היו צפויות (רדיוהד, U2, נירוונה ומייקל ג'קסון ב-4 המקומות הראשונים). הפלויד הגיעו למקום חמישי עם DSOTM. התכנית כללה גם ראיון חדש עם גילמור על DSOTM. מדבריו: "רצינו לעשות מה שנקרא אלבום קונספט. כל אחד מהשירים באלבום מתייחס לאחד הלחצים המשפיעים על כולנו. אלו התימות האוניברסליות, הרלבנטיות לחיי כולנו. התימה המרכזית, אני מניח, היא השגעון – הצד האפל של הירח. השגעון של סיד השפיע על כולנו, מובן מאליו שדברים שקשורים לשגעון של סיד מופיעים באלבום." גילמור נשאל, למרבית התמיהה, על האגדה לפיה האלבום קשור ל"הקוסם מארץ עוץ". הוא אומר שאין לו מושג מזה, וזה שטויות מוחלטות: "איזשהו סטודנט פסיכי ומסטול, שמבלה יותר מדי זמן בבית, עם מכשיר הוידאו שלו ויותר מדי גראס!". גילמור גם התראיין לגבי אלבומה של קיית בוש, Hounds of Love, שהגיע לאחד המקומות הנמוכים, שכן הוא זה ש"גילה" את בוש. כריס אדאמסון, שהיה roadie של הפלויד, סיפר על איך "רואיין" עבור האלבום: הוצגו בפניו שאלות, והוא היה צריך לענות עליהן, בזמן שהקליטו אותו. אחת השאלות היתה "מה לדעתך היה הצד האפל של הירח?". שאלה אחרת היתה "האם אתה חושב שאתה משוגע? עניתי שכן, אני משוגע מזה שנים רבות (I’ve been mad for fuckin’ years!)." עדכון ספרים כפי שדווח בעתונות השוודית, תורגרסון עובד כעת על שני ספרים חדשים. כעת תורגרסון מוסר, שהעבודה על הספרים היא בשלב התחלתי בלבד. ספר אחד, שיהיה סקירה אוטוביוגרפית של כל עבודותיו, עדיין בשלבי תכנון, ואין לו עדיין מו"ל. הספר השני, מסתבר, הוא לא בדיוק ספר של תורגרסון, אלא ספרו של המבקר הבריטי ג'ון האריס, על עשיית האלבום DSOTM . שמו המלא של הספר הוא: Dark Side of the Moon: The Making of Pink Floyd’s Masterpiece. מדובר בניתוח מעמיק של היצירה. הספר ייצא בחודשי הקיץ השנה. תורגרסון כמובן יתרום מסיפוריו על הכנת העטיפה, עבור הספר. בנוסף, תורגרסון עובד בימים אלו על ה"הפתעות" שהוא מכין לגרסה המהודרת של ספרו של מייסון, אשר תצא בהדפסה מוגבלת. ו-וורנון פיץ' מסר, שהמהדורה השלישית של ה"אנציקלופדיה של הפלויד" שלו, מוצעת עכשיו למכירה. ה"אנציקלופדיה" כוללת מידע רב על הפלויד, הופעותיהם, הציוד שלהם, תולדותיהם וכו'. פיץ', שהוא פלוידולוג ידוע, משתדל לעדכן את הספר כל כמה שנים, ולהוציא מהדורה מעודכנת. ונסיים ברכילות זולה גילמור ואשתו, פולי סמסון, נצפו בפרמיירה של "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", בלונדון, לפני כמה אמשים. רגע, יש עוד....
ציףציף1000
New member
החשדות - חלק ז' ואחרון (לעכשיו)
עוד מעלילות מייסון בניו יורק: ניק סיפר לאוהדים, שכדי לממן את סיבוב ההופעות של MLOR, הוא מישכן את מכונית הפרארי האהובה שלו, דבר שציער אותו עד מאוד. (אך לא לזמן רב, ככל הנראה, כי הסיבוב היה מצליח מאוד, מבחינה מסחרית). כשהזכירו שהוא החבר היחיד שהיה בלהקה במשך כל 40 שנותיה, מייסון הצנוע נתן כבוד לריק רייט, שלדבריו ניגן בכל הופעות הפלויד, בכל שנותיה. עוד מניק: "אתם צריכים להבין, כאנחנו התחלנו את הקריירה, היינו נערים שניגנו לנערים. עכשיו, כשאני מסתכל עליכם כאן, אני מרגיש [זקן] כמו אובי וואן קנובי". מי מצולם על עטיפת ספרו של ניק? מסתבר שזה ביל תורגרסון, בנו של סטורם, כשהוא לבוש בחליפת המירוץ של ניק. אין ללהקה כוונות להוציא את Delicate Sound of Thunder על DVD. ניק לא ינגן באלבום הסולו של גילמור. הוא נשאל לגבי הקטע Give Birth to a Smile באלבום The Body שהקליטו ווטרס ורון גיסין בשנת 1970. בקטע הזה מנגנים למעשה כל חברי הפלויד. איך הם הגיעו לנגן באלבום, שהוא בעצם אלבום הסולו הראשון של ווטרס? מייסון מספר שהוא הסכים לנגן בקטע, בתמורה לכך שווטרס יקנה לו תוכי. מסתבר שניק חיבב תוכים באותה תקופה. היתה ציפור אחת במיוחד שהוא רצה. אבל לאחר שערך מחקר קצר, התברר לו שהציפור עשויה להגיע לגודל של כמטר, ולהפליץ קשות. הבעלים אמורים לנקות אחריה, ידנית. המידע הזה הביא אותו לחשוב שנית על הפרוייקט, ולהתפשר על מודל של סירת-מירוץ, במקום. ניק נתן חיקוי של 'אוהדים מרכלים': "אבל ניק אמר שהם יעשו עוד סיבוב הופעות!" לצחוקו של הקהל.
עוד מעלילות מייסון בניו יורק: ניק סיפר לאוהדים, שכדי לממן את סיבוב ההופעות של MLOR, הוא מישכן את מכונית הפרארי האהובה שלו, דבר שציער אותו עד מאוד. (אך לא לזמן רב, ככל הנראה, כי הסיבוב היה מצליח מאוד, מבחינה מסחרית). כשהזכירו שהוא החבר היחיד שהיה בלהקה במשך כל 40 שנותיה, מייסון הצנוע נתן כבוד לריק רייט, שלדבריו ניגן בכל הופעות הפלויד, בכל שנותיה. עוד מניק: "אתם צריכים להבין, כאנחנו התחלנו את הקריירה, היינו נערים שניגנו לנערים. עכשיו, כשאני מסתכל עליכם כאן, אני מרגיש [זקן] כמו אובי וואן קנובי". מי מצולם על עטיפת ספרו של ניק? מסתבר שזה ביל תורגרסון, בנו של סטורם, כשהוא לבוש בחליפת המירוץ של ניק. אין ללהקה כוונות להוציא את Delicate Sound of Thunder על DVD. ניק לא ינגן באלבום הסולו של גילמור. הוא נשאל לגבי הקטע Give Birth to a Smile באלבום The Body שהקליטו ווטרס ורון גיסין בשנת 1970. בקטע הזה מנגנים למעשה כל חברי הפלויד. איך הם הגיעו לנגן באלבום, שהוא בעצם אלבום הסולו הראשון של ווטרס? מייסון מספר שהוא הסכים לנגן בקטע, בתמורה לכך שווטרס יקנה לו תוכי. מסתבר שניק חיבב תוכים באותה תקופה. היתה ציפור אחת במיוחד שהוא רצה. אבל לאחר שערך מחקר קצר, התברר לו שהציפור עשויה להגיע לגודל של כמטר, ולהפליץ קשות. הבעלים אמורים לנקות אחריה, ידנית. המידע הזה הביא אותו לחשוב שנית על הפרוייקט, ולהתפשר על מודל של סירת-מירוץ, במקום. ניק נתן חיקוי של 'אוהדים מרכלים': "אבל ניק אמר שהם יעשו עוד סיבוב הופעות!" לצחוקו של הקהל.
ציףציף1000
New member
תודה לכולכם ../images/Emo24.gif
והפורום הזה הוא מה שהוא, הודות לכם.
והפורום הזה הוא מה שהוא, הודות לכם.
crazy diamond 84
New member
תודה תודה
סחתיין על ההשקעה, כמו אימא טובה, כפרות. אהבתי... מאוד. מתי הספר ציף?! חבל למשוך את זה עוד!?
סחתיין על ההשקעה, כמו אימא טובה, כפרות. אהבתי... מאוד. מתי הספר ציף?! חבל למשוך את זה עוד!?
ציףציף1000
New member
תמונות
חשבתי שכדאי לתת כמה תמונות כדי להמחיש לכם את מה שהולך ב"סיבוב ההופעות" של מייסון. התמונות, מניו יורק, באדיבות A Fleeting Glimpse. כולן צולמו ע"י אוהדים. תמונה ראשונה: ניק והמראיין.
חשבתי שכדאי לתת כמה תמונות כדי להמחיש לכם את מה שהולך ב"סיבוב ההופעות" של מייסון. התמונות, מניו יורק, באדיבות A Fleeting Glimpse. כולן צולמו ע"י אוהדים. תמונה ראשונה: ניק והמראיין.
ציףציף1000
New member
ניק עונה לקהל
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.