מה שכתבת הוא כמעט מדוייק לחלוטין
רק טיפה תוספת : כמו בהלוואה בבנק ככל שאתה לא צריך את הכסף כך תקבל תנאים טובים יותר - אותו דבר חוזים עם חברות המוסיקה. אמנים צעירים ולא מוכרים שוחטים אותם (כביכול על הסיכון שחברת המוסיקה לוקחת על מנת להפיק ולקדם אותם) ואם בוא ההצלחה הכלכלית החוזים נהיים יותר הוגנים כלפי האמן - בגלל שיחסי הכוחות משתנים : פתאום חברת המוסיקה צריכה יותר את האמן מאשר האמן את החברה. באופן משעשע נוצר מצב שנחתמו חוזים שערוריתיים (הכי מפורסם היה החוזה שחתמה וירג'ין עם ג'אנט ג'קסון באמצע שנות ה90 : חוזה ל5 שנים על 260 מיליון דולר. בשום חישוב ג'אנט לא תכניס סכום כזה ב5 שנים - זה רק כדי לשמור אותה בוירג'ין. ברנסון בעצמו חטף (חתף) ביקורת נוקבת על העסקה הזו. בכל מקרה ווטרס לא האמין שהם יצליחו אחרי עזיבתו ולכן ויתר בקלות יחסית על המותג. הוא השאיר לעצמו את החומה כפרה חולבת שיוכל לחיות ממנה שנים רבות. לא רק השמעות ברדיו - כל הדפסה חוזרת של DSOTM (ויש בערך כל שנה כזו) מכניסה לארבעתם סכומים לא מבוטלים, ואם אני אחזור טיפה לפסיקה ממקודם - נוצר מצב שלחברות המוסיקה עדיף כלכלית להדפיס BACK CATALOG מאשר להפיק אלבומים חדשים.