החשדות 16.8.05

[ציףציף1000]

../images/Emo124.gif החשדות 16.8.05 ../images/Emo124.gif

והפעם הרבה רכילות זולה כפי שדווח, המגזין Word נתן החודש מאמר ארוך על הופעת הפלויד ב-Live 8. המגזין עדיין אינו בידי. להלן קטעים נבחרים מהמאמר, כפי שהועלו ע"י מי שיש לו עותק: "הדברים הנרגשים שנשא ווטרס כאשר הציג את Wish You Were Here באו בהפתעה לשאר חברי הלהקה. הם לא ציפו להצהרה כזו ממי שתבע, העליב והתעלם מהם במשך עשרים וכמה שנים." העיתון נותן שוב את הציטטה המפורסמת של פיטר ג'נר, לפיה ווטרס "היה האחד שהיה לו האומץ לסלק את סיד, בגלל שהיה בלגן". אבל, הוא הוסיף "סיד היה האדם היחיד, לדעתי, שרוג'ר מעולם אהב והעריץ והוא תמיד הרגיש אשם לגבי העובדה שהוא הפנה עורף לחברו.". בהמשך מצוטט גילמור שמספר כיצד ווטרס הוציא את תסכוליו ורגשות האשמה שלו, עליו, במיוחד בהיותו צעיר מווטרס בשנתיים. מייסון, מצדו, מאמין שהעבודה של ווטרס על אלבומי הסולו שלו גרמה לו דווקא לרצות לנגן עם עמיתיו שוב, "הוא מרגיש שזה שונה, שזה חידוש" יחסית לדרך העבודה שלו כיום, כשהוא עובד לבד." Word מספרים, שספרו של מייסון לא מצא חן בעיניו של גילמור. לדבריהם, גילמור התמרמר באזני חברים שהספר מתמקד באנקדוטות, על חשבון דיון בהשיגיה המוסיקליים של הלהקה. השניים גרים לא רחוק אחד מהשני, אבל לא מתראים על בסיס אישי מזה שנים. הדבר הכי קרוב להופעה של הפלויד מאז PULSE היתה הופעה קצרה בלווייתו של מנהלם, סטיב אורורק. מייסון, גילמור ורייט ניגנו את WYWH במהלך הטקס בקתדרלה, ורייט נתן ביצוע סולו ל-Great Gig In The Sky. לדברי מייסון "לא היתה לזה הרגשה של הופעה, ולא בקשנו מרוג'ר להשתתף, כי היו לו עדיין כמה מחלוקות עם סטיב, שהיה חלק אינטגרלי מהצוות שלנו. אז לא הזמנו אותו לנגן בכלל." [בזמנו השמועות אמרו שווטרס היה אמור להופיע עמם, ובא לחזרות, אך השתפן ברגע האחרון – צ.] המאמר כולל ראיון ארוך ומצחיק עם בוב גלדוף: גלדוף מספר שהוא רצה את הפלויד לארוע. "אז צלצלתי לניק מייסון. הוא אמר "אתה רציני? אני לא יכול לחשוב על משהו שיגרום לאחרים לדבר אחד עם השני." אז צלצלתי לדייויד גילמור. הכרתי אותו מאז "החומה". כשצלצלתי אליו הוא היה במכונית עם פולי, בדרך ללונדון. הוא פשוט איבד את השליטה במכונית ואמר "ממממ....." אז אמרתי לו "אתה יודע מה? אני אבוא לדבר אתך." טלפנתי אליו שוב והוא אמר "תראה, התשובה היא שלילית. אני רוצה לעשות את אלבום הסולו שלי עכשיו. וחוץ מזה אני חושש שחברת התקליטים תחשוב שזה מכרה זהב ותנסה ללחוץ עלינו" וכו'. אז עשיתי כמו שויקי פולארד עושה [דמות מתכנית הסאטירה Little Britain – צ.] ואמרתי לו: "כן, אבל לא, אבל כן.... אל תגיד "לא" כעת. תן לי הזדמנות להסביר את כוונתי, מטרתי, תן לי לבוא ולהפגש אתך ואולי לטעון את עמדתי." אמרתי שאני חייב לבוא ולפגוש אותו, איזו רכבת לקחת? אז הגעתי לקרוידון והוא מטלפן אלי ואומר "בוב, אין טעם בכך." הוא היה קצת חמוץ סבר אבל הגיע במכונית המרצדס הישנה והנחמדה שלו ונסענו ביחד לביתו. ואז התחלתי לעבוד עליו. הוא ידע שאני שם כדי למכור לו את הפרוייקט. הוא נהג בי באדיבות אבל זה היה קצת מביך והוא שמר על קור רוח ובסוף אמר 'אני פשוט לא יכול לחזור לדברים האלו שוב', ואמר שאני צריך להבין את כל זה. הסברתי לו את המערך הפוליטי של הדברים, מה יקרה אם הפלויד ינגנו: הקהל העולמי, היחודיות של הארוע, העובדה שהם מעולם לא נפרדו מהקהל, ושכל מי שאי פעם קנה אלבום של הפלויד יוכל לקבל גישה אליהם שוב. הוא נאלם דום בסוף. הוא לקח אותי לקומה העליונה והשמיע לי כמה קטעים מאלבום הסולו החדש שלי ואמרתי לו לקחת קצת ספיד! הוא אמר 'אני נהנה מאוד מכל זה', ואלו היו שירים יפים מאוד. אז הוא אמר 'טוב, אני לא יודע. אני לא אשנה את דעתי כעת, בוב'. אז לא לחצתי עליו. אמרתי 'לפחות תחשוב על זה'. הוא אמר שהוא יוצא לחופשה לשבוע ואין זמן לחזרות. אמרתי: 'לפחות תחשוב על זה'. אבל אז מייסון טלפן ושאל איך היתה הפגישה עם גילמור. אמרתי 'אני לא חושב שזה הלך טוב אבל אכתוב לו מכתב'. ואז רוג'ר ווטרס טלפן אלי, במצב רוח מרומם. אני חושב שהרבה אנשים חושבים שהוא אדם מר וציני אבל אני לא חושב כך בכלל. הוא מצחיק מאוד, חד לשון ושנון והוא תמיד עליז ומצחיק. והוא אמר 'מה קורה?'. אמרתי 'אתה מוכן לנגן?' והוא אמר 'בהתחשב בהכל, אשמח לנגן'. זה מאוד הפתיע אותי, אז חזרתי לניק ושאלתי אותו אם ריק רייט יהיה מוכן להופיע וניק אמר שכן. ואז צלצלתי חזרה לרוג'ר ורוג'ר שאל 'מה הזקן הנרגן אומר?' ואני עניתי 'הוא עדיין די נרגן'. גלדוף ממשיך: ברור שהיו הרבה דברים שקרו, למרות שאף אחד לא ביטא אותם בקול רם. הרבה מים עדיין זורמים מתחת לאותם גשרים [הוא מתכוון לומר 'הם צריכים עוד לעבוד על כל הזכרונות הלא-נעימים ולהשלים' - צ]. ורוג'ר אמר שהוא רוצה לעשות את זה בלונדון, אם אפשר. אמרתי לו 'אחי, אתה יכול להופיע גם על הירח, אם תרצה'. ריק, ניק ורוג'ר ממש רצו לעשות את זה, אבל דייב נסע לחופשה. אמרתי מקודם שאכתוב לדייב מכתב. טלפנתי שוב לניק ואמרתי לו לגבי דייב והוא אמר 'זו הקללה של המנהיגות' – בהתייחס לדייב, ככל הנראה, כי דייב הנהיג את הפלויד במשך 20 השנים האחרונות. הנטל של המשך הדרגתי. ודייב היה עם משפחתו החדשה והוא בדיוק נפטר מהבית הזה ודייב לדעתי פשוט לא רצה לחזור למקום שבו הוא היה מקודם. רוג'ר, מצד שני, נהיה נדיב מאוד ורצה להופיע והיה מוכן להשאיר מאחור את משקעי העבר. זו קלישאה נוראית, אבל זו האמת. זה היה בעצם כמו חילופי תפקידים ביניהם. ורוג'ר שאל 'האם יש לך את מספר הטלפון של דייב?'. לא שמעתי כלום במשך שבועיים ואז הטלפון מצלצל וקול אומר לי 'נו, טוב'. אמרתי 'סליחה?'. הוא אמר 'זה גילמור. נו, טוב, נעשה את זה.' אמרתי לו 'אתה לא רציני?!?! לעזאזל, הצלחת לשמח אדם זקן. לא שאני סובל אותכם, יא זבלאות, אבל הצלחתם לשמח רטרו-פאנק זקן! כי מעולם לא אהבתי את המוסיקה שלהם, אם להודות על האמת. טלפנתי לרוג'ר ואמרתי לו שדייב טלפן וסיפרתי לו מה הוא אמר. רוגר אמר 'יופי. באיזה מקום ברשימת המופיעים נהיה?'. ככל הנראה הפגישה הראשונה שהיתה להם הלכה מצויין, בדיוק כמו שאנשים זקנים צריכים להתנהג, עם חיוכים וגיחוכים. ניק אמר לי 'אתה יודע, בלי שאני רוצה להיות סנטימנטלי או משהו, זה בדיוק כמו להיות שוב בלהקה. כל כך מוכר וכיפי וכה טוב'. מיד הם החליטו אילו שירים ינגנו, ואפילו התייעצו עמי לגבי בחירת השירים, 'מה אתה חושב?'. אמרתי 'מה אתם מתכוונים מה אני חושב?!'. הגדולה של הופעה משותפת של הפלויד שוב. עצם המספרים העצומים של הצופים, הכל נועד למטרה פוליטית, זה מדהים. בארה"ב זה אפילו סיפור גדול יותר מאשר live 8 עצמו: מדוע להקה זו, עם היסטוריה כל כך כואבת של הפרעות וניתוקים, מדוע הם עושים את זה? הם להקה מרתקת. אני לא אוהב את המוסיקה שלהם במיוחד, אבל אני מאוד אוהב אותם כאנשים." גלדוף נשאל על המניעים של להקות להתאחד. לדבריו, הגיל הוא המניע העיקרי. מרחק הזמן מהריבים, והזכרונות היותר טובים מההשגים האמנותיים ומהכיף שהיה להם בהופעות מול קהל. והמילה האחרונה היא של מייסון: "בוב גלדוף ורוג'ר ווטרס הם קצת כמו היטלר וסטאלין, רק עם חוש הומור יותר טוב. ובמקרה של בוב, תסרוקת גרועה יותר." חלק ב' יעלה עוד מעט

 

[ציףציף1000]

חלק ב'

ב-Word היה גם קטע קטן על ריק רייט, היחיד מהפלוידים שלא התראיין לתקשורת סביב Live 8, ושממעט להופיע בציבור בכלל. הקטע שווה קריאה. בין היתר, נאמר שם שרייט חי כיום בלונדון, עם אשתו מילי, והוא מבלה את זמנו בנגינה בפסנתר ובשיט – אהבתו השניה. הוא בעלי יאכטה, אותה הוא נוהג להשיט באזור הקריביים. המאמר מדגיש את שבריריותו של רייט, ואת סבלו תחת שבטו של רוג'ר ווטרס. "כתוצאה מהריבים ומהפיטורים שנכפו עליו, רייט נהיה שברירי פסיכולוגית, ונותר כרוח רפאים, כשהוא פחות ידוע מביתו היפה, גיילה". המגזין מצטט את ניק מייסון שאמר ש"מייסון היה קצת חרד לקראת Live 8. הוא חשש שווטרס שוב יזרוק אותו מהלהקה." המגזין מציין שלרייט אין תכניות להוציא אלבום משלו בעתיד הקרוב, ומסיים, "קשה להאמין שהקלידן של הפלויד נחשב לחבר הלהקה בעל הסיכויים הרבים ביותר להפך למנהיג הלהקה, לאחר עזיבתו של סיד בארט." ועוד בעתונות כזכור, הגליון המיוחד של Q/Mojo שהוקדש לפרוג, כולל גם כתבה על הפלויד. על פי הדיווחים, הפיצ'ר על הפלויד אינו גדול במיוחד, ואינו בולט יחסית ללהקות האחרות הנסקרות בגליון (YES, קינג קרימזון וכד'). לכל להקה מוקדשים בין 5 ל-10 עמודים. החלק של הפלויד מורכב בעיקרו ממיחזור ציטוטים ממאמרים וגליונות קודמים ש-Mojo הקדיש לפלויד (במיוחד זה משנת 2001), וכן ציטוטים שמקורם לא ידוע, ויתכן שהם חדשים. נראה שעורכי הגליון נשענו גם על מקורות אינטרנטיים, ביניהם אתרי אוהדים, שמהימנות חלק מהם מוטלת בספק. בין הגילויים: - אישור מפיו של רוג'ר לשמועה שהסתובבה שנים רבות, לפיה "פומפיי" היה אמור בהתחלה להצטלם ביוון, באחד האתרים הארכאולוגיים. התכנית הזו נפלה, אולי משום שיוון היתה באותם ימים תחת משטר צבאי, והתנועה היתה מוגבלת. - לאלו מכם שמחפשים את הקשר בין הפלויד למוסיקה קלאסית: ווטרס מספר שהם ביצעו את Saucerful במלואו באלברט הול בלונדון יחד עם מקהלה, כשנורמן סמית' – המפיק ש-EMI הדביקו לפלויד – מנצח עליה, ומישהו מנגן באורגן הענקי של האולם. הנגינה באורגן היתה בעייתית מסיבות טכניות. ווטרס מספר גם שהם עשו שימוש בתותחים "זה היה פאקינג נהדר, כי היו להם צמד תותחים כאלו למטה שבהם השתמשו לצורך ביצוע 1812 Overture וחשבתי לעצמי "לעזאזל, אנחנו חייבים להשתמש בהם. אז הוצאנו אותם החוצה..." - מייסון מספר שלאחר סילוק סיד לא היתה להם תכנית ברורה כיצד לקדם את הקריירה שלהם. הם פשוט הקליטו את הפרוייקטים שלהם, בעוד הפסי-קול – כולל פומפיי - היו עבודות שיזמו אחרים. ווטרס מספר שהם הקליטו את פסקול More כטובה לברבט שרודר, הבמאי. הוא בא אליהם עם הסרט הגמור, לאחר שכבר ערך אותו, והסביר מה הוא מחפש במוסיקת רקע. "אז נכנסנו לאולפן ועשינו את זה". לדברי גילמור, הם כתבו את השירים ממש שם באולפן, והקליטו אותם במקביל. [זה די מדהים, בהתחשב במורכבותם של חלק מהקטעים (Cymbaline, Green is the Colour, Nile Song..) וגם לאור העובדה שבמקביל הם הופיעו עם The Man and the Journey - צ.] ספרו של ג'ון האריס על DSOTM כזכור, שוקד המבקר ג'ון האריס על ספר שינתח לעומק את היצירה ויספר את תולדות האלבום. הספר אמור לצאת בסוף ספטמבר או תחילת אוקטובר, עם עטיפה שעיצב סטורם תורגרסון, ושאני מעלה כאן. האריס ראיין לצורך העניין את כל הנפשות הפועלות, כולל כל חברי הלהקה. את הספר ניתן להזמין מראש כבר כעת, במקומות הרגילים. המגזין האמריקאי Guitar World כולל בגליונו לחודש אוקטובר (שיצא עכשיו; על השער תמונה של הנדריקס) פיצ'ר על הפלויד, ובו קטעים נבחרים מהספר (הקטעים דנים, על פי הדיווח בהופעות Eclipse, לפני יציאת האלבום). לגליון, הנמכר גם במחוזותינו, מצורף DVD שבו מדגים דייויד גילמור איך לנגן את Breathe ו-Us and them. יש בחוברת גם תווים ל-Us and Them. הכותרת של המאמר אומרת: "הדרך לאלבום DSOTM היתה ארוכה, רצופת מהמורות והיפים צרפתיים, סרטי סטודנטים והופעות רעועות, מטוקיו עד מנהטן. Guitar World מציג בגאווה את הסיפור שלא סופר על אחורי הקלעים של יצירת המופת של הפלויד". הספר נשמע מבטיח. זוטות ופרפראות לאחר זכייתה של לונדון בתחרות לאירוח האולימפיאדה ב-2012, פתחה סוכנות הימורים בריטית בהימורים על "מי יהיה במקום ראשון במצעד הסינגלים בתקופת האולימפיאדה?". כרגע הפלויד במקום שני, ( אחרי M People) עם סיכוי של 50 ל-1. האם זה אומר שהם יודעים שהפלויד יוציאו חומר חדש?? ג'וב חדש לניק מייסון: הוא החל לכתוב טור חודשי במגזין Octane, המתמחה – איך לא – במכוניות עתיקות. נחמד לראות שמייסון משלב בין שתי אהבותיו העכשוויות: מכוניות, וכתיבה. תערוכתו של סטורם תורגרסון ממשיכה לנדוד בארה"ב, בהצלחה. כעת היא בלוס אנג'לס. שידור חוזר ברדיו WNYC לתכנית העוסקת בשני אייקונים: סיד בארט וניק דרייק. השדרן המעפן של התחנה האמריקאית מראיין את ג'ון אדג'ינטון, הבמאי של הסרט הדוקומנטרי הידוע על סיד בארט. הראיון שווה האזנה. שימו לב שאדג'ינטון טועה פה ושם בעובדות. כן מרואיין פטריק האמפריז, עתונאי מוסיקה בריטי שכתב את הביוגרפיה היחידה על ניק דרייק שיצאה עד עכשיו. מומלץ לאוהדים. גאי פראט, הבסיסט שהחליף את רוג'ר ווטרס בפלויד, יוצא בתכנית יחיד בפסטיבל הפרינג' באדינבורו. סיקור ארוך על ההצגה, כולל ציטוטים מראיונות, בחלק ג'.

 

[ציףציף1000]

חלק ג'

My bass and other animals גאי פראט, שהחליף בפועל את רוג'ר ווטרס כבסיסט של פינק פלויד, יוצא בהצגת-יחיד אותה הוא מעלה בפסטיבל הפרינג' של אדינבורו. ההצגה, שנקראת My Bass and Other Animals ("הבס שלי וחיות אחרות") נסבה סביב חוויותיו של פראט כנגן בס לצידם של אמנים רבים במהלך השנים, ביניהם מדונה, מייקל ג'קסון, בריאן פרי, רוברט פאלמר, ואחרים. על פי הדיווחים, בהצגה מספר פראט בהומור רכילויות עסיסיות על מעסיקיו. בנוסף לתאורים של הקפריזות של דייויד קרוסבי, מדונה או מייקל ג'קסון, הוא מספר גם על עבודתו עם הפלויד. בין היתר, הוא מספר כיצד הפלויד העסיקו אדם על תקן "מתאם אווירה", שתפקידו היה, בין היתר, להשיג סמים ולארח את הורי חברי הלהקה, כאשר אלו באו להופעות. גילמור, על פי תאורו בהצגה, הוא בוס חמור-סבר, בעל דרישות גבוהות, פרפקציוניסט ובעל מצבי רוח. אבל, הוא מדגיש באחד הראיונות שנתן, אלו "קריקטורות" של האמנים עמם עבד, ולא תאור ממש אמיתי. גילמור אינו עריץ, "אם אתה מנגן משהו לא נכון, הוא פשוט נותן לך כזה חצי חיוך קטן, שהוא בעצם הרבה יותר מפחיד." אך השניים חברים טובים. בראיון ל-Brain Damage, פראט גילה את "האמת" על פרשת מועדון הלילה בפורמנטרה. כזכור, דיווחה התקשורת העולמית שגילמור, אשר שהה עם משפחתו בפורמנטרה, ביקש להצטרף בנגינה בגיטרה ללהקה מקומית שנגנה במסעדה. הלהקה לא כ"כ הסכימה, גם משום שלא זיהו את גילמור וגם משום שטענו שהוא לא יודע לנגן טוב. עתה, מגלה פראט, שזה לא היה גילמור, אלא הוא. שתי המשפחות – הגילמורים והפראטים – נסעו לבלות בפורמטרה במשותף. פראט נשוי לבתו של ריק רייט, ולזוג ילדים – נכדיו של ריק – שהם בדיוק בגיל של ילדיו של גילמור עם פולי. ערב אחד, היתה פייסטה בעיר. דייב הלך לישון, בעוד שתי הנשים ופראט יצאו לעיר. הם נכנסו לבאר והחלו לשתות טקילה. פתאום הלהקה המקומית התחילה לנגן את Wish You Were Here. "וזה", הוא אומר, "היה כמו לנופף בבד אדום בפני שור". לדבריו, פולי התחילה להקניט אותו ואז הוא החליט – אולי בהשפעת האלכוהול? – לחטוף את הבס מידי בסיסט הלהקה, ולנגן בו בעצמו. אבל הבס היה מסוג fretless – סוג בס שפראט לא ניגן בו ממזמן – ופראט השיכור לא ממש הצליח לנגן כמו שצריך. מכיוון שכבר נפוצו שמועות על בואו של גילמור לאי, קל היה להתבלבל בין שניהם. לדבריו, השמועה על כך שגילמור "ניגן זוועה" במועדון, פשטה כמו אש, עד שהגיעה לתקשורת העולמית. פראט גם סיפר בראיונות על כך שהוא התבקש בתחילה לנגן בס עם הפלויד ב-Live 8, כי רוג'ר ווטרס חשב לנגן בגיטרה אקוסטית בשני שירים (Comfortably Numb ו-WYWH). אך פראט היה אמור לנגן עם רוקסי מיוזיק באותו ערב, והחליט שלא לוותר על ההופעה עם רוקסי, בעבור הפלויד. חלק מזה, כך הוא רומז, הוא העובדה שעם נוכחותו של רוג'ר ב-live 8, אנשים יתפלאו אם אחר ינגן בבס, במקומו, וכן חששו שהוא יוסתר מהמצלמות, כפי שנעשה עם ג'ון קארין, הקלידן השני שניגן עם הלהקה בארוע. פראט אמר שחלק מאוהדי הפלויד לא סלחו לו מעולם על שהחליף את ווטרס. לדבריו, יש בכל הופעה כמה אוהדים שעומדים קרוב לבמה ובוחנים כל תנועת יד שלו בעת הנגינה. "הם גיקים אובססיביים", הוא אמר, "שמתעצבנים אם אני לא מנגן בדיוק לפי ציפיותיהם. אני אוהב לעצבן אותם ע"י עמידה עם הגב לקהל... אין להקה עם קהל כ"כ כבד ואובססיבי, כמו הפלויד". אף שלא הופיע ב-Live 8, פראט משתתף באלבומו החדש של גילמור, יחד עם ריק רייט. על פי השמועות, גילמור הקליט כבר חומר רב לאלבום. פראט גם חושב להרחיב את הצגת היחיד שלו, ואולי אף לכתוב ספר על פי זכרונותיו. ). Brain Damage, אשר היו בין המקורות שראיינו את פראט, רמזו שהוא ביקש שלא לפרסם חלק מהדברים שסיפר להם – אולי הוא שומר את הדברים לספר שיכתוב. לדברי פראט, הפלוידים עודדו אותו לפתח את ההצגה, ואף התלוננו שלא סיפר עליהם עוד רכילויות! אך הוא הדגיש שימנע מרכילות זולה(??) כי אין בכוונתו לפגוע ברגשותיהם (או שהוא מפחד מעורכי דינם).

 

[חרטושה]

../images/Emo6.gif ג-ד-ו-ל!

ענק! כל כך הרבה אינפורמציה מעניינת ! בוב גלדוף הרס אותי מצחוק. מכל מקום לא מעט בילבולי מוח האיש עבר בדרך למטרה. מעניין איך הוא בכלל העלה בדעתו שהאיחוד אפשרי? צריך אומץ רק בכדי לנסות ולהאמין שזה אפשרי תיאורטית. אני דווקא לא התפלאתי לשמוע שווטרס היה קל יותר לשכנוע מאשר גילמור. אחרי הכל, Benevolent Dictator (עריץ נדיב) או לא?

 

[tooti היחידה]

אחלה חדשות ציף!!

 

[Perfect sense]

יש לי את המגזין הזה!

יש לי את ה-guitar world לחודש אוקטובר, שבו יש דיסק ווידאו של גילמור מנגן את Breathe ואת us and them , דווקא מגניב. flowerboy אתה מציע משהו?

 

[aviah]

בקשר ל-Cymbaline

השיר נכתב לפני העבודה על More, ונקרא, כמדומני, Nightmare.

 

[ציףציף1000]

הפלויד הקליטו את פס הקול ל-More

בדיוק באותה תקופה בה הופיעו עם The Man and the Journey, שם הופיע Cymbaline תחת השם Nightmare.

 

[itaikuskus]

קרעת אותי

"השדרן המעפן של התחנה האמריקאית מראיין את ג'ון אדג'ינטון, הבמאי של הסרט הדוקומנטרי " זה היה ממש מצחיק. ממש מעניין החשדות הפעם (תמיד מעניין, הפעם במיוחד).

 

[ציףציף1000]

טוב, הוא באמת מעפן

שמעתי את התכנית לפני כחצי שנה, כאשר שודרה לראשונה. השדרן לא ממש יודע במי מדובר, כדרכם של אמריקאים. אדג'ינטון כנראה לא רגיל לראיונות, התרגש והיסס, וטעה בכמה פרטים. אבל בכ"ז הראיון מומלץ.

 

[ציףציף1000]

עידכונון

נראה שאת שני הראיונות ברדיו WNYC - זה עם פטריק האמפריז וזה עם ג'ון אדג'ינטון, ניתן גם להוריד למחשב, כקבצי MP3, כל אחד בפני עצמו. הוספתי גם לקישורי הפורום (בקטגוריה "סיד בארט") קישור לראיון בכתב עם אדג'ינטון, משנה שעברה. בזמנו תרגמתי חלק ממנו עבור הפורום. http://157.tapuz.co.il/tapuzforum/main/links.asp?id=648&catId=4099

 

[One Echoe]

ענק.

רק לא הבנתי למה גאי פארט לא רצה להשתתף בLIVE8(מלבד הופעתו הקבועה לאותו היום) "חלק מזה, כך הוא רומז, הוא העובדה שעם נוכחותו של רוג'ר ב-live 8, אנשים יתפלאו אם אחר ינגן בבס, במקומו, וכן חששו שהוא יוסתר מהמצלמות, כפי שנעשה עם ג'ון קארין, הקלידן השני שניגן עם הלהקה בארוע. " בוג גלדוף הוא מלך.

 

[Perfect sense]

בדיוק בגלל זה..

1. הוא לא רצה עוינות בעקבות זה ש"תפס את תפקידו של ווטרס" וגם אחריי הכל, זה די מגעיל...שפ"פ היו צריכים קלידים נוספים- אבל לא רצו שיראו- אז המצלמה לא צילמה אותו וככה הם הסתירו...

 

[itaikuskus]

גם את רייט עצמו הם בקושי צילמו

 

[One Echoe]

את זה בכלל לא הבנתי...

הגיוני שהוא ביקש מבוב גלדוף שלא יראו אותו? הוא גם לא ממש התראיין לתקשורת.

 

[Perfect sense]

גם את מייסון..

רוג'ר ודייב בהחלט כיכבו.

 

[crazy diamond 84]

קחו בחשבון את האפשרות

שהבמאי לא ממש יודע מי זה מי למרות הרעש שנעשה סביבם ... כך שהוא פשוט הפנה את מצלמותיו לשני האנשים עם המיקרופונים

 

[One Echoe]

לא הבנתי אבל למה הם לא רצו

שיראו?

 

[Perfect sense]

אוקיי..

שאומרים לך למנות את שמות חברי פינק פלויד <בהרכב מלא> זה סיד בארט, ניק מייסון, ריק רייט רוג'ר ווטרס, ודייויד גילמור. זה כבר גימיק, ועובדה שמתי שראו פה שהם השתמשו בגיטריסט נוסף <ובזמרות ליווי> המון אמרו שזה היה לא נחוץ..

 

[One Echoe]

אם זה עניין של גימיק

שלא ישתמשו. בחייאת ראבק. להשים נגן על הבמה ולא להראות אותו..