החשדות 4.12.05

[ציףציף1000]

../images/Emo124.gif החשדות 4.12.05 ../images/Emo124.gif

מה לכל הרוחות קורה עם ה-DVD של PULSE??!! ארבע שנים לאחר שה-DVD היה אמור לצאת, במקור, ולאחר עשרות דחיות - נדחית שוב, ככל הנראה, יציאת ה-DVD למועד "בלתי ידוע". כזכור, המועד האחרון שנתנו EMI ליציאת ה-DVD היה ה-16 לינואר, אחרי שלפני כן הוא היה אמור לצאת בימים אלו, לקראת חג המולד. מקורותיי מוסרים, שמודעות מטעם EMI על יציאת ה-DVD הודפסו בעתונות המוסיקה בשבועות האחרונים, ועתונאים קבלו הודעה שעותק הפרומו של ה-DVD יגיע אליהם עד אמצע דצמבר. עתה מדווח אתר פלויד גרמני - הידוע כמקור אמין - כי EMI הודיעו להם על דחיית הוצאת ה-DVD למועד בלתי ידוע. באחד מאתרי אמזון עודכן מועד היציאה ל"מרץ 2006" בעוד בארה"ב נשאר התאריך בינואר, ובאוסטרליה עדיין חיים באשליה שה-DVD ייצא החודש. אין עדיין תגובה רשמית מ-EMI, ולא כל שכן מהנהלת הפלויד. לכשיהיו עדכונים - שגם עליהם ממילא לא ניתן יהיה לסמוך - אודיעכם. אלבומו החדש של גילמור, וסיבוב הופעות כפי שדווח בפורום השבוע, אלבומו החדש של דייב גילמור ייקרא On an Island והוא ייצא במרץ 2006. באלבום ישתתף בנגינה גם ריק רייט. לקידום האלבום, יוצא גילמור להופעות ברחבי העולם. מקומות ההופעות ומועדיהן מתפרסמים בהדרגה. אלו התאריכים והמקומות הידועים כעת: האמבורג, גרמניה, 11 במרץ פאריס - 15 ו-16 במרץ (בשני מקומות שונים) מילאנו, בימים 24-25 למרץ לכשיפורסמו מועדים נוספים, נעדכן כאן. עדכונים על ההקלטות של סיד בארט שהתגלו הבחור שגילה את ההקלטות של "להקת-הבוגי-שהורכבה-ברגע-האחרון", הרכב אד-הוק שהופיע במיני-פסטיבל באולם ה-Corn Exchange בקיימברידג' ב-227 לינואר 1972, העלה עידכון לבלוג שלו, ובו גם ניתן לשמוע שני קטעים קצרים, בהם מוצג סיד בפני הקהל, ומנגן קצת על הגיטרה. ראו כאן: http://www.nsblog.co.uk/FraKcman מייסון ממשיך להופיע ולהתראיין ניק מייסון הוזמן לדבר ביום עיון במכללת סיינט מארטין לאמנות ועיצוב, בלונדון. יום העיון נסב על ההשפעה של צילום, אופנה, גרפיקה, עיצוב-במה, קולנוע ואנימציה על להקות בריטיות, וכיצד הנ"ל תרמו להצלחתן של הלהקות. פינק פלויד היא אחת מהלהקות שנדונו. פרופ' רוב דיקינס דן עם מייסון גם על ההשפעה של הפלויד על תחום העיצוב, במיוחד עיצוב בגדים, עיצוב עטיפות תקליטים, עיצוב במה וכד' - היינו כיצד המוסיקה של הפלויד שיקפה את כל הנ"ל. אני משערת שחלק לא קטן מהדיון נסב על התקופה הפסיכדלית, בה לעיצוב - על סוגיו השונים - היה משקל שווה לזה של המוסיקה, בתרבות הפופ הבריטית. הקהל גם הוזמן לשאול שאלות, וכמובן הועלתה השאלה הבלתי נמנעת לגבי הופעות איחוד נוספות. מייסון אמר שהם התמהמהו זמן רב מדי, וכי הוא מאוד מעוניין לחזור להופיע, במיוחד לאור הפיתוחים בתחום הטכנולוגיה שיכולים לסייע להפיק ארועים מרשימים עוד יותר ממה שעשו בעבר. מייסון נתן ראיון מעניין למגזין גרמני בשם Galore. מפאת אורכו של הראיון, אביא אותו בהודעה נפרדת (להלן: חלק ב').

 

[drummer is in the ho]

וואוו איזה כיף לתלמידי המכללה הייתי

מת שניק מייסון ירצה לי כמה שעות!!

 

[crazy diamond 84]

איזה התרגשות

על ההקלטה הזאת עם סיד! זה מאוד מחמם את הלב. ואגב, מה עם ת`רגרסון ו"סיבוב ההופעות" שלו?

 

[ציףציף1000]

חלק ב':

ש: מר מייסון, מה הם היתרונות בלהיות חבר באחת מהלהקות הכי מצליחות בעולם? ניק: אתה רוצה לראות את המכוניות שלי? ... יש לי יותר משלושים. אבל מה שחשוב זו האיכות, לא הכמות. הצלחה נותנת לך כסף, ואפשרות לנצל אותו... וכן לנגן בפני קהל, דבר המספק את הצורך שלנו בתשומת לב. חיים ככוכב רוק זה כמו כרטיס חופשי לפגוש אנשים מעניינים. אם הייתי ארכיטקט, כפי שתכננתי, לא היה לי כל כך קל לפגוש את הגיבורים שלי, כגון מייקל שומכר. ש: ומה החסרונות? ת: כל התחום של יחסים בין אישיים. כל חברי הלהקה נמצאים כרגע בנישואים השניים או השלישיים שלהם.... אותה בעיה קיימת גם בחברויות; יש לך הרבה פחות הסדרים מבניים לשמירה על קשרים קרובים [מאשר אנשים שאינם עוסקים במוסיקה]. חברים מתרחקים ממך כי הם חושבים: עדיף לעזוב אותו במנוחה. הוא מצליחן. מצד שני, יש לנו מזל בכך שהעתונות לא ממש מתעניינת בנו. אני רואה מה קורה לאנשים שמזהים אותם ברחוב. זה נחמד שמזהים אותך ונותנים לך את השולחן הכי טוב במסעדה ואת היין הכי טוב, אבל אני הייתי מוכן לוותר על זה, על מנת להיות מסוגל לעשות את הדברים שאני אוהב. ש: האם החלטתם במודע להתרחק מהתקשורת? ניק: לא. מצאנו לנו נישה בתחום המוסיקה בה יכולנו להתקיים. לקחת כמה זמן עד שהתחלנו להעריך את האנונימיות שלנו. בהתחלה, רצינו להיות כוכבי-פופ מפורסמים בכל העולם - פשוט לא היה לנו שמץ של מושג... ש: האם לא רציתם להיות עשירים? נ: קרוב לוודאי. רצינו להיות להקת רוק, לפגוש בנות, להתעשר ולכייף. כסף לא היה המניע העיקרי, אלא תוצר-לוואי נחמד. המניע העיקרי היה הרצון להשוויץ. כוכבי רוק חייבים להשוויץ, באופן נואש, כי יש להם אגו חלש. ש: פינק פלויד באו ממעמד הביניים, נכון? ניק: כן, כולנו ממעמד הביניים. בשנות החמישים, רוקנרול היה המוסיקה של מעמד הפועלים. זה השתנה לגמרי בשנות השישים, כאשר צמח דור חדש של מוסיקאים, מבתי הספר לאמנות. במקביל, אלבומים נהיו פופולריים, ואיפשרו למוסיקאים להרחיב את הרפרטואר שלהם. גם הדרך שבה אנו מארגנים דברים היא טיפוסית למעמד הביניים, במיוחד הדרך בה אנו מתקשרים: אנחנו צחי-לשון, אבל יש דברים עליהם אנחנו לא מדברים באופן הולם, אף פעם. אם היינו מצליחים לדבר זה עם זה, אני בטוח שהיינו עובדים ביחד הרבה יותר טוב. ש: בספר שלך תארת את שנות השישים כשנים של "התעוררות תרבותית". למה היתה כוונתך? ניק: טוב יש בוודאי אחרים שיכולים להסביר את זה טוב ממני. ידענו שקיימת תנועה (תרבותית) אבל לא היינו ממש חלק ממנה. היו משוררים, אמנים, מעצבי אופנה, ותרבות הסמים - אנחנו ראינו את כל זה. אבל אנחנו היינו עסוקים בלעשות מוסיקה. כפי שאני רואה את זה, שנות השישים היו התקופה בה הדור הצעיר השיג כסף. אם היה לך רעיון טוב, היית יכול לעצב את עתידך בעצמך - דבר שלא היה אפשרי בדורות קודמים. בנוסף, היתה שאיפה חדשה בקרב מעמדות הביניים לרכוש השכלה. ש: כתבת [בספר] שהחברה נאלצה לשלם מחיר כבד עבור הליברליזם הזה, בשנות השבעים. ניק: לדעתי, האנשים שנשארו מחוץ למהפכה הפסיכדלית ולא נהנו ממנה, נהפכו לפוליטיקאים מהמפלגה השמרנית [ימנים]. אולי זו דעה קיצונית; היו גם כמה דברים טובים בת'אצ'ריזם. תחת הנהגת הלייבור, המיסים היו בשיעור גבוה מאוד, והמדינה כמעט פשטה רגל. היינו חייבים להשיג איזון. יחד עם זאת, אני חושב שת'אצ'ר הרסה את מערכת החינוך, שתפקדה היטב. שביתת המורים, למשל, הביאה לאסון ממנו טרם קמנו. אןתו הדבר קרה במערכת הבריאות: הרעיון של עשיית רווחים מבריאותם של אנשים פשוט לא עובד. ש: האם ממשלת הלייבור היא שדחפה את הפלויד לגלות-מס בצרפת? ניק: לא. זה היה בצע-כסף שדחף את הפלויד לגלות. חשבנו שנרוויח מלאן כסף, אם נחיה בחו"ל, ונחסוך אותו. לצערנו, האנשים שבחרנו להשקיע את הכסף באמצעותם, היו דפוקים. ש: לעומת להקות אחרות, לפחות הפלויד לא נוצלו על ידי מנהלים תאבי בצע. ניק: בהתחלה, פשוט לא הרווחנו מספיק כסף בכדי שינצלו אותנו. עיקר הרווחים הלך לחברת התקליטים. [חושב] אבל אתה צודק, אני מכיר המוני מוסיקאים שנוצלו בשנות השישים. לנו היה מזל עם ההנהלה שלנו, בלאקהיל. ש: אחת האירוניות בסיפור של הפלויד היא שכאשר סיד עזב, בלאקהיל עזבו אתו. הם נשארו נאמנים לו, ולא לפלויד. ניק: במבט לאחור, זו היתה כנראה טעות. אבל זו היתה ההחלטה הנכונה באותו זמן. סיד כתב את כל שירינו עד אז ושאר חברי הלהקה לא הראו פוטנציאל גדול ככותבי שירים. (חושב) עם סיד זה היה כמו ג'יימס דין וג'ימי הנדריקס. הוא בעצם מעולם לא מיצה את הפוטנציאל שלו. הוא היה בעל חשיבות עצומה בהשקת הלהקה והכוונתה בשנותיה הראשונות. אבל קריירת-הסמים של סיד דחתה אותי. אני לא יכול לדבר בשם האחרים, אבל אני עצמי בקושי לקחתי סמים, מעולם. ש: האם זה נכון שסיד חזר הביתה לחיות עם אמו? ניק: הוא חי כיום עם משפחתו. הם מטפלים בו. הוא עדיין מקבל תמלוגים כך שלעולם לא יהיו לו בעיות כלכליות. חוץ מאותה פעם בה הוא הופיע באופן פתאומי באולפני אבבי רואד, כאשר הקלטנו שם, לא ראיתי אותו [מאז שעזב את הלהקה]. יש לנו קשרים עקיפים [אתו] דרך קשרי הביזנס שלנו. אבל אני מבין שזה מעצבן את סיד כשמזכירים לו את הלהקה. ש: אבל הוא היה זה שחלם את שמכם, על פי שמותיהם של פינק אנדרסון ופלויד קאונסיל, נגני הבלוז. האם הכרת אותם? ניק: הייתי משקר אם הייתי טוען ששמתי לב אליהם במיוחד. באותה תקופה, יצאו טונות של אוספים. אבל אני מעולם לא קראתי בעיון את העטיפות. הם בוודאי הוציאו תקליטים, כי סיד נתקל בשמם. אבל לי אין אף אחד מהם. זו כנראה טעות שלי. ש: האם פינק פלויד הלכו אי פעם בעקבות טרנדים? ניק: לא באופן מודע, אבל הכל משפיע עליך, איכשהו. לגבי הטכנולוגיה, תמיד השתמשנו בציוד הכי חדיש, אבל לא היה לנו דברים שלא היו לאחרים. שמנו יד על סינתיסיזרים מדגם של מוג, באותו זמן כמו כולם. ש: למרות זאת, נראה שהלהקה הכירה את המתכון לעשיית מוסיקה שמעל הזמן. ניק: אם הייתי יודע מהו המתכון, הייתי כותב ספר על זה, תאמין לי. אני לא מבין בעצמי איך זה קרה. מצאנו סגנון שהיה די אבסטרקטי. יתכן שזו הסיבה. לאחרונה קלטתי שהמילים של רוג'ר פונות יותר לאדם בן חמישים מאשר לבני עשרים. רבות מהשורות הכי טובות שלו עוסקות באנשים החושבים על עברם. אבל כאשר הוא כתב את השורות האלו, הוא בקושי היה בסוף שנות העשרים שלו. המשך בחלק ג'

 

[ציףציף1000]

חלק ג'

ש: מי היו הגיבורים שלך? ניק: Cream היו כנראה להקת הרוק הכי חדשנית. יתרה מזו, היה להם מתופף שישב באמצע, דבר שמצא מאוד חן בעיני. הם לא היו צריכים להוציא סינגלים ובכל זאת, כולם רצו לראות אותם בהופעה. ש: איך אתה מעריך את עצמך כמתופף? ניק: מבחינה טכנית? די חלש. היתרון שלי הוא שאני מתעניין במינימליזם, בעוד שהגימנסטיקה של התיפוף לא מדברת אלי בכלל. קטעי סולו לתופים, גם כשהם מנוגנים ע"י מתופפים טובים, משעממים אותי לחלוטין. מעולם לא לקחתי שיעורי תיפוף, דבר שעליו אני מתחרט כעת. אני לא מעריך במיוחד את היכולות המוסיקליות שלי כאדם, למרות שאני חושב שביחד הצלחנו ליצור מוסיקה נהדרת. ש: אפילו השגת מתופפים אחרים שינגנו במקומך בזמן הקלטות AMLOR. ניק: טוב, לא את כל קטעי התופים!. במבט לאחור, אני די מתחרט על זה, למרות שזו לא היתה הפעם הראשונה. יש סינגל מוקדם שבו המפיק ניגן בתופים, למשל. אם לא היה לנו הרבה זמן ולא הצלחתי לנגן קטע, מישהו אחר עשה את זה במקום. העניין הוא שב-MLOR, דברים רבים מדיי נוגנו ע"י אנשים אחרים. זו היתה טעות, אבל באותם ימים דייב גילמור היה עסוק בהמון דברים. לפחות ג'ים קלטנר היתה בחירה נכונה, שכן הוא אחד המתופפים הטובים שישנם. ש: אם היתה לך מכונת זמן, לאיזו נקודה בקריירה שלך היית חוזר? ניק: לתקופה המוקדמת, בה נסענו לאורך ורוחב אנגליה במסחרית. זו היתה תקופה מאושרת. אבל, גם בסיבוב האחרון של division bell נהנינו אפילו יותר. לטעמי, זה היה סיבוב ההופעות הטוב ביותר שלנו. מה שטוב בסיבוב הופעות של תשעה חודשים זה שההופעה נהיית מושלמת לגמרי. בסיבובים קודמים, תקופות החזרות היו קצרות מאוד, ולכן הקונצרטים השתפרו רק לקראת סוף הסיבוב. (חושב). אולי הייתי חוזר גם לתקופה של "החומה" והייתי מוסיף עוד כמה הופעות. בהחלט הייתי משתמש במכונת הזמן כדי לחזור על סיבוב שלם. יתרה מזאת, הייתי חוזר ל-1973, ומצלם את ההקלטות של DSOTM. ש: לאחר העדרות של עשר שנים מהבמה, הקיץ ניגנת שוב בתופים ב-live 8. האם נהנית מזה? ניק: טוב, כמתופף אתה אף פעם לא במרכז. הממזרים האלו בקדמת הבמה תמיד מקבלים את כל תשומת הלב. (צוחק). אבל חוץ מזה, זה היה פנטסטי. אני לא חייב שכל ההופעות יהיו כאלו, אבל זה עדיין נחמד כאשר הופעות כאלו קורות, במיוחד כשזה למטרה טובה. בשבילנו, זו היתה הסיבה הטובה ביותר להתאחדות. ש: במהלך live 8 זה נראה כאילו דייב גילמור מונה להיות ה-frontman של הלהקה, הדמות המובילה. ניק: כן, הוא היה המנהל המוסיקלי. זו היתה ג'סטה אצילית מצדו של רוג'ר ווטרס, לסגת ולומר: "תעשה מה שאתה חושב שמתאים". הצלחנו לעבוד שוב ביחד, וזה היה נצחון נוסף. רוג'ר ואני חייבים לתפקד טוב ביחד, כמובן [כי הם חטיבת הקצב -צ.]; דייויד מקדימה והוא שר את רוב השירים. יחד עם זאת, בעבר, רוג'ר לא הטיל ספק ביכולותיו המוסיקליות של דייויד; הם התווכחו על דברים אחרים. ש: בניגוד לכך, אתה מתאר את עצמך כמישהו שמעדיף להמנע מעימותים. האם אתה מצליח בכך בדרך כלל? ניק: אני מעדיף חיים ללא עימות, אתה צודק. אבל לפעמים צריך לקבל החלטות שבהן עימות הוא בלתי נמנע. בגלל זה לפעמים אני זקוק לזמן רב בכדי להחליט החלטות מסויימות, משום שאני מתלבט במשך זמן רב. ואז אני מתייעץ עם יועצים וחברים, ומגלה שגם הם לא יכולים לעזור לי (צוחק). ש: אבל מישהו בוודאי עזר לך להתגבר על הפחד מטיסה שהיה לך במשך שנים. כיום אתה טס שוב, נכון? ניק: כן. דרך אגב, כולנו פחדנו מטיסה. זו היתה בעיה נוראית עבור מוסיקאים שחייבים לטוס ממקום למקום. דיברתי על זה עם ידיד שלי, שהיה במקרה גם טייס. הוא אמר שאני צריך ללמוד לטוס בעצמי. זו היתה עצה נהדרת ואני ממליץ עליה לאנשים אחרים גם כן. חבל רק ששעורי הטיסה הם כה יקרים. כאשר אתה הטייס, זה כל כך מרגש, שאתה לא מרגיש מפוחד, יותר. זה עבד נהדר במקרה שלי: אני טס לעיתים קרובות וכיום אני הבעלים של שני מטוסים קטנים והליקופטר, ויש לי אפילו רשיון הוראה!. ש: גם השתתפת בכמה מרוצי מכוניות, נכון? ניק: אבי היה נהג מירוצים, וכילד הערצתי את זה, כמובן. במשך זמן רב חשבתי להפך לנהג מרוצים בעצמי. בנקודה מסויימת היו לי מספיק חסכונות, יצאתי לחופשה וניסיתי להשתתף במירוצים בעצמי. עד היום, השתתפתי חמש פעמים במרוץ Le Mans. ש: האם אתה מחפש את הריגוש שבאדרנלין? ניק: לו, זה לא הריגוש. אני אוב דיוק, ומכונות ככאלו. זה אותו הדבר עם טיסה. אני נמשך יותר אל הטכנולוגיה מאשר אל הריגוש שבטיסה. ש: לסיום, הייתי רוצה לחזור לספר שלך. בספר, אתה מתאר את התוצאות הלא נעימות של ה"אהבה החופשית" בה התעסקו חברי הלהקה. האם החלטת להוציא מהספר לגמרי את ההרפתקאות המיניות שלכם? ניק: נו, באמת! כמובן שהחלטתי כך! בלאו הכי אני לא חושב שהן חשובות. בוודאי שהיה סקס בפינק פלויד, אבל אני לא בטוח שהאחרים היו רוצים שאדבר על כך. בוא נאמר ככה: בהחלט היו דברים שקרו, אבל זה אף פעם לא היה פרוע כמו אצל לד זפלין. ש: האם הספר הוא הפרק האחרון בקריירה שלך ככוכב רוק? ניק: לא. אני בהחלט רוצה להמשיך. דייויד לא רוצה לצאת לסיבוב הופעות כרגע וזו החלטה שיש לכבד. אני לא אדחק בו. כל עוד הרולינג סטונס עדיין מופיעים, אנחנו לא צריכים לדאוג לגבי הגיל שלנו. אבל אם הכל היה מתחיל מחדש מחר, הייתי רץ כמו רוח לארוז את המזוודה.

 

[FuryUri]

נשמע ממיסון כאילו הולך להיות איחוד

קיבלתי מהראיון הזה תחושה ממש חזקה כאילו איחוד זה הגיוני הלוואי !

 

[hubash]

האם מייסון הוא לא זה שטען פעם

לאחר סיבוב ההופעות PULSE שהוא התעייף מהופעות חיות , וזה כבר לא בשבילו . או שאני מתבלבל עם חבר אחר בלהקה...

 

[crazy diamond 84]

זה היה דיוויד גילמור

שאמר בנוסף לזה שהם כבר זקנים והוא משאיר את הבמה לחבר'ה יותר צעירים! מסתבר שטעה ועוד איך...

 

[wish i was here]

עכשיו אני רוצה לראות אותכם באים

ואומרים שניק מייסון הוא מתופף טוב.הבן אדם משועמם ע"י האינסטרומנט של עצמו.בושה.

 

[FuryUri]

הוא מתופף טוב...

הוא בדיוק מה שפינק פלויד הייתה צריכה... הוא לא משתלט על השיר... הוא לא עושה סולואים (אם אפשר לקרוא לזה ככה ><) של תופים... הוא בעצמו אמר את זה... הוא לא אוהב תופים שמשתלטים על השיר... וזה בדיוק מה שפינק פלויד הייתה צריכה... בדיוק הסגנון... אני לא מצליח לדמיין את פינק פלויד אם התופים היו יותר דומיננטיים...

 

[wish i was here]

לפי מה שאתה אומר

גם רינגו סטאר,המתופף של קווין ועוד רבים נחשבים למתופפים פשוט מדהימים,אז תרשה לי לנפץ את הבועה-מתופף,כמו כל נגן אחר,צריך להיות בעל שליטה טובה בכלי ובעל חוש קצב מפותח במיוחד ברמה שיוכל לשמור עליו אפילו בקטעים מטורפים,יכולים להיקרא מתופפים טובים,לפי מה שאתה אומר,פינק פלויד לא היית צריכה מתופף טוב,ויכול להיות שכך. מתופפים טובים:ניל פירט(rush),מייק פורטנוי(dream theater),גון בונהאם(led zeppelin),קית' מון(the who) פראנק אדווין רייט)green day) ועוד. תקשיב לקטעים שלהם ותראה כיצד נשמע מתופף טוב.מתופף סביר שמספק את מה שאותה להקה צריכה-תשמע את מייסון. בכל מקרה,מה שאמרתי הוא שזה בושה שסולואים של תופים(יש דבר כזה) משעממים אותו...אחד מהדברים הבסיסיים ביותר שמאפיינים נגן כלשהו זה-אהבה לכלי...הבן אדם טוען סולואים של תופים משעממים אותו....אין לי טיפת הערכה לאדם הזה בתור מוזיקאי אחרי שהוא אמר את זה.

 

[ציףציף1000]

תוסיף אותי לרשימת האנשים

שאין לך הערכה כלפיהם. סולואי תופים משעממים גם אותי.

 

[wish i was here]

נכון שזה כיף לא להבין את מה שאני

אומר? מה שאמרתי זה שמתופף שסולואים של תופים משעממים אותו...זה לא מתופף...זהו...אמרתי סגרנו חיסלנו.....הבנו אחד את השני?

 

[ציףציף1000]

אבל זה לא נכון

אפשר להיות אחלה מתופף - ולא לאהוב סולואי תופים.

 

[פינקי החזיר המעופף]

אני דווקא חושב שזה ממש כיף

הייתי לפני שנה באיזה הופעה של שני מתופפים שזה היה הופעה של שלושתרבע שעה של רק תופים וכלי הקשה שונים ואולי ממש מעט קסילופון זה היה מדהים

 

[FuryUri]

אז לפי דעתי אתה טועה...

לפי דעתי מתופף טוב לא צריך להביא סולואי תופים מטורפים (שגם אני נמנה אם אלה שזה משעמם אותם... חוץ ממש כמה מועטים שאני דווקא נהנה מהם ) אלא צריך להיות מתופף ברמה טובה (לא צריך תותח על שכל העולם מכתיר אותו בתור המתופף הטוב יותר וסוגדים לו...) ושיתאים ללהקה... יתאים את עצמו לקצב לסגנון וכו'... אתה אומר שזה מה שאתה מחפש אצל מתופף ואני אומר ככה... על טעם ועל ריח בלה בלה בלה... וד"א... אתה לא צריך להגיד לי "תקשיב לקטעים של אלה ואלה..." אתה יודע, אני לא שומע רק פינק פלויד -.-

 

[FuryUri]

הוא מתופף טוב...

הוא בדיוק מה שפינק פלויד הייתה צריכה... הוא לא משתלט על השיר... הוא לא עושה סולואים (אם אפשר לקרוא לזה ככה ><) של תופים... הוא בעצמו אמר את זה... הוא לא אוהב תופים שמשתלטים על השיר... וזה בדיוק מה שפינק פלויד הייתה צריכה... בדיוק הסגנון... אני לא מצליח לדמיין את פינק פלויד אם התופים היו יותר דומיננטיים...

 

[wommer]

צודק...

 

[dave gilmour]

ניק מייסון הוא מתופף אדיר!!

הוא מתופף ממש טוב.. ואת זה ראיתי הכי טוב ב-2 קטעים: 1) בלייב 8.. הסבא הזה תופף בלי להשקיע וכמו מקצוען אמיתי וצעיר! 2) בהופעה ב"פומפיי".. הוא נותן שם קטעים מטורפים.. וחוץ מזה, להקה גדולה כמו פינק פלוייד לא יכלה להתקיים אם היו שם אנשים מיותרים או בינוניים.. ובגלל זה כשאני שומע את אחד השמות: סיד בארט רוג'ר ווטרס ניק מייסון ריק רייט והגדול מכולם - יהוה (דיויד גילמור) אני פשוט נופל על הריצפה ומתחיל לסגוד להם!

 

[hubash]

קצת נסחפת הייתי אומר...