החשדות 6.7.05

[ציףציף1000]

../images/Emo124.gif החשדות 6.7.05 ../images/Emo124.gif

בעקבות הודעתו של גילמור מאתמול, לפיה הוא מוותר על רווחיו מהארוע, הודיעו גם פול מקרטני, ה"מי", אנני לנוקס והלהקה הבריטית קין, על וויתור דומה. בוב גלדוף בירך על המחוות של האמנים ואמר שזה "נהדר". כל הסקרים אשר נערכו בעקבות מופע live 8 ושפורסמו, מראים חד משמעית כי הפלויד יצאו הכי "גדולים" מהסיפור. סקר ה-BBC נסגר לאחר שקרוב ל-130,000 איש הצביעו בו. הפלויד גרפו את המקום הראשון, עם 38% מהקולות. למקום השני הגיעו ה-Velvet Revolver, עם עשרים ומשהו אחוזים, ככל הנראה לאחר שמעריציהם התארגנו בשעות האחרונות והצביעו במאסות (אתמול עוד הצביעו עבור הלהקה הזו כ-1 אחוז מהגולשים), ובמקום השלישי כמדומני רובי וויליאמס. באתר האינטרנט של ה-NME (עתון מוסיקה בריטי) מדווח כי ההתעניינות בפינק פלויד בקרב גולשי האתר זינקה מעלה, והלהקה היא כרגע הלהקה השלישית הכי פופולרית במנוע החיפוש הפנימי של אתר המגזין (אחרי אואזיס והבייבישמבלס). מרבית גולשי האתר - כמו גם קוראי העיתון - הם צעירים בגילאי 15-25. גם ב"דיילי מירור" ערכו סקר דומה לזה של ה-BBC, והפלויד הגיעו בו למקום הראשון, עם 34.5 אחוז מקולות הקוראים. במקום השני רובי וויליאמס עם כ-21 אחוז מהקולות, ובשלישי ה"מי", עם כ-11 אחוז. פיט טאונסנד התלוצץ ואמר כי הוא "שמח שהגענו למקום השלישי. זה נחמד לדעת שיש עוד אוהדים שמעריכים אותנו יותר ממדונה". מדונה הגיעה למקום הרביעי ברשימה. ועוד טאונסנד: בתגובה לידיעות, לפיהן עלה שיעור המכירות של אלבום האוסף של ה"מי" ב-832% במהלך הימים האחרונים, אמר טאונסנד - אגב חשיפת בורות מפתיעה במתמטיקה - כי "העליה של מכירות האלבומים שלנו ב-832 אחוז מאז סוף השבוע מעידה על כך שבשבת מכרנו תקליט אחד בלבד, ומאז מכרנו עוד 832 תקליטים." ולבסוף, תכנית הרדיו Dream Ticket המשודרת ב"רדיו 6" של ה-BBC שידרה אתמול את הופעת הפלויד במלואה. בתכנית המוגשת ע"י ג'יין גאזו, משמיעים מדי שבוע קטעים שה-BBC הקליט בהופעות חיות, במהלך 4 העשורים האחרונים - בד"כ הקלטות היסטוריות בעלות חשיבות או איכות אמנותית. בתכנית של אמש הושמעו בין היתר קטעים מ-Live 8, שהוצגו ע"י מידג' יור, אחד ממארגני המופע. ההופעה של הפלויד, כאמור, הושמעה במלואה, וללא הפרעה. כידוע, ה-BBC מאחסנים תכניות שלהם בארכיון למשך שבוע, במהלכו ניתן לשמוע אותן שנית, דרך האינטרנט, בכל עת ובחינם. התכוונתי לתת את הלינק לתכנית הזו ע"מ שתוכלו להאזין לה גם כן, אך בבדיקה כרגע הסתבר שהתכנית הזו - וכן כל התכניות בהם שודרו הופעות מ-live 8 - אינן ניתנות לשמיעה חוזרת, בגלל ענייני זכויות יוצרים.

מצד שלישי, התכנית ששודרה ב-30 ליוני התמקדה באלבום "החומה", כך שזו חצי נחמה. גשו לעמוד הבית של התכנית, שם תוכלו לבחור בתכנית שתבחרו להאזין לה. הערות והגיגים על תוכן החשדות - שרשרו לכאן.

 

[אומי5]

איך מוכרים 0.32 מתקליט?

אולי בתור סינגל?

 

[The Albatross]

הממם... מה?

<מי אמר בורות מפתיעה במתמטיקה?>

 

[אומי5]

אני אומנם לא מתמטיקאי...

אבל אם הוא מכר תקליט ביום ועכשיו הוא מוכר 832% אז נשאר לו שארית של 0.32 תקליט ליום .תקן אותי אם אני טועה..... כמובן שברור שזה לא המספרים של המכירות וכל מבוסס על הומור דפוק...

 

[The Albatross]

אבל די ברור שהוא לא מכר תקליט אחד.

 

[אומי5]

גם די ברור שרכבת

לא יוצאת מחיפה לת"א בשמונה ולדני יש שלושה מלפפונים....

 

[One Echoe]

../images/Emo45.gif

לפי דעתי את צריכה לפתוח מגזין שבועי על פינק פלויד בעברית

 

[מורנא007]

מהדורה מיוחדת פינק פלויד ורוק מתקדם

ראו קישור בפורום השכן. מה דעתכם, האם הרוק המתקדם חוזר למיין סטרים, בעיקבות איחוד הפינק פלויד?

 

[ציףציף1000]

מדוע להפנות לפורומים אחרים

אם יש כבר דיווח כאן? ולמה לא לשרשר למקום המתאים? נו, מילא. האיחוד אינו קשור לרוק מתקדם ולא ישפיע עליו, כיוון שהפלויד אינם רוק מתקדם. שים לב ללהקות שמופיעות על גבי עטיפת החוברת: רדיוהד, מארס וולטה. אלו להקות שנחשדות בנגינת רוק מתקדם (אף כי הן מכחישות את זה נמרצות) - והן הסיבה שהחוברת הזו יוצאת: האיזכור היחיד של רוק מתקדם בעתונות המוסיקה הבריטית בשנים האחרונות (ואני נזהרת שלא לומר 'בעשורים האחרונים') הוא בהקשר אליהן. כל יחס חיובי כלפי הז'אנר - וראה הקטע של סיימון ריינולדס שתרגמתי בשבוע שעבר - מופנה כלפיהן, לא כלפי הלהקות הוותיקות. החוברת היא נסיון לתפוש באחת גם את חובבי הז'אנר הוותיקים, וגם צעירים שאוהדים את שתי הלהקות הנ"ל. האם החוברת תגרור עניין מחודש בפרוג? לא סביר. אבל אם מארס וולטה, רדיוהד וכד' יביאו לגיבושו של זרם *חדש*, אז אולי כן. עד עתה זה לא קרה, למרות השמות שמופרחים פה בפורום (Dream theatre וכד'); אלו להקות שוליות, שאין להן שום הד בשיח הרוק המרכזי.

 

[melancholy man]

כן אבל...

יש גם Yes, ELP, ג'נסיס וקינג קרימזון, לי נראה יותר הגיוני, שהחברה במוג'ו חיפשו סיבה לשים את פינק פלויד על הקאבר שלהם החודש, וזה מה שיצא להם (אי אפשר לעשות עוד פעם ספיישל פינק פלויד כל כך מהר וגם ספיישל פסייח אי אפשר), יש לי גם הרגשה שהם חושבים שפרוג רוק, זה משהו אחר לגמרי ממה שחובבי הז'אנר חושבים.

 

[ציףציף1000]

זה מעניין

לא הקטע עם הפלויד על העטיפה - זה היה ברור - אבל הסיפא: "יש לי גם הרגשה שהם חושבים שפרוג רוק, זה משהו אחר לגמרי ממה שחובבי הז'אנר חושבים." תרצה להרחיב?

 

[melancholy man]

ננסה

עם השנים, ובמיוחד בשנים האחרונות, חובבי הפרוג (כל העשר), יצרו לעצמם מין תאור אלטרנטיבי של שנות השביעים, יש להם בראש הגדרה מאוד קשוחה (עליה הם מתווכחים על הזמן) לגבי "מה זה פרוג" וההגדרה כמעט תמיד מנוסחת במונחים מוסיקאלים (משקלים מסוימים, מבנים מסוימים, השפעות מסוימות וכו') בארץ הגדיל לעשות אורי ברייטמן, המסתמך על מספר כותבים מצומצם בעניין, שתמצת את זה לנוסחא מתמטית: רוק מתקדם = מוסיקה קלאסית + רוק. ככה, כזה ראה, וקדש!. (אגב, באופן משעשע, כמעט לכולם יש איזו לאקונה משעשעת כשהם בוחנים את פינק פלויד, אבל נו...). אני מנחש, שההגדרה של מוג'ו, קצת יותר רחבה וקצת יותר קרובה למה שהוגדר כ"רוק פרוגרסיבי" לפני 30 שנה, כלומר כניסיון להרחיב את גבולות ההגדרה של הרוק ולשלב בתוכו השפעות שונות (אם לנסח הגדרה משלי), רק כך אפשר להכלל בפנים את רדיו הד ומארס וואלטה או לצורך העניין את פינק פלויד, כאשר הכללה של רדיו הד ומארס וואלטה, מתיחסת כבר ללהקות המושפעות מלהקות שמרבית חובבי הפרוג לא היו מתיחסות אליהן ככאלה.

 

[melancholy man]

תיקון

נדמה לי שהחברה במוג'ו נותנים הגדרה עממית יותר לפרוג, כזאת שמתאימה גם לקרואיהם האמריקאים ואינה מתחשבות המשעממות של חובבי הז'אנר, או לחילופין, שאין לעורכי העיתון כוונה להכנס למאמרים עמוקים על ג'אנטל ג'יאנט, הנרי קאו מאגמה ושאר מריעין בישין.

 

[ציףציף1000]

שיקולים מסחריים

אני תוהה על השיקולים המסחריים שמאחורי הוצאת החוברות המיוחדות האלו (אגב, גם ל-NME ו-Uncut יש הסדר דומה). לגבי קהל אמריקאי - אני בספק אם החוברת הזו מיועדת להם או תוכננה כך שתפנה לקהל אמריקאי במיוחד. אני יודעת שאת החוברות *הרגילות* של Mojo מהנדסים אחרת עבור קהל אמריקאי: עמוד שער שונה יוצא בארה"ב מאשר באנגליה, תוך הדגשת אמנים המוכרים (מלשון היכרות) יותר בארה"ב. אבל לא ידוע לי על הינדוס הגליונות המיוחדים. אין ספק, אבל, שיש כאן נסיון לפנות למכנה משותף רחב, ולא יהיה נסיון לסקר להקות יותר איזוטריות. אבל האלמנט שיותר מעניין - או מטריד, איך שמסתכלים על זה - היא תוכן המאמרים עצמם: האם יהיה כאן מיחזור או שחזור של כתבות קודמות, או כתיבה חדשה? בגליון המיוחד על הפלויד, כאמור, היה הרבה חומר חדש. אבל גם הוא 'נסמך' על מאמרים שיצאו קודם. כך, ניק קנט בעצם מיחזר את מאמרו המפורסם על סיד בארט, משנת 1974, למאמר שכתב על סיד בגליון המיוחד, תוך עידכונים (וחזרה על חלק מהאגדות האורבניות שהוא עצמו קידם, בזמנו). נדמה לי שגם היתה עריכה מחדש של כתבות על הקלטות "החומה". אבל הסקירות הביקורתיות בגליון המיוחד היו מקוריות לגמרי, והיו ראיונות חדשים. את החוברת על הפסיכדליה טרם קראתי (מפאת חסרון כיס, אבל אשלים את זה בהקדם), ולכן אני לא יודעת מה הולך שם. גליונות מיוחדים שיצאו על לד זפלין והסטונס כללו גם הם בעיקר חומר חדש - והם גליונות מצויינים ומומלצים. אם באמת הגליון המיוחד על הפרוג יכלול כתיבה חדשה, זה יהיה מעניין מאוד: כיצד נראה הז'אנר בעיניים מודרניות. האם תהיה רוויזיה של הגישה השלטת כלפי הז'אנר מאז 1977? (וגם, עד כמה כתיבתו של סיימון ריינולדס תשפיע על כך? לאיש יש השפעה לא-מועטה על שיח המוסיקה בבריטניה. ואגב זה, אני חייבת למצוא את הרשימה המצחיקה שעשה פעם, שבה הוא נתן בעיטה וירטואלית לטהרני הפרוג, ע"י נסיון לסקור את כל ההרכבים שעשויים להיות "פרוג"... זה היה משהו גדול... ומעורר מחשבה, אם כי נראה לי שזה יעבור קצת מעל הראש של חובבי הז'אנר בארץ).

 

[melancholy man]

זה בסדר

גם דרדסאבא עם צליעה יכול בניתור קל לעבור מעל הראש של חובבי הז'אנר (ולא רק בארץ, מישהו פעם צריך לעשות מחקר בעניין, האם חוסר הומור עצמי מוביל בהכרח להאזנה לפרוג או ההפך). האמת, שהשלילה האוטומטית של כל מה שמריח מפרוג בעיתנות הרוק מאז 1980, קצת מעצבן, כמו בכל דבר, עשו שם גם דברים טובים. מעניין מה יהיה הביטוי של זה במוג'ו. אגב, מן הסתם מגזין שעוסק בפרוג לא מכוון לארה"ב, אבל נדמה לי שגם כך מתחשבים בטעם האמריקאי קצת.

 

[One Echoe]

תראה,

אחרי הכל, פרוג או איך שלא תקרא לזה-זה סוג של מוזיקה. ואם יש אנשים שאוהבים את הסגנון הזה. זה רע? למה אתה מזלזל?

 

[melancholy man]

ההיפך, בדיוק ההיפך

מה שכתבתי הוא שהזלזול הגורף בפרוג, הוא זה שמעצבן אותי.

 

[One Echoe]

אה../images/Emo13.gifסליחה על אי ההבנה.

 

[One Echoe]

זה לא ברייטמן הגדיר את ההגדרה.

אלא כותב הספר " רוק-מוזיקה ותרבות"

 

[melancholy man]

מוטי רגב

ואתה בטוח?, אומנם הספר הצליח להפיל עלי תרדמה קשה ואני מתקשה לזכור מה כתוב בו, אבל אני לא זוכר שהוא הביא את זה לכזו פשטנות.