כתובות וציורים - גויי הים במקורות
רוב המידע על "גויי הים" מגיע מכתובות רעמסס ה-III במדינת האבו, שם הם נקראים "עמי הים והצפון", אולם כבר במכתבים מצריים מן המאה ה-14 לפנה"ס (מכתבי אל-עמארנה) מופיעים השרדנים כשכירי חרב של צבא מצריים, והלֻכים כשודדים. בימי רעמסס ה-II השתתפו שרדנים לצד המצרים בקרב קדש כנגד ממלכת החיתים. בכתובת של פרעה מרנפתח (1212-1202 לפנה"ס) מוזכרים גויי ים בברית עם הלובים במלחמתם נגד מצריים, ובימי רעמסס ה-III מוזכרים שוב השרדנים כשכירי חרב בצבא המצרי. הכתובת החשובה ביותר היא הכתובת בקבר רעמסס ה-III במדינת האבו המתארת את נצחונו על גויי הים בשנת מלכותו ה-8 (1176 לפנה"ס) בקרב ימי ויבשתי. זו הכתובת שחלקה מופיע בראש מאמר זה, ובה מוזכרים הפלשתים, הת'כר, השכלש, הדנין, והוושש. מקור חשוב אחר הוא פאפירוס האריס א' בו מובא סיכום מלחמתו של רעמסס ה-III בגויי הים: אני הרחבתי את גבולות מצרים והכיתי את המתקיפים אותי מארצותיהם. אני הכיתי את הדנין באייהם, הת'כר והפלישתים נעשו לאפר. השרדן והוושש מן הים היו כלא היו. נתפסו כולם והובלו בשבי מצרימה כחול הים. אני יישבתים במצודות כשהם נשבעים בשמי. אם כן, רעמסס ה-III היה זה שבלם את התפשטות גויי הים, ולפי פאפירוס האריס א', הוא הושיבם במצודות בארצו. בימים ההם אנו יודעים שארץ מצריים כללה גם את ארץ ישראל, וערים גדולות כמו לכיש, בית שאן ומגידו היו מרכזי שלטון מצריים חשובים. להשלמת המקורות הכתובים ישנם גם ציורי הקיר מהמקדש במדינת האבו שם מתוארים הקרב הימי והיבשתי שניהל רעמסס ה-III כנגד גויי הים (נספח 1). בציורי הקיר ספינות גויי הים הן בעלות חרטום וירכתיים המעוטרים בראשי ציפורים, ובראשן תורן עם סל לצופה (נספח 2). הלוחמים של גויי הים מתוארים עם חצאית קצרה ושריון עור. בחלק מהספינות הם לובשים כסוי ראש מעוטר ברצועה אופקית של צורות גיאומטריות וחלק עליון עשוי נוצות או רצועות עור (נספח 3). גויי ים אחרים לובשים את אותו לבוש אך חובשים קסדה בעלת שתי קרניים. הנשק של גויי הים כולל חניתות, חרבות ישרות ומגינים עגולים (נספח 4). בתיאור הקרב היבשתי, בנוסף ללוחמים נראים בין גויי הים גם עגלות עם נשים וילדים, מה שמעיד כי היתה זו הגירה ממש ולא פלישה צבאית בלבד (נספח 5). בסוף המאה ה-12, שלטונם של המצרים בכנען כבר התפורר לחלוטין והפלישתים חלקו את השלטון בארץ כנען יחד עם כנענים שחיו בערים גדולות וכן שבטים אחרים שהתגוררו באזורים ההרריים בעיקר – שבטי ישראל. אמנופה היה פקיד מצרי שסייר באותה עת בכנען ובאונומסטיקון (רשימת שמות) שלו מסוף המאה ה-12 לפנה"ס, הוא מזכיר שלוש קבוצות אתניות של גויי ים בכנען: שרדן, ת'כר, ופלשת, וכן שלוש ערים של גויי הים: אשקלון, אשדוד ועזה. מגילת ואן אמון, על שם פקיד מצרי שעבר בארץ בסביבות 1100 לפנה"ס, מספרת שהת'כר ישבו בדור ושספינותיהם היו רבות. יתכן שהפלשתים ישבו בפלשת, הת'כר בשרון, והשרדן באזור עכו ועמק יזרעאל. כמו כן יתכן וגויי הים בכנען ניהלו מסחר ובריתות עם הכוח שהחל לעלות בחוף הלבנון, כלומר ערי המדינה הפניקיות צור וצידון. במקרא מתוארות חמשת ערי פלשתים: עזה, אשקלון, אשדוד, עקרון, וגת שהיוו ככל הנראה ברית חמש ערים (פנטפוליס) כמנהג הערים היווניות ביוון. בראש כל עיר עמד סרן (ככל הנראה עיוות של המילה היוונית טיראנוס). עיקר סיפורי המקרא הקשורים בפלישתים מספרים על מלחמותיהם בישראלים. המלחמות הללו היו למעשה מאבק על הריבונות בשפלה הפנימית ובחבל ההר, ובהן ניסו הפלישתים לעצור את התפשטות שבטי ישראל בתקופת השופטים ובימי שמואל. שיאם של המאבקים בשביית ארון-הברית בידי הפלישתים. בהקשר מאבקים אלו חשובים מאוד הפסוקים מן המקרא המתארים את שליטת הפלישתים בתעשיית המתכת: "וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא, בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: כִּי-אמר פְלִשְׁתִּים--פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים, חֶרֶב אוֹ חֲנִית. וַיֵּרְדוּ כָל-יִשְׂרָאֵל, הַפְּלִשְׁתִּים--לִלְטוֹשׁ אִישׁ אֶת-מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת-אֵתוֹ, וְאֶת-קַרְדֻּמּוֹ, וְאֵת, מַחֲרֵשָׁתוֹ. וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִים, לַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים, וְלִשְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן, וּלְהַקַּרְדֻּמִּים; וּלְהַצִּיב, הַדָּרְבָן. וְהָיָה, בְּיוֹם מִלְחֶמֶת, וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל-הָעָם, אֲשֶׁר אֶת-שָׁאוּל וְאֶת-יוֹנָתָן; וַתִּמָּצֵא לְשָׁאוּל, וּלְיוֹנָתָן בְּנוֹ." (שמואל א, יג, יט-כב) כותבי המקרא זיהו את מקורם של הפלשתים בכפתור, ככל הנראה הכוונה היא לאי כרתים, והנביא צפניה מזהה אותם כ"גוי כרתים" (צפניה, ב, ה). העדות הארכיאולוגית מצביעה דווקא לכיוון יבשת יוון עצמה והתרבות המיקנית כמקורם של גויי הים, והפלישתים בפרט.
