הפגאטרון - התחרות המרכזית

[Dia Leoghann]

גלגולו של כד - הקרמיקה הפלישתית

את השלב השני בהתפתחות הקרמיקה הפלשתית, זה שלאחר הקרמיקה מטיפוס MycIIIc, מציין טיפוס המכונה "קרמיקה דו-גונית" או "הסגנון הפלשתי": זהו סגנון אקלקטי - צורות הכלים מיקניות, מצריות וכנעניות, העיטור דו-גוני, והמוטיבים המעטרים את הכלים הם מיקנים, אך עם 'טוויסט' מקומי. עיטור כלי החרס מצביע על שילוב מוטיבים כנעניים ומיקנים. העיטור עשוי שני צבעים: שחור ואדום על גבי חיפוי לבן. עיטור זה היה מקובל אצל הכנענים במאות ה-14 וה-13 (בברונזה המאוחרת), המשיך להתקיים גם במאה ה-12, והפלשתים אימצו אותו ל'קרמיקה הדו-גונית' שלהם, לאחר שבדור הראשון, של קרמיקת MycIIIc, הם נהגו לעטר בצבע אחד בלבד, ממש כשם שנהגו המיקנים ביוון (נספחים 1 ו-2). העיטור הפלישתי מורכב מצורות גיאומטריות ויצורים מן החי. חלק ניכר מן הדגמים הם ממקור מיקני, כמו למשל הציפור שהוא מוטיב עיטורי מובהק של התרבות הפלשתית (נספח 3). תפוצת הקרמיקה הפלשתית משקפת נאמנה את תחום התיישבותם של הפלשתים. התפוצה הרבה ביותר היא בפלשת, מן הירקון (אפק ותל קסילה) עד לנחל באר-שבע (תל פארעה דרום). במזרח גבול התפוצה הוא השפלה וגב ההר. בשפלה הנמוכה, היכן ששכנו גת ועקרון הקרמיקה הפלשתית נפוצה מאוד, אולם גם בשפלה הקרובה יותר אל ההר בו שכנו בני ישראל (כמו בתל בית שמש, תל עיטון, ותל בית מריסים). מחוץ לתחום גיאוגרפי זה נמצאו כלים פלשתיים למעשה כמעט בכל מקום בארץ שהתקיים בתקופה הנדונה, אך בכמויות קטנות למדי.

 

[Dia Leoghann]

נספח 1

קרמיקה מסוג MycIIIc, היא הקדומה מבין טיפוסי הקרמיקה של גויי הים.

 

[Dia Leoghann]

נספח 2

קרמיקה דו גונית

 

[Dia Leoghann]

נספח 3

מוטיב הציפור ביוון ואצל הפלשתים

 

[Dia Leoghann]

אנשי העיר- איפה ואיך התישבו פלישתים

נראה כי ברחבי פלשת הקימו הפלשתים התיישבות עירונית. על גבי ישובים כנענים חרבים מן המאה ה-13 לפנה"ס הקימו הפלשתים ערים חדשות ומבוצרות היטב וזאת בזמן שערים כנעניות אחרות כמו חצור ולכיש עמדו בחורבנן. למעשה התרבות העירונית של כנען נמשכה אצל הפלשתים. ככל הנראה התרבות העירונית היתה מושרשת בתודעתם, וזהו רמז נוסף למוצאם האגאי. הפלשתים גם הקימו ישובים במקומות שלא היו מיושבים לפני כן כמו בתל קסילה, וגם ישובים אלו היו עירונים.

 

[Dia Leoghann]

מנהגי דת ופולחן

כיוון שהפלישתים לא השאירו אחריהם ספרים או כתובות כל ידיעותינו על דתם מגיעות מן המקרא מבעד לעיני אויביהם הישראלים. המנהגים הפלישתיים לא היו שונים מאוד ממנהגי העברים, ובתיאורי התנ"ך אנו רואים שגם הם נשאו סמלים של אלוהיהם (עצבים) לשדה הקרב, כשם שהעברים נשאו את ארון הברית למחמה (שמואל ב, ה' 21). כאשר לכדו הפלישתים את ארון הברית הם הציבו אותו במקדש דגון, כנראה כדי להראות את עליונותו של דגון על האל העברי, וכן אספו הישראלים את העצבים שנותרו בשדה הקרב לאחר שניצח דויד את הפלשתים בבעל-פרצים. במקרא מוזכרים מקדשיו של דגון באשדוד ובעזה. במקדש שבאשדוד עמד פסל של דגון (שמואל א, ה 1-2). למרות שבעבר נטען שגם עשתורת אומצה על-ידי הפלישתים, בגלל הצגת ראשו של שאול במקדשה בבית שאן, אני איני מקבל טענה זו כיוון שבית שאן מעולם לא היתה עיר פלישתית אלא כנענית, וכנראה היא רק שיתפה פעולה עם הפלשתים במלחמה נגד שאול, ובגלל קרבתה לשדה הקרב זכתה בכבוד המפוקפק. אל פלישתי נוסף המופיע במקרא הוא "בעלזבוב" מהעיר עקרון. השם בעל-זבוב הוא עיוות לתואר "בעל-זבול" המופיע בכתבי אוגרית והכוונה היא "נשיא". זה הוא אחד מכינויו הרבים של האל בעל. בכל מקרה, הסיפור המקראי על בעל זבול הפלשתי משקף תקופה מאוחרת מאוד, אחרי פילוג ממלכת ישראל, כאשר דת הפלישתים כבר נטמאה כמעט לגמרי בדת הכנענית, וסביר להניח שאותו בעל זבול היה בעבר אל אחר ששמו כבר לא היה מוכר לכותב הסיפור המקראי. למעשה, מתוך המידע שאנו מצליחים לדלות מן המקרא, רק דגון נותר כאל פלשתי מקורי, ולמעשה האל הפלישתי היחיד המוכר לנו.

 

[Dia Leoghann]

האלה מאשדוד ואלות אחרות - צלמיות

במכלולי ממצא פלשתיים נמצאו שני סוגי צלמיות: אחת בדמות אישה יושבת על כיסא – הדוגמה הראשונה והשלמה ביותר נמצאה באשדוד ולכן צלמית מסוג זה מכונה "אשדודה" (נספח 1). שברים של צלמיות אשדודה נמצאו באתרים שונים ובתל קסילה נמצאה אשדודה האוחזת תינוק בידיה. צלמיות אלו שוב רומזות לנו על מקורם האגאי של הפלישתים כיוון שהן דומות מאוד לצלמיות הנשים היושבות שנמצאו ביוון. צלמיות אשדודה קימות לאורך כל תקופת קיומם של הישובים הפלישתיים. סוג שני של הצלמיות קשור בקבורה. אלו הן צלמיות של נשים מקוננות שהודבקו לקדרות חרס שהונחו בתוך קברים. גם לסגנון ומנהג זה יש מקורות ביוון המיקנית. עולה השאלה מדוע איננו מוצאים פסלים של דגון, האל העליון, ולעומת זאת אנו מוצאים פסלים רבים של אלות נשיות. התשובה לכך מורכבת ובסוף המאמר ישנו לינק לדיון ארוך בנושא זהותו של האל דגון, ואני מבטיח לכם שהתוצאות מפתיעות!

 

[Dia Leoghann]

נספח 1

צלמית אשדודה

 

[Dia Leoghann]

מקדש בתל-אביב - מקדשי תל קסילה

מרכז הפולחן היחיד שנמצא הוא בתל קסילה (בתוך שטח מוזיאון הארץ בתל-אביב). זוהי סדרה של מקדשים שהוקמו זה על גבי זה בפרק זמן של כמאה וחמישים שנה (נספח 1). המבנה הראשון והקדום ביותר היה מבנה לבנים קטן ומרובע, בעל אולם אחד עם כניסה ממזרח. מול הפתח היתה במה מוגבהת שעליה הוצב ככל הנראה פסל האלוהות. לאורך הקירות היו ספסלים להנחת מנחות. מאחורי הבימה היה מקום שאולי שימש כבית גנזים. מול המקדש היתה חצר נרחבת בה נמצאו שרידי אפר, כלים ועצמות בע"ח. בשטח החצר הוקמו מבני עזר מרובעים. לאחר כ-50 שנה נבנה מעל המקדש הקודם מקדש מלבני מאבן, גדול יותר מקודמו. הפתח היה בפינת הבניין הצפון מזרחית, לאורך הקירות היו ספסלים, ובחלק המערבי היה חדר גנזים קטן בו נמצא אוסף עשיר של כלי פולחן ומנחות. החצר המשיכה לשמש וריצפתה הוגבהה. סמוך להרס המקדש נחפר בחצר בור גניזה שהוטמנו בו כלי מנחה ועצמות בע"ח. לאחר שנהרס המקדש השני, כנראה באירוע טבע מסויים, נבנה מקדש חדש שעשה שימוש בחלק מהקירות של המקדש הקודם. למבנה נוסף חדר מבואה, ובשני החדרים נבנו ספסלים מדורגים מטויחים. צמוד לקיר המערבי עמדה בימה בנויה לבנים, ומאחורי הקיר היה חדר גניזה. תקרת האולם נשענה על שני עמודי עץ ארז שניצבו על בסיסי אבן מעובדים. חצר המקדש נתחמה בקירות אבן ונבנתה בה מעין במה מרובעת להקרבת קורבנות. ממערב למקדש נבנה מקדש משני. מקדש זה היה חדר אחד קטן בנוי לבנים שכניסתו מן הפינה הצפון מזרחית. בפינה שמנגד היתה במה משתי מדרגות לבנים, שבצמוד לה נמצאו כני פולחן מחרס (נספח 2). יתכן ובמקדש זה עבדו לאל משני או לבת זוגתו של האל הראשי. בנית זוג מקדשים סמוכים היה מקובל בקפריסין ובעולם האגאי. השינויים בתוכנית מקדשי תל קסילה שאירעו בטווח זמן קצר כל-כך מעידים כי לפלישתים לא היתה מסורת מגובשת של בנית מקדשים כמו לכנענים. ניתן לראות במקדשי תל קסילה השפעות כנעניות וגם מיקניות אגאיות, אולם יתכן שהמקדשים ביוון הושפעו בעצמם מן המזרח. במקדשים בתל קסילה נמצא אוסף עשיר ביותר של כלי פולחן וכלי מנחה, רובם עשויים חרס. חלק מכלים אלה מעידים על המשך מסורות כנעניות, וחלקם חסרי כל קשר למסורת כלשהי ומעידים על מקוריות. בין כני הפולחן מצויים כנים מעוטרים בדמויות רקדנים האחד, ובדמויות לביאות השני. כנים אלו נשאו קערות שהיו מעוטרות בראשי ציפורים ובקערות אלו יתכן והגישו מזון לאלים. הציפור היתה ככל הנראה אחד הסמלים המקודשים ביותר לפלישתים. ראינו שפרט לקערות המעוטרות בראשי ציפורים גם ספינותיהם של הפלישתים מעוטרות בראשי ציפור והקרמיקה מעוטרת בציורי ציפורים. יש אומרים שהציפור הפלישתית היא השחף וקדושתו נובעת מכך שיורדי הים הפלישתים נעזרו בשחפים כדי לנווט את ספינותיהם לאורך חופי הים התיכון. במקדשים נחשף גם ספל דמוי ראש אריה, הדומה לספל שנמצא באוגרית בתקופת הברונזה המאוחרת, והוא אחד מתוך סדרה של ספלים כאלו שנמצאו בהקשרים פלשתים ושל גויי ים אחרים בתקופת הברזל בארץ ובסוריה. כלי נוסף שהתגלה בחצר של המקדש הוא כלי בדמות אישה שראשה שימש כצוואר הכלי, ושדיה כזרבוביות לניסוך נוזלים (נספח 3). לכלי זה, שכנראה שייך לפולחן פריון, אין מקבילה ידועה, ויתכן מאוד שנסכו דרכו חלב. כלי נסך אחרים כללו טבעות נסך צינוריות עם זרבוביות בצורת בעלי חיים, קערות ששפתן עוצבה בצורת בעלי חיים, וקנקן גדול בעל חמישה פתחים שאולי שימש לגידול צמחים קדושים. במקדש האחרון התגלה לוח מעוצב בצורת חזית מקדש ועליו חקוקות דמויות של שתי אלות, אולם ציורי האלות הושחתו במתכוון כאשר העיר נכבשה והועלתה באש. נמצאו במקדש גם מסכת חרס שאולי לבש כהן בעת טקסים, קונכיה ששימשה כשופר (טריטון), רימוני חרס שנתלו על קירות המקדש, כנראה כמו הרימונים שנתלו במקדש יהוה בירושלים, וחפצי ערך מבהט, שנהב ומתכות. במאה ה-10 לפנה"ס נכבשה העיר בתל קסילה, ככל הנראה על ידי דויד, והועלתה באש.

 

[Dia Leoghann]

נספח 1

 

[Dia Leoghann]

נספח 2

 

[Dia Leoghann]

נספח 3

 

[Dia Leoghann]

ארונות וקברים - מנהגי קבורה

הממצא מעיד על מגוון של שיטות ומסורות קבורה. בבית הקברות באזור התגלו סוגים שונים של קברים: חפורים כבורות רגילים בקרקע, בנויים בצורת תיבה, ואף עשויים שני קנקני חרס גדולים שצווארם נשבר, והם יוצרים יחד מעין ארון קבורה. בתל עיטון התגלו מערות קבורה סגלגלות בעלות ספסלי קבורה רחבים ובהן ממצאים פלשתיים רבים. בתל-פארעה דרום נמצאו קברי שוחה פשוטים, ולצידם חמש מערות קבורה חצובות, שהן קרוב לוודאי קברי אצילים. מערות הקבורה מצוידות במסדרון גישה מדורג, המוביל לחדר שמשני צידיו ספסלים רחבים. על גבי הספסלים הללו הונחו המתים בלוויית מנחות רבות, ובהן כלי חרס פלשתיים. מקורן התרבותי של מערות הקבורה שנוי במחלוקת. יש הרואים בהן השפעה מיקנית, ויש המצביעים על מערות קבורה כנעניות מתקופת הברונזה המאוחרת שצורתן זהה למערות הקבורה הפלשתיות. יתכן שגם מערות הקבורה הכנעניות הללו מקורן בהשפעה אגאית על הכנענים, או שהן שייכות לגויי ים ששירתו בצבא המצרי שישב בכנען בסוף תקופת הברונזה המאוחרת. בשתיים מן המערות נמצאו ארונות חרס אנתרופואידיים, כלומר בדמות אדם. ארונות אלו דומים לארונות שנמצאו במצודה מצרית מתקופת הברונזה המאוחרת בדיר אל בלח', בבית שאן ובלכיש. נראה כי הנוהג של ארונות אנתרופואידים התקבל על ידי שכירי חרב מבין גויי הים ששירתו בצבא המצרי, אולם גויי הים עיצבו את הארונות בסגנון מיוחד להם - על חלק ממכסי הארונות מופיע עיטור ראש המזכיר את קבוצת הנוצות על קסדותיהם של גויי הים בתבליטי מדינת האבו. בכל מקרה, על כל הארונות מופיע עיטור של דגמים גיאומטריים המאפיין גם הוא את כסויי הראש של גויי הים בתבליט. נוהג הקבורה בארונות היה נפוץ אצל גויי הים בכל הארץ, ככל הנראה בהשפעה מצרית, אך לא היה זה מנהג הקבורה העיקרי שלהם.

 

[Dia Leoghann]

ביבליוגרפיה ולינקים

Dothan T. 1983, "Some Aspects of the Appearance of the Sea People and Philistines in Canaan" Mazar A. 1985, "The Emergence of the Philistine Material Culture בן תור א. (עורך), מבוא לארכיאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא - יחידה 9, הפלישתים. http://www.ancientroute.com/empire/philistia.htm מאמר מעולה מאת טרודי דותן - קצת מיושן אתר פשוט לקריאה וטוב למדי מבית היוצר של עמלנט. מאמר מצוין מאת עמי מזר, החופר של תל קסילה. עוד מאמר על תל קסילה מאת עמי מזר בכתובת: http://www.snunit.k12.il/heb_journals/aretz/27107.htm מאמר מאת איתמר זינגר העוסק בבעיית זיהויו של האל דגון - מאמר מומלץ מאוד ומעניין מאוד! http://www.snunit.k12.il/heb_journals/katedra/54017.html