החטא והקללה
אם התברר לאדם במסופוטמיה שלא שד אכזרי ולא מכשף או מכשפה אחראים למצבו הרעוע (כלכלי, בראותי או בכל תחום אחר), נותרה אפשרות אחת המביאה לתוצאות מסוכנות לא פחות מפעולותיהם של השדים והמכשפות: אותו אדם כנראה בצע חטא או חלול קודש, מבלי שאפילו שם לב למעשיו. מעשה שכזה עלול להוביל לחרם או קללה (Mamitu באכדית) המרחיקה את האדם מהטובות שמעניקים האלים. אילו האדם היה יודע באיזו דרך פגע באל זה או אחר, או מה החטא שביצע, הוא היה יכול לפתור את הבעיה באמצעות תפילות ומנחה. אולם מה עליו לעשות אם איננו יודע מה החטא שעשה? במצב כזה עליו לפנות לדרך הכישוף (ואני מזכיר שוב, הכישוף איננו דבר נפרד מן הדת או מכל חלק אחר בחיים של האיש המסופוטמי). למעשה נכתב במסופוטמיה קובץ לחשים וטקסים שנועד בדיוק למטרה זו. אם ה"Maqlu" (קלייה) נועד למלחמה במכשפים ומכשפות, ה-"Shurpu" (כלומר, שריפה) נועד לפתור את בעיית החטא שאינו ידוע. במהלך טקס השורפו נסרקים ונבדקים כל מעשי החטא האפשריים כמו הזנחת החובות הדתיות של האדם, פגיעה במשפחה, חוסר דאגה לעניים, אלימות כלפי בעלי חיים, מגע אם אנשים או מקומות לא טהורים ועוד. טקס ה"מקלו" מתבסס על שריפת צלמית של המכשפה המזיקה, ולעומתו טקס ה"שורפו" מתבסס על טיהור וניקוי צלמית הפציינט שלמענו נעשה הטקס. במהלך הטקס היו נשרפים חפצים שבאמצעות מאגיה סימפטתית הפכו ל"פונדקאים" של מעשיו הרעים של האדם. בנוסף לשריפת החפצים היה גם תהליך של פירוק או קילוף "קליפותיו" של האדם, ככל הנראה כדי לזהות את החטא שביצע. בתהליך זה קילף המטופל את קליפותיו של בצל, פירק אשכול של תמרים, והפריד כדור צמר לשערות שערות: "כשם שפיסת צמר זו מפורקת ונזרקת אל תוך האש, וכשם שאל האש מאכל אותה עד כלותה, כשם שהיא לעולם לא תשוב אל הכבשה, ולא תשמש להלבשת אל או מלך: הלחש שלי, שבועתי, תגובתי, שאלתי, החולי שנגרם לי בסבלי, חטאי, פשעי, חוסר צדקתי, הרעות שבצאתי, החולי שבגופי, בבשרי ובעורקי, יפורקו לחלקים כמו פיסת הצמר הזו, ואל האש יאכל אותם עד כלות ביום זה ממש. החרם יעבור, ושוב אראה אור!" (שורפו, לוח 5\6)
