m i c k e y 15
New member
../images/Emo124.gifלא רק ידידים../images/Emo210.gifפרק 21- חלק I ../images/Emo23.gif
כן כן אני אומרת בעצמי, ברוך השם!! ששלחו לי סוף סוף את מה שהמשכתי בכל הזמן הזה של הייתי בבית..
הנה תזכורת מהפרק הקודם, פרק 20: מיקי גילתה שדני הגיעה לאונברסיטה ששם היא היתה אמורה להיות. היא סיפרה לו את האמת לבסוף והוא התאכזב. יום למחרת מיקי קיבלה טלפון מאחיה הארי שאמר לה כי הוא וחברתי מזה הרבה זמן נפרדו. מיקי מיהרה לומר שתבוא אליו הביתה כדי לתמוך בו ולבטל את תוכניותה לצאת לחופשה עם חברים. מיקי גם דיברה עם דני על המקרה וסיפרה לו שהעדיפה לצאת עם חברים מאשר לבוא אליו. דני נשמע כועס אך הבין אותה לבסוף ואיים קליל: "טוב,בסדר..אבל אם הוא עושה לך משהו,אני אני..את תראי!" "חח בסדר מותק, תהנו,תעשו חיים, לא יותר מדיי אבל, כן?! ותשמור על הארי, יאללה ביי" אמרתי לו ועשיתי קול של נשיקה. "will do" הוא אמר בחזרה וניתק." הפרק הקודם: פרק 20
הפרק של היום הוא פרק ארוך במיוחד אז רק פרק אחד, כי אחרי הפרק הזה והפרק הבא אין לי עוד המשך
פרק 21 אז..ארזתי את הדברים שאני צריכה לטיול הקטן הזה בטבע, וירדתי למטה לחכות למייקל, וקלטתי שכולם כבר מוכנים...חוץ ממני, נחמד. "הי מיק, את מוכנה?" שאל אותי מייקל בחיוך. אני אוהבת את החיוך שלו, מעודד כזה. "כן, לגמרי" חייכתי בחזרה. "אז אנחנו קודם יוצאים לטייל ליד הנהר ווירלי" אמרה מישהי, כנראה חברה של מייקל...ראיתי אותם הרבה ביחד. "מייקל, מי...מי זאת? חברה שלך?" שאלתי. "מי, קארה? לא..לא מה פתאום, היא הידידה הכי טובה שלי, מהגן אנחנו ביחד" ענה לי וצחק. "אה, כן אני מכירה את זה יותר מדי טוב. " עניתי בחזרה. "עם דני?" הוא התעניין. "אמ כן אני מניחה, למרות שאנחנו כבר לא ממש רק ידידים" אמרתי לו. "שמתי לב...טוב בואי נוסעים" לקח את ידי והוביל אותו לאוטו 4 על 4 שלו. "פששש איזה אוטו..." התלהבתי. *אצל דני והבנים* "מעניין מה היא עושה איתו עכשיו, לאיפה הם נוסעים...מה הם—" מילמל דני. "דני!! די כבר! היא בסדר, היא לא עושה איתו כלום, היא אוהבת אותך מה אתה לא קולט, אני מכיר את מיקי היא לא תעשה כלום עם מישהו אחר." התעצבן עליו הארי. "בסדר בסדר, אני שותק" דני עשה פרצוף חמוץ. *אצל מיקי-כעבור שעתיים* "הגענוווווו" הכריזה ג'ולי. "סוף סוף!! התחת שלי כולו רדום" אמרתי והתמתחתי, האוטו הזה כ"כ לא נוח, בניגוד למה שכולם חושבים, טיפ ממני. "אז... איפה אנחנו מתמקמים?" שאל מייקל. "אולי ניתן למיקי להחליט" הצביע עליי. "לי? רעיון רע" צחקתי. "בעצם תנו לנסות" חייכתי. הסתכלתי סביב וחיפשתי מקום שיהיה בו דשא...לא חול ואבנים כי זה מציק. מצאתי את המקום המושלם בצל, דשא, נטול אבנים, נוח. "מקום נהדר בחרת, יש לך עתיד" מייקל קרץ לי. "תודה תודה" התפארתי בהצלחתי. פרסתי את השק שינה שלי על הדשא, במקום נקי, אבל בכל זאת ממש נגעלתי מכל העניין...לא היה לי אוהל אפילו. "לא את לא רצינית" התחיל להגיד לי מייקל. "רציני מיקי..." המשיכה ג'ולי. "מה הבעיה?" הסתכלתי עליהם במבט, הסתכלתי על הסביבה שלי. "את יודעת שהיית אמורה להביא אוהל..." אמרה לי ג'ולי. "הנחתי שתביאי אז אמרתי לקארה שאני אהיה איתה באוהל" היא המשיכה. "אוי שיט! פרח לי מהראש לגמרי...אני לא מאמינה, אז זה אומר שאני אשן בחוץ כן, אם כל החרקים והדובים ו...אוף!" התעצבנתי. איך יכולתי לשכוח את זה! זה הדבר הכי חשוב שצריך להביא. "זה בסדר--" "מה בסדר מה?! אני לא רוצה לישון בחוץ..." מייקל התחיל לומר וקטעתי אותו. "אם אני אומר שיהיה בסדר אז יהיה בסדר." הוא חייך שוב את החיוך המעודד שלו שאמר לי שיהיה טוב. "תראי, למייקל יש אוהל לבד מכיוון שאני ומאט ביחד" אמר ג'ורדן אחד החברים של מייקל. "אז אני חושבת שתוכלי להצטרף אליו לא?" "כן מה אתה אומר מייקל?" המשיך מאט. "השאלה היא, מה מיקי אומרת...אז?" שאל מייקל. לא הייתי בטוחה מה לענות, בכל זאת לא ישנתי עם אף אחד באוהל חוץ מדני. זה היה קצת מוזר, אבל אני ומייקל רק ידידים אז אני חושבת שזה בסדר, לא? "אמ, נראה לי נהדר! לפחות אני לא אשן בחוץ" חייכתי והרמתי את כל הדברים שלי מהדשא ונכנסתי לאוהל. "אז שוב אני נתקע איתך, אה?" הוא חייך חיוך עקום. "אל תגיד שאתה לא שמח" קרצתי לו. "חייב לומר שזה מאוד נחמד, אני לומד להכיר אותך יותר וזה כיף" "כן, גם לי, אף פעם לא באמת היה לי ידיד בן...חוץ מדני כמובן" גיחכתי טיפה. "אז איך דני מסתדר עם כל העניין הזה של המרחק?" הוא שאל בסקרנות. "הוא בסדר אני מניחה, כשסיפרתי לו הוא נשמע מרוצה מזה, אבל הוא יתגבר" חייכתי חיוך מזויף והפנתי את מבטי. "אי די עייפה, אני חושבת שאנוח קצת" אמרתי למייקל. "אוקיי, אניח לך..." הוא אמר ויצא מהאוהל. שמחתי שסוף סוף אוכל לתפוס קצת תנומה... הייתי ממש עייפה מכל הנסיעה, ועוד לילה לפני דני דיבר איתי שעות, אני מקווה שאחלום עליו. *נקודת מבט של מייקל* "אז מייקל, אתה ומיקי....." אמר לי מאט כשיצאתי מאוהל. "ידידים" כן, זה מה שאנחנו. "מה שתגיד אחי, אבל אני שם לב לסימנים שלך" המשיך מאט. "איזה סימנים..." הפנתי מבט. מאט הסתכל עליי מוזר. "טוב נו, אולי יש איזה משהו, תשמע מאז שראיתי אותה אני לא יכול להפסיק לחשוב עליה ועל הבחור הזה שאיתה, שד"א גם הם היו רק ידידים" המשכתי. "זה לא אומר כלום אחי, ועם העבר שלך...אני לא חושב שאתה צריך לנסות משהו שהיא לא תרצה, עד שתברר" אמר לי מאט שידע על כל החיים שלי בעבר. "בסדר, בסדר" השתקתי אותו, אני שונא שכל הזמן אומרים לי לא להאיץ בבחורה, כאילו שאני לא יודע את זה...אחרי מה שהיה לי. *בבוקר למחרת* התעוררתי כששמתי לב שידיי היו סביב מיקי, איכשהו. כנראה מתוך שינה, חשבתי שאולי היא איתי, שלי...גם חלמתי עליה. "מייקל?" היא הסתכלה עליי בצורה מוזרה. "אני ממש מצטער, לא שמתי לב" הזזתי את ידיי ממותנייה במהירות. "אמ זה בסדר..." היא נראתה מבולבלת, עדיין ישנונית. "כדי שאני אקום" היא קמה ויצאה מהאוהל. שוב אני מבריח. "אהההההה, קר פה!" פלטה צעקה שהעירה את כולם. "אופס...זה בגללי? נו טוב תשרדו...צריך לסייר בשטח! לא סתם באתי, אני רוצה חוויה" הכניסה ראשה אל האוהל בחזרה והסתכלה עליי. "מייקל, הבטחת" נתנה לי חיוך. "אוקי, אני מתלבש...את יכולה לחכות פה" אמרתי לה והתחלתי להתלבש. "טוב...תסתובב אני אתלבש גם, נחסוך זמן" חייכה והוציאה לשון. לא יכולתי לשלוט בעצמי, הצצתי. הגוף שלה חטוב, מעוצב...השיער הארוך שלה לאורך הגב, רציתי לגעת, ללטף אבל שלטתי בעצמי, היא כל כך יפה.
כן כן אני אומרת בעצמי, ברוך השם!! ששלחו לי סוף סוף את מה שהמשכתי בכל הזמן הזה של הייתי בבית..
