מוסיקה קלאסית - איך הגעתי לזה

[א מ ר י ל י]

ואצלי

הכל התחיל מהבית : אמי מוזיקאית במקצועה ואבי מוזיקאי בנפשו כך שהמוזיקה הקלאסית הייתה חלק ועודנה היום חלק נכבד מהבית כך שאני ושאר הילדים במשפחה היינו חשופים בכל צורה אליה(תקליטים,קלטות,ספרי תווים,פסנתר שנמצא בבית וכמובן העבודה של אמא). זה גם תוצאה של החינוך שקיבלתי בבית ספר ובקיבוץ,היינו מקשיבים הרבה למוזיקה(קלאסית בעיקר)והמורות היו עורכות פעילויות במוזיקה קלאסית בנושאים שונים,היה גם רצון להחדיר בכל ילדי הקיבוץ יכולת נגינה ולמרות שרק אחדים המשיכו לנגן על כלים שונים בצורה רצינית אין ילד בקיבוץ שלא יודע לנשוף כמה צלילים על חלילית בזכות החינוך שהיה מוצלח ביותר! אני בגיל 8 התחלתי לנגן פסנתר עד גיל 17.5,ומאז שאני זוכרת את עצמי תמיד שרתי במקהלות שונות עד שהגעתי ללמוד פיתוח קול מקצועי וכיום אני באקדמיה,שנה א' ונהנית מכל רגע. רק בריאות!

 

[BanjoKazooie]

אצלי

ההורים שלי הציעו לי ללמוד אורגנית בגיל קטן (9 בערך), משם עברתי לפסנתר. ומשם התאהבתי במוזיקה דווקא בבית שלי לא ממש מתעניינים במוזיקה קלאסית.

 

[amitmis]

כנ"ל לגביי.

 

[talblumberg]

אני נכנסתי...

למוסקה קלאסית בעיקר אחרי שהתחלתי לנגן פסנתר בכתה ח' אבל בבית תמיד התנגנו דברים כמו סמפוניית העולם החדש (שהיא כנראה תשאר אחת הסמפוניות האהובות עלי) ועוד. בתיכון למדתי במגמת מוסיקה ובצבא החלטתי שאני רוצה ללמוד ולהכיר יותר וכיום אני לומד באוניברסיטת תל אביב...מוסיקה...

 

[Noa L]

אצלי השאלה היא "מתי הגעתי לזה?" -

ולמרבה הצער, התשובה היא שמאוחר מדי. כן, כן, אני יודעת ש"אף פעם לא מאוחר מדי", אבל בכל זאת אני מאד מצטערת שלא הלכתי על זה בגיל צעיר יותר. מי יודע, אולי הייתי מגיעה, כמו כמה lucky ducks פה בפורום, ללימודים באקדמיה... אני עשיתי את המסלול "הרגיל" בילדות - חלילית, שנתיים פסנתר ואז (תבחרי-כלי-מה-שאת-רוצה-אבל-שיהיה-זול-וקטן-חליל-נניח) בחרתי חליל. כמה חבל, שאז וגם כיום לא סבלתי את הכלי הזה. (הוא בסדר בתזמורת גדולה שלא כ"כ שומעים אותו). פלא שלא צפתי מעל רמה בינונית ולא הפקתי הנאה והתלהבות ממוסיקה? דווקא הרעיון של לשיר לא עלה בכלל על הפרק. אני לא שרתי בפומבי, לא בחיק המשפחה ואפילו לא לעצמי במקלחת. היה לי קול "גועלי". לפני שלוש שנים נגררתי בעל כורחי למקהלה וראה זה פלא - התלהבות, אהבה, שמחה וכיף גדול. מאז אני שרה כמה שאפשר, ושומעת כמעט רק קלאסית. זהו.

 

[פיה טובה אחת]

../images/Emo140.gifאף פעם לא מאוחר מדיי

למרות שכל הזמן שמעתי מוסיקה קלאסית,ללמוד אותה התחלתי בגיל מבוגר. אף פעם לא מאוחר! את יכולה לקחת קורסים במוסיקה במקומות שונים. אמנם לא ביצועי.אך תיאוריה ותולדות המוסיקה בהחלט שניתן. באוניברסיטה הפתוחה ישנם קורסים מדהימים למוסיקה. מהשלב ההתחלתי והלאה.ממש מכינים בצורה טובה ויסודית. אני סטודנטית באוניברסיטה זו,ומתכוונת לאחר סיום התואר הנוכחי ,לימודי התעודה ומנוחה כלשהי,לקחת את הקורסים במוסיקה. והם מתרבים עם השנים.לאחרונה הוסיפו קורסים חדשים. לא צריך לעזוב עבודה והתפתחויות נוספות לשם זה. הכל בקצב שלך. יכול להיות שגם במקומות נוספים זה כך. תבדקי. לי הפתוחה הכי מתאימה. אך יתכן שיש מקומות נוספים ללימודי מוסיקה בצורה כזאת. שולחת לך קישורים. תסתכלי בהם על הקורסים במוסיקה. מופיעים בד"כ בסוף הרשימה. בהצלחה!

 

[פיה טובה אחת]

../images/Emo6.gifלהלן

קישור רק לקורסים במוסיקה. והם מתרבים במשך השנים! את יכולה להתקשר למוקד הפניות. 09-7782222 ולבקש יועצת במוסיקה. הם ידרכו אותך. אך תבדקי גם במקומות אחרים.

 

[פיה טובה אחת]

תראי

בנעוריי עשיתי בחירה בין הבלט,הספורט לבין המוסיקה. בבלט נכון,תמיד ניתן לרקוד. כך גם בספורט. אך צריך לבנות הכל בגיל צעיר. אי אפשר לעשות שפגאט(אלא אם כן נולדים גמישים מאוד באופן טבעי) לכל המאוחר לאחר גיל 25,למי שלא עשה.(אלא אם כן בהריון,שאז הגוף מאוד גמיש). לעומת זאת לנגן וללמוד מוסיקה תמיד אפשר. נכון,שכדי להגיע לרמה גבוהה מאוד בנגינה צריך להתחיל בגיל צעיר. אך בשביל רמות אחרות בהחלט ניתן. לאחר שרכשתי בגיל צעיר את היכולת הגופנית. נכון שגם עכשיו משפרת. אך זה ממש ממש לא כמו היכולת לשפר בגיל צעיר. ולאחר שהתקדמתי מקצועית מבחינת ההתפתחות המקצועית אותה בחרתי. עתה אני מקדישה גם למוסיקה הקלאסית. וזה בהחלט ניתן! אז אם זה חלומך-לכי על זה! אף פעם לא מאוחר!!!

 

[john1987]

ובכן הבט

עוד מגיל שלוש-ארבע נהגתי "לנצח" בגן כאשר שאר הילדים שרו, או כך נאמר לי. זה נתן השראה להורה שלי להשיג לי מורה לפסנתר, שהייתי בן 7 ועד גיל 11. אהבתי מוזיקה רומנטית אינסטרומנטאלית - בעיקר צ'איקובסקי אבל גם בטהובן וברהמס ואחרים. נאמר לי שהייתי די טוב בפסנתר (לי זכור ההיפך) והחרדה של להופיע, כפי שנדרש ממני לעשות די הרבה, גרמה לי לפרוש מזה לחלוטין. בנתיים עברו כמה שנים, הטעם השתנה (מוזיקה פופוליסטית בעיקר) ואז גיליתי שאני יכול לשיר, ובעזרת הקול שלי גיליתי את המוזיקה הווקאלית, ובעיקר את הבארוק, ומאז הטעם שלי הפוך לחלוטין מזה של ילדותי: אני בעיקר אוהב מוזיקה ווקאלית מתקופת הבארוק, לא הכי נמשך למוזיקה אינסטרומנטאלית בלבד ולא מחבב את רוב המוזיקה הרומנטית,עם כמה יוצאי דופן. בחודשים האחרונים אני גם מנגן בצ'מבלו, אז כל דבר שיש בו תפקיד לצ'מבלו או באסו קונטינואו לא עובר לידי בלי שאזקור אוזניים ואקשיב. זה בערך הכל. שיעממתי אפילו את עצמי.