משחק ההיכרות יוצא לדרך

[ענתוצאות]

בואי, תצטרפי אלי ../images/Emo6.gif

1. כמה זמן? אני חצויה בתשובה. אני אספר לך שמורי ידעו הרבה לפני שאני ידעתי - שאהיה מאמנת טובה. אני זוכרת אותם אומרים לי כל מיני דברים על הייחודיות שהם רואים ואני רק שאלתי את עצמי "מאיפה הם יודעים". אני מניחה שהנינוחות קרתה משילוב של שני גורמים: - ההרגשה שהגעתי הביתה. שבאמת אבל באמת זה המקום שלי והתגובות של המתאמנים מבחוץ. הידיעה האמיתית קרתה כשבוגרים מהקורס בו למדתי ביקשו להתאמן אצלי ואכן אימנתי באופן פרטי כמה וכמה מהם בסיום ההכשרה שלנוץ 2. בארץ - נופי הגליל העליון והמערבי. אח"כ בחלקים מסויימים של המדבר, כמו דרך הבשמים, הירידה לאילת בואכה מצפה רמון וגם... ואולי בעיקר - בשכונות נווה צדק ופלורנטין בת"א ו-עין כרם בירושלים. בחו"ל - הודו נגעה בי במקום שאף מדינה לא הצליחה. ומעבר לכך - בכל מקום שייזמן אותי הגלובוס - לשם אלך בשמחה. 3. אוכל בולגרי-יווני (זה בית הגידול הגסטרונומי שלי) ואחריו - אוכל הודי, יפני, מאכלי ים והרבה הרבה יוגורט, ירקות ופירות. תודה על המחמאה. כייף לענות על השאלות שלך

ענת

 

[הגבירה מן האגם]

גם אני, רק עכשיו ראיתי../images/Emo175.gif../images/Emo176.gif

חופשות - איפה הכי? ומה עושה? מה את הכי אוהבת בך כמאמנת? מה הפינוק הכי גדול בשבילך בעולם? (או בעולמים כמו שילדים אוהבים להגיד. איכשהו בעולמים זה יותר שווה)

בברכה,

 

[ענתוצאות]

בואי, בואי - לא מאוחר. הכל בכייף |פ

חופשה - בכל מקום שיש בו ים ואפשר לגור ליד המים ולהסתדר עם בגד ים ופראו. אם יש מוסיקה טובה שם, מצב רוח נעים ואוכל ים טעים - עוד יותר טוב. לינה פשוטה, לא צריכה פאר אבל מבקשת לגעת בים כשאני יוצאת מהחדר. סיני, איי יון, חופים טרופיים (בעיקר בגואה). הכי אוהבת בעצמי כמאמנת - שאני מצליחה לטעת באנשים את אמונה בעצמם. את הידיעה שהם שווים ומגיע להם גם לחלום וגם להגשים. אני כל כך מאמינה בזה בעצמי שלא נשאר להם אלא להצטרף אלי

ופינוק הכי גדול - מסז', ושאר פינוקי גוף ואם אפשר - מוסיקת בלוז ליד. הכי הכי בעולמים.

ענת

 

[Rוני]

גמני, גמני ../images/Emo6.gif

1. כשאת עוצמת עיניים מה את רואה? (אם אינטימי - דלגי

. 2. האם את מרגישה לעיתים "כעס" (לא מצאתי מילה טובה יותר) על לקוח שלא נותן מעצמו אלא רוצה לקחת ממך, ומה את עושה במקרה כזה?3 . מה הגבולות שאת שמה למתאמן לגבי שיחות טלפון או משך פגישה? הסבר: האם כשאת מרגישה שמגיעים בדיוק לנקודה חשובה מאד, והסתיים הזמן תמשיכי, או שתעצרי ותמשיכי בפגישה הבאה? ובהזדמנות זו אני נהנית מאד מהתשובות שלך לאורך כל הדרך, במשחק ומחוצה לו

 

[ענתוצאות]

בכייף ../images/Emo65.gif

1. על האינטימי אני מדגלת

. כשעוצמת עיניים - מופיע ים. לפעמים גם תמונה ספציפית מאד. של חוף באי קטן ופחות מוכר מאיי יון - איקריה שמו. כמעט לא נמצאים בו תיירים. חוף יפהפה, מזג אויר נפלא, אני שוכבת על כסא נוח, עטופה בצעיף הודי גדול, עיניים עצומות, ברקע - שילוב מדהים בין מוסיקה יפהפיה שהתנגנה בחוף לבין רחש הגלים. זוכרת ריחות, צלילים ותחושות. תמונה שהיתה ונחרטה לי בזכרון. היא צפה ועולה פעמים רבות. 2. אני לא מרגישה כעס במקרים כאלה אבל תסכול - כן. זה יכול לקרות פעמים רבות כי יש לי הרבה מאד מרץ וכוונה וקל מאד להשתמש בכוחות האלה ולהיתלות עליהם. לכן - למדתי להסיג (מלשון "לסגת" בעוצמות) את עצמי אבל גם לזהות מתי הם נשענים עלי. אני משקפת את זה מיד למתאמן (במלים עדינות) ואם לא רואה שינוי או שיפור בהמשך - אני מושכת את עצמי אחורנית ואז בדרך כלל הוא קופץ לתוך הוואקום. אם לא - אני שוב משקפת. למדתי להיות מאד מובחנת כשאין מחוייבות. 3. אני לא חותכת פגישה באמצע נקודה חשובה אף פעם. לא פעם חורגת מגבולות זמן האימון במקרים בהם יש צורך אבל מאידך למדתי גם לסיים בדיוק בזמן למרות שלמתאמן (ולפעמים גם לי) בא עוד קצת.... . מאחר ואני מקבלת מתאמנים לפעמים בזה אחר זה, למדתי לעשות 30 דק' הפסקה בין אימון לאימון כך שאם נוצרה חריגה חשובה - זה לא פוגע באימון הבא. בכל מקרה - הלמידה הגדולה שלי היתה גבולות. גם בנושא הזמן. אני לא מאמנת בטלפון אבל מעודדת מתאמנים שלי ליצור קשר ב SMS או במייל במהלך השבוע. במקרים חשובים - גם בטלפון. אני שם בשבילם. מקשיבה ותומכת. אבל בשיחה קצרה מאד שתפקידה לתת דלק נחוץ עד לפגישה. למזלי - זה קורה רק במקרים דחופים באמת. תודה על הפירגון. בואי, קחי

ועוד אחד

ענת

 

[Rוני]

חן חן

למה את מתכוונת "לסגת בעוצמות" משום מה חשבתי שזו התמונה שלך

על התמונה שלי אענה בתורי מעניין מה הן אומרות מעבר לאהבה למקום

 

[ענתוצאות]

אני מתכוונת לכך ש...

... למדתי להוריד מעט את הווליום של העוצמה איתה אני מגיעה למפגשים כי היא יוצרת, אצל חלק מהמתאמנים, נטיה להישען על האנרגיה והכוחות שלי. ומה התמונות האלה אומרות ? את הכל. הרבה מעבר לאהבה למקום הן מספרות לך עצמך ולשמוע, מה חשוב לך, מה חסר לך, למה אתה מתגעגע, מה התקווה העמוקה שלך, היכן הרגשת ממוצה, מועצם, רגוע,..... עולם ומלואו בתוך תמונה אחת. אור ואהבה ענת

 

[עלה תאנה1]

שאלותי...

1. איזה ספר מקצועי בתחום האימון "הכי טוב" לדעתך? או כמה ספרים טובים? 2. האם תוכלי להצביע על דמות מוכרת שהיא סמל ל"אדם מאומן"? מישהו שניכרים בו יתרונות הנרכשים באימון? 3. היכן למדת אימון?

 

[ענתוצאות]

והנה תשובותי ../images/Emo13.gif

1. אין ספר "הכי טוב". ככלל ובפרט. "הכי טוב" זה ליצור אוסף ספרי אימון טובים ולהנות מאפקט הסינרגיה שהם נותנים. אני מבחינה בין ספרים על אימון (וביניהם אוהבת את The heart of Coaching של תומס קריין, coactive coaching של לורה וויתוורת', coach anyone about anything של נדרר ופורשה ויש עוד כמה וכמה טובים) לבין ספרים אימוניים (ביניהם אוהבת את "להעיר את הענק שבך" של אנתוני רובינס, "7 הרגלים..." של סטיבן קובי, "6 נעלי פעולה" ו"6 כובעי חשיבה" של דה בונו, "דרך האמן" ועוד רבים וטובים לא פחות 2. גל פרידמן הוא הדמות שעולה בי כרגע כסמל למתאמן (אני לא משתמשת במושג "מאומן". מאומן הוא פועל סביל שלוקח את המהות מתהליך האימון. מתאמן - הוא פועל פעיל (כמו מתלבש..). קראתי לא מעט ראיונות איתו, היכרתי את המאמנת האישית שלו (היו לו 2 מאמנים - מקצועי ואישי), שמעתי הרבה על המשמעת העצמית שלו, על הצניעות ועל החתירה למטרה. אני זוכרת משפט אחד שקראתי "זה לא שאני שואל אל עצמי אם להתאמן מחר או לא... אין לי שאלה כזו בכלל...זה כמו לשאול אם מחר בבוקר אזכור לנשום..." (לא מצטטת במדוייק). יש עוד רבים וטובים אחרים. הוא הראשון שעלה בי כרגע. 3. למדתי אימון ב Coaching Academy. עברתי שם את הקורס הבסיסי, את הקורס המתקדם ואת סמינר ה mastery. זה חשוב אבל לעולם לא מספיק. את ההכשרה הזו חיברתי לרקע האקדמי ממנו באתי ולעיסוק האקדמי הנוכחי שלי (ניהול, אונ' ת"א), למסלול במכון אדלר שגמרתי, למסלול ההכשרה בהנחית קבוצות בסמינר הקיבוצים, לתהליכי לימוד רוחניים שבהם אני מצויה שנים וכל אלה יחד יוצרים את המיקס ההכשרתי שממנו אני בנויה כיום.

ענת