אמא קנתה לי קנבס ענקי כדי שאני אצייר משהו לסלון הסלון שלנו בסגנן סיני-יפני כזה..אז ציירתי גיישה אלוהים יודע מתי יהיה לי כוח לצבוע X__X [אני יודעת שזה דורש תיקונים פה ושם,אני אתקן כבר תוך כדי צביעה]
הוא אורב לי בפינה תמיד קורא לי בשמי ואני רק מתעלמת ממנו וזה אפילו לא מזיז לו. אבל אם יום אחד כן, כן אשים לב וכן איענה לקריאותיו זה יהיה מתי שחיי יהיו רק יאוש ואז המוות יהיה נחמתי היחידה ואני לא איהיה יותר בודדה. תגיבו
זה באמת מדכא, אבל זה שיר שכתבתי די מזמן, בערב, מתי שיש לי את מצבי הרוח הכי נאחסים, אבל זה עובר לי עם הבוקר ^^ יש לי כמובן שירים אופטימיים יותר, אם את רוצה לקרוא