אני חושב חושב חושב חושב על מוות. א'
שאלה כזאת חשובה דורשת הבטה על התמונה הכללית, לקחת כמה זום אחורנית שאפשר רק בכדי לראות את המצב כפי שהוא (או כפי שאנו יכולים לתפוס אותו). אין תשובה אחת לשאלה הזאת, אבל יש לפי דעתי שני שאלות. כבר אמרתי בעבר שאפשר לקרוא לעצמך פאגאן, להאמין בזיליון אלים אבל לפי דעתי עדיין להיות מונותאיסט, וגם אמרתי פעם שאפשר להיות מונותאיסט בעל אל פטריכאלי\מטרכיאלי אחד\אחת אבל עדיין להיות פאגאן, זאת דוגמה נהדרת לעניין. פאגאנים בלב מאמינים בגלגול נשמות, לא מפאת ש"יש גלגול נשמות וזהו!", אלא מפני שהם לוקחים את הסיבות מאחד או יותר משלושת החלקים של העולם: עולם האדם, עולם הטבע והעולם האחר. מונותאיסטים בלב מאמינים בצדק ישר ומהיר שאינו ניתן לערעור והינו מושלם וצוד. מאותה אמונה הם מאמינים שהחיים הם מבחן שצריך לעבור, שצריך להימנע מפיתויים, לחיות חיים צחים ובכלליות להיות קדוש וצדיק. אותה אמונה בצדק באופן לינארי (דבר אחד טוב והאחר רע) מובילה לרעיון שיש רק תקופת חיים אחת מכיוון ויש צורך להאמין בעונש\תמורה מוחלטת וצודקת שתיישר את כל ההדורים. אותה אמונה בצדק מוחלט ומיידי גורמת לכך שתקופת החיים האחת שלנו איננה בכדי ללמוד, לגדול והלשכיל, אלא למעשה מבחן אחד גדול שיועד להפריד בין המוץ לפרי,ולמיינים בצורה סופית ומוחלטת. למה התכוונתי במשפט התמוהה של "עולם הטבע, עולם האדם והעולם האחר"? לא קשה להגיד. אני מאמין\מרגיש\יודע שהכל מחולק לאותם שלושה חלקים שמהם נתפרים החלקים של חיינו. עולם הטבע הוא הרי הטבע. הטבע שואף לאיזון ומחזוריות. אם אני אשתול זרע של עץ באדמה הוא יצטרך מים ומינרלים והוא יצמח ויהפוך לשתיל מקסים שלוקח גם ממאורה של החמה. במהלך חייו מפיק העץ צל ופרי ומגורים לחיות שמסביבו וכך נותן בחזרה לאותו טבע שנתן לו חיים. בסוף חייו יתפרק העץ למרכיביו הבסיסים ביותר ויחזור לאמנו גאיה, מפני שהיא ה"ממחזרת" הטובה ביותר. גאיה לוקחת את הגוף החלול ומנצלת את כוח החיים שעוד בעצמותיו ובבשרו לתת חיים חדשים, וכך המחזור נמשך. ישנם אלפי דוגמאות של כיצד הטבע מחזורי: ביער שנהרס בשריפה יצמחו מהר צמחים קטנים ועצים חדשים על האפר שהשאיר היער שנחרב מאחוריו, מים שנופלים על פני האדמה בגשמים מגיעים למאגרי מים שנותנים חיים לחי ולצומח והם בתורם משחררים חומרים שבעתיד יהיו מים, על כל דקת אור שנראה במהלך סיבוב חמה אחד גם תהיה דקת חושך אחת ודוגמאות רבות ומגוונות עד מאוד יש. הטבע לוקח הכל באהבה והבנה ומשתמש בו למענו, החל ממוות ועד חיים, כי הכל מוביל להכל והטבע הוא שתי וערב של חיים ומוות. רוב הפאגאנים המאמינים שהנשמה אינה מתה מסיבה זאת מאמינים בכך מכיוון ואנו יודעים שהטבע אינו בזבזן וכל מה שמת יחיה מחדש בצורה חדשה, במקום חדש ובאופן חדש. עולם האדם הוא עולמנו שלנו. במהלך ההיסטוריה שלנו ניתן לראות שלוש סוגי חברות בעולמנו: לקט-צייד (ללא אדמת קבע, מתקיים ממה שהוא מוצא על פני האדמה), חקלאים, רועי צאן ועובדי אדמה (בעלי אדמת קבע, מתקיים מן האדמה) והחברה המודרנית (חברה סואנת ועמוסה בבני-אדם שמתקשרים בניהם ומאותה תקשורת בין-אישית ועזריה המגוונים הם מתקיימים). בכל אחד משלושת החברות האלו קיים מוטיב אחד מרכזי: "מה שאתה זורע, אתה תקצור", "אם אין אני לי, מי לי?" וכך הלאה. פשוט, לינארי ומעצבן, אך נכון. מה שנקבל תלוי במה שנהיה מוכנים לתת. הצייד-לקט בילה את זמנו בלמצוא אוכל לעצמו ובני-משפחתו ולפי כמות העבודה שהשקיע כך גודל התמורה. עובד האדמה חרש את השדה, שתל זרעים, השקה אותם, אהב אותם ולפי כמות העבודה שהשקיע, כך גודל התמורה. האדם בחברה מודרנית עובד, מתחמן וגונב וכך שורד, ולפי כמות העבודה שהשקיע כך גודל התמורה. זהו מוטיב קבוע בעולם האדם שאתה תקבל רק מה שמגיע לך. אין מדובר בשאלה שאם הרווחת דבר מה, הרי שאנו יודעים על "רע שטוב לו, וטוב שרע לו", אלא מדובר על כיצד אנו מושכים את החוטים במרקם חיינו לטובתנו. בחברה המודרנית אין זה משנה אם אנו מדברים על קומבינות, לוטו או גניבה, הרעיון הוא שעשית משהו בכדי להשיג דבר מה. אין מדובר על האם אותו מעשה "נכון" או "לא נכון". אני מאמין שהנשמה אינה מתה מסיבה זאת מכיוון ואני מרגיש שחייבת להיות תמורה גם לטווח הארוך על מעשייך, ולכן אי-אפשר פשוט להפסיק באמצע ולהגיד "אופס מתתי, טוב, כל מה שעשיתי נשכח כאילו לא היה". כלומר, בכדי שאותה תמורה למעשינו תוכל להגיע, אנו חייבים עדיין להתקיים. העולם האחר הוא האלים, רוחות-הטבע ורוחות אחרות. זהו העולם שמבוסס על מה שאני תופס כ"קארמה". נתחיל בזה שקארמה היא מערכת של צדק ולא מערכת משפט או מערכת עונש. כלומר, קארמה לא תגרום לכך שתענש אלא שפשוט לא נוכל לעשות מה שנרצה. כל פעולה "שגויה" או "לא נכונה" שנעשה בסופו של דבר תוציא את היקום מאיזון וכפי שאמרנו קודם לכן, הטבע יודע לאזן את עצמו והא אכן כן יעשה כך, אך חייב להיות פיצוי כלשהו. צדק היא מילת המפתח בקארמה, אם עשית משהו ראוי וצודק תועצם ואם עשית משהו נבזה ושפל תוקטן. ברור שאין מדובר באיזה קנה-מידה אובסולטי, אני מאמין שכל אחד נענש בהתאם לנסיבות וגם בהתאם לערכיו שלו (כלומר, אם עשית משהו שאתה לא מאמין בו ויודע שהוא שגוי, אז אתה יודע ומצפה שצדק ישלח עלייך). למה קארמה היא מערכת צדק ולא מערכת עונש? כי החיים הם התנסות, למידה וגדילה, ודרך קארמה אנחנו משכילים על מוסר, על טוב ועל אתיקה (והבעיטה הטובה בעכוז שקארמה מביאה עימה גם עוזרת). ומה הקשר של זה לאלים, ישויות מסתוריות ורוחות טבע? לא קשה להגיד. רוב הפאגאנים שמאמינים בגישה זו מאמינים שהיקום אינו מאזן את עצמו פר-סה, אלא ישנם ישויות אשר ממשות את הצדק של היקום (ובסופו של דבר, בכך מאזנות אותו). למשל, בדת היוונית ניתן למצוא את ליברה, אלת הצדק והאמת, שמחזיקה בידה האחת מאזני צדק ובידה השנייה מציאה ברכה. כלומר, הצדק של היקום מתקיים דרך הפעולות של העולם האחר.
