Mesarim
Member
../images/Emo129.gif ימין רצחני לדורותיו
הסיקריקים - הרוצחים הראשונים על פי המסופר נהגו להחביא פגיונות מתחת לבגדיהם ולדקור את אויביהם (גם היהודים). על פי המסופר בתלמוד, בשעת המצור על ירושלים בעת המרד הגדול הם שמרו על השערים ולא נתנו לאיש לצאת. (מקור: ויקיפדיה)
ראשיתו על פי הידוע עם הנסיון של הרויזיוניסטים לחבל בנסיונותיו של ד"ר וייצמן להעלות כמה שיותר יהודים ארצה, לאחר הצהרת בלפור, מכאן שמם: רויזיוניסטים, שמטרתם לערוך רויזיה ברעיון הציוני, ובמקום להעלות יהודים ארצה, העדיפו להתכתש עם הבריטים, ולשחק עימם משחקי מחבואים.
החבירה לפשיסטים לפני פרוץ מלחמת העולם השניה, התחברו הללו עם המפלגה הפאשיסטית האיטלקית, שחברה באותה העת למפלגה הנאצית הגרמנית, שיותר מאוחר, היתה אחרית על השמדת 6 מיליון יהודים. הרויזיוניסטים התהדרו בחולצות חומות, תוך כדי צעידה ברחובות העיר תל אביב, בצעדי ברווז פאשיסטיים. הפאשיסטים, דרך אגב, אינם מין הדמוקרטים הדגולים, בל יהא ספק בידי הקוראים, להלן "יתרונות" הפשיזם, מתוך ויקיפדיה: "המנהיג ניצב מעל לכל, והעם חייב להאמין בו ולציית לו. המלחמה היא הגילוי הנעלה ביותר של האדם ומייצגת ערכים חיוביים ככוח, גבורה, הקרבה וכדומה."
החבלות ביישוב היהודי בא"י בעת מלחמת העולם השניה, ולאחריה, החלו הללו לפעול בכל דרך אפשרית לחבל במעשיהם של הנהגת הציונות, שבנתה את התשתית למדינת ישראל. האצ"ל פרש מההגנה, והלח"י מהאצל, והללו היו עסוקים בבריחה מתמדת, ומעשי חבלה, אך לא בבניית הארץ. פעולות חבלה, רצח (גם של נשים וילדים), תליה, היו מעשה שבשגרה, עד כי היישוב נאלץ לפעול כנגדם, בטרם יהרסו את מימוש הרעיון הציוני, לאחר 2000 שנות גלות.
הניסיון להרוס את המדינה הצעירה גם לאחר קום המדינה, היו הללו כקוץ בבשרה. הניסיון להבריח נשק, לתנועות חוץ-פרלמנטריות, תוך העמדת תנאים לשלטון הלגיטימי של המדינה שבדרך, נבלם בגבורה ע"י בן גוריון, שהחליט לפרק את כל המחתרות, החליט וביצע (ע"ע: אלטלנה) עם חתימת הסכם-השילומים עם גרמניה, עלה מנחם בגין על כנסת ישראל, בראש מצעד גדול, בניסיון להפיל את השלטון החוקי. מאוחר יותר נזרק רמון יד לתוך הכנסת ע"י אחד מחברי התנועה. מחתרות שונות ומשונות הוקמו מעת לעת ע"מ לפגוע במדינה שאך זה נוסדה, הבולטות שבהן היו: ברית הקנאים: פעלה בשנים 1950 - 1953 נגד מגמות החילון בישראל. מחתרת צריפין: פעלה בשנים 1952 - 1953, על-פי אידאולוגיה דתית ולאומנית תנועת הליכוד (אז חרות), בבהנהגתו של מנחם בגין, שהיה מגדולי הדמגוגים אי פעם, המשיכה להיכשל בבחירות, פעם אחר פעם, עד שבשנת 1977 עלתה לשלטון. מאותה שנה ארורה, לא חזרה מדינת ישראל להיות נורמאלית.
להלן רשימה מקוצרת ממעללי השלטון של יורשי הרויזיוניסטים: * אינפלציה רצחנית, שבשיאה עלתה ל 480% בשיעור שנתי, שרק שמעון פרס, כראש ממשלה, הצליח לחסל אותה. * מלחמת ברירה בלבנון, תוך כדי ניסיון נלעג להחליף שם את השלטון, מלחמה שרק אהוד ברק הצליח לשים לה סוף. * מקרי רצח ללא ספור, של יהודים ופלשתינאים (ישראל לדרמן, יונה אברושמי, דוד בן-שימול, דני אייזנמן, עמי פופר, סיירת נקמה, ברוך גולדשטיין, אלירן גולן, עדן נתן-זדה, אשר וייסגן) * מחתרות יהודיות רצחניות, בעיקר בשטחי הגדה המערבית (המחתרת היהודית, מחתרת בת עין) * רצח ראש ממשלה מכהן * יישוב עשרות אלפי ישראלים בשטחים הכבושים, תוך התעלמות מוחלטת מהמציאות ומהעם הפלשתינאי, תוך בשבוש משאבים אדירים, ומיטוט שכבות נרחבות באוכלוסיה, שהועלו כקורבן למולך ההתיישבויות. * שחרור מוחלט של בחורי ישיבה משרות צבאי * סרובי פקודה המוניים של בחורי ישיבה * עבריינות פלילית, ללא סוף וללא גבול, בעדודם של חברי כנסת, אנשי ציבור ורבנים. * הסטה שיטתית של משאבי המדינה לטובת העשירונים העליונים, תוך כדי הרעבה של חלקים נרחבים מהשכבות החלשות. * ועוד כהנה וכהנה
וקצת אודות ... מוות ולקנוח, בהמנון של תנועת בית"ר, הלח"י והאצ"ל, מופיעות השורות הבאות: לָמוּת אוֹ לִכְבּוֹש אֶת הָהָר - יוֹדֶפֶת, מַסָּדָה, בֵּיתָר. כפי שאפשר להבחין, המילה מוות זורמת בעורקי התנועות המשוקצות הללו, מרגע הקמתן. ולסיכום אכן, אנו רואים אם כך שהימין הבוגדני לדורותיו שכזה הוא-הוא צרתו של העם היהודי ויש לקוות שהברירה הטבעית מעצם הווייתה כמובן לא תאפשר יותר לבלתי כשירים הללו לשרוד ולהתרבות בעולמנו. שהרי, גם לכוח הסבל של מדינת ישראל יש גבול. כולכם מוזמנים לעיין בערך "טרור יהודי בישראל" בויקיפדיה, למען תוכלו לקבל פרוט של האופן בו מהוות תנועות הימין חממה לטרור, ותנועות טרור בעצמן. מקור נוסף: כתבה בעניין הטרור היהודי באתר NRG
