Wei Wu Wei
כפי שכתבת: בתחילה יש מסגרת מסוימת של תנועות ו"אידאלים" של תנועה, אח"כ חובה לשבור את המסגרת והאידאלים ולשכוח מהם. בהתחלה יש למידה של דרך ומיומנויות, יצירת מפה שלכל שביל בה יש מספר גדול של פניות... אך עדיין יש מפה. אח"כ חובה לשבור את המסגרת והאידאלים ולשכוח מהם... או אז תהיה שליטה של היען על הגוף (יען =יחידת עיבוד נתונים, מיינד) כמו שמי שלמד ותירגל נהיגה מתקדמת, כשהוא מגיע לכתם שמן, היען כבר יודע לשלוט באופן אוטומטי על כל התגובות של הנהג כך שהם יתנו לו את התגובה הטובה ביותר באותו הרגע לכיוון המטרה שלו באותו הרגע. להגיע לרמת מיומנות כזאת נדרש תרגול. לא לחינם אמנויות הלחימה נקראות אמנויות - מלשון אמן, להתאמן. ואחרי שהתאמנת, אמן - להאמין. להאמין ביכולת שלך, להאמין בגוף שלך ובאינסטינקטים שלך שהפעולה הטובה ביותר תגיע ברגע הנכון לפי הצורך הנכון, בארגיה הנכונה ובעוצמה הנכונה - מה שנקרא הרמוניה - Wei Wu Wei. הלעשות מבלי לעשות. הפעולה שלא אתה שולט בה, אלא לכאורה נשלטת מעצמה. כתבת: "אין באמנות לחימה תגובה אוטומטית טובה שאפר ללמוד שטובה לכל המקרים." הייתי אומר שיש לפחות תגובה אוטומטית אחת טובה שתהיה טובה לכל המקרים כולם (אני ער להכללה המסוכנת) התגובה האוטומטית היא ביטחון בגוף שלי, ביען שלי, בנשמה שלי, באימונים שעברתי ובתגובה שתבוא מתוך הסינרגיה של כל אלא ושאר המרכיבים שלי... ואז תקבל Wei Wu Wei ולא תיצור אותו. אמנות לחימה בעיני היא אמנות הבחירה - בחירה מיידית, ללא היסוס וללא עקבות אחרי מעשה - Wei Wu Wei (עשייה ללא עשייה). אין אפשרות לבחור בחירה שכזו אם יש לך מפה ביד, או תכננת מסלול על סמך המפה שבבית. ברגע שהבחירה היא מתוך ההוויה, ללא כל הקישקושים (שלעיתים נקראים ערכים) שהחברה שמה עלינו, היא תהיה בחירה מיידית ונכונה בהתאם להקשר. והאם לא זו ממש הפעולה האוטומטית הראשונית הטובה ביותר לכל סיטואציה? יכולת הבחירה מתוך ההוויה ללא כל הקישקושים שהחברה שמה עלינו, בחירה מיידית ונכונה בהתאם להקשר? ואכן, אם כבר בחרנו, מה הטעם באכזבה מבחירתנו? גם אם היא לא הייתה אפקטיבית.. עדיף ללמוד ממנה לפעם הבאה (שכן כל דבר בחיינו הוא בסך הכל מפגש אימוני עם החיים, לא כך?) מיקי
