התריס אצלי פתוח כל הלילה והאור חודר אך הוא מתכסה עד לראש ואת האור הוא לא רוצה לראות. קר לו הוא מתעצל אבל אמרתי לו שבמועדון של "הצעירים"מחקים לו ואני הולכת איתו אז הוא קם באין ברירה כי אני יוצאת מהבית והוא ישאר לבד ,כל הדרך הוא קיטר לי ואמר לא צריך ואני מעודדת אותו שאין מקום אחר ללכת ,וב"ה מיום ראשון הוא יסע בהסעה למועדון הקשישים
ואחרי שהבנו שהמלחמות לא שוות את זה, כי בסופו של דבר הוא הגיב באלימות כי הוא הרגיש נתקף בגלל שאילצנו אותו לשנות את הרצון שלו, פשוט ויתרנו. אנו מזכירים לו שיש שיעור עוד חצי שעה נניח, אם הוא רוצה להתארגן וללכת טוב, אם לא אז לא..
אני כותבת לך מתוך ניסיון שלי , אמרתי לו אתה בא איתי למועדון הצעירים והראתי לו שאני מתקוננת ללכת ברצינות עושה הכנות ליציאה ואז הוא תופס מה אני רוצה ממנו באמת,גם אני חושבת שיש להם לחולים פחד נטישה, ולכן הוא אולי מפחד שאני אעזוב אותו לכל היום והוא יהיה לבד בבית