"קורס מד"ה, אם אתן יכולות כל אחד יכול."../images/Emo195.gif
טוב אז הסיכום שלי יהיה טיפה שונה, בהתחשב במצב ובסיטואציות שעברו עליי בזמן האחרון. אבל תקראו, זה מעניין. לפני שבועיים, ביום שבת בבוקר, החל מבצע עופרת יצוקה. מטוסים של חיל האוויר החלו להפציץ בעזה. ביום שבת בערב, ואפילו ביום ראשון בבוקר, כשנסעתי לבסיס, המחשבה על מלחמה בכלל לא עלתה לי לראש. כשנסעתי לבסיס ביום ראשון בבוקר לא השבוע, אלא זה שלפניו, הייתי בטוחה שעוד קצת וזה נגמר. חלקכם בטח מבינים אותי, שכשאתה בבסיס אתה במין בועה כזאת. הדבר היחיד שאתה יודע זה שהמפקד הוא אלוהים [בערך
] וכל השאר, כמו שאומרת הרס"פ שלי, לא רלוונטי. במיוחד כשאתה בטירונות וקורס והקשר שלך לעולם החיצון מתבסס בעיקר ב- "את/ה לא מבין/ה איך אני מתגעגעת
טוב אני חיייבת לעוף יש שיעור/מסדר/המפקדת שלי פה.." השבועיים האחרונים, גם בלי המצב הבטחוני היו אמורים להיות שבועיים קשים ומרגשים לקורס שלי. לסגור שבת ראשונה בבסיס, ימי מטווחים, טקס השבעה..כל הדברים האלה שעוד לא היו ופתאום הגיעו. ובעקבות המצב, הכל התחדד. לשמוע על הכניסה הקרקעית לעזה מהמפקדת שלך בדיוק אחרי שרואים סרט ממש מרגש, במוצאי שבת, אחרי יומיים מרגשים ומצחיקים. לראות את החברות שלך מהקורס שאחים שלהם, חברים שלהם, המשפחה שלהם, לוקחים חלק במלחמה הזאת. בדיוק כמו שאני הייתי לפני שנתיים. הם העורף והם החזית והם הכל. לשמוע על אנשים מהשכבה מעלייך שנהרגים, בדיוק כשאתה עושה שמירות. לפחד מחטיפות חיילים, כי יש כוננות מטורפת וכי עכשיו את מייצגת עוד משהו, ולא סתם את עצמך. לעמוד ולהישבע לצבא ההגנה לישראלך, ולמדינה שלך, ולדעת שבחודש האחרון עברת את השינוי הכי משמעותי בחיים שלך, בזכות הצבא. בזכותם. לראות את הסגל שלך צוחק ומתרגש ובוכה כשכל הקורס צורח "אני נשבעת, אני נשבעת, אני נשבעת." לעמוד עם ספר תנ"ך על הנשק, ולדעת שאני אעשה הכל בשביל לייצג את הצבא בצורה הטובה ביותר, כי אפילו אחרי חודש אני יכולה להגיד, שזה אולי הארגון שהכי תרם לי בחיי. שאת השינוי שעברתי בזכותם אף אחד לא ייקח ממני, וזה יותר גדול מהבכיות על השמירות, והקושי של מעט שעות שינה, ומסדרים ותיזוזים ומדים, והפחד מהמטווחים, והגעגועים להורים, וזה הכל מתגמד וקטן שיש לך את הביחד הזה, ואת הגאווה של להיות חייל בצה"ל דווקא עכשיו. היו לי את השבועיים הכי מדהימים בעולם, צחקתי ובכיתי ונהנתי ורציתי הביתה ורציתי להישאר, וכשעוד שבוע וחצי אני אעמוד בטקס סיום קורס שלי, אני אהיה כל כך גאה וכל כך עצובה. כי סיימנו, כי נגמר, אבל כי פרק חדש מתחיל עכשיו. [פליז תקראו ומי שקראה שתגיד לי, שאני ארגיש שלא חפרתי לחינם.
] שבוע טוב לכולם, ואנשי הדרום והצפון, תהיו חזקים. אנחנו איתכם.
