אני כל כך מבינה אותך נירה
גם לי עצוב נורא בלב, היום זה גם יום ההולדת של בעלי, כמו שכבר סיפרתי לכם, אבל מכיוון שכבר ציינו את זה בערב ראש השנה אז השנה לא עשיתי לו יומולדת ולא הזמנתי אנשים באופן מיוחד. בערב ראש השנה ציינו 4 ימי הולדת של בני המשפחה ילידי ספטמבר, אחת מהם נכדתו בת 14, אחת אחרת בת משפחה רחוקה יותר שאמרו שזה יומולדת "28" שלה אבל זה כנראה כבר יותר מזה, אחת אחרת היא הפיליפינית של אמה של בתו שאירחה אותנו והיא כבר בת 40 ואחרון אחרון חביב, בעלי בן 78 (אני לא זוכרת אם ציינתי שהנישואים שלנו הם פרק ב' ויש לנו ילדים שלי, שלו ושלנו). הוא היה אדיש לגמרי לזה. הוא נהנה מאוד מהאוכל. הוא עדיין מאוד אוהב לאכול ואכל מכל מטעמי החג. כשפרסו את העוגות, היתה עוגת יומולדת מיוחדת לכל אחד, הוא כבר לא התעניין ופרש מהשולחן וצפה בטלוויזיה. בשנים שעברו היינו מתארחים בערב ראש השנה אצל אחד מילדינו אבל ביום שני של ראש השנה, כל הילדים עם משפחותיהם (ארבע משפחות) היו מגיעים אלינו וחוגגים את יום ההולדת שלו וגם מעגלים רחוקים יותר כמו אחיינים ובני דודים היו מגיעים ומברכים ומביאים מתנות ומקבלים מתנות. בכל שנה היינו מצלמים אותו מוקף בנכדיו, והיו שנים שנוספו נכדים ובשנים אחרות ראינו כמה כל אחד גדל בשנה שחלפה, אבל בשנה שעברה כבר ראיתי שזה יותר מדי בשבילו אז אמרתי שיהיה בית פתוח וכל אחד יגיע בשעה שנוחה לו וככה "האירוע" התפרס על פני כל היום, אבל זה היה טוב לו, כי הוא פגש את כל אחד בנפרד, או מקסימום היו באותו זמן 2 משפחות, ולא היה לו רועש מדי, וגם האנשים הקדישו לו יותר זמן והיום עבר מהר ובנעימים. השנה ראיתי שכבר אין לי כוח לזה וגם אין לו כוח לזה וגם שזה לא יתרום לו כלום, אז אמרתי לילדים שלא נחגוג משהו רשמי, אז כל אחד הגיע מתי שהיה לו נוח, התחילו מערב החג, קיבל קצת מתנות, נהנה מהכיבוד שיצא מהמטבח, שאני משתדלת למנוע ממנו ביום יום (כי יש לו גם בעיות עם סוכר גבוה וכולסטרול) וזהו, והנה הגיע הבוקר ובירכתי אותו וחזרתי וסיפרתי לו על היומולדת שלו ונראה לי שהוא בכלל לא הבין במה מדובר. הוא כבר שלושה ימים בבית, לא יוצא למרכז היום אז הוא די מסוגר וכבוי. לי מאוד עצוב. אין כל כך הרבה טלפונים כמו שהיה צריך להיות, וכשמטלפנים ומבקשים לברך אותו הוא עונה ומנהל שיחה מבלי לדעת עם מי הוא מדבר ועל מה, אבל הוא מצליח לשוחח על כלום, הדיבור שלו עוד לא נפגע וגם אוצר המילים לא, והוא גם מצליח להשחיל הומור לדברים... אבל באמת, הוא בכלל בעולם אחר, אם יש לו בכלל עולם אחר... (היום עדיין לא הסתיים אבל חוץ מטלפון לא זכינו היום דווקא לביקורים, נראה לי שכולם מייחדים את היום הזה לטיולים או לחברים). זה עצוב, כי לעומת זאת יש לי דודה קשישה בת 91 שצילצלתי לברך אותה לראש השנה והיא כל כך צלולה ובהירה שזה ממש תענוג לדבר איתה. זה לא יאומן, וגם אם יש לה בעיות בריאותיות היא לא עושה סיפור מכלום, ממש ענקית. כמה חבל שהוא לא זכה לשמור על צלילות הדעת... סליחה נירה, נסחפתי קצת בעקבות העצב שלך, זה מאוד נגע לי, אז התחלתי לשתף...
