עצוב לי בלב

[ענתי44]

אוי נירה יקרה

את ממש ממש לא זורקת את בעלך מהבית. את דואגת לו לסדר יום ולפעילות ולמסגרת חברתית. את רק עושה לו טובה גדולה. כי למרות קשיי הקליטה זה כמו לזכות בפיס המרכזי יום האלה. ואת עושה גם לך טובה גדולה. כן מה רע בכך שאת רוצה זמן לעצמך? או שאת אפילו רוצה קצת מרחק ממנו לכמה שעות? את יודעת באיזה שמחה אני יוצאת מהבית כשאני נוסעת עד חיפה לכדורגל? הרחק מאמא... כמו תלמידים שביטלו להם שיעור בכיתה. את חייבת להתאורר ולעשות דברים אחרים. הרי לא שזרקת אותו או השארת אותו לבד והוא עלול להפגע. את משאירה אותו בידיים טובות.

 

[ליאורלילי]

צריך לשנות את הגישה ולא יהיו נקיפות

נירה יקרה , אני קוראת מה שעובר עלייך ונכון שגם אני באותה סירה ועדיין אין לנו מרכז יום מתאים. אך מה שחשוב זה שהגישה צריכה להיות שבעלך יוצא למקום שמתאים לו. בבית , אפילו אם תהיי איתו כל הזמן לא תוכלי לספק לו את כל הגרויים שיקבל שם. זו עובדה , שם יש אנשי מקצוע , עיסוקים מתאימים , מוסיקה , ריקודים , חברה מגוונת יותר ולכן הוא יקבל יותר גרויים מאשר יהיה בבית. זה מזכיר לי להבדיל אלפי הבדלות ילד קטן שהאם חושבת שבגיל שנתיים תתן לו טיפול טוב יותר בבית. היום מתברר לנו כי כמעט כולנו שלחנו את הילדים לפעוטון כי הם כבר זקוקים לחברה מתאימה , ליצירה , לריתמיקה ולא כל אם בעלת כישורים מתאימים לכך. לכן, כולם כאן שיש להן ניסיון בנושא יאמרו לך שלאחר כמה ימים הוא יסתגל וגם את!! ויהיה לו טוב והכי חשוב , תפסיקי לחשוב שהוא הולך לשם כדי לשחרר אותך. הוא הולך כי זה מה שטוב בשבילו!! מאחלת לכם שנה טובה והתחלה טובה , גמר חתימה טובה , טובה

 

[אסתרס]

מרכז יום- נקיפות מצפון

למה נקיפות מצפון?! הרי אין את "זורקת" אותו מן הבית, להפך את נותנת לו איכות חיים. אי אפשר ,עם כל הכבוד,את לא יכולה להעסיק אותו בכל ההפעלות שנותן מרכז היום. אני לעומתך כל כך שמחתי שהפנו אותנו לשם, ממש הוקל לי. אין צורך ליפות את היום יום שלנו, הוא קשה מאוד מכל בחינה, וכשיש עזרה כזו יש לחטוף בשתי ידים. גם לבעלי היו קשיי הסתגלות קשים, בכל יום היה ויכוח אתו, הוא לא היה מוכן להשאר במרכז , אני שיתפתי את הצוות בבעיה והם סייעו לי מאוד. קראנו למקום ,עבודה, וזהבה פנתה לשלמה ובקשה ממנו שייעץ לה בעיניני עריכת דין, לא האמנתי שזה עובד,יש לה המון שכל. ומאז שלמה "הולך לעבודה" לא אומר שאין מדי פעם בעיות, אבל הקו המוביל הוא ,לא לוותר, להמשיך ולהתמיד להגיע כל יום למרכז ותראי שלא תאמיני עד כמה חייך יהיו קלים יותר.וכמה הוא בעצם יהנה. אני באמת מקווה שתצליחי להתגבר ולעבור את החודש הראשון. מחזיקה לך אצבעות.