חלק 2
"כן. היו" "אתה רוצה לספר לי עליהן?" "אני לא חושב שאנחנו צריכים להיכנס לזה, זה היה ממש מזמן, באמת זה כבר לא חשוב.." "אולי בכל זאת נכנס לזה?... לא נפסיד כלום, בסה"כ אנחנו מדברים פה עלייך" עפר נושך את שפתיו ומסתדר בשפתו הוא נושם עמוק ומוציא "אבא שלי.. הוא לא תמיד הבין אותי, לפעמים הרגשתי שגם הוא זלזל בי... ולא ממש שתקתי" אורנה מקבצת את ענייה "איך זה התבטאה הזלזול הזה מצד אבא שלך?" עפר מהנהן בראשו מימין לשמאל ומשמאל לימין "אני לא ממש זוכר, לפעמים שהייתי עוזר לו בעבודה, הוא עובד במשתלה, לא היה מסכים שאני אכנס בכלל לשטח המשתלה, ואת יאיר הוא שמח לקבל בתור העוזר שלו.... את לא מבינה, אבא שלי היה טייס, מדובר על בן אדם פרפקציונסט, ואני פשוט לא עמדתי בסטנדרטים שלו.." "אני שומעת על הקול שלך, נימה של אכזבה, אתה חושב שאכזבת אותו?" "מאוד. מאוד, תמיד הייתה לי הרגשה שאני הכבשה השחורה, אף עם לא הרגשתי שהוא היה מרוצה ממני.. נפגעתי נורא, והייתי ילד מאוד בכיין, כל הזמן הייתי רץ לאמא שלי ובוכה לה" "היית ילד בכיין? אני לא חושבת שיש דבר כזה, אני חושבת שמה שטוב בילדים זה שאין להם עדיין את הפחד להראות רגשות ולכן הם מרשים לעצמם לבכות... אם יצא שבכית הרבה, כנראה שנפגעת הרבה.. לא ככה?" עפר חושב תוך כדי עיסוק בקרע בחולצתו ומהנהן לחיוב בראשו. אורנה שמה לב לעיסוק של עפר, ומחייכת "היה לך קשה להתמודד עם כל הקהל שהתגודד סביבך?" עפר החזיר בחיוך "כן, היית צריכה להיות שם, פשוט לא נורמאלי.." "למה אתה חושב שזה לא נורמאלי?... בסה"כ לא כל יום יוצא לפגוש כוכב טלוויזיה ברח'.. ועוד יפה ומוכשר כמוך, ממש מציאה" "אני באמת לא מבין מה יש להתלהב ממני, יש כל כך הרבה כמוני" "אתה שם לב לזה?" "למה?" שואל עפר בתמימות "לזלזול שלך בעצמך... קבוצה של אנשים התגודדה סביבך, זה אומר שהם מעריכים אותך... אתה לא חושב?" "אני לא יודע, אולי הם רק רוצים תמונה או חתימה כדי להגיד אח"כ לאנשים שהם מכירים שהם ראו אותי... " אורנה נושמת עמוק ומחליפה תנוחה, היא מסתכלת על עפר וחושבת... שתיקה של 10 שניות. "אתה יודע על מה אני חושבת" עפר עוזב את הצווארון ומביט בעיניה של אורנה. "אני נזכרת בשידור שראיתי, שידור של התוכנית ששדרת פעם, אקזיט?... אני נזכרת בבחור שראיתי שם, ואני רואה את הבחור שיושב מולי ואני מתקשה להאמין שזה אותו אחד..." "מה הכוונה?" "הבחור שראיתי בטלוויזיה היה בחור מלא בטחון עצמי אפילו מופרז, בחור בלי שום מעצורים שנראה נהנה מכל רגע בחיים שלו, והנה יושב מולי אותו אחד רק שאין פה שום מצלמה ושום קהל, והנה מתגלה בחור לגמרי אחר, רגיש, אולי קצת פגוע.. יכול להיות שהתדמית שיצרת לעצמך נתפסה באנשים וקשה להם לראות את הצדדים האחרים בך? ואני מודה באשמה עד שהגעת לכאן גם אני קניתי את התדמית שיצרת.." עפר חושב "אני לא יודע... זה קשה לי לדעת מה אנשים חושבים עליי" "אני חושבת שאתה פשוט שחקן טוב, היית כ"כ עסוק באקזיט בבניית התדמית של הילד הרע ואנשים כ"כ השתכנעו שהם מתקשים להבין שיש שם יותר מזה, ושיש לך עוד צדדים.. אני חושבת שכשהיום נכנסת למונית קיבלת את הסתירה המטפורית הזאת מצד הנהג, והוא בעצם עורר אותך, ואז קלטת באמת איך אתה נראה בפני אנשים, מה אתה חושב?" עפר נשאר ללא מילים.. " יכול להיות שזה איכשהו מחזיר אותך אחורנית בזמן, לתקופה שגם אביך לא ממש קלט אותך..?" עפר הוריד את גבותיו וקימט את מצחו... "אתה לא חייב לענות לי עכשיו, אני רוצה שתחשוב על זה... ואולי תנסה להתבונן על עצמך קצת מהצד... אחרי הכול אקזיט נגמרה וזה הזמן לתפוח דך חדש להראות לכל המזלזלים מי אתה באמת.. כי אני לפי ההכרות, האומנם קצרה שלי איתך, אני רואה שיש בך המון.. אז תחשוב על זה?" עפר מהנהן בראשו לחיוב "כן אני אחשוב על זה..." "טוב, נראה לי שהזמן נגמר" עפר ואורנה קמים מהשפות.. עפר: "אממ אורנה, איכפת לך להביא לי פלסטר, פשוט אין לי בדירה החדשה.." "בהחלט, אני אביא לך חבילה שיהיה לך למקרה חרום". עפר מחייך.
"כן. היו" "אתה רוצה לספר לי עליהן?" "אני לא חושב שאנחנו צריכים להיכנס לזה, זה היה ממש מזמן, באמת זה כבר לא חשוב.." "אולי בכל זאת נכנס לזה?... לא נפסיד כלום, בסה"כ אנחנו מדברים פה עלייך" עפר נושך את שפתיו ומסתדר בשפתו הוא נושם עמוק ומוציא "אבא שלי.. הוא לא תמיד הבין אותי, לפעמים הרגשתי שגם הוא זלזל בי... ולא ממש שתקתי" אורנה מקבצת את ענייה "איך זה התבטאה הזלזול הזה מצד אבא שלך?" עפר מהנהן בראשו מימין לשמאל ומשמאל לימין "אני לא ממש זוכר, לפעמים שהייתי עוזר לו בעבודה, הוא עובד במשתלה, לא היה מסכים שאני אכנס בכלל לשטח המשתלה, ואת יאיר הוא שמח לקבל בתור העוזר שלו.... את לא מבינה, אבא שלי היה טייס, מדובר על בן אדם פרפקציונסט, ואני פשוט לא עמדתי בסטנדרטים שלו.." "אני שומעת על הקול שלך, נימה של אכזבה, אתה חושב שאכזבת אותו?" "מאוד. מאוד, תמיד הייתה לי הרגשה שאני הכבשה השחורה, אף עם לא הרגשתי שהוא היה מרוצה ממני.. נפגעתי נורא, והייתי ילד מאוד בכיין, כל הזמן הייתי רץ לאמא שלי ובוכה לה" "היית ילד בכיין? אני לא חושבת שיש דבר כזה, אני חושבת שמה שטוב בילדים זה שאין להם עדיין את הפחד להראות רגשות ולכן הם מרשים לעצמם לבכות... אם יצא שבכית הרבה, כנראה שנפגעת הרבה.. לא ככה?" עפר חושב תוך כדי עיסוק בקרע בחולצתו ומהנהן לחיוב בראשו. אורנה שמה לב לעיסוק של עפר, ומחייכת "היה לך קשה להתמודד עם כל הקהל שהתגודד סביבך?" עפר החזיר בחיוך "כן, היית צריכה להיות שם, פשוט לא נורמאלי.." "למה אתה חושב שזה לא נורמאלי?... בסה"כ לא כל יום יוצא לפגוש כוכב טלוויזיה ברח'.. ועוד יפה ומוכשר כמוך, ממש מציאה" "אני באמת לא מבין מה יש להתלהב ממני, יש כל כך הרבה כמוני" "אתה שם לב לזה?" "למה?" שואל עפר בתמימות "לזלזול שלך בעצמך... קבוצה של אנשים התגודדה סביבך, זה אומר שהם מעריכים אותך... אתה לא חושב?" "אני לא יודע, אולי הם רק רוצים תמונה או חתימה כדי להגיד אח"כ לאנשים שהם מכירים שהם ראו אותי... " אורנה נושמת עמוק ומחליפה תנוחה, היא מסתכלת על עפר וחושבת... שתיקה של 10 שניות. "אתה יודע על מה אני חושבת" עפר עוזב את הצווארון ומביט בעיניה של אורנה. "אני נזכרת בשידור שראיתי, שידור של התוכנית ששדרת פעם, אקזיט?... אני נזכרת בבחור שראיתי שם, ואני רואה את הבחור שיושב מולי ואני מתקשה להאמין שזה אותו אחד..." "מה הכוונה?" "הבחור שראיתי בטלוויזיה היה בחור מלא בטחון עצמי אפילו מופרז, בחור בלי שום מעצורים שנראה נהנה מכל רגע בחיים שלו, והנה יושב מולי אותו אחד רק שאין פה שום מצלמה ושום קהל, והנה מתגלה בחור לגמרי אחר, רגיש, אולי קצת פגוע.. יכול להיות שהתדמית שיצרת לעצמך נתפסה באנשים וקשה להם לראות את הצדדים האחרים בך? ואני מודה באשמה עד שהגעת לכאן גם אני קניתי את התדמית שיצרת.." עפר חושב "אני לא יודע... זה קשה לי לדעת מה אנשים חושבים עליי" "אני חושבת שאתה פשוט שחקן טוב, היית כ"כ עסוק באקזיט בבניית התדמית של הילד הרע ואנשים כ"כ השתכנעו שהם מתקשים להבין שיש שם יותר מזה, ושיש לך עוד צדדים.. אני חושבת שכשהיום נכנסת למונית קיבלת את הסתירה המטפורית הזאת מצד הנהג, והוא בעצם עורר אותך, ואז קלטת באמת איך אתה נראה בפני אנשים, מה אתה חושב?" עפר נשאר ללא מילים.. " יכול להיות שזה איכשהו מחזיר אותך אחורנית בזמן, לתקופה שגם אביך לא ממש קלט אותך..?" עפר הוריד את גבותיו וקימט את מצחו... "אתה לא חייב לענות לי עכשיו, אני רוצה שתחשוב על זה... ואולי תנסה להתבונן על עצמך קצת מהצד... אחרי הכול אקזיט נגמרה וזה הזמן לתפוח דך חדש להראות לכל המזלזלים מי אתה באמת.. כי אני לפי ההכרות, האומנם קצרה שלי איתך, אני רואה שיש בך המון.. אז תחשוב על זה?" עפר מהנהן בראשו לחיוב "כן אני אחשוב על זה..." "טוב, נראה לי שהזמן נגמר" עפר ואורנה קמים מהשפות.. עפר: "אממ אורנה, איכפת לך להביא לי פלסטר, פשוט אין לי בדירה החדשה.." "בהחלט, אני אביא לך חבילה שיהיה לך למקרה חרום". עפר מחייך.
