../images/Emo191.gif../images/Emo79.gif../images/Emo79.gif ההתחלה של הסוף, פאנפיק../images/Emo79.gif../images/Emo79.gif
זה פיק שאני כותבת, יש חמישה פרקים בינתיים. הנה שני הפרקים הראשונים: שם: ההתחלה של הסוף. שיפ: בינתיים אין. דירוג: בינתיים PG (יש קללה אם זה מפריע) הערות: הפיק לא עבר ביטוא. לילי היא דמות חדשה, היא לא דמות אמיתית, היא פרי דמיוני. בקרוב תדעו בדיוק מה היא ומי היא. "אנחנו מצטערים ביל..." אמרו השלושה. מאחוריהם עמדה לילי בחיוך מנצח. "אבל... אני לא מבין! למה?" ביל רצה לבכות. "היא פשוט יותר טובה." אמר גיאורג. "אבל מה איתי?" הזדעק. "אתה יכול לבוא להופעות שלנו!" "שלכם? זהו? זה סופי?" -שתיקה- "אבל זאת גם הלהקה שלי!! אתם החברים שלי! אתה אח שלי טום!!!" "אני מצטער בילי... היא באמת ממש טובה... וגם אתה כבר צרוד מסיגריות..." אמר טום ודמעות הופיעו בעיניו. "יודעים מה? אתם יכולים ללכת להזדיין!" צעק ביל ויצא מהחדר בכעס. "מה עשינו?" טום אמר בעצב. "הו, אל תדאג! אני אמשיך במקומו ובמהרה תשכח ממנו!" אמרה לילי ומיהרה לחבק את טום. "זאת גם הלהקה שלי!" צעק והתיישב בכעס על מיטתו. "אני גם הקמתי את הלהקה הזאת... הם בוגדים... הם בגדו בי... טום בגד בי..." בכה ביל. דפיקה בדלת "בילי?" הדלת נפתחה קצת. "לך מכאן, בוגד." "בילי דיי..." "לא טום! לא דיי! אני אח שלך! אני פאקינג אח שלך!" "אבל אתה לא מבין שאתה הזנחת אותנו? הזנחת אותנו לטובת הסיגריות!" "כאילו שאתה לא מעשן." זלזל ביל. "אבל אני לא זמר, אתה כן." "ואני לא בוגד, אתה כן." "דיי ביל!" "לא! אל תגיד לי דיי! אני חלק ממך! אתה בעדיפות הראשונה שלי! אם בכלל היו חושבים להעיף אותך מהלהקה הייתי עוזב! אבל לא, אתה לא תעזוב, אתה אפילו תסכים, כי אתה בוגד טום, אתה חושב רק על עצמך!" "זה לא נכון בילי..." אמר טום בקול רך. "אה, שכחתי שאתה חושב גם על סקס." עקץ ביל. "דיי כבר ביל! אתה כבר לא שר טוב, אתה נהיית נרקיסיסט-" "ואתה לא?!" התפרץ ביל. "אתה חושב שהכל מגיע לך ביל-" "א-" "לא, תהיה שניה בשקט! אני לא אומר שאני לא כזה, אבל קשה ככה כשהזמר מתנהג ככה!" "הזמר הזה זה אח שלך, טום." "והזמר הזה הוא גם חלק מהלהקה שלי." "נכון, הלהקה שלך, כי במקרה העפת אותי." "אתה יכול להפסיק להיות ציני לשניה?!" "אני לא יכול," נשבר ביל, "אתם לקחתם ממני את הלהקה שלי... את החיים שלי..." "עדיין תוכל לראות אותנו בילי..." ניסה טום לעודד. "איך?!" זעק, "איך אוכל לראות אתכם? איך אוכל לשבת ולהסתכל עליכם מנגנים ועל לילי שרה בזמן שאני יודע שאני אמור להיות שם... לשיר שם..." -שתיקה- "אין לך מה להגיד? אתה פשוט שותק הא? אתה לא יכול לסדר עניינים פעם אחת? פעם אחת תפסיק להתחמק!" -שתיקה- "אני שונא אותך." אמר ביל בלי להסתכל לטום בעיניים. "אתה לא... אתה רק כועס." אמר טום בנחישות אך קולו רעד. "אני כן." "תסתכל לי בעיניים ביל, תסתכל לי בעיניים ותגיד שאתה שונא אותי." "אני לא יכול." "אתה רואה?" "לא, אני לא יכול להסתכל לך בעיניים טום, אתה בגדת בי." "דיי בילי... בבקשה... תסלח לי... אני לא יכול ככה כשאתה כועס..." "זה בגללך כל זה." שתיקה. "יש לי רעיון." אמר לפתע טום. -------------------------------------------------------------------------------- ובגלל שזה קצר אז הנה הפרק השני : שם: ההתחלה של הסוף. דירוג: PG בינתיים. שיפ: ג'ן(אין שיפ) בינתיים. אני יודעת שיצא פרק קצר הפרק הבא יהיה ארוך:] פרק שני "מה?" שאל ביל באדישות. "אולי תפסיק להיות כזה ציני ותסלח לי?" שאל טום בתקווה. "מצחיק." "בילי, אני הולך ללובי, כשאני חוזר אני רוצה שתדבר איתי כמו בן אדם טוב?" "אני חושב שאת הקטע של 'להיות בן אדם' תצטרך אתה להפנים." "ביי בילי." אמר טום ויצא מהחדר. ביל נשכב על מיטתו והתחיל לבכות. ' איך? איך טום יכל לעשות לי את זה? אני אח שלו... אני התאום שלו... אני חלק ממנו!' צרח ביל בתוך ליבו. - "ביל? ביל תתעורר!" נשמע קולו הדואג של טום. "מה אתה רוצה?" רצה ביל לשאול, נוכח לדעת שאינו מצליח להוציא הגה. לכן הוא הרים את ראשו והביט סביבו, הוא היה בחדרו, על הרצפה. "מה הולך פה?" שאל כאשר סוף סוף חזר אליו קולו. "חזרתי מהלובי עכשיו וראיתי שאתה על הריצפה... בלי הכרה..." טום כמעט בכה. "טוב, אז אני בסדר עכשיו, אתה יכול ללכת." אמר באדישות. "בילי אני דואג לך! מה הולך איתך?" "הדבר היחידי שהולך זה אתה," עצר רגע, "עכשיו." אמר ונשכב על מיטתו. טום התיישב על מיטתו של ביל, מלטף את גבו. "תעזוב אותי." אמר ביל באדישות אך מבפנים כמעט בכה. "בילי..." לחש טום. "אל תקרא לי בילי, בוגד." בחדר השתררה שתיקה ארוכה. "בואו נשחק, שיש לי מכונית, שנוסעת גם קדימה, גם אחורנית..." התחיל טום לשיר. "מה אתה עושה?" שאל ביל בזעזוע. "נו בילי... כמו פעם!" "אין יותר 'פעם' טום, אתה הרסת את זה, " אמר ואז המשיך, "ודרך אגב, בחירה מזעזעת לשיר." "לא אוהב אותו?" "לא אוהב אותך." "דיי בילי אתה שובר אותי!" אמר טום בקול רועד. "אתה כבר שברת אותי, ברגע שהחלטת שאני כבר לא בלהקה." "בילי..." "תצא, אני רוצה לישון." "בילי..." "עכשיו." "לילה טוב..." לחש טום ויצא מהחדר. "אתה בטוח שניסית לדבר איתו?" שאל גיאורג בטיפשות. "כן גי, אני מסביר לך, לא הפסקתי לנסות! הוא פשוט שבור." אמר טום בייאוש וחפן את ראשו בכפות ידיו. "מה נעשה?" שאל גוסטב. "אני לא יודע... הוא מדוכא גוסטב, הרסנו אותו." אמר טום בדכדוך. "יאללה! מה זה הדיכאון הזה? בואו נתאמן קצת זה יוציא אתכם מהמצב-רוח הזה!" אמרה לילי בניסיון לעידוד. "מה ננגן?" שאל גיאורג. " Nach Dir Kot Nicht" אמרה לילי והם התחילו לנגן. "דיי אני לא יכול יותר!" צעק טום ויצא משם. "מה הדרמות?" שאלה לילי שיצאה אחריו. "אני לא יכול... השיר הזה מזכיר לי את השנאה של ביל אליי..." "דיי טומי, הוא לא שונא אותך!" חייכה לילי. "לילי... הוא שונא אותי כל כך..." "אל תדאג! זה יעבור לו!" אמרה במתיקות וחיבקה אותו. "אני לא מבין, איך את יכולה להישאר כל כך שמחה למרות מה שהולך כאן?" "מה זאת אומרת?" "זאת אומרת שאת שמחה בזמן שבילי שבור!" "מישהו צריך לעודד אותך, לא?" חייכה. "לא ליל', זה לא הולך ככה." "דיי אני גם אבכה בסוף!" "היית צריכה לבכות כבר מזמן." "אז אני אבכה עכשיו." "את מזויפת." "אני לא!" "את כן." "אני לא, זה שאני לא בוכה זה לא אומר שאני לא דואגת לביל!" "אז למה את מאושרת? אני לא צריך עידוד, ביל כן!" "אבל גם אתה, ומישהו צריך לדאוג לזה!" "את מגעילה אותי, לילי." "דיי טומי!" "במקום לשבת פה איתי תלכי לעשות משהו מועיל! תלכי אל ביל!" "למה שאני אלך? גם שני החברים שלך, גיאורג וגוסטב לא הלכו!" "זה לא אותו דבר." "למה לא?" "כי זה פאקינג אח שלך לילי!" -- הפרקים האחרים יתפרסמו במידה ויהיו תגובות D:
מצפה להמשך.
