../images/Emo144.gifמדריך ט"ו בשבט השלם../images/Emo143.gif
".....זית רענן יפה פרי תאר קרא ה´ שמך..." ירמיהו י"א פס´ טז מתבלבל בין סוגי הפירות היבשים השונים? לא יודע מה עושים בפפאיה? ראית אגוזי לוז? הדפס את המדריך הזה, קח אותו איתך לכל מקום. יגיע היום שתזדקק לו. בהצלחה. החרוב החרוב בד"כ מגיע מתימן וממרוקו. הוא ארוך, זקוף וחום. והוא מותק. יתרונו הברור של החרוב הוא נוקשותו - אתה יכול לגלגל אותו בפה, לשחק איתו כמה שתרצה, להניח אותו במחסן לכמה חודשים טובים - והוא עדיין זקוף וגאה. ישנם אנשים שממש סולדים מהפרי הנהדר הזה - אבל אלה שאוהבים את החרוב - לעולם לא יחליפו אותו בשום פרי אחר. הפפאיה הפפאיה הוא בן דודו של החרוב. בניגוד אליו, הוא בן לעדות אשכנז. כמוהו, גם הוא זקוף וארוך. הבעייה היא שהוא סובל מצבע אדום מזעזע (עודף דם בורידים מסתבר), ובד"כ הוא גם קצת רך אחרי שמתעסקים בו קצת. את הפפאיה מומלץ לחמם היטב לפני השימוש, או לחלופין לייבש כמה ימים. אחרי הפעולות האלו - הפפאיה יהיה מוכן לשימוש וטעים ביותר. האגוזים למרות שהאגוזים הם בכלל משחק של פסח, גם בט"ו בשבט אנחנו נהנים... אממ... לשחק איתם. הם מגיעים בזוגות, הם עגולים, הם יכולים להיות קצת נוקשים אם לא יודעים לטפל בהם כמו שצריך (רק לשון!). שימו לב - לאגוזים יש קליפה. יש סיבה לזה. לעולם אל תנסו לפצח אותה - זה יכול להיגמר בכאב נוראי ובסבל גם לאגוזים וגם לנושך. אגוזי הלוז יש אנשים הטועים לחשוב שאגוזי הלוז הם סוג של אגוזים רגילים. טעות. הם קטנים ומעצבנים. בדרך כלל גם הפרי שמגיע איתם לא שווה התייחסות. נתקלת באגוזי לוז? הסתובב וברח. שום דבר טוב לא ייצא מהם. למעשה, שום דבר לא ייצא מהם. הדבלה הדבלה הוא אמנם פרי קטן, אך מתוק ביותר. הוא מוכיח שלפעמים הגודל הוא לא הדבר היחיד שקובע. הדבלה מצוין לדברים שתמיד רצית לעשות עם החרוב - אבל הגודל הפריע. אל תפחד, טול אותו בידיך, עצב אותו בעדינות לפי הצורה המועדפת, ועשה בו כרצונך. טיפ קטן - הדבלה נורא נעלב כשמזכירים לו שהוא דבלה. עדיף לאמר לו שהוא חרוב, ולהמשיך הלאה בפעילות. הצימוק הצימוק הוא הפרי המזעזע ביותר שקיים. הוא קטן, הוא מצומק. תמשוך אותו - תנגוס בו - תבעט בו - הוא לנצח יישאר מצומק ומעצבן. עצתי אלייך, חובב פירות יבשים - אם ראית צימוק - החזר אותו לקערת אגוזי הלוז המצורפת (ראה ערך) ושכח מכל הסיפור. יש דברים שלא מכניסים לפה. ויש לזה סיבה. ואחרון חביב.... השזיף לצערנו הרב השזיף הוא הפרי הפופולרי ביותר בחבילות הט"ו בשבט. הוא בסדר - לא טעים נורא - אבל גם לא מזעזע. הוא לא קטן מדי, אבל גם לא מרשים בגודלו. הוא יוכל לספק אותך לתקופה מסויימת, אבל אחרי כמה זמן.. יימאס לך. בטוח. השזיפים יכולים לשמש אותך כמחליפים לחרובים (ראה ערך) או הפפאיות (ראה ערך). אבל השזיף לעולם לא יהיה הפרי הקבוע שלך. "....צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה..." תהילים צ"ב פס´ יג
".....זית רענן יפה פרי תאר קרא ה´ שמך..." ירמיהו י"א פס´ טז מתבלבל בין סוגי הפירות היבשים השונים? לא יודע מה עושים בפפאיה? ראית אגוזי לוז? הדפס את המדריך הזה, קח אותו איתך לכל מקום. יגיע היום שתזדקק לו. בהצלחה. החרוב החרוב בד"כ מגיע מתימן וממרוקו. הוא ארוך, זקוף וחום. והוא מותק. יתרונו הברור של החרוב הוא נוקשותו - אתה יכול לגלגל אותו בפה, לשחק איתו כמה שתרצה, להניח אותו במחסן לכמה חודשים טובים - והוא עדיין זקוף וגאה. ישנם אנשים שממש סולדים מהפרי הנהדר הזה - אבל אלה שאוהבים את החרוב - לעולם לא יחליפו אותו בשום פרי אחר. הפפאיה הפפאיה הוא בן דודו של החרוב. בניגוד אליו, הוא בן לעדות אשכנז. כמוהו, גם הוא זקוף וארוך. הבעייה היא שהוא סובל מצבע אדום מזעזע (עודף דם בורידים מסתבר), ובד"כ הוא גם קצת רך אחרי שמתעסקים בו קצת. את הפפאיה מומלץ לחמם היטב לפני השימוש, או לחלופין לייבש כמה ימים. אחרי הפעולות האלו - הפפאיה יהיה מוכן לשימוש וטעים ביותר. האגוזים למרות שהאגוזים הם בכלל משחק של פסח, גם בט"ו בשבט אנחנו נהנים... אממ... לשחק איתם. הם מגיעים בזוגות, הם עגולים, הם יכולים להיות קצת נוקשים אם לא יודעים לטפל בהם כמו שצריך (רק לשון!). שימו לב - לאגוזים יש קליפה. יש סיבה לזה. לעולם אל תנסו לפצח אותה - זה יכול להיגמר בכאב נוראי ובסבל גם לאגוזים וגם לנושך. אגוזי הלוז יש אנשים הטועים לחשוב שאגוזי הלוז הם סוג של אגוזים רגילים. טעות. הם קטנים ומעצבנים. בדרך כלל גם הפרי שמגיע איתם לא שווה התייחסות. נתקלת באגוזי לוז? הסתובב וברח. שום דבר טוב לא ייצא מהם. למעשה, שום דבר לא ייצא מהם. הדבלה הדבלה הוא אמנם פרי קטן, אך מתוק ביותר. הוא מוכיח שלפעמים הגודל הוא לא הדבר היחיד שקובע. הדבלה מצוין לדברים שתמיד רצית לעשות עם החרוב - אבל הגודל הפריע. אל תפחד, טול אותו בידיך, עצב אותו בעדינות לפי הצורה המועדפת, ועשה בו כרצונך. טיפ קטן - הדבלה נורא נעלב כשמזכירים לו שהוא דבלה. עדיף לאמר לו שהוא חרוב, ולהמשיך הלאה בפעילות. הצימוק הצימוק הוא הפרי המזעזע ביותר שקיים. הוא קטן, הוא מצומק. תמשוך אותו - תנגוס בו - תבעט בו - הוא לנצח יישאר מצומק ומעצבן. עצתי אלייך, חובב פירות יבשים - אם ראית צימוק - החזר אותו לקערת אגוזי הלוז המצורפת (ראה ערך) ושכח מכל הסיפור. יש דברים שלא מכניסים לפה. ויש לזה סיבה. ואחרון חביב.... השזיף לצערנו הרב השזיף הוא הפרי הפופולרי ביותר בחבילות הט"ו בשבט. הוא בסדר - לא טעים נורא - אבל גם לא מזעזע. הוא לא קטן מדי, אבל גם לא מרשים בגודלו. הוא יוכל לספק אותך לתקופה מסויימת, אבל אחרי כמה זמן.. יימאס לך. בטוח. השזיפים יכולים לשמש אותך כמחליפים לחרובים (ראה ערך) או הפפאיות (ראה ערך). אבל השזיף לעולם לא יהיה הפרי הקבוע שלך. "....צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה..." תהילים צ"ב פס´ יג
