../images/Emo15.gif הודעות ב
המשך היום עבר על ביאקויה במילוי הניירת של פלוגה 6, כאשר לקראת אחר הצהריים דמות צנומה נכנסה לחדרו ואיתה מגש שעליו עמד קנקן תה ושתי כוסות. "סיימת את חובותיך להיום, סגן קוצ'יקי ?" שאלה האישה בעודה נכנסת לחדר ונזהרת שלא להפיל את המגש. "ניתן לומר " השיב ביאקויה והביט בערימה המצטברת של הניירות החתומים והמסודרים שהיו על הרצפה. "נהדר!" אמרה היסאנה בעליצות והניחה את המגש על השולחן שליד מיטתו של ביאקויה " אם כך לא יהיה לך איכפת לעשות הפסקה קצרה !" היא התיישבה לצידו של ביאקויה ומזגה לו תה בחינניות רבה. "תודה רבה" הודה לה ביאקויה והחל ללגום מהתה שהיה להפתעתו טעים למדי. הם ישבו בשקט למשך מספר דקות ושתו תה , כשלפתע היסאנה נזכרה בדבר מה. "הבאתי את זה!" היא אמרה בשמחה ושלפה מתיקה ענף קטן מכוסה בפרחי סאקורה והניחה אותו באותו מקום שבו היא הניחה את הקודם ואת הענף מעץ השזיף. "זה יותר כהה מהקודם" העיר ביאקויה בעודו בוחן את הענף. "נחמד שיש עוד מישהו שמבין בכך" אמרה היסאנה בטון מרוצה " הרבה אנשים לא מבינים שכל עלה כותרת הוא ייחודי." "לכל עלה כותרת יש צורה משלו,צבע משלו ,מרקם משלו ואין אף עלה כותרת שדומה למשנהו" המשיך ביאקויה אותה ולחייו החלו לקבל את אותו גוון של עלי הסאקורה כאשר הוא שם לב שמבטה היה מופנה אליו. "זה אותו דבר כמו עם פתיתי שלג, אלא שאני לא מעריצה גדולה כל כך של החורף" טענה היסאנה בעודה מוזגת לעצמה עוד כוס תה. "האביב היא עונה הרבה יותר מרשימה , פתיתי השלג שנערמים,על אף יופיים, עדיין לא משתווים לערימות עלי הסאקורה שבצידי השביל" הסכים עימה ביאקויה והביט בכוסו במבוכה, מעולם לא הייתה לו שיחה כה ישירה עם אישה שאין לה קשר עסקי ,משפחתי או פלוגתי איתו. "אני אוהבת את פריחת עצי הדובדבן, אך גם פריחת עצי השזיף מרהיבה" היא אמרה בעודה מסדרת את שלושת הענפים שבכד. " פרח השזיף מבשר את סיום החורף ופרח הדובדבן מסמל את תחילת האביב ושניהם פורחים בצורה נפלאה יחדיו,משלימים זה את זה." היא אמרה בטון חולמני ואז המשיכה "אתה מאמין בגורל, סגן קוצי'קי?" שאלה היסאנה ,עיניה הסגולות נחו על הענפים שבתוך הכד. "אני לא יודע" ענה ביאקויה בכנות , הרהר בכך לרגע והמשיך "אני מאמין שדברים מתרחשים כפי שהם נועדו לקרות, אני לא יודע אם לכנות את זה גורל." "אני מאמינה בגורל , והיום נוכחתי בו פעמיים" אמרה היסאנה בטון שמח ,מגלגלת את ספל תה בין שתי ידיה הקטנות " הפעם הראשונה שנוכחתי בו הייתה כשפגשתי בך פעם נוספת, והפעם השנייה שבה נוכחתי היום בגורל , היא כשאחד מהפקידים הודיע לי ששמה של אחותי לא נמצא ברשימת הנשמות העוזבות." ביאקויה ניסה להבין את המשפט האחרון שלה , אך לא הצליח. הוא לא יכול היה להבין למה לה לחפש את אחותה ברשימה שכזו. "רשימת הנשמות העוזבות" היא רשימה שבה מופיעים אנשים שנפטרו ברוגונקאי או בסייריטי, אז אלא אם כן אחותה של היסאנה הייתה שיניגאמית באחת הפלוגות "המסוכנות" כמו 11 או 13,הוא לא ראה אף דרך שבה היא תוכל להופיע ברשימה שכזו, ואם כן,לא עדיף היה להיסאנה לשאול את מפקד הפלוגה של אחותה על כך? היסאנה הצליחה להבין את הבלבול של ביאקויה בנושא,מבטו הסגיר אותו, ולכן החלה להסביר: " בתקופת המלחמה שהייתה ,הורי מתו ויומיים לאחר מכן, נפטרתי ביחד עם אחותי. כשהגעתי לסול סוסייטי ,הושמתי ב"אינו-זורי" (רובע 78 –רובע הכלבים) ביחד עם אחותי שהייתה אז עוד תינוקת . " היסאנה חדלה מלדבר ועצב השתקף מעיניה הסגולות שהחלו להתמלא בדמעות. אך היא שפשפה את עיניה והמשיכה בסיפורה, המבט העצוב עדיין בעיניה. " הייתי חלשה באותו זמן,מיותמת מאם ואב ,רעבה וחסרת כל, הייתי חלשה מלדאוג לעצמי ובוודאי חלשה מכדי לדאוג לפעוטה שלא יכלה אפילו ללכת בכוחות עצמה. הגעתי למצב של רעב וצמא , ביקשתי עזרה, אבל "אדם לאדם זאב" ובמקום שבו חייתי אפילו יותר, התינוקת המשיכה לבכות ולבכות והיא לא הפסיקה ,היא פשוט סירבה להפסיק לבכות..... אז אחרי זמן רב של התלבטות, מצאתי דרך בה שתינו נוכל לשרוד. עזבתי אותה בצידי בית ישן בתקווה שאחד מדיירי הבית ימצא אותה ויטפל בה. במשך כל הזמן הזה אמרתי לעצמי שזה הדבר הנכון ושעדיף לה להיות עם כל אחד מאשר איתי ,האשמתי את ההורים שלי על כך שהם נפטרו והשאירו נערה צעירה למלא תפקיד של אם,כשהיא בעצמה עדיין ילדה,אבל אלו היו בסך הכול שקרים." היסאנה נשמה עמוק ולמראה פניו הדאוגים של ביאקויה היא חייכה " זה בסדר,אני קצת רגשנית, זה הכל" היא הרגיעה אותו והמשיכה בסיפורה. " הייתי חלשה במבחינה פיזית ואישית, המצאתי תירוצים למעשה שעשיתי מתוך אנוכיות גרידא , ולכן עתה אני משלמת על כך בזה שאני הופכת את כל סול סוסייטי במטרה למצוא את אחותי ,אבל אני מאמינה בגורל, ככה שאני בטוחה שאחותי ואני ניפגש שוב " . היא סיימה את דבריה וניגבה את הדמעה שנצצה בצידי ריסיה עם שרוול חולצתה. ביאקויה לא ידע מדוע הוא עשה את שעשה. הוא שב לתהות שנים אחרי זה ,מה הניע אותו באותו רגע, לחבק את אותה אישה וללטף את פניה. הוא מעולם לא היה קרוב כל כך לאישה , שלא הייתה מקורבת אליו משפחתית ואנשים לרוב פירשו את התנהגותו כקרה ולכן לא היו לו הרבה חברים שאיתם נהג להיות בקרבה שכזו, אך התחושה הייתה נעימה. הוא הרגיש שהיא זקוקה לו, והוא רצה להיות שם עבורה ולנחם אותה, והתחושב נעמה לו מאוד .נדמה היה שעבר נצח כשהיא הרפתה את אחיזתה ממנו והשפילה את מבטה אל כוס התה הריקה שלה שנשמטה על מיטתו בהפתעה ,כאשר הוא חיבק אותה. "תמיד שאני מספרת את זה לאנשים , הם אומרים לי "בהצלחה" או משהו כדומה,איש מעולם לא ניחם אותי בחמימות שכזו" היא הודתה בפניו . "אני מתנצל אם הבכתי אותך,היסאנה סאן" התנצל ביאקויה והשתדל להישמע רשמי כמה שיותר, והוא ידע להשימע רשמי, הוא היה רשמי כל חייו.
