"מגע של מלאך" חוזר
62
- פותח הנושא אלונית 2006
- פורסם בתאריך
Sakai Shana
New member
אוקי, אנשים!
[עוד לא קראתי הכל] תרגיעו קצת, לא חושבים? אתם קצת מתקיפים עם ההערות שלכם... נא לא להגזים. הן לא פושעות והן לא האלה מערוץ הבאקות שרוצים להביא FMA ובליץ' לארץ, אז נא לא לסקול אותן. {:
[עוד לא קראתי הכל] תרגיעו קצת, לא חושבים? אתם קצת מתקיפים עם ההערות שלכם... נא לא להגזים. הן לא פושעות והן לא האלה מערוץ הבאקות שרוצים להביא FMA ובליץ' לארץ, אז נא לא לסקול אותן. {:
אלונית 2006
New member
../images/Emo15.gif פרק ג'- גשר עץ../images/Emo15.gif
שם: גשר עץ פאנדום: בליץ' שיפ: כמו קודם ז'אנר: עדיין פלאפי הערה: הפיק נכתב כיוצא מהנחה שפעם ביאקויה היה קצת יותר נחמד ממש שהוא כיום, ושהסיבה לקרחוניות המופלגת שלו הינה המוות של היסאנה. ביאקויה לא צפה את שקרה בשבועות שאחר עזיבתו את המרפאה. אם בעבר הוא היה נשאר עד השעות הקטנות של הלילה על מנת להחתים את המסמכים של כל אותו השבוע, עתה הוא עשה את העבודה שיועדה לו לאותו יום בלבד ולעיתים אפילו השתדל להאיץ את עבודתו, על מנת להשתחרר מוקדם ככול הניתן. בכל ערב כאשר היסאנה סיימה את משמרתה, הוא היה מחכה לה ליד השדרה, ויחדיו היו שניהם צועדים לאורך הגנים של סייריטי. הם היו מטיילים מזריחת הלבנה ועד חצות ומדברים על דא ועל הא. לאחר השיחה הראשונה שהזדמנה להם כשהם נפגשו במרפאה, ביאקויה החל לדבר יותר ויותר ובסופו של דבר איבד כל שמץ של "שתקנות" כאשר הוא שוחח איתה. לשניהם היו נושאי עניין משותפים – הם אהבו את אותם ספרים, למדו פחות או יותר עם אותם מורים ואהבו דברים משותפים כמו חתולים, כדורי אורז ומשחק הגו. שניהם עברו הרבה מאוד בחייהם והם נהנו לספר סיפורים ולחלוק חוויות. לראשונה בחייו ביאקויה לא חש את אותה בדידות אותה הוא חש מילדותו. היה לו אדם שלו הוא היה יכול לספר הכל, מישהו שהוא סמך עליו באמת ובתמים ושהיה לו אכפת ממנו. אימו תמיד נהגה לומר: "השיניגאמים החזקים ביותר הם בדרך כלל אילו שיש להם דבר מה להגן עליו" ולאחר תקופה מסוימת של היכרות עם היסאנה ביאקויה החליט, שאם יהיה עליו להגן על מישהו ולתת לו את חייו, זו תהא היא והיא בלבד. בנוסף לכל הצעדות שלהם, ביאקויה גם עזר להיסאנה בחיפושיה אחר אחותה במשרד הרשומות. הוא מעולם לא הציע את עזרתו רשמית, הוא ידע שהיא תסרב מאחר והיא תחשוש להפריע לו, אבל הוא פשוט הצטרף אליה מפעם לפעם ועזר לה לעבור על ספרי הרשומות. היה זה באחד הערבים, כששניהם הילכו לאורך גדת הנחל, כשביאקויה אזר אומץ כדי לבקש מהיסאנה את שרצה לבקש ממנה זה זמן רב. "...אז השיניגאמי מפלוגה 11 אומר לקפיטן אנוהאנה – אבל קפיטן רגל כרותה זה לא פציעה קשה!" היית צריך לראות את הפנים של הקפיטן כשהוא אמר את זה , כולם ברחו מהחדר. אני חושבת שראיתי אפילו את קפיטן זאראקי ממלמל בצד –"איזה אידיוט,הוא חשוב כמת..." סיפרה היסאנה, מקורות המרפאה. ביאקויה היה סמוך ובטוח שבמרפאות הם זוכים להרבה ביקורים של אנשי פלוגה 11. לעיתים היסאנה כינתה אותם בחיבה "המשוגעים של קאנפאצ'י", וביאקויה בהחלט הסכים איתה בעניין זה. "אז" החלה היסאנה בטון מעט מסוקרן "זה עוד רחוק?" "מה רחוק?" היתמם ביאקויה בטון רציני, מנסה להישמע אדיש ככול יכולתו. "אני יכולה לקרוא את זה על פנייך ביאקויה סאמה, אתה רוצה שנלך למקום מסוים." אמרה היסאנה בחיוך יודע כל. "נשים נולדות עם גלאי אמת." נאנח ביאקויה והוסיף בטון מסתורי מעט "אנחנו נגיע לשם בקרוב." "בסדר" אמרה היסאנה בחיוך והעבירה יד בשיערה השחור, שוזרת פרח שזיף ורדרד מעל אוזנה. ביאקויה לא יכול היה לחדול מלהתרשם מיופייה של היסאנה באותו הרגע. הוא תמיד היה מוקף בנשים יפות ומטופחות, אחרי הכול הסנפאי שלו הייתה יורואיצ'י שיואין בכבודה ובעצמה, אולם לאף אישה שהוא הכיר לא היה את אותו היופי של היסאנה. היה זה יופי טבעי, עדין ורך כשל נימפת יער או פיה. היסאנה לא הזדקקה לאיפור או לתכשיטים כדי להיות נאווה, מספיק היה בפרח בודד או בסרט בד פשוט על מנת להוסיף לה חן. שניהם המשיכו לצעוד לאורך הגדה, אוחזים ידיים, דבר שאותו היסאנה נהגה לעשות בכל פעם שחפצה להביט מסביב אך להזכיר לו שתשומת ליבה עדיין מופנית אליו. בסופו של דבר הם הגיעו לגשר עץ קטן בקצה הגדה. הגשר היה מקומר בחן וניכר בו כי גילו מופלג. מאחורי גשר העץ גדל עץ דובדבן עתיק ועצום, שכעת עמד במלוא פריחתו המאוחרת והמפוארת, הלבנה-ורדרדה. "איזה יופי!" פלטה היסאנה בהתרגשות וקטפה מספר פרחי סאקורה מהענפים הנמוכים, שוזרת אותם לזר אותו היא הניחה על ראשה בחיוך. "זה העץ הנאה ביותר שראיתי מימיי" אמרה והסתובבה לביאקויה בחיוך "תודה שהראית לי אותו". אפילו נימפת עץ הדובדבן לא יכלה להיות יפה יותר מהיסאנה באותו רגע, פניה צוחקות והפרחים הוורודים משמשים לה כתפאורת קסמים. "להראות לך משהו נוסף?" שאל אותה ביאקויה, גם הוא מחייך. הוא התכופף והרים מספר עלי סאקורה בידיו, ואחר פסע לעבר הגשר והשליך אותם בתנועה ארוכה ומעודנת לנחל. "נהגתי לעשות זאת בתור ילד" אמר לה, " תמיד חשבתי שעדיף שעלי הסאקורה ימשיכו במורד הזרם אל הים מאשר שיישארו באותו מקום כל הזמן." הוא רכן והביט בעלים והפרחים שנחתו על המים העדינות, משאירים בהם אדוות מעגליות זעירות וממשיכים לשוט איתם מעדנות, צפים כסירות ורודות וצחורות על פני מי הנחל הצלולים, מתחת לגשר והלאה. "אם כך" אמרה היסאנה והסירה את זר הפרחים מראשה בעוד ביאקויה מביט בה בבלבול מה. היא פסעה לגשר, עמדה לצידו של ביאקויה, ואז הפילה את הזר לתוך המים, צופה בו משייט באור הירח יחד עם ביאקויה, ידיהם אוחזות זו בזו. "זה כל כך מקסים, מעולם לא הייתי חושבת על כך" התפעלה היסאנה בעיניים נוצצות, מביטה בפרחים הוורודים שצפו במים. "משחקי ילדים לעיתים הם דבר מהנה, גם כשאתה כבר מבוגר" חייך ביאקויה לעברה חיוך קלוש, שהתרחב כאשר היא התקרבה אליו. עתה כשהם עמדו כה קרוב זה לזו, ביאקויה לפתע שם לב כמה נמוכה היסאנה לעומתו. תמיד הייתה סביבה הילה שגרמה לה להיראות הרבה יותר גבוהה ממה שהיא, אך היא הייתה עדינה ושברירית, ממש כמו בובת חרסינה, והוא התכוון לנצור את הבובה הזו לכל חייו. "היסאנה" הוא פנה אליה וניסה להישמע רציני אך עם זאת לא קר, וגילה להפתעתו שזה היה קל בהרבה משציפה. היסאנה שינתה אותו, והוא הכיר לה תודה. הוא שאף שאיפה עמוקה. " האם תרצי לבלות את חיי הנצח שלך עימי?" היסאנה לא דיברה. בתחילה היא הידקה את אחיזתה בידו ואז היא חייכה אליו עם עיניים נוצצות מדמעות- "אני מוכנה לבלות איתך את הנצח ומעבר לו, ביאקויה סאמה." ביאקויה לא ידע אם לצעוק משמחה, לפרוץ בצחוק או לבהות בה בהפתעה. הוא לא חש אושר כזה אפילו כשמינו אותו לסגן קפטן, והוא מעולם לא חשב שיבוא היום שבו הוא ירצה לעשות משהו לא שגרתי כמו להציע נישואין למישהי שאותה הוא פגש לפני חודשים מספר ולא שייכת לשום משפחת אצולה. היסאנה שהייתה ככל הנראה יותר ממוקדת ממנו חשבה על דרך טובה יותר ממנו לתגובה על הבשורה ומשכה בעדינות בחולצתו, גורמת לו לרכון מספיק נמוך כלפיה, כדי שהיא תוכל לנשק לו על שפתיו.
שם: גשר עץ פאנדום: בליץ' שיפ: כמו קודם ז'אנר: עדיין פלאפי הערה: הפיק נכתב כיוצא מהנחה שפעם ביאקויה היה קצת יותר נחמד ממש שהוא כיום, ושהסיבה לקרחוניות המופלגת שלו הינה המוות של היסאנה. ביאקויה לא צפה את שקרה בשבועות שאחר עזיבתו את המרפאה. אם בעבר הוא היה נשאר עד השעות הקטנות של הלילה על מנת להחתים את המסמכים של כל אותו השבוע, עתה הוא עשה את העבודה שיועדה לו לאותו יום בלבד ולעיתים אפילו השתדל להאיץ את עבודתו, על מנת להשתחרר מוקדם ככול הניתן. בכל ערב כאשר היסאנה סיימה את משמרתה, הוא היה מחכה לה ליד השדרה, ויחדיו היו שניהם צועדים לאורך הגנים של סייריטי. הם היו מטיילים מזריחת הלבנה ועד חצות ומדברים על דא ועל הא. לאחר השיחה הראשונה שהזדמנה להם כשהם נפגשו במרפאה, ביאקויה החל לדבר יותר ויותר ובסופו של דבר איבד כל שמץ של "שתקנות" כאשר הוא שוחח איתה. לשניהם היו נושאי עניין משותפים – הם אהבו את אותם ספרים, למדו פחות או יותר עם אותם מורים ואהבו דברים משותפים כמו חתולים, כדורי אורז ומשחק הגו. שניהם עברו הרבה מאוד בחייהם והם נהנו לספר סיפורים ולחלוק חוויות. לראשונה בחייו ביאקויה לא חש את אותה בדידות אותה הוא חש מילדותו. היה לו אדם שלו הוא היה יכול לספר הכל, מישהו שהוא סמך עליו באמת ובתמים ושהיה לו אכפת ממנו. אימו תמיד נהגה לומר: "השיניגאמים החזקים ביותר הם בדרך כלל אילו שיש להם דבר מה להגן עליו" ולאחר תקופה מסוימת של היכרות עם היסאנה ביאקויה החליט, שאם יהיה עליו להגן על מישהו ולתת לו את חייו, זו תהא היא והיא בלבד. בנוסף לכל הצעדות שלהם, ביאקויה גם עזר להיסאנה בחיפושיה אחר אחותה במשרד הרשומות. הוא מעולם לא הציע את עזרתו רשמית, הוא ידע שהיא תסרב מאחר והיא תחשוש להפריע לו, אבל הוא פשוט הצטרף אליה מפעם לפעם ועזר לה לעבור על ספרי הרשומות. היה זה באחד הערבים, כששניהם הילכו לאורך גדת הנחל, כשביאקויה אזר אומץ כדי לבקש מהיסאנה את שרצה לבקש ממנה זה זמן רב. "...אז השיניגאמי מפלוגה 11 אומר לקפיטן אנוהאנה – אבל קפיטן רגל כרותה זה לא פציעה קשה!" היית צריך לראות את הפנים של הקפיטן כשהוא אמר את זה , כולם ברחו מהחדר. אני חושבת שראיתי אפילו את קפיטן זאראקי ממלמל בצד –"איזה אידיוט,הוא חשוב כמת..." סיפרה היסאנה, מקורות המרפאה. ביאקויה היה סמוך ובטוח שבמרפאות הם זוכים להרבה ביקורים של אנשי פלוגה 11. לעיתים היסאנה כינתה אותם בחיבה "המשוגעים של קאנפאצ'י", וביאקויה בהחלט הסכים איתה בעניין זה. "אז" החלה היסאנה בטון מעט מסוקרן "זה עוד רחוק?" "מה רחוק?" היתמם ביאקויה בטון רציני, מנסה להישמע אדיש ככול יכולתו. "אני יכולה לקרוא את זה על פנייך ביאקויה סאמה, אתה רוצה שנלך למקום מסוים." אמרה היסאנה בחיוך יודע כל. "נשים נולדות עם גלאי אמת." נאנח ביאקויה והוסיף בטון מסתורי מעט "אנחנו נגיע לשם בקרוב." "בסדר" אמרה היסאנה בחיוך והעבירה יד בשיערה השחור, שוזרת פרח שזיף ורדרד מעל אוזנה. ביאקויה לא יכול היה לחדול מלהתרשם מיופייה של היסאנה באותו הרגע. הוא תמיד היה מוקף בנשים יפות ומטופחות, אחרי הכול הסנפאי שלו הייתה יורואיצ'י שיואין בכבודה ובעצמה, אולם לאף אישה שהוא הכיר לא היה את אותו היופי של היסאנה. היה זה יופי טבעי, עדין ורך כשל נימפת יער או פיה. היסאנה לא הזדקקה לאיפור או לתכשיטים כדי להיות נאווה, מספיק היה בפרח בודד או בסרט בד פשוט על מנת להוסיף לה חן. שניהם המשיכו לצעוד לאורך הגדה, אוחזים ידיים, דבר שאותו היסאנה נהגה לעשות בכל פעם שחפצה להביט מסביב אך להזכיר לו שתשומת ליבה עדיין מופנית אליו. בסופו של דבר הם הגיעו לגשר עץ קטן בקצה הגדה. הגשר היה מקומר בחן וניכר בו כי גילו מופלג. מאחורי גשר העץ גדל עץ דובדבן עתיק ועצום, שכעת עמד במלוא פריחתו המאוחרת והמפוארת, הלבנה-ורדרדה. "איזה יופי!" פלטה היסאנה בהתרגשות וקטפה מספר פרחי סאקורה מהענפים הנמוכים, שוזרת אותם לזר אותו היא הניחה על ראשה בחיוך. "זה העץ הנאה ביותר שראיתי מימיי" אמרה והסתובבה לביאקויה בחיוך "תודה שהראית לי אותו". אפילו נימפת עץ הדובדבן לא יכלה להיות יפה יותר מהיסאנה באותו רגע, פניה צוחקות והפרחים הוורודים משמשים לה כתפאורת קסמים. "להראות לך משהו נוסף?" שאל אותה ביאקויה, גם הוא מחייך. הוא התכופף והרים מספר עלי סאקורה בידיו, ואחר פסע לעבר הגשר והשליך אותם בתנועה ארוכה ומעודנת לנחל. "נהגתי לעשות זאת בתור ילד" אמר לה, " תמיד חשבתי שעדיף שעלי הסאקורה ימשיכו במורד הזרם אל הים מאשר שיישארו באותו מקום כל הזמן." הוא רכן והביט בעלים והפרחים שנחתו על המים העדינות, משאירים בהם אדוות מעגליות זעירות וממשיכים לשוט איתם מעדנות, צפים כסירות ורודות וצחורות על פני מי הנחל הצלולים, מתחת לגשר והלאה. "אם כך" אמרה היסאנה והסירה את זר הפרחים מראשה בעוד ביאקויה מביט בה בבלבול מה. היא פסעה לגשר, עמדה לצידו של ביאקויה, ואז הפילה את הזר לתוך המים, צופה בו משייט באור הירח יחד עם ביאקויה, ידיהם אוחזות זו בזו. "זה כל כך מקסים, מעולם לא הייתי חושבת על כך" התפעלה היסאנה בעיניים נוצצות, מביטה בפרחים הוורודים שצפו במים. "משחקי ילדים לעיתים הם דבר מהנה, גם כשאתה כבר מבוגר" חייך ביאקויה לעברה חיוך קלוש, שהתרחב כאשר היא התקרבה אליו. עתה כשהם עמדו כה קרוב זה לזו, ביאקויה לפתע שם לב כמה נמוכה היסאנה לעומתו. תמיד הייתה סביבה הילה שגרמה לה להיראות הרבה יותר גבוהה ממה שהיא, אך היא הייתה עדינה ושברירית, ממש כמו בובת חרסינה, והוא התכוון לנצור את הבובה הזו לכל חייו. "היסאנה" הוא פנה אליה וניסה להישמע רציני אך עם זאת לא קר, וגילה להפתעתו שזה היה קל בהרבה משציפה. היסאנה שינתה אותו, והוא הכיר לה תודה. הוא שאף שאיפה עמוקה. " האם תרצי לבלות את חיי הנצח שלך עימי?" היסאנה לא דיברה. בתחילה היא הידקה את אחיזתה בידו ואז היא חייכה אליו עם עיניים נוצצות מדמעות- "אני מוכנה לבלות איתך את הנצח ומעבר לו, ביאקויה סאמה." ביאקויה לא ידע אם לצעוק משמחה, לפרוץ בצחוק או לבהות בה בהפתעה. הוא לא חש אושר כזה אפילו כשמינו אותו לסגן קפטן, והוא מעולם לא חשב שיבוא היום שבו הוא ירצה לעשות משהו לא שגרתי כמו להציע נישואין למישהי שאותה הוא פגש לפני חודשים מספר ולא שייכת לשום משפחת אצולה. היסאנה שהייתה ככל הנראה יותר ממוקדת ממנו חשבה על דרך טובה יותר ממנו לתגובה על הבשורה ומשכה בעדינות בחולצתו, גורמת לו לרכון מספיק נמוך כלפיה, כדי שהיא תוכל לנשק לו על שפתיו.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.