חשבתי לא להגיב
אבל אני אגיב. אז קודם. לא נכליל. יש בנות בנות 20 בוגרות לגילן. לא הרבה, אבל יש. עכשיו... בתור אחת שעברה את השלושים, אני יכולה להעיד על עצמי, שכמה שחשבתי שאני מאוד בוגרת לגילי, ואכן הייתי בהרבה תחומים, אין לזה שום קשר לבגרות שאת נמצאת זה כשאת בשנות שלושים לחייך. שנות העשרים הם שנות הניסוי והטעיה. וטוב שכך. וכיף שכך. כי אחריהן את לומדת הרבה יותר על מי את, מה את, מה את באמת, אבל באמת רוצה. אני בחיים שלי לא הייתי כ"כ שלמה עם עצמי ומודעת לעצמי וזה בא אחרי עבודה קשה. כי אחרי גיל שלושים אין לך לא רצון ולא כוח להתעסק בשטויות. את מעיפה דברים לא טובים, את נאבקת בשדים... את מגלה את עצמך. אני מה שכן, רוצה להראות את הצד השני של העיניין הזה. התגובות שיש לגברים, בגילי, כשהם שומעים את הגיל שלי, כי אני כמובן מושלמת, וגם נראת בת 25... בנוסף לכל התכונות הנפלאות האחרות שלי... התגובות מתחלקות בין התעלמות מוחלטת ממני ו"זה הזמן לעבור לפירגית הבאה", לבין מבט המום ו"מה? ואת רווקה? למה? את לא רוצה חתן? ילדים?" ואז לעבור לפירגית הבאה, לבין "אה, נו, כל הבנות השלושים הרווקות דפוקות בראש"... שאני אמשיך? אני, אישית, נגד...