../images/Emo158.gif ללמוד לבד
אני מנסה הרבה. המטרה שלי היא להגיע להארה ולכן אני שולל את המדיטציה הטרנסדנטלית (למרות שהיא מרגיעה מאד) ופונה לכיוון הויפאסנה. אני לא יכול להתנסות בקבוצה גם בגלל העומס ביום יום וגם בגלל שאני לא אוהב את חברת האנשים. זה אמנם לא פוליטיקלי קורקט להגיד אך כשהייתי בחברת אנשים שעשו ויפאסנה הרגשתי דכאון ופחד כי לא ראיתי מספיק רציונליות מסביבי והאווירה המיסטית ששררה הלחיצה אותי מאד. בכלל, אני לא מחבב את רוב האנשים וזה מקשה עליי ליישם את עקרונות החמלה וכו' יש לי יכולת למידה טובה באופן כללי, אבל בנושא הזה אני מאד מתקשה להצליח במשימה. כל הזמן מתעוררות שאלות - מה זאת ההארה הזו? איך המודעות הגבוהה למחשבות מקדמת אליה ומה ההגיון פה ואיך משתלטים על האגו? למה ההשתלטות על האגו זה לא תהליך בלתי תלוי? אני כל הזמן תוהה, אנשים שהגיעו לנירוונה עדיין סובלים מקשיי היומיום - כאבים, קושי לקום בבוקר, לחצים. הכאב הוא אובייקטיבי, גם מבלי להעצים את התחושה. האדם יודע שהוא יכול לעשות פעולות כדי לשכך אותו - האם הוא צריך להמנע מכך? איך אפשר לחיות איתו ולהרגיש טוב? איך אפשר לעזור לאדם אחר כשאתה בעצמך סובל? איך אפשר להנמיך את השאיפות בחברה מערבית ומדוע לעשות זאת? אני מאמין בכל ליבי שזה אפשרי ועדיין נכשל אינסוף פעמים. ושוב, אין לי עניין בקבוצה, אולי באדם שיענה על שאלות. מה עושים? ד.א - האם מישהו מכיר אדם בארץ שבאמת הגיע להארה במובן המלא או כמעט מלא של המילה?
אני מנסה הרבה. המטרה שלי היא להגיע להארה ולכן אני שולל את המדיטציה הטרנסדנטלית (למרות שהיא מרגיעה מאד) ופונה לכיוון הויפאסנה. אני לא יכול להתנסות בקבוצה גם בגלל העומס ביום יום וגם בגלל שאני לא אוהב את חברת האנשים. זה אמנם לא פוליטיקלי קורקט להגיד אך כשהייתי בחברת אנשים שעשו ויפאסנה הרגשתי דכאון ופחד כי לא ראיתי מספיק רציונליות מסביבי והאווירה המיסטית ששררה הלחיצה אותי מאד. בכלל, אני לא מחבב את רוב האנשים וזה מקשה עליי ליישם את עקרונות החמלה וכו' יש לי יכולת למידה טובה באופן כללי, אבל בנושא הזה אני מאד מתקשה להצליח במשימה. כל הזמן מתעוררות שאלות - מה זאת ההארה הזו? איך המודעות הגבוהה למחשבות מקדמת אליה ומה ההגיון פה ואיך משתלטים על האגו? למה ההשתלטות על האגו זה לא תהליך בלתי תלוי? אני כל הזמן תוהה, אנשים שהגיעו לנירוונה עדיין סובלים מקשיי היומיום - כאבים, קושי לקום בבוקר, לחצים. הכאב הוא אובייקטיבי, גם מבלי להעצים את התחושה. האדם יודע שהוא יכול לעשות פעולות כדי לשכך אותו - האם הוא צריך להמנע מכך? איך אפשר לחיות איתו ולהרגיש טוב? איך אפשר לעזור לאדם אחר כשאתה בעצמך סובל? איך אפשר להנמיך את השאיפות בחברה מערבית ומדוע לעשות זאת? אני מאמין בכל ליבי שזה אפשרי ועדיין נכשל אינסוף פעמים. ושוב, אין לי עניין בקבוצה, אולי באדם שיענה על שאלות. מה עושים? ד.א - האם מישהו מכיר אדם בארץ שבאמת הגיע להארה במובן המלא או כמעט מלא של המילה?