../images/Emo221.gif |מחשבות|
אף פעם לא קיבלתי הודעה כזאת מתפוז!- נא לקצר. ואולי זה רמז שאני בכלל לא צריכה לשלוח את כל מה שיצא לי פה. טוב, אני אנסה לחלק את זה לשתיים. התחלתי לכתוב, והיו דברים שהיו ברורים לי שבחיים לא הייתי עושה או יותר נכון לא הייתי נותנת לאחרים לעשות לי, ושניה אחר כך- הי, אבל את כן עשית את זה. את כן נתת לאנשים לנצל אותך, את כן המשכת והתנהגת כאילו כלום אחרי שפגעו בך למרות שבפנים היית גמורה. ואולי בכלל אין לך מספיק עקרונות? או שאולי העקרונות שלך לא ממש תואמים את המציאות או החיים שלך? ואולי כל עשרת הדברות שלך, כל הדברים שאת כל כך מאמינה בהם בפנים, כל מה שאת חושבת ש"צריך" הם רק האידיאל? ובעצם אין עשרת דיברות שלפיהם את מתנהגת? אבל יש. לא יכול להיות שאין. אז איך נשארת כל כך הרבה זמן במקום שאת שונאת אחרי שלפני שנים כבר הבטחת לעצמך שברגע שפוגעים בך את קמה והולכת? שאת לא תשארי בחיים במקום שלא תואם את העקרונות שלך? במקום שלא עושה לך טוב? ואולי החיים יותר חזקים מהעקרונות שלך. אולי יש דברים שאת פשוט לא יכולה לשלוט עליהם. אולי לפעמים העקרונות האלו עומדים מול כל מיני דברים אחרים ופשוט אין לך מה לעשות. ותמיד אחרי שפוגעים בך את אומרת לעצמך- פעם הבאה את לא תשתקי. את תראי להם מה זה. את תצעקי עליהם בחזרה את כל מה שאת חושבת. ואפשר לומר שהיית רוצה שזה יהיה אחד מעשרת הדיברות שלך- לא לתת לאנשים לפגוע בך. לדעת לצעוק. אולי אפשר לקרוא לזה להחזיר מלחמה. אבל כמה שאת אומרת לעצמך בראש כל פעם שזהו. עכשיו למדת. יותר זה לא יקרה. כל פעם את מרגישה את עצמך משותקת מחדש. כאילו נעלמת ברגע שזה קורה שוב. והבטחת לעצמך שתפסיקי כבר להפגע. שאת לא תתני לאנשים שלא חשובים לך בכלל לפגוע בך. שאת תדעי לקחת דברים יותר בקלות. בתור עיקרון. שתפסיקי לקחת ללב מה שאנשים אומרים לך. וחשבת שאחרי כמה פעמים שתבכי, בסופו של דבר מעיין הדמעות שנמצא אי שם בתוכך יגמר. שמתישהו את תהיי יותר חזקה. יותר "מבוגרת". את כבר לא ילדה קטנה. יש לך עוד מעט יומולדת. ואת עדיין נפגעת ממה שאנשים אומרים לך. ואמרו לך תמיד שזה מה שמחשל. שזה מה שיעזור לך בפעמים הבאות לא לקחת ללב. אבל לא, את עדיין כזאת. וכמה פעמים הבטחת לעצמך שמהיום תעשי הכל בזמן? שאף פעם לא תאחרי? שתפסיקי כבר לדחות הכל לרגע האחרון? כי זה לא טוב. לא בריא להיות ככה. וכולם שואלים אותך מה יהיה. מתי כבר תלמדי. ולא, את לא לומדת. ואולי קשה לסגל לנו עקרונות כאלו בגיל מאוחר יותר. כמה שאנחנו מבטיחים לעצמנו שוב ושוב. ושוב. וכל הפעמים שאמרת שתנצלי את החיים שלך כמו שצריך. שתשתמשי בכשרונות שלך. שאת תצליחי. שהבטחת לעצמך שאת תפסיקי לבזבז את הזמן שלך בחלומות ובדמיונות שלא מתגשמים. ואחרי ששמעת שהוא נפטר, הבטחת לעצמך שאת תעשי עם החיים שלך משהו משמעותי. לא סתם. שאת תנצלי אותם כמו שצריך כי כל כך מהר אפשר ליפול ולהתרסק. וכל ההבטחות שלך שתשמרי על קשר. את הרי יודעת שחברות זה הדבר הכי חשוב. אבל את נעלמת בעולם שלך והן בשלהן ולפעמים נדמה לך שאת כבר לא תצליחי אף פעם לגשר על הפער שנפער בין שני העולמות האלו. ואמרת לעצמך שתמיד תמיד תסמכי על הרגשות שלך. על הבפנוכו הכי עמוק שלך. על מה שאת מרגישה שנכון וטוב. שתפסיקי כבר לשאול אחרים ולא לסמוך על עצמך. את הרי כבר ראית כמה הם טועים. כמה הם לא מכירים אותך. כמה הם לא מבינים. לא יודעים בכלל מה קרה ומה קורה איתך. כבר הבנת מזמן שאנשים בדרך כלל מדברים מתוך נקודת המבט שלהם. וכשאת אומרת להם שקשה, והם לא חוו קושי כזה, הם יפטרו אותך כלאחר יד ויגידו נו, זה יעבור. שטויות, את חזקה. את תתגברי. ומתי איבדת את האמון בעצמך? כי את י ו ד ע ת מה טוב לך. את יודעת מתי את מרגישה רע. אבל לא מסוגלת להאמין בעצמך. להאמין בעצמך שתצליחי. שאת יודעת את הדרך ולא משנה מה כולם יגידו. להאמין שאם את מרגישה שהוא עושה לך רע, את לא צריכה להמשיך. להאמין ברגשות שלך. הם נכונים. הם תמיד היו נכונים. וכל הזמן את אומרת לעצמך שמעכשיו את תלמדי. שאת לעולם יותר לא תקשיבי לעצות של אחרים. תקשיבי אך ורק לעצמך. אבל את לא מסוגלת. וכל פעם שזה קורה את שוב מבטיחה שיותר לעולם זה לא יקרה שוב. שמעכשיו את תדבקי בעקרונות האלו והכל יהיה בסדר. ובשביל מה את מבטיחה לעצמך את כל זה? עמוק בפנים את יודעת שזה לא ממש ילך... את מכירה את עצמך יותר מידי טוב. אולי זה נותן לך תקווה שמתישהו את כן תדעי ללכת אחרי האמת שלך. אחרי "עשרת הדברות" שלך. את יודעת מה הם. את פשוט לא מצליחה לקיים אותם. לא בטוחה אם זה אפשרי בכלל. מצד שני, יש גם המון כאלו שאת צריכה להפטר מהם. סיגלת לך אותם בתור עיקרון, בתור דרך חיים ולא בטוח שהם בכלל מועילים לך. ואת, שכולם אמרו עלייך איך שאת עקשנית, לא זזה מהעקרונות שלה. ואיך קשה לשכנע אותה לשנות. ובכלל, מי יתחיל להתווכח איתה? ומגיל קטן היית ככה. כזאת עקשנית. ולא במובן החיובי. מתעקשת על דברים דבילים. לא מוכנה להקשיב. ואיפה העקרונות שלך עכשיו? העקרונות החשובים. לא השטויות של אז. ולמה את לא מצליחה לעמוד מאחוריהם כמו שצריך? טוב, כנראה שבשביל כמה מהעקרונות האלו צריך אופי. את יודעת שכמה שתחליטי וכמה שתבטיחי את לא תדעי לצעוק על אנשים. וכמה שהבטחת לעצמך שאת תלחמי על חוסר צדק. שאת לא תתני לעולם להתנהל ככה. שאת לא תתני לזה להמשיך כי את יודעת שאחרייך יגיעו עוד אנשים ויסבלו. אבל פשוט כבר אין לך כוחות. ושהיית קטנה עוד האמנת. החלטת שאת נלחמת על העקרונות שלך. אפילו שלחת פעם מכתב לראש הממשלה. היית כזאת תמימה וחשבת שתוכלי לשנות. ועכשיו? עכשיו את כאילו מתייאשת מראש ויושבת ושותקת ולא נלחמת על הדעות שלך. לא עומדת מול האנשים שפגעו בך בצורה כזו. למה? כי זה לא יעזור? כי אף אחד אף פעם לא לימד אותך לצעוק? אף אחד לא אמר לך שזה תנאי הכרחי בשביל לחיות? תנאי בשביל לא להתייסר שנים אחר כך ולשאול את עצמך למה לעזאזל לא אמרת כלום. למה לא אמרת להם מה את חושבת. למה לא הצלחת להראות להם ולהסביר להם מי הם. שיבינו מה הם עושים. שלא יעשו את זה שוב. את לא יכולה להרשות לעצמך שזה יקרה שוב. וכמה שכעסת על כל אלו שהיו לפנייך ולא דיברו ולא נלחמו. ואמרת שאת תהיי אחרת. את לא תתני לחוסר צדק כזה להתקיים. ואולי כבר התייאשת. אולי כבר התייאשת מעקרונות. הבנת שאנשים הם מה שהם ואת לא תוכלי לשנות אותם או להסביר להם ככה שהם יבינו. הם פשוט בנויים אחרת. כל כך אחרת. אבל עדיין כואב לך באיזה מקום בלב שלא ענית להם כמו שצריך. על כל הפעמים האלו שהיית צריכה, באמת שהיית צריכה, ולו רק בשביל עצמך, לעמוד על העקרונות שלך ולא עשית את זה.
בימים אלו נחגוג את חג הביכורים,נמלא את הטנא מלוא פירות ותבואת הארץ ונציין את מועד מתן לוחות הברית ,בו קיבלו בני ישראל את עשרת הדברות לכל אחד ואחת מאיתנו יש את עשרת הדיברות האישיות שלו/ה [לדוגמא: "לא תעבוד בשכר מינימום " ; "לא תשקר לעצמך" וכו' ] מה הן עשרת הדברות שלכם
ואם הייתם יכולים לחוקק את עשרת הדברות מחדש שיעניקו לאנשים חיי אושר,שלווה,שלמות פנימית ושמחה מה היו עשרת הדברות שלכם לחיים מאושרים
