רייסטלין מאגר
New member
למדנו בשלוש השעות הראשונות, שזה טוב
כי זה שיעור כימיה, ויש לנו מגן ביום חמישי (מחר חופש). בקושי זכרתי שיום השואה היום כשהייתה הצפירה, שגם אותה בקושי שמענו ולא קמנו ממש בצפירה
תוך כדי הצפירה מישהו המשיך לשפץ את המעבדה השנייה וקדח בקירות, דבר שהיה נורא ואיום, וגם מחדר החומרים הצמוד שמעתי דיבורים. מי שעבד עם המקדחה בטח לא שמע את הצפירה בכלל, אבל האחרים... אני שונא את זה. בשעה רביעית ראינו את הטקס שחברי המשלחת שלנו התעקשו להכין, חוץ מהטקס הבית-ספרי, והיה נחמד, אלא שכרגיל, הריקוד היה מיותר ולא תרם בכלום ולא הבנתי מה הוא קשור לשואה ולמה צריכים לרקוד ביום כזה. בשעה חמישית ראינו את הטקס הבית-ספרי. המנהלת דיברה קצת ואז הייתה הצגה של מגמת תיאטרון (גם ילדים רק מהשכבה שלנו) על אנה פרנק וזה היה נחמד גם כן. אחר-כך, בשיעור חינוך, אמרתי שכל שנה מכיתה א' יש אותו טקס וזה משעמם אז טוב שהיה שינוי. בשעה שישית הייתה שעת חינוך והיינו פחות מעשרים ילדים (אלא מה). כרגיל, כל המטומטמים באו כדי להתלונן שלא טוב להם, דיברנו קצת על הטקסים, שאלנו דברים על הבגרויות וכאלה (אין יום חופש לפני הבגרות באנגלית) וזהו. בשעה שביעית היה אנגלית, אבל אף-אחד לא נשאר. חוץ מזה המורה שלי שברה את הקרסול לפני שלושה חודשים בערך אז בכלל לא היה לי שיעור, אז זה לא משנה. לא הבנתי איך היה קשה לאנשים ביום הזה. אני בכלל לא התרגשתי, מכלום.
כי זה שיעור כימיה, ויש לנו מגן ביום חמישי (מחר חופש). בקושי זכרתי שיום השואה היום כשהייתה הצפירה, שגם אותה בקושי שמענו ולא קמנו ממש בצפירה