דברים כאלה מוציאים אותי משיווי משקל...
מאז שנעמה נולדה, כל פעם שאני שומע על סיפור טרגי כזה על לידה שנגמרה לא טוב או על התעללות של הורים בתינוקות - אני פשוט נאלם דום. בראש רצות לי תמונות כאילו אני והבת שלי בסיפור הזה, ואני פשוט יוצא לרגע או שניים משיווי משקל. זה בלתי נתפס. כך גם בסיפור הזה. כל כך קשה לתפוס את זה. כל כך קשה לדמיין את הילדים ממשיכים לגדול בלי אמא. כל כך קשה לדמיין איך האמא הרגישה באותם רגעים אחרונים, האם היא ידעה שמשהו לא כשורה? האם ניסתה להילחם בתחושות האלה? מה עבר לה בראש?, כל כך קשה המחשבה שאולי היה אפשר, עם מעט יותר תשומת לב למנוע את זה.... פשוט בלתי נתפס.
מאז שנעמה נולדה, כל פעם שאני שומע על סיפור טרגי כזה על לידה שנגמרה לא טוב או על התעללות של הורים בתינוקות - אני פשוט נאלם דום. בראש רצות לי תמונות כאילו אני והבת שלי בסיפור הזה, ואני פשוט יוצא לרגע או שניים משיווי משקל. זה בלתי נתפס. כך גם בסיפור הזה. כל כך קשה לתפוס את זה. כל כך קשה לדמיין את הילדים ממשיכים לגדול בלי אמא. כל כך קשה לדמיין איך האמא הרגישה באותם רגעים אחרונים, האם היא ידעה שמשהו לא כשורה? האם ניסתה להילחם בתחושות האלה? מה עבר לה בראש?, כל כך קשה המחשבה שאולי היה אפשר, עם מעט יותר תשומת לב למנוע את זה.... פשוט בלתי נתפס.