מאוד מעניין,
היש דרך לקלוט "שידור חוזר" של התכנית, איפשהו? הנושא של ההפרדות של סיד מהלהקה הוא נושא מאוד לוטה בערפל שבטח העסיק רבים במשך שנים, וגם אותי מאוד מסקרן מה באמת הלך שם. מה שבכלל מעניין אותי זה הצעדים בהם הם נקטו, בסמליות שיש בכל צעד, בעיקר בעוצמה שיש לטראק כמו jugband blues, בסיומו של התקליט שהיה אמור להיות יריית הפתיחה לתקופת פוסט-בארט. ההצבה של השיר המצמרר הזה כרצועה האחרונה בתקליט באה להצהיר אמירה אמביוולנטית- מצד אחד סיד אומר "אני עדיין כאן", הקול שלו שכבר נשכח בין הטראקים, בין הביצועים הווקאלים של רייט, ווטרס וגילמור, פתאום מפציע שוב, ובניגוד להפקה,הסאונד והאוירה הכללית בפייפר, שמכסים את קולו בערימות של ריברב, דיליי ושאר ירקות, הפעם שומעים את סיד חד וברור, יורה חצים קטנים לתוך הלב, במין אינטונציה שנשמעת כמו הטייטל של התקליט סולו הראשון שלו, כאילו זו עוד הלצה "זה ממש מתחשב מצידכם להבהיר שאני כבר לא כאן....." אז מצד שני סיד כבר לא חלק מהלהקה, והשיר בטח שלא הוקלט מתוך ידיעה שזה יהיה בסטטוס של שיר פרידה מהלהקה, ככה שהפינק פלויד לא יכלו לבקש לעצמם שיר הולם יותר, וסיד בארט לא יכל למצוא מילות פרידה טובות יותר, מהשיר הזה, שלדעתי הוא המצמרר בשיריו, ולו רק בגלל ההצבה והסמליות שבו, שזה מהלך דיי מבריק, גם אם בטח לא במודע, של הפלויד האחרים. זה אמנם לא קשור לתכנית, אבל אחרי שקראתי את מה שציף כתבה זה כמה מחשבות שעלו אצלי על סיד בכלל, ועל השיר הזה, ספציפית.
