שבת שלום לכולם

../images/Emo16.gif שבת שלום לכולם ../images/Emo16.gif

אתם מוזמנים לשרשר לשרשור השבת, את המלצותיכם לאלבומים, שירים, סרטים, ספרים או כל דבר אחר שתרצו. המלצותי לסופשבוע זה הן על תכניות מעדות ה-BBC. כזכור, ה-BBC מחזיק תכניות בארכיון שלו במשך שבוע, כך שניתן לשמוע אותן בכל עת במהלך השבוע שלאחר השידור המקורי. אין, לכן, תירוץ למה פספסתם את... 1. שידורי ה"דאנס" של "רדיו 1" של ה-BBC, מביאים לכם את חוד החנית - האוונגרד, אם תרצו - של מוסיקת הדאנס האירופית. למשל, DJ Tiesto בסשן אדיר, מצרפת. 2. ביום שני, בשעות 7-9 בערב, ישדר "רדיו 2" של ה-BBC בשידור חוזר, תכנית תעודית על אריק קלפטון. התכנית, שהופקה לרגל יום הולדתו ה-60 של הגיטריסט, כוללת ראיון ארוך (שעתיים) בו סוקר קלפטון (בעזרת השדרן ג'וני ווקר) את כל הקריירה שלו, ומדבר בכנות על בעיותיו השונות. בין לבין, גם ישמיעו שירים שלו. עמוד התכנית. גם תכנית זו תושאר בארכיון. 3. עוד ב"רדיו 2": תכניתו המעולה של השדרן מארק לאמאר, "שנות השישים האלטרנטיביות של מארק לאמאר". הנ"ל משמיע, מדי שבוע, קטעים פחות ידועים, ולעיתים אף אזוטריים, מהתקופה. הידע שלו בפסיכדליה, וטעמו המשובח, מבטיחים תכנית מרתקת. העמוד: http://www.bbc.co.uk/radio2/shows/lamarrsaturday/ 4. ולחובבי הבלוז והרית'מ'נ'בלוז, מומלצת תכניתו של פול ג'ונס - כן, ההוא שהיה הסולן של "מאנפרד מאן" ושחקן קולנוע בסרטים דלי-תקציב - גם היא ב"רדיו 2". יופי של מוסיקה, ומומלץ גם למי שלא מכירים את הסגנונות האלו, ורוצים לדעת מהם השורשים של הרוק הבריטי (והרוק בכלל). עוד בתכנון: ב-18 למאי ימלאו 25 שנים למותו של איאן קרטיס, סולן Joy Divison. "רדיו 6" של ה-BBC יקדיש יום שידורים מיוחד לארוע. פרטים בהמשך. ולבסוף: העליתי למאמרים את "יומנו הסודי של רוג'ר ווטרס" אשר תרגמתי עבור הפורום לפני כשנה וחצי. הייתי בטוחה שזה כבר במאמרים - ומסתבר שלא. להלן הלינק.
 
שבת שלום בהחלט

סרט - the dark crystal - של יוצר החבובות ג'ים הנסון. בובות בלבד ויוצר אווירה קסומה ומהנה. ג'אז - brad mehldau - live in japan - עוד דיסק נהדר שיצא תחת ידיו של נגן הפסנתר המדהים. כולל ביצועי ג'אז לשירים של ניק דרייק, פול סיימון ורדיוהד. ספר - שוגון - רומן נהדר המתרחש ביפן של המאה ה-16 - למי שראה את הסרט הסמוראי האחרון והרגיש את האווירה - הספר מדגיש זאת עוד יותר והוא פשוט נהדר (וכמובן קדם לסרט - אין קשר עלילתי). שתהיה שבת שקטה ונעימה
 
בשמחה!!

בראד מלדאו - פסנתרן ג'אז פעיל משנות ה-90 המוקדמות ופועל בעיקר עם הרכב קבוע: ה"טריו" שלו, מ-1995. בעוד שהבסיס ממנו מגיע מלדאו הינו קלאסי, הוא בראש ובראשונה אימפרוביזטור - והוא עושה זאת באופן נהדר. מלדאו הוציא מספר אלבומים בהם חמישה אלבומים עם השלישיה שלו שכותרתם the art of the trio - חלקים אחד עד חמש. בנוסף הוציא מספר אלבומי סולו ביניהם - Elegaic Cycle, Places, Anything goes (with the trio), brad mehldau - live in tokyo - שהינו אלבומו האחרון. מלדאו ידוע בביצועיו המינימאליסטים אך מרהיבים של יצירות רוק ופופ של אמנים כמו הביטלס, ניק דרייק, פול סיימון רדיוהד (שלושה ביצועים של שירים שלהם מופיעים באלבומיו) צ'ט בייקר ועוד... הרקע הקלאסי ממנו מגיע מלדאו, בצירוף לאהבתו למוסיקה עכשיווית ויכולת אילתור מרהיבה יוצרים סגנון ייחודי המאפשר לכל חובב מלדאו לזהותו מייד ומרכיבים יחדיו חווית האזנה מסקרנת ונעימה לשומעים חדשים. לפני קרוב לשנה הופיע מלדאו בארץ יחד אם הרכב ג'אז (שאת שמו שכחתי - עימכם הסליחה) במועדון הזאפה - הופעה מרהיבה!! מומלץ בחום לכל אוהבי הג'אז וגם לכאלה שמעולם לא שמעו ג'אז. מצורף האתר הרשמי
 

InfectedM

New member
עוד קצת ג'אז, ברשותכם

אתמול נחשפתי להרכב(ישראלי, בערך:) מדהים(לדעתי) בשם Third World Love. להרכב כבר יש שני אלבומים(Third World Love Song, Avanim) שלא הספקתי לשמוע את שניהם, אך על אבנים אני ממליץ בחום. ההרכב מנגן ג'אז עם השפעות של רוק, מוזיקה ים תיכונית ואפריקאית. התכה נפלאה שנותנת לארבעה וירטואוזים להתבטא בצורה מקסימה ונעימה ביותר לאוזן. אתר הלהקה.
 
ההמלצה שלי

אני ממליץ על הספר "צבע המים" של ג'יימס מקברייד. 1999, כנרת. מקברייד הוא מוסיקאי ועיתונאי מצליח שבגיל 30 (!!!) מתחיל לשאול את עצמו שאלות לגבי שורשיו, כשהוא וכל האחים שלו שחורים, אבל רק אימו לבנה, שונה בצבעה משאר האימהות. "במהלך מסע השורשים, התברר לו שאימו יהודייה במוצאה, בת לרב, למרות שאת רוב חייה חיה כנוצרייה טובה. סיפור חייה שזור בסיפר חייו והוא מובא לפנינו במונולוגים מקבילים תוך שהוא חושף בכאב, ולא תמיד בשיתוף פעולה של אימא, את סיפורה המדהים. חשיפה זו היא בעבורו צורך קיומי שאין הוא יכול לוותר עליו" - מתוך הספר! מקברייד גדל במשפחה מרובת ילדים, 12 במספר, בלי אבא ובאחת השכונות הכי עניות ביו-יורק. למרות כל הקשיים אימא שלו מתעקשת שכל הילדים שלה יקבלו השכלה גבוהה ויחזרו הביתה עם תעודות מכובדות. והיא מצליחה בזה. היו לה בבית: רופאים,מדענים, אנשי ורוח וחינוך, עיתונאים ומוסיקאים. הוא גם ממחיש את חיי השחורים בארה"ב, בימי הקו-קלאקס-קלאן הגזענות הרבה. חיי המיעוטים בארה"ב של אז והיהודים בעיקר. כמה ביקורות ממבקרי ספרות חשובים: "אחד הספרים המקסימים והמרגשים ביותר שקראתי" -קרייזי דיימונד 84 מפורום פ"פ. שבת שלום, תשמרו על עצמכם
 
ניתן לראות את הוידאו-צ'ט עם מייסון

בפורמט Real בלינק הנ"ל . הראיון מומלץ לצפיה ולו בכדי לראות את מייסון "בפעולה". אני יכולה להעלות תקציר של הדברים המעניינים יותר אותם אמר, אם אתם מעוניינים בכך, ואם מישהם אחרים מהפורום לא ירצו לעשות זאת בעצמם. אנא הודיעו לי מה רצונכם.
 

itaikuskus

New member
minor threat

הארד קור מוושינגטון די-סי, אני ממליץ עליהם בעקבות הופעת מחווה שהתקימה אתמול והזכירה לי כמה אני אוהב אותם. הלהקה דוגלת בתרבות הסטרייט אדג' שעליה לא ארחיב כאן,מה שכן השירים מדברים בתמצות בגנותם של מסוממים שעושים סמים כדי לצאת קולים, נגד דת, נגד מוסד הנישואין,וכו' וכו'. גדולים. תבדקו. (אזהרה לפרוגרים, תתרחקו מזה כמו מאש, זה יעשה לכם סיוטים בלילה).
 
וואלה! מיינור ת'רט!!

למה שלא תרחיב על Straight Edge, איתי? יש לתת-התרבות הזו (היא עוד קיימת?) פנים לכאן ולכאן. זה יכול להיות דיון מעניין.
 

itaikuskus

New member
קיימת...השאלה איפה

בכל זאת, מהתחלה. מיינור ת'רט קמו בראשית שנות ה80, והתחילו זרם חדש- זרם הסטרייט אדג'. בניגוד ללהקות מאותה תקופה כמו הדד קנדיז שהיו שרים בגנות הממשלה ותחלואיה, בחרו מיינור ת'רט להתעמק דוקא בנוער- יעני ללכת אל שורש הבעיה. איאן מקיי, סולן הלהקה בחר לכתוב על נושאים אלה כי ראה את ילדי סצנת די.סי מדרדרים ומתמכרים לסמים, משתכרים על בסיס קבוע וכתוצאה מכך גם מתנהגים באלימות,ומעשנים סיגריות בכפיתיות. הלהקה בעצם באה למחות נגד תופעות אלה וגוזרת על עצמה חיים נטולי אלכוהול, סמים, סיגריות וסקס מחוץ למערכת יחסים מחייבת. בשירם "סטרייט אדג'" הם אומרים: אני בן אדם בדיוק כמוך אבל יש לי דברים יותר טובים לעשות מאשר לשבת ולזיין לעצמי תראש להסתובב עם החיים-המתים (כוונה לנרקומנים) להסניף חרא לבן במעלה אפי להתעלף בהופעות אני אפילו לא חושב על ספיד (סמי מרץ יעני) זה משהו שאני פשוט לא צריך אפשר מהשיר הזה להבין את הנקודת מבט והביקורת החברתית של הלהקה כלפי הסצנה בדי.סי של אותם שנים. להיות סטרייט אדג' פירושו לא לגעת בשום דבר שעלול לעורר בך תלול והתמכרות, דברים הכוללים את הדברים שהזכרתי מקודם. סטרייט אדג'ים היו נוהגים לסמן איקס על ידיהם בלורד שחור, כדי להבדיל עצמם, הסבר אפשרי הוא שהופעות הפאנק היו לכל הגילאים, אך כדי שקטינים לא יקנו אלכוהול סימנו אותם בכניסה כך, ולאחר מכן כל הס.א זיהו עצמם כך. הלהקה היתה קיימת 3 שנים בלבד, אך התקופה הספיקה להכניס אותה לספרי ההיסטוריה כאחת מלהקות ההארדקור החשובות ביותר, והשפעה על המון פאנקס ברחבי ארה"ב (וגם מעבר) לא להכנע לקונפורמיזם, ולא להתמכר. להקות שאמנם גדלו על מיינור ת'רט, החל מנירוונה (קורט קוביין כנראה לא אימץ את דרך החיים הזאת), ודרך המון להקות פופאנק שניתן לראות באמטיוי השכיחו את ההארדקור של שנות ה80 מלבבות הציבור, ומספר האדג'ים קטן, אך קיים, גם בארצינו הקטנטונת הנני מכיר מספר לא מבוטל של אנשים המוותרים על ההתמכרויות לאלכוהול סמים וסיגריות כעניין של אידאולוגיה. אמש התרחשו בברבי הופעות מחווה לענקי פאנק מכל מיני שלבים שלו, להקות כמו ראמונז,קוק ספרר,קלאש ורנסיד זכו לעדנה, שיא הערב היה אמור להיות מחווה לאקספלויטד, מה שבסוף בוטל מסיבות שמרכיבות סיפור בפני עצמו. הייתה גם מחווה למיינור ת'רט, עלו 4 בחורים צנומים ששלושה מהם מרכיבים את הלהקה 'היקוקירי' ואחד בלהקה המצליחה עד מאוד 'יוזלס איידי', והחלו לנגן בזעם ובעוצמה את השירים של הלהקה שגרמה להם לאהוב את הסגנון הזה כל כך. באיזשהו שלב עליתי עצמי לשיר עם הלהקה, לא לפני שכיביתי את הסיגריה בפי, כי הרי איזה מין צביעות זו תהיה לשיר מיינור ת'רט עם סיגריה או בקבוק בירה. ההופעה הזכירה לי למה אני כל כך אוהב את הסגנון, את הלהקה,ואת צורת המחשבה שלהם-הנסיון לשנות את בעית החברה מהשורש-מהסצנה של הדיסי, קודם לתקן אותם, ואחר כך לעשות שינוי גדול יותר.
 
תרבות הסטרייט אדג'

כסטרייט אדג' גאה בעצמי חשוב לי לספר שהתרבות הזאת עדיין חיה ובועטת והארץ יש קהילה יחסית מאוד תוססת של אנרכיסטים מזרם הסרייט אדג' אנחנו לא שוטים אכוהול אנחנו לא צורכים סמים אנחנו לא עושים סקס ללא אהבה (כמעט אף פעם...) והכי חשוב לא אוכלים בעלי חיים או מוצרים שמופקים מבעלי חיים הסיבה שאנחנו נמענים משלושת הסעיםין הראשונים היא לא מטעמי בריאות או דת או משהו כזה אלה מתוך מרד חברתי ורצון להשאר תמיד בערנות ובשליטה יש לנו קצוות ישרים כמו סרגל ! נועם
 
תודה לשניכם ../images/Emo140.gif

ורציתי לשאול אם אתם מכירים את הביקורת כלפי ה-straight edge, ואם כן, מה יש לכם לומר לגביה?
 
לא הבנתי

מה הכוונה הביקורת כלפי הסטרייט אדג' הכוונה לשוטרים עם אלות שמביאים מכות בתור ביקורת ?
 
לא, הכוונה לביקורת התרבותית

כלפי ה-straight edge. היינו, אנשים שמתנגדים לאידאולוגיה של התת-תרבות הזו, מתוך הפאנק עצמו ובסביבותיו.
 
לא מכיר

איך אפשר להתנגד לאנשים שלוקחים על עצמם לחיות חיים טהורים ללא ניצול ללא ניצול של בעלי חיים של בני אדם אחרים -חיים טוטלים ללא כל סוג של אלימות. אני לפחות מקווה שאין אנשים שלא רק שהם רק חיים חיים אלימים אלה גם מבזבזים את זמנם להתנגד לאנשים שכן לקחו על עצמם את הקושי של להיות מוסרי.
 

itaikuskus

New member
תלול=תלות

בכל מקרה,לשאלת ציף, למרות שאני מחבב את הזרם והאידאולוגיה, אינני מזדהה ולכן מעבר ללהבין את האידאולוגיה, לא התעמקתי באיזושהי ביקורת חברתית נגד הסטרייט אדג'ז... מה שכן יש בדיחה פרטית שאומרת, שמה הם צריכים סמים ואלכוהול כשהם תופסים אחלה ראש מכל הלורדים האלה שאיתם הם מציירים איקסים על הידיים...
 
אגב, סתם מעניין אותי לדעת...../images/Emo79.gif

(כאן העת להודות שאני קוראת בפורום בחשאיות-משהו, נכון? )... בתור הארד קור סגפני שכזה (כלומר, לוא דוקא במובן הרע, פשוט לא מצאתי מילה טובה יותר כרגע במוחי המעופש)- מה דעתך (או דעתו של כל אחד אחר שמכיר את שירי הלהקה) על השיר "גילטי אוף ביינג וויט"? הוא לוא דוקא שגוי או צודק לחלוטין, אבל תמיד המחאה שבו מאד לא הסתדרה לי עם הקו הכללי של הלהקה...או עם הקו הכללי של הפאנק-אנרכיסטים-תל אביביים כיום, שמקשיבים ללהקה, חברים ב"מאבק אחד" וכו'... (עם זאת, אני חושבת שהשיר הזה מאד כן, וזה ייאמר לזכותם. אני גם מאמינה שהוא לא נועד לעורר פרובוקציות). טל. (שמתנצלת שעד שהיא כבר לא פאסיבית כאן, זה אפילו לא קשור לפינק פלויד...).
 
שלום ש"פ

ברוך בואך לפורום
(ואם את כבר כאן, אולי תסבירי לנו (א) באיזה שיר מדובר? מה הוא אומר?) (וגם, מה זה "מאבק אחד" ומהי הסצינה הפאנק-אנרכיסטית בתל אביב?) (ואח"כ אולי גם לי יהיו הערות) (תודה).
 
למעלה