שבת שלום לכולם

השיר, המאבק והמכוער...../images/Emo79.gif

...אם אני כבר כאן,באמת... השיר די זועם על כך שה"לבנים" חיים במעין אשמה תמידית על העבדות שחיו בה השחורים לפני מאה שנה... יש שם התקוממות כנגד זה שמאשימים אותם בפשע שבוצע לפני שהם נולדו וכו'... הסצינה הפאנק אנרכיסטית בתל אביב- ממ, אתייחס רק לחלק הנוגע לשאלתי: אנרכיסטים למען שוויון זכויות אמיתי. "מאבק אחד" היא תנועה שמדברת על שוויון מלא וכולל- הן של בני אדם והן של בעלי החיים. מדובר על כל המינים, הצבעים, ההעדפות המיניות, המוצאים או הטעם בעיצוב משקפיים. הם בדרך כלל מבצעים את המחאה בדרכים אנרכיסטיות, לעיתים ואנדליזם. קבוצה פרובוקטיבית שכזו. כל ה"סצינה" מגיעה לרוב בשילוב עם טבעונות, לבוש אורגני ושאר ירקות. אגב, אני באופן אישי מעריכה מאד הרבה דברים שקורים שם, אף מיישמת אותם בעצמי (אלא שלא את החלק האנרכיסטי)... העניין הוא שהרבה פעמים היציאה נגד המיינסטיים יוצרת מיינסטריים משל עצמה, כך שגם בהשתייכות המוסרית הזו יש מידה של צביעות. טוב, חרגנו מהפינק פלויד. (אה,והמכוער? הממ...אהה.....דובי גל? סתם,אבל הוא חמודי). טל.
 

itaikuskus

New member
דעתי

המחאה בשיר היא שונה מהנושאים שהתעסקה איתם הלהקה (שאותם ציינתי). כאן הם בעצם מפנים אצבע מאשימה כלפי השחורים שמאשימים את הלבנים בעבדות, האפלייה המתקנת זוכה לתור זהב (הנמשך עד היום). בשיר אומר מקיי: אני מצטער על משהו שלא עשיתי ביצעתי לינץ' במישהו אבל אני לא יודע במי אתם מאשימים אותי בעבדות שהיתה מאה שנה לפני שנולדתי. אפשר להבין את הנקודה הכללית כאן, ללהקה נמאס מהרגשות נחיתות של השחורים, מרגשות האשם של הלבנים ומהאפליה המתקנת. לא מסתדר עם הקו הכללי של מאבק אחד? יש לי הרבה ג'ורה כלפי מאבק אחד, מה שאני יכול להגיד שמיינור ת'רט שרו על מה שראו ומה שחשבו שצודק וצריך להעשות. הם לא היו מתחסדים, כפי שכמה רצו שיהיו או שכמה שמושפעים מהם הם עכשיו. אולי בגלל זה זה לא מסתדר לך.
 

Elinor BC

New member
שבוע טוב../images/Emo70.gif המלצותיי. ../images/Emo26.gif../images/Emo26.gif

שבת שלום! ושבוע טוב לכולם
המלצותיי
1. The White Stripes- elephant זהו דיסק של הלהקה : הוואיט סטריפס(להקה חביבה עלי ביותר). להקת רוק(או יותר נכון צמד של בחור ובחורה) שבאו מדטרויט, מישיגן, בארה"ב והוקמו בשנות ה-90 המאוחרות. יש לציין, שהלהקה היא מיסתורי ביותר (enigmatic), הנגינה וכן המילים, שילוב בין קלידים, תופים, ובעיקר גיטרות, הכלי השולט והדומיננטי ביצירות. זהו דיסק שנחשב בין הכי טובים שלהם(אם לא הכי? לדעתי האישית אפילו) ואני ממליצה עליו בחום, פשוט תשמעו. לעוד פרטים על הלהקה: http://www.whitestripes.net/band-info.php 2.בקיצרה אני אמליץ, כיוון שלא מזמן המליצו כבר על דיסק זה: neil young- harvest דיסק מופלא! פשוט יפיפההההה!! הדיסק הכי טוב שלו ששמעתי עד כה. מומלץ יותר מבחום!! 3. דיסק אחרון לסיום, camel - music inspired by the snow goose יש טעם להוסיף מילה על זה? יותר ממדהים. כמעט ולא עובר יום שאני שמה לפחות פעם אחת את הדיסק הזה ושומעת!! ***אינסטרומנטלי בלבד*** 4. המלצונת על ספר: "ההוביט" מאת ג'.ר.ר טולקין. כולכם מכירים את שר הטבעות, וול, אז לאלה שמתחברים לסגנון כתיבה, וז'אנר המד"ב(משולב עם מלחמה) , הספר הזה מומלץ מאוד!!! זהו להפעם,
תהנו, ושיהיה לכולם שבוע נפלא!
 

itaikuskus

New member
ההוביט

הוא הספר שגרם לי ל'high' טבעי, ברמה שלא חשבתי שאפשרית. הספר האהוב עלי, פשוט, פנטזי ומושלם. גם מצאתי לו פסקול (תנסו לקרוא ולשמוע את זה ברקע) האלבום stand up של jethro tull, כמו jeffery goes to leicter square (נראה לי ככה קוראים לשיר,אין לי את התקליט הבאתי אותו לידידה מתנה), שנשמע כאילו לקוח היישר מהפלך, bouree הנהדר, שנשמע כמנגינת פאב הוביטי מצוי, וכו וכו..בעצם, בא לי לשמוע אותו הרגע. האלבום הכי טוב שהם עשו.
 

Elinor BC

New member
אכן כן, לא יכולתי לשבח יותר טוב,

את הספר בקיצרה, יותר טוב מזה! ואגב תודה על ההמלצה של הדיסק! אני בהחלט אנסה זאת!
 

GingerBread Man

New member
כבר לא סופשבוע

אבל בכל זאת יש לי המלצה הסרט "עיר האלוהים". הסרט מספר על ילד שגדל בשכונות העניות של ריו דה ז'נרו, אחת הערים המפורסמות בעולם, בגלל הקרנבל, בגלל הים ובגלל ההרים. בשכונות הללו אין שומדבר כזה. אם אתה לא פושע שם אתה פשוט פראייר. הסיפר מתפרש על פני עשור, ומספר על חיי הפשע בשכונה, מלחמות כנופיות ועוד. הצילום שם מדהים, המוזיקה מטורפת והעריכה מצויינת. באופן מוזר הסרט פשוט גרם לי לרצות לסוע לריו, ולו בגלל הפורטוגזית, שזו השפה הכי יפה בעולם לדעתי (אחרי עברית כמובן!) מומלץ מאוד מאוד מאוד!
 

GingerBread Man

New member
אני באמת לא יודע

אני פשוט חושב שזו שפה יפה. מאוד מיוחדת, ואם משתמשים בה כראוי היא גם מרגשת (ע"ע משוררים למיניהם, מאיר אריאל)
 
למעלה