שבת שלום לכולם

[ציףציף1000]

../images/Emo16.gif שבת שלום לכולם ../images/Emo16.gif

סליחה על השרשור המאוחר. אתם מוזמנים להעלות את המלצותיכם לשבוע הבא עלינו לטובה. וההמלצה שלי: האלבום החדש של ואן מוריסון, Magic Time, שיצא השנה. מוריסון מוציא אלבום אחד לשנה בערך. אפשר לחשוב שבקצב כזה, ייגמרו לו הרעיונות מהר, אבל לא: האלבום נשמע רענן ומרגש, מרגיע ומסעיר כאחד - כמו שיריו, ככלל. אלבום שמוכיח שגם בגיל "מתקדם" אפשר לשמור על רמה.

 

[avki]

כנל

סרט: עיר החטאים.

 

[We came in]

המלצות

עושים פה המלצות? אוקיי.... אם כבר סופ"ש, ורגיעה מהתנתקות ושאר העומס השבוע.... אז אני אמליץ על ה"אסנשיאל" של בוב דילן. אלבום אדיר, זמר אדיר... ארתור.

 

[שמיקי]

הסבר?

 

[חרטושה]

Barclay James Harvest

זה נשמע כמו שם של אדם, אבל זו להקה

קצת קשה להמליץ על אלבום ספתציפי, כי כמו הפלויד הם קיימים כבר יותר משלושים שנה ורשימת האלבומים שלהם ארוכה נורא, וזו לא ההקבלה היחידה בינם לבין הפלויד. BJH הבריטית הוקמה ב- 1966 וחתמה על חוזה הקלטות במקביל לזמן שבו חתמו הפלויד על חוזה ההקלטות שלהם , באותה חברה ממש, הלא היא EMI . שתי הלהקות גם השתייכו לאותו אגף בחברת EMI - אגף הפרוג. למעשה EMI קראה ללייבל הפרוג שלה על שם הלהקה: Harvest . כאן בערך מסתיים כל דמיון בין BJH לפלויד. לטעמי BJH הם לא פרוג בכלל (אלא אם כן פרוג זה שם נרדף לשימוש במלוטרון) אלא מתקרבים יותר בסגנון המוזיקה שלהם לפולק- רוק, והם מזכירים בצליל ובהרמוניות הקוליות את להקת "מודי בלוז", אך בניגוד למודי בלוז, BJH לא זכו להיקף הצלחה רחב כזה ואף נראה שבשלב כלשהו ההשוואות המתבקשות עם מודי בלוז, בשילוב עם הצלחה מסחרית מתונה בלבד- גרמו לחברי BJH ליצור שירים נוגים תחת שמות כגון: Poor Man's Moody Blues . אם בכל זאת צריך להמליץ על אלבום מתוך למעלה מ- 30 אלבומים אותם הוציאה הלהקה במהלך 30 השנה האחרונות, הרי שכדאי להאזין לאלבומים המוקדמים משנות ה- 70 כגון Once Again מ- 72 או Everyone Is Everybody Else מ- 74. הקלטות מאוחרות יותר, כלומר משנות ה- 80' לא מומלצות לטעמי.

 

[ציףציף1000]

Harvest היה הלייבל האוונגרדי

של EMI. הוא לא בהכרח כלל אמנים שאנו מתייגים כ"פרוג" כיום. BJH זכו להצלחה בקונטיננט, היינו באירופה - במיוחד גרמניה, מסתבר.

 

[חרטושה]

כן, הגרמנים משונים

לא פחות מהיפנים. אני לא סופרת אותם, כשתתחיל מלחמה נקרא להם. אני חושבת שזה כואב לדעת שאלה שחתמו לצדך באותה חברה, או אלה שכל הזמן משווים אותך אליהם- מצליחים יותר ממך בביתך שלך (אנגליה) וכנראה שגם בעולם בכלל. אבל יש גם חן מסוים בלהיות אנדרדוג.

 

[ציףציף1000]

עוד המלצה

מחר תשודר (בשידור ראשון) ברדיו BBC 7 תכנית בת 3 שעות על ג'ון פיל, השדרן האגדי, שנפטר לפני פחות משנה. התכנית תונחה ע"י השדרן סטיב לאמאק, ותסקור את הביוגרפיה של פיל, ופועלו. השידור הראשון יהיה בין השעות 11-14 לפי שעון ישראל, ושידורים חוזרים של התכנית יהיו במוצ"ש, בין 10 ל-1 בבוקר, ושוב בין 5 בבוקר ל-8, ביום ראשון. אפשר להאזין לתכנית דרך הרשת, באתר התחנה http://www.bbc.co.uk/cgi-perl/whatson/prog_parse.cgi?FILENAME=20050827/20050827_0900_18112_48775_180&tmp=bbc7/whatson/programme.tmpl אלו מכם שיש להם תוכנה להקלטת שידורי רדיו מהאינטרנט - זה הזמן לעשות בתוכנה שימוש. התוכנה שלי, לצערי, פקעה. אלו מכם שלא יודעים מי זה ג'ון פיל, להלן קישור לשרשור שהעלינו בעת מותו, ובתוכו גם לינקים לדברים שנכתבו עליו בפורום קודם לכן: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=648&msgid=41280442

 

[black eyed angel]

המלצה פסיכודאלית

השבוע לאחר חפירה במצבור האלבומים, מצאתי אלבום שלא שמעתי זמן רב. white noise - an electric storm האלבום משנת 1969 הינו אלבום פסיכודאלי עם מרכיבים אלקטרונים (לא רעים לשנות השישים) מספק 7 רצועות נהדרות של צלילים מוזרים (הכל מדולפינים ועד אורגזמות) עטופים במלודיות מהפנטות, חלקן אף משעשעות אבל סך הכל משרה אווירה קסומה וחורפית משהו. ספק אם תוכלו להשיג את האלבום בחנויות מהמדף, אבל בהזמנה אני בטוח שאפשר להשיג ברוב הרשתות. בהחלט שווה האזנה.

 

[crazy diamond 84]

נשמע בסט

אחלה. אני אלך על זה או על ג`פרסון אירפליין או מעליות הקומה ה13 שהמ"מ המליץ עליהם במהלך הטורניר. יש העדפות? ל"ט

 

[melancholy man]

הממ

אני לא אוהב לכתוב דברים לא טובים על מוסיקה שאנשים אחרים אוהבים, אז אני רק אגיד שאירופליין והמעליות, הרבה יותר טובים, ועם הרבה יותר תוכן אמיתי.

 

[black eyed angel]

אני אכן אוהב אותם, אבל אני לא

מכיר את האחרים. אולי אני הייתי אומר אותו דבר אם הייתי מכיר.

 

[ציףציף1000]

את האיירפליין קל להשיג בחנויות

את המעליות - עם מאמץ. את האלבום המדובר לא ראיתי מעודי.

 

[melancholy man]

יש בקצת אחרת בת"א

לפחות בזה אני בטוח, גם לגבי המעליות וגם לגבי white noise. את המעליות אפשר, נדמה לי, להשיג דיי בקלות גם בכל מקום אחר (לפחות את שני הראשונים שלהם). לא יודע לגבי white noise אבל ראיתי אותו כאמור בחנות האמורה בת"א.

 

[pink floydror]

../images/Emo45.gifמצטרף להמלצה

אלבום מטורף,מטריף, מוזר, משגע, קסום, מפחיד, גורם לך לתהות "מה לעאזאזל". אבל מומלץ בחום. חולי נפש אלהה

 

[The West Star]

שבת שלום לכולם!

ההמלצה: Alice's Resturant [לא בטוח שכתבתי נכון] של Arlo Guthrie שזה גם סרט יוצא מן הכלל שאני מאד אוהב, וגם אלבום עם מוזיקת פולק נחמדה מאד!

 

[oribarak]

אחלה המלצה

אני מכיר רק את שיר הנושא, אני גם מנגן אותו, וזה אחלה דבר

 

[מאיט חלקיקים]

אהלן!

המלצתי לשבוע החדש הבא עלינו לטובה היא האלבום Superunknown של סאונדגרדן (1994). אלבום הנמצא בדיוק בתקופת המפנה של הלהקה ממוזיקת מטאל רועשת משהו (אך טובה אף היא) לבין תקופת הסיאטל גראנג' המדהימה שלהם. האלבום כולל 16 רצועות, וכולל בתוכו את הסינגלים המפורסמים שלהם "Black hole sun", "Spoonman", "Superunknown" "Fell on black days" ועוד. מעבר לסינגלים הללו, כולל האלבום רצועות קצת פחות מפורסמות, מדהימות במלודיות שלהן- ומבחינתי גולת הכותרת בלהקה הזו בכלל, מעבר לכריס קורנל- "האיש והקול", היא המתופף האגדי מאט קאמרון; בתור מתופף חובב, הוא המתופף שהושפעתי ממנו הכי הרבה. ברוב המוזיקה של סאונדגרדן התופים הם כלי דומיננטי- בא לידי ביטוי בשבירות מקצבים רבים מספור, עד כי לפעמים נדמה שהשירים נבנו ונכתבו ללא קשר לתיפוף, ומאט פשוט משתלב כמו כפפה בתוך השירים. פשוט גדול! (ככה "ביי ד'ה ווי": המתופף בהרכבה הראשון של סאונדגרדן היה לא אחר מאשר כריס קורנל; מזל שהא פינה את מקומו למאט

) מומלץ בחום ללכת ולרכוש את האלבום! (בכל פעם שאני נכנס לחנות מוזיקה ורואה את האלבום על המדף, אני מתבאס שיש לי אותו כבר בבית כי אני ממש רוצה לקנות אותו כל פעם מחדש בגלל שאני ממש אוהב אותו

)

 

[Elinor BC]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gifמצטרפת!

ושבת שלום=)

 

[itaikuskus]

זה לא נכון

"אלבום הנמצא בדיוק בתקופת המפנה של הלהקה ממוזיקת מטאל רועשת משהו (אך טובה אף היא) לבין תקופת הסיאטל גראנג' המדהימה שלהם." האלבום הזה הוא בעצם שיא ההצלחה שלהם, אך גם שירת הברבור של סצינת סיאטל והגראנג' כולו. שוב,גראנג' הוא לא ממש סגנון מוסיקה, יותר תיאור כוללני של הסצינה של סיאטל שכללה להקות מסגנונות שונים עם אותה ראיית עולם תרבותית ושותפות מוסיקלית, כך שגם בתקופת louder than love וכו', סאונדגארדן היו ב"גראנג'". אלבומים פחות מטאליים שלהם אפשר לשמוע כבר ב-badmotorfinger ו-down on the upside.