שבת שלום לכולם

vegetable man

New member
באמת...

ב-UMMAGUMMA יש המון פסיכדליה: התבנית של השירים מאוד חופשית, הקונטרפונקט שיש בשירים, ב-ASOS יש קשר עקיף בין הכלים השונים שמנגנים, כל הסאונד האוריינטלי-מזרחי של רייט על הקלידים, אם כל אלה לא פסיכדליה, אם כן, מהי פסיכדליה... אני מסכים שזאת לא הפסיכדליה של בארט, אלה שלב אחד מסוים אחרי - סוג של רוק פסיכדלי מתקדם.
 
לדעתי, לא זה ולא זה

אומהגומה היה עוד שלב בחיפוש של הפלויד אחר הצליל האולטימטיבי שלהם. הם עצמם מציגים זאת כך, וזו גם הסיבה שהם אינם מרוצים מהאלבום (מצד האולפן, בכל אופן). ברור שכאשר הם מכסים שירים של בארט - כן, "מכסים" - ושירים מ-Saucerful, מדובר בשירים פסיכדליים. אבל הביצוע שלהם, לאחר שנים שהם "השתפשפו" בהופעות, ולאחר שהצליל שלהם כבר התפתח, איננו פסיכדלי. הפסיכדליה כתת-תרבות חדלה להתקיים באנגליה במהלך 1968, מסיבות שונות. הביצועים האלו הם סוף הפסיכדליה, בעצם. צד האולפן הוא כבר סיפור אחר לגמרי, כאן הם עשו נסיונות - לא מוצלחים במיוחד - לגבש צליל חדש, ייחודי. הבעיה באומהגומה היתה שהם עבדו לבד, כל אחד בפני עצמו. וכפי שאנחנו יודעים מאלבומי הסולו שלהם ב-20 השנים האחרונות, זה לא ממש עובד. הלהקה היא יותר מסכום חלקיה. אבל זאת כבר אופרה אחרת.
 

vegetable man

New member
אהה, אני התמקדתי רק בצד של ההופעה

כי על זה הדוקטור שאל. אני לא מסכים. אם הפסיכדליה מתה ב-68, היא קמה לתחייה באותה הופעה. בכל מקרה אני דווקא מאוד מחבב את צד האולפן. היה יותר ממעניין לעצור לרגע את השת"פ ולשמוע את "סכום חלקיה" כהגדרתך.
 

vegetable man

New member
ואגב

לא הוגים את זה אמגמה ולא אומגומה? כי שמעתי את זה בצורה הראשונה כמה פעמים. UmmaGumma זה סקס בסלנג של קיימברידג' לא?
 
אפשר גם ככה וגם ככה

ריק רייט מבטא את זה כמוך, אמהגמה. גילמור (אולי גם מייסון) מבטא את זה אומהגומה. זה לא ממש משנה (ובלאו הכי במבטאים בריטיים רגיונליים זה נשמע ב-1001 דרכים שונות). הסיפור שהפלויד מכרו לעיתונות באותם ימים היה, כפי שכתבת, שהשם הוא סלנג ל"סקס" בעגה של קיימברידג', אבל כיום יש גרסאות אחרות. אחת אולי אומרת שמדובר ביצורים מיתולוגיים שחיו בסביבות קיימברידג' בתקופות עתיקות, על פי האגדה. הגרסה השניה, יותר הגיונית, אומרת שזה היה ביטוי שהגה אחד מחבריהם של הפלוידים מקיימברידג', חבר ב"מאפיה הקיימברדיג'ית", שהשתמש בביטוי לתאור סקס. היינו, לא מדובר במילה שגורה, אלא בביטוי פרטי של אדם אחד, שהפלוידים פשוט אימצו לשם האלבום. להערכתי, הם פשוט רצו שם חסר משמעות, משהו שלא יהיה בעל משקל ושאוהדים לא יינתחו, בדומה לעטיפת האלבום AHM, שהיתה אמור להיות "הדבר הכי רחוק מפסיכדליה שיכול להיות", לבקשתם.
 

vegetable man

New member
היות ו...

נדמה לי שלאנשים יצאה הרוח מהמפרשים פה, ולחלקם לא בא להמליץ או אין על מה להמליץ, אני אמליץ בקצרה על 2 דיסקים ממש מצויינים שיצאו אל אוויר העולם לאחרונה: הראשון: Deus: Pocket Revolution - ההרכב הבלגי הוציא אלבום רוק אלטרנטיבי חדש. והשני: Saint Etienne: Tales From Turnpike House - אלבום פופ אלקטרו עכשווי.
 
dEUS שולטים

שמעתי את האלבום החדש, והוא בהחלט מומלץ. הוא שונה מהאלבומים הקודמים שלהם, כנראה בגלל השינוי בהרכב הלהקה (רק טום בארמן וקלאס מה-שמו הכנר, נשארו) אבל עדיין בלתי מתפשר, בדרכו. אני עדיין בדעה שהזיווג בין בארמן - היוצר הרומנטי המיוסר, בעל החזון - לבין סטף-קאמיל קארלנס הפרוע, היה זיווג חד פעמי, שהביא את dEUS לשיאה. אם יהיה לי זמן אכתוב עוד, אחר כך. את סנט אטיין טרם שמעתי.
 

vegetable man

New member
מגניב ../images/Emo45.gif

הם היו ב-94 ו-99 בארץ. היית באחת ההופעות שלהם ?? ב-94 הם היו עוד להקת קאברים קצת, וניגנו בת"א את הפיקסיז. אני מסכים לגבי מה שרשמת על בארמן-קארלנס. הדבר שעושה את הלהקה הזאת זה החיבורים הבלתי אפשריים שלה: עיתונאי, רואה חשבונות ואלוף בסקווש. הסגנון שלהם די אקלקטי, לא מוגדר לגמרי. מי שלא מכיר אותם חייב לשמוע את Worst Case Scenario, הראשון המצויין שלהם. ולגבי סט. אטיין חובה לשמוע - זה אלבום של פעם בעשור, בלי צחוק.
 
כן, ראיתי אותם ב-99

אחת ההופעות הטובות שראיתי מעולם (לא שראיתי כ"כ הרבה). (וגם, כמעט נרמסתי ע"י עדת ילדות בנות 14 עם רצח בעיניים, אבל זה כבר סיפור אחר). אגב, מקורם של דאוס הוא בסצינת הרוק של אנטוורפן, סצינה הדוקה בה כולם הכירו את כולם וכולם ניגנו עם כולם, כמו בכל הסצינות המקומיות הגדולות בהיסטוריה. אם הם היו עתונאים או שחקני סקווש, זה היה משני להשתייכותם לסצינה ומחוייבותם לאמנות, על ביטוייה השונים. אולי מישהו ב-Mojo ירים את הכפפה ויכתוב כתבה של 17 עמודים על הסצינה הזו? אגב, הגליון הבא של Mojo יוקדש לסצינת הפאנק האמריקאית (הניו-יורקית, בעיקרה) של אמצע שנות השבעים.
 

One Echoe

New member
שבת שלום.

אני מאחל לכם שלווה, משהו שבימים האחרונים קצת חסר לי. אני ממליץ, תעשו טובה לעצמכם, ותכירו את הלהקה Muse.
 

itaikuskus

New member
לא אוהב את מיוז

הם יותר מדי לא סגורים על עצמם, הסולן אסטמתי ומעצבן, אין כאן דבר מלבד גיבובי שטויות בנסיון ליצור משהו אחר. עלי הם לא עובדים.
 

holo

New member
הם אחלה

פעם המלצתי על דיסק שלהם absolution, להקה נחמדה ודיסק נחמד, יש להם כמה שירים טובים.
 

vegetable man

New member
אני דווקא כן אוהב את מיוז

אני אישית חושב שלסולן שלהם יש קול של עוצמתי ונהדר (ורגע גם אני אסטמתי - אז אולי גם לי יש?), הם כותבים שירים נהדרים (מגיל 13), ואי אפשר לקחת מהם את המלודיות פסנתר/דיסטורשן היפיפיות שלהם, בשילוב הקול של בלאמי. למרות שהם התחילו תחת צילם של רדיוהד, הם פיתחו תת ז'אנר משל עצמם, ויש להם זכות קיום משל עצמם, ועוד איזה.
 

One Echoe

New member
../images/Emo45.gif

הם שילוב של גראנג'\רוק אלטרנטיבי עם רוקנרול אנגלי כמו שרוק אנגלי יודע להיות... אתה יודע, מבטא ועצבות אנגלית שכזאת, עם אלטרנטיבה אמריקאית... פשוט להקה אדירה, כ"כ שמח שהכרתי אותם.
 
המלצה

אז ככה, בעוד שלעניות דעתי מעטים הם אלה שהצליחו לקחת יצירה של הביטלס ולבצעה בצורה מניחה את הדעת, בכל זאת יצא אלבום אחד שבכל פעם שאני שומע אותו אני מרגיש שהוא הצליח לתאר (מוסיקאלית) את הרוח שמאחורי היצירות המופלאות של הארבעה. אולי הסיבה מאחורי הצלחה זו היא שהאחראי על האלבום הוא ג'ורג' מרטין, מפיקם המוסיקאלי לשעבר של הביטלס שהחליט לאסוף את מיטב האומנים (לאו דווקא בתחום המוסיקה) ולבצע כמה מהיצירות האהובות יותר וכמה יצירות ידועות פחות. כך יוצא שהאלבום in my life מכיל בתוכו רצועות מדהימות כגון come together מבוצע על ידי רובין וויליאמס (כן כן, הקומיקאי/שחקן) ובובי מקפרין, i am the walrus מבוצע על ידי ג'ים קארי (שמעתם נכון!) ולסיום in my life מבוצע בקריאה על ידי שון קונרי!!! (ביצוע מרטיט...) כך שבתור מעריץ ביטלס מושבע, מצאתי את עצמי עטוף בחמימות המוכרת של הביטלס ובחדשנות שמכניסים לה האמנים הלא שגרתיים האלה. בהחלט שווה שמיעה!!!
 
למעלה