היום כבר יום ראשון
אולי בגלל זה אני דווקא מעדיף בתזמון הזה להמליץ על האלבום- soft cell-non stop erotic cabaret עם frustration האדיר, שנתן כמה כאפות לבחור ממוצע כמוני, לכל מה שבעצם הרגשתי בשנים האחרונות, שאני עומד להפוך לעוד בורג במכונה, בלי להשאיר חותם של ממש, עם בית ממוצע, אישה ממוצעת ותחביבים ממוצעים, והכל בהצגה הבלתי מתפשרת של מארק אלמונד הבלתי נלאה, הבחור שתמיד ניתן היה להטיל ספק במיניותו, מזמין מתמיד, גם באולי הלהיט הגדול ביותר של הצמד, והשיר העוקב, tainted love, כאמור, קאבר לשיר הR&B משנות ה60, שהוליך אותו לכיוונים שונים לגמרי. הסליזיות והפרוורטיות באלבום באה לידי ביטוי הלאה בקטעים כמו seedy films,sex dwarf, עולם הזוהר והתהילה בentertain me ו-chips on my shoulder וקצת פופ בשקל כמו say hello,wave goodbye (הקטע הכי חלש באלבום). סופט סל היו מין חלוצי מוסיקה אלקטרונית, לקחו את מוסיקת הגל החדש, שהתאפיינה בסינטיסייזרים ומכונות תופים, הוסיפה לה מימד אפל ומסתורי, עם סולן אדיר וכריזמטי, והתוצאה- האלבום האדיר הזה, שעלה לי איזה 10 שקל בחור בשחור, ופתח בפניי עולם חדש.