melancholy man
New member
../images/Emo16.gif שבת שלום ../images/Emo16.gif
שבת שלום לכולם, השרשור הזה מיועד כמובן גם להמלצות לסוף שבוע. ההמלצה שלי היא האלבום דיאזראלי גירס של להקת Cream, ששמועות עקשניות טוענות שעומדת להתאחד למספר הופעות בשנה הבאה לאחר שהתפרקה בסוף 1968. Cream, הייתה מה שמכונה לעיתים Power trio (הרכב של שלושה חברים: גיטריסט, מתופף ובאסיסט), וגם כנראה הסופר גרופ הראשון בתולדות הרוק, הלהקה הורכבה מאריק קלפטון (גיטרה מובילה) ג'ק ברוס (באס, שירה ואחריות לרוב הלחנים המקוריים של הלהקה) וג'ינג'ר בייקר (תופים), שלושת חברי הלהקה היו כבר נגנים מפורסמים כשחברו יחד להקים את הלהקה (במיוחד קלפטון שנודע כבר אז כאחד מנגני הגיטרה הטובים בעולם) והם זכו להצלחה מסחררת כאחד ההרכבים המהפכנים ומענינים ביותר של שנות השישים. האלבום דיאזראלי גירס, מציג את הלהקה בשיאה, גם מבחינת מערכת היחסים בין חבריה (מה שהיה בעיתי ב Cream מההתחלה) וגם כמובן מבחינת היצרתיות ויכולת הביצוע, האלבום מלא בלהיטים מוכרים ובשילוב מעניין של בלוז כוחני עם (מעט) פסיכדליה, שלושת הנגנים מציגים יכולות נגינה ויטואוזיות אבל אינם מציבים את הויטואוזיות לפני הלחנים המקסמים, או המילים המענינות של Pete Brown (משורר פסיכדלי, שקשר גורלו עם הלהקה וכתב את מרבית שיריה). אם אתם רוצים לשמוע קלאסיקה אמיתית ממה שהוא בעיני עידן הזהב של הרוק אנד רול (1967), ולהבין למה אחת הדרישות של ג'ימי הנדריקס, כשהוא חתם לראשונה על חוזה הקלטה באנגליה (סיפור מעניין שיסופר בהזדמנות אחרת) היה לפגוש את אריק קלפטון, תשמעו את Disraeli Gears
שבת שלום לכולם, השרשור הזה מיועד כמובן גם להמלצות לסוף שבוע. ההמלצה שלי היא האלבום דיאזראלי גירס של להקת Cream, ששמועות עקשניות טוענות שעומדת להתאחד למספר הופעות בשנה הבאה לאחר שהתפרקה בסוף 1968. Cream, הייתה מה שמכונה לעיתים Power trio (הרכב של שלושה חברים: גיטריסט, מתופף ובאסיסט), וגם כנראה הסופר גרופ הראשון בתולדות הרוק, הלהקה הורכבה מאריק קלפטון (גיטרה מובילה) ג'ק ברוס (באס, שירה ואחריות לרוב הלחנים המקוריים של הלהקה) וג'ינג'ר בייקר (תופים), שלושת חברי הלהקה היו כבר נגנים מפורסמים כשחברו יחד להקים את הלהקה (במיוחד קלפטון שנודע כבר אז כאחד מנגני הגיטרה הטובים בעולם) והם זכו להצלחה מסחררת כאחד ההרכבים המהפכנים ומענינים ביותר של שנות השישים. האלבום דיאזראלי גירס, מציג את הלהקה בשיאה, גם מבחינת מערכת היחסים בין חבריה (מה שהיה בעיתי ב Cream מההתחלה) וגם כמובן מבחינת היצרתיות ויכולת הביצוע, האלבום מלא בלהיטים מוכרים ובשילוב מעניין של בלוז כוחני עם (מעט) פסיכדליה, שלושת הנגנים מציגים יכולות נגינה ויטואוזיות אבל אינם מציבים את הויטואוזיות לפני הלחנים המקסמים, או המילים המענינות של Pete Brown (משורר פסיכדלי, שקשר גורלו עם הלהקה וכתב את מרבית שיריה). אם אתם רוצים לשמוע קלאסיקה אמיתית ממה שהוא בעיני עידן הזהב של הרוק אנד רול (1967), ולהבין למה אחת הדרישות של ג'ימי הנדריקס, כשהוא חתם לראשונה על חוזה הקלטה באנגליה (סיפור מעניין שיסופר בהזדמנות אחרת) היה לפגוש את אריק קלפטון, תשמעו את Disraeli Gears