לסבא של נועה-
אחרי מותי – ח"ן ביאליק אחרי מותי ספדו ככה לי: "היה איש – וראו: איננו עוד; קודם זמנו מת האיש הזה, ושירת חייו באמצע נפסקה; וצר! עוד מזמור אחד היה-לו – והנה אבד המזמור לעד, אבד לעד! נפש חיה וממללה, והמשורר מדי דברו בו את כל-רזי ליבו הגיד לו, וכל-הנימין ידו דובבה, אך רז אחד בקרבו הכחיד, סחור סחור לו אצבעותיו פזזו, נימה אחת אילמה נשארה, אילמה נשארה עד-היום! וצר מאד, מאד! כל-ימיה זעה נימה זו, דומם זעה, דומם רעדה, אל מזמורה, דודה גואלה, כמהה, צמאה, עגמה, נכספה, כאשר יעגם לב למזומן לו; ואם-התמהמה – בכל-יום חכתה-לו ובנהימה טמירה שיוועה-לו – והוא התמהמה אף לא-בא, אף לא-בא! וגדול מאד, מאד הכאב! היה איש – וראו: איננו עוד, ושירת חייו באמצע נפסקה; עוד שיר מזמור אחד היה-לו, והנה אבד המזמור לעד, אבד לעד!"
