../images/Emo49.gifעל הכול../images/Emo24.gif../images/Emo13.gif
שמחתי לקרוא את השרשור הזה ואת הבשורות הטובות שהיו לך מיתר(וכמובן קראתי גם את כול מה שאחרים כבתו
) לספר אחרי שנעדרת לנו וחיסרונך הורגש...
מה קורה איתי?רשמית נגמרה הקייטנה של פסח בביה"ס של הסי.פי ובזכות כושר שכנוע(טוב,הייתי רוצה לחשוב שזה כושר שכנוע אבל למען האמת כנראה שגם בלי שהייתי מדברת זה היה בסדר)ויתרו לי על נסיעה מחר עם שני ילדים למקום שעוד עובד וחזרה הביתה שזה עוד ארבעים דקות מיד ברגע ששמתי אותם שם(כי אני לא עובדת במקום הזה במהלך היום ולכן אני לא צריכה להיות שם)והם לא גרים לידי אז מדובר בעוד רבע שעה עד שמגיעים אליהם ובחייאת ליסוע רבע שעה עד אליהם,לעלות אותם להסעה ולשמור עליהם(כמו כול יום...) 40 דקות ואז ישר לחזור חזרה עוד 40 דקות זה דיי בזבוז זמן של שעתיים ושלא נדבר על הטרטור העצום אז ויתרו לי(כנ"ל על יום ראשון),משמעות הדבר שאחרי איזה נצח הגיע סוף סוף חופש של כמה ימים... מה אני מתכננת לעשות בחופש?מראשון בלילה המשפחה שלי טסה לחו"ל כי הם החליטו שהם מיצו את פסח בארץ,זו השנה הראשונה שטסים בפסח ואני לא מצטרפת(הם התלבטו עד לפני שלושה ימים בערך וזה אחרי שכבר שבועיים בערך הם רוצים,מתחרטים,כמעט מזמינים כרטיס ושוב מתחרטים....),אם כי בגדול כבר ארבע שנים אני לא מצטרפת לחופשות המשפחתיות ההבדל הוא שהפעם זה לא חופש גדול אלא חג ויש את ליל הסדר,למרות ההזמנות מסבתא,דודים,חברים,מורה בביה"ס וכו' אני חושבת שאני לגמרי אוותר על הסדר השנה,לא יודעת אבל לא בא לי על פסח,הרעיון שלי היה בכלל שאני אטוס אם חברה(עד שיש קצת חופש...)בסוף חלו שינויים ואני בארץ,המשפחה תחזור בשישי בשבוע הבא(כלומר יהיו לי בערך חמישה ימים לבד),בטח יבואו אליי חברות או שאני פשוט איהנה מהשקט בבית,אקרא ספרים,אראה טלוויזיה,אגלוש באינטרנט,אתמקד בכתיבה שזה דבר שאיפשהו אני מרגישה שקצת אבד לי(אין לי השראה,אין לי חשק ויש לי מליון תירוצים
),יש לי כנראה גם איזה בייביסיטר על ילד מהבית ספר(או שלא,אימא שלו כול פעם מזמינה אותי ואז מסתבר שזה סתם והאמת שבשבועיים האחרונים היו לי כול מיני תחושות וזכרונות מעורבות באינטואיציות והן הוכיחו את עצמן ע"י אמירות מפורשות מגורמים אחרים אז החלטתי לקחת את המשפחה הזאת על בסיס "כבדהו וחשדהו" וזה אפילו שכרגע הם נורא מפרגנים ומתלהבים ממני),אני לא אוהבת לטייל בקניונים בפסח בגלל שאני רק רואה את התחליפים לפיצות למשל ונעשה לי רע,כלומר בכול מקרה הרעיון המרכזי הוא להישאר באיזור הבית שלי או בתים של אחרים שתופסים את פסח בערך כמוני... מה עוד אני יכולה לספר?היה לי שבוע דיי מוזר,יום שני למשל היה ממש כיף,נסעתי לבית שאן מיד אחרי שסיימתי עם ההסעת צהריים(קייטנה אז השעות קצרות יותר) לבקר ילד ומשפחה שאני מאוד אוהבת מהביה"ס ומלווה צמודה של ילד אחר שנמצא איתי בכיתה ובפעם שעברה הברזתי לה ובאתי רק לילד שאני אוהבת,היה בהחלט אחלה,שלא נדבר על טעים(כול אחד פותח שולחן לפני שבכלל ממצמצים ואם לא אוכלים כי מה לעשות שאצל מי שבאים קודם כבר מתפוצצים?הם נפגעים
...),חזרתי בערב עם מצב רוח טוב,אבל בכלליות השבוע הזה היה ממש מציק עם הרבה מחשבות ותהיות ומשהו כאילו לא לגמרי מאוזן וזה מציק לי... היום היה משהו שהרתיח אותי,אני לא אמורה לקחת אותו אישית כי הוא לגמרי לא נוגע אליי אישית אבל אני שונאת שהעשירים מתעשרים יותר,איך זה הגיוני שעובדות סוציאליות שמכירות מצב המשפחות והילדים צריכות לחלק למספר ילדים מוגבל תלושים של 1,000 שקלים לקניות לחג ובמקום לתת לנזקקים הן בוחרות לתת לחבר'ה ממשפחות בהחלט מבוססות ומעלה(תסלחו לי על אי הכניסה לפרטים,רק תאמינו לי שאם אמרתי שמדובר על משפחות מבוססות ביותר אני יודעת על מה אני מדברת וזה הכי אובייקטיבי כי אלה משפחות שבמקרה עם כמה מהן אני בקשר ממש טוב וקרוב ולמרות הכול האמת חייבת להאמר)ולאלה שבאמת מגיע לא נשאר,חלק מזה הוא כמובן קטע של יחסים אישיים וחברויות וחלק אחר זאת חנפנות טהורה וכיסוי תחת ואותי זה מכעיס אפילו שכאמור אין לי קשר ישיר לחלוקת הכסף,כמו שניחשתם כשגיליתי את זה לא יכולתי להתאפק והבעתי בקול את ההלם והזעזוע שלי ולא הייתי היחידה כי זה היה ממש בולט לעין(אני מודעת לזה שאני לא בעלת תואר כולשהו בעבודה סוציאלית,חינוך או בכלל אבל אני כן קולטת מהר קיפוחים כאלה ומרשה לעצמי לדבר מול מי שרק צריך והגיל או המעמד לא משנים) ובכול זאת ככה יצאו הדברים וסיפרו לי תוך כדי שככה זה גם במקרים רבים של חלוקת מילגות באוניברסיטות ובכלל בלא מעט מקומות ותחומים,זה לא ניחם אותי ואני אהיה אפילו חריפה יותר-ומי יודע מה מכול הנתחים סיפחו לעצמן העו"סיות במהלך חלוקת הכספים ההזויה?.... אני קצת מעופפת כרגע אז נמשיך בשעות/ימים הקרובים את השיחה... שיהיה לכולם חג שמח ומקסים
