../images/Emo24.gif../images/Emo39.gif../images/Emo24.gif
קודם כול מיתר,תמיד תמיד תמיד טוב לשמוע ממך
,גם אני לפעמים נכנסת ולא נמצאים אנשים בוודאות ואני יוצאת לפעמים גם בלי לכתוב דבר(שזה בטח לא עוזר לדעת שאני כאן...)-אנחנו צריכים יותר פעילויות ושרשורים ככה שלאנשים יהיה כול הזמן איפה להגיב(לפחות עד כמה שניתן)אבל זה לא מתאפשר לי לבצע כול הזמן(בטח לא כשבשבוע האחרון אני מרגישה חולשה אדירה,אולי התייבשות,אולי חוסר ויטמנים,אולי אני מפתחת מחלה חדשה ואולי אני רגשית לא מספיק מאוזנת...)ואני לא יכולה לדרוש מאחרים מה שאני מתקשה לבצע בעצמי....,אני שמחה מאוד בשבילך שעובר עלייך חופש מצויין במיוחד,למרות הכול
אני מבינה שמישהו שממש מכיר אותך עלול להיכנס לכאן ולקרוא מה שאת כותבת ובכול זאת אם זה לא אישי מידיי תוכלי
לפרט לעומק עם האדם הזה הוא בן זוג פונטציאלי או שזה לא קשר מהסוג הזה?...אני באמת אוהבת "לשים את הקלפים על השולחן" לא תמיד בעיתוי בטאקט המתאים אבל אם אני לא אומרת את הדברים(או כותבת שזה כלי ביטוי אפילו יותר מוצלח מבחינתי לביטוי אישי) אני עוד עלולה להתפוצץ...גם תחושת ההחמצה מוכרת לי,למרות שאמרת לו בכול זאת דברים וגם זאת התחלה,לכי תדעי מה יהיה במהלך הזמן שהוא לא נמצא בקרבתך,אולי נתת לו אמירות שהוא יוכל לחשוב עליהן לעומק דווקא כשהוא רחוק והפרספקטיבה שונה?....מקווה(
) בשבילך שהקשר לא יעלם ולא ישתנה ובכלל עם הטכנולוגיה של היום אפשר לשמור על קשר גם בלי להיות קרובים פיזית....
מאיזה עוד בחינות החופש שלך מוצלח כול כך?... אצלי כאמור יש חולשה כללית בימים האחרונים,זה מתחיל מהעובדה שאתמול נערכה במועצה ישיבה בעניין הישארותי בתפקיד בתשלום מלא ועוד לא קיבלתי תשובה כולל מידע מה הלך שם מההורים של הילד שלוחמים שאני אישאר(מתוך אינטרסים אישיים שלהם כמובן-הילד שלהם מאוד קשור אליי ואני דיי היחידה שהוא מוכן לנסות להגיע למטרות שמציבים לו ולכן זה משמעותי שאני אישאר בשבילו,זה הילד שבא אליי לבייביסיטר) ואני על סף טיפוס על הקירות,אני גם דוחה הצעות אחרות שיש לי כי אני לא יכולה להתחייב לכלום ולאכזב ברגע האחרון(יש פעמים שמצפון הופך להיות דבר מציק...)ואני גם לא יודעת אם אני נערכת לפרידה גדולה או קטנה(בביה"ס לא יודעים אם להכניס לכיתה בת שירות והן יבואו בראשון ושני לראות ולהתנסות או שאני נשארת בכיתה הנוכחית עם הצוות המדהים שלי ואז אין צורך בעוד איש צוות כי אנחנו משולש חזק במיוחד),שנה שעברה הייתי סגורה על תפקיד כבר במאי והשנה עדיין לא יודעים מה יהיה עם ההסעה-האם יקחו בת שירות או ישאירו אותי וכול המחשבות וההתחפרויות לא עושות לי טוב,אבל לדעתי יש גם חולשה שלא נובעת ממצב רגשי מבולבל אלא מבעיות בריאותיות אמיתיות,בתשעה באב היה לי מזל שהילד לא בא ברגע האחרון פשוט כי הייתי על סף התעלפות מרוב כאבי ראש,מזמן מזמן לא היו לי כאלה כאבים וכזאת חולשה כללית,אתמול היה בבית ספר יום מים עם מתקנים מתנפחים ודווקא אז היה לי ממש טוב(אני מאוד אוהבת מים ופעילויות מים),הייתי האיש צוות הראשון שנכנס למים(עם ילד כמובן ואחר כך עם ילדים נוספים)ובכלל הבת שירות היחידה שנכנסה עם ילדים ולא סתם בשביל עצמה,היה מאוד כיף-מה גם שמרתיח אותי שדופקים אבטלה רוב הקייטנה(כשאני מנסה לעשות משהו כועסים עליי,אבל אני באמת חושבת שהילדים לא אשמים שלצוות אין כוח וההורים שלהם גם משלמים בשביל שלא יבהו כול היום בתקרה,וזאת התחושה הכללית בכול הכיתות ואני משתגעת מיזה)והפעילות מים הייתה ממש במקום,הבעיה שמהרגע שחזרתי הביתה שוב הרגשתי את החולשה הכללית והיכולת שלי להסתיר אותה בעיקר בבית ספר בשביל הילדים שבאמת זקוקים לפעילויות(הדפסתי להם דפי צביעה ועבודות נוספות של גזירה והדבקה מהאינטרנט למשל ועשיתי כול מיני תחנות של משחקים עם ילדים מכול הכיתות שרצו לבוא ועם ילדים ונכדים של אנשי צוות שמסתובבים בקייטנה בלי הפסקה אצלנו)לא בטוח שמועילה לי להמשך,אני בטח צריכה ללכת לרופא לבדיקה כללית אולי שוב יש לי חוסר ברזל ברמה רצינית כמו בעבר...מחר יש לי בייביסיטר בבריכה על שתי בנות בגילאי 5 ושנתיים(גם האחיות הגדולות שלהן יהיו,אבל האימא אמרה שאני אשמור רק עליהן),האימא אחות בבית חולים ובקרוב הם יעברו לגור ברחוב שלי(המליצו לה עליי דרך אחת השכנות שאני עושה עליה בייביסיטר כבר 4 שנים בערך)והאבא בחו"ל בשליחות של חודש ככה שהיא צריכה הרבה עזרה והבנות(בעיקר זאת בת החמש) ממש חמודות,אני רק מקווה שאני ארגיש מספיק טוב כי מדובר בחיים של ילדים ואני לא יכולה לפשל ועוד בבריכה... אגב,לפני כמה ימים היה תאריך היום הולדת של עדי האוטובוס אז
אני עוד אחזור בהמשך אני מאמינה,הלכתי לכתוב ברכות לסיום שנה... המשך סופשבוע נעים וכיפי לכולם,אל תשכחו להפציץ פה(בשרשורים חדשים-משחקים,דיונים,מאמרים,תמונות,חידונים ועוד...) במה שעולה על דעתכם