זה מדהים
כמה השיר הזה פתוח למיליון פרשנויות שונות, שכולן סבירות בהחלט. הפרשנות שלך יפה, ניבלו, ואני לא בהכרח חולקת עליה, אבל יש לי כמה תובנות משלי, שעשויות אולי להאיר באור אחר את השיר המסובך הזה, אחד מהידועים שבשיריו של בארט, ואחד המצוטטים ביותר it's awfully considerate of you to think of me here and i'm most obliged to you for making it clear that i'm not here זהו משפט פתיחה חזק מאוד: הסיפא שלו (that i'm not here) אינו הסיפא לו אנו מצפים מהפתיחה המעודנת. זה כמו מכה בבטן. האם זהו כתב אשמה? במידה מסויימת. המשפט הזה מתקשר לנאמר כמה שורות אחר כך: (And i'm grateful that you threw away my old shoes וכו' - ראו הערותי שם): בארט אומר "זה לא אני שעומד בפניכם, זה מתחזה, מישהו אחר, במחלצות מפוארות. האני האמיתי, לא כאן - אולי כבר לא קיים". [אולי זה לא המקום אך הערה אחת לגבי מה שכתבת בעניין האשפוזים והטיפולים התרופתיים: בתקופה שהשיר נכתב בארט לא היה מאושפז, וגם לא קיבל כל טיפול. כזכור, הוא התנגד אפילו לפגוש רופאים, והלהקה לא לחצה עליו במיוחד, בגלל שהם היו נתונים להשפעת תפישות אנטי-פסיכיאטריות טרנדיות. עד היום לא ידוע בוודאות אם בארט היה אי פעם מאושפז, מתי, לכמה זמן, והאם בכלל קבל תרופות. משפחתו מכחישה בכל תוקף שהוא אובחן אי פעם כחולה נפש - גם אם ההכחשה אינה סבירה (כי הוא מטופל ע"י רשויות הרווחה של העיר קיימבריג'). מה שידוע, פחות או יותר, מגורמים אובייקטיביים, זה שהוא - אולי - קיבל טיפול בביתו בקיימבריג' בשנת 1968, במשך כמה שבועות, אחרי שהועף מהלהקה, ולפני שחזר ללונדון; לאחר התמוטטות אירוסיו לגיילה פיניון בשנת 1971, משפחתו ככל הנראה סידרה לו מקום בדיור מוגן. הטיפולים שם, לדברי אחותו, היו ביהביורליים, לא תרופתיים. הטיפולים לא עזרו והוא גם לא נשאר שם זמן רב; בשנת 1982 הוא אושפז בכפיה להסתכלות של 48 שעות, לאחר שתקף את אמו בהתקף (פסיכוטי?). לדברי אחותו, הוא שוחרר ללא טיפול - אך ממקורות אחרים נודע שאמו דרשה שהוא יורחק מהבית, והוא בילה כמה שנים במוסד לאנשים עם מוגבלות. לא ידוע אם הוא קיבל שם טיפולים תרופתיים או לא, אך ככל הנראה לא - לא היה מדובר במוסד פסיכיאטרי לחולי נפש, בכל מקרה. הוא עזב את המקום מרצונו, לאחר כמה שנים, לאחר שהסתכסך עם אחד הדיירים האחרים. מאז הוא חי בקיימבריג'. לכן אני לא חושבת שיש רגליים לתאוריה שתרופות פסיכיאטריות עיקרו את כשרונו האמנותי - לפחות עד שיווסף לנו מידע על כך. בשנים האחרונות, דווקא, רווחות תאוריות שלבארט יש סוג של אוטיזם, ולא מחלת נפש - אולי תסמונת אספרגר]. ונחזור לשיר: המילים בהמשך אינן כפי שציינת. הטקסט הנכון הוא: And I never knew the moon could be so blue And i never knew the moon could be so big בארט מתאר כאן בצורה מושלמת את הירח הקר והמאיים - כמו ב-Scarecrow, זו תמונת בבואה של נפשו. כאן, לדעתי, התחילה האובססיה של ווטרס עם הירח, השמש, ובארט שביניהם. הירח של Jugband blues הוא הירח של Dark Side of the Moon - גם שם, הירח מסמל שגעון (ווטרס וגילמור אמרו זאת בעצמם: lunatic = luna = ירח). וכמובן - Shine On: השמש כשפיות, כניגוד של הירח. and i'm grateful that you threw away my old shoes and brought me here instead dressed in red הצמד הזה מתקשר אצלי לאינצידנט שהתרחש כאשר הלהקה הצטלמה ל-top of the pops. זוהי תכנית להיטים שבועית של ה-BBC, המבוססת על מצעדי הפזמונים. התכנית קיימת עד היום (אפשר לראות ב-BBC Prime). הפלויד הצטלמו לתכנית כאשר See Emily Play היה להיט. מאחר והתכנית מבוססת - או אמורה להיות מבוססת - על הופעות חיות (ולא הקלטות), הם הופיעו שם שלוש פעמים - בשלושת השבועות בהם Emily היה בראש מצעדי הפזמונים. בשבוע הראשון בארט בא לבוש במיטב המחלצות הפסיכדליות האופנתיות (כמו גם שאר חברי הלהקה). בשבוע השני הוא בא במחלצות כנ"ל, אך החליף אותן בסוף לג'ינס וטי-שרט. בשבוע השלישי הוא בא בבגדים בלויים, וסירב להחליפם בטענה ש"גם ג'ון לנון לא היה צריך להתלבש יפה בשביל הצילומים". השוו את המילים כאן גם לאלו של Vegetable Man... ללא ספק, בארט ראה את בגדיו הנאים, האופנתיים, כתחפושת, שמאחוריה עומד אדם עלוב (הוא ה"דחליל"). לאור זאת, צמד השורות שכאן נאמר, אולי, בסרקזם: אני "מודה" לכם שזרקתם את הנעליים הישנות שלי, והבאתם - גררתם - אותי לכאן בבגדים אדומים - אופנתיים, צעקניים, ההפך מהנעליים הבלויות.היינו: זה לא באמת אני... and I'm wondering who could be writing this song? אם זה לא אני, אז מי כותב את השיר הזה? נראה שבארט היה מודע לחלוטין להתדרדרות שלו, לנתק ההולך וגובר בינו לבין המציאות. המשך השיר, לדעתי, אינו מעיד דווקא על ההתדרדרות, אלא, שוב, על דחיית האופנתיות והאידאולוגיות ההיפיות התורניות מחד, ודרישות תעשיית המוסיקה מאידך - בארט לא מצא את מקומו שם (כפי שכתב ב-Vegetable Man): I don't care if the sun don't shine - שוב, השמש. ההיפים סגדו לשמש ולטבע. And i don't care if nothing is mine - דחייה של המטריאליזם I don't care if I'm nervous with you I'll do my loving in the winter - דחיית רעיון ה"קיץ של האהבה" - the Summer of Love - חגיגת התקשורת סביב פריחת האופנה, האמנות, והמוסיקה בלונדון בקיץ 1967. זוהי התייחסות ישירה לכך, ומעידה שבארט היה דווקא מודע למה שהלך סביבו, ויותר מזה - שעוד נשאר לו חוש הומור. קטע ה"אנרכיה המוסיקלית" באמצע, בוצע ע"י תזמורת של ה-Salvation Army, שבארט גרר מהרחוב, והורה להם "לנגן מה שבא לכם" (וזאת לזעמו של המפיק, נורמן סמית', שערך אחר כך את הקטע כדי שישמע "קצת יותר סביר"). הבחירה דווקא בתזמורת של "צבא הישע" אולי אינה כה מקרית כפי שזה נראה, אם בוחנים את יחסו של בארט לבגדיו, כאן, וב-Vegetable Man, ואולי גם ב-Scarecrow. ואז באה הירידה: And the sea isn't green - חזרה ל-Astronomy Domine, אולי, עם השורות הראשונות שלו: Lime and limpid green, a second scene, the blue you once knew. בעוד אסטרונומי דומינה היה שיר מלא תעוזה, פריצת דרך מהים אל החלל החיצון, כאן יש התכנסות, וויתור. And I love the queen - ציניות, אולי? ואז, שתי השורות המצוטטות ביותר בכל הקאנון של בארט: and what exactly is a dream? and what exactly is a joke? הטשטוש המוחלט בין מציאות לדמיון, התמוטטות ההסדרים החברתיים (ההקשרים, ההופכים דיבר לבדיחה). וכמה מילים על הקליפ המדהים לשיר, שמאחוריו סיפור מעניין. כמו כל הסיפורים לגבי אותה תקופה, גם כאן מעורבים המציאות והדמיון, וקשה לדעת מה זה מה. הקליפ התגלה רק לפני מספר שנים, אחרי שאף אחד לא ידע בכלל שהוא קיים. שאפנר לא ידע עליו בכלל (זה לא מוזכר בספרו) והלהקה מעולם לא דיברה עליו (כנראה במסגרת השתיקה הכללית שגזרו על עצמם). לאחר שהתגלה, התראיין פיטר ג'נר, שהיה מנהל הלהקה בשנים 1966-1968 וסיפר שהוא יזם את הפקת הקליפ, כאמצעי פשוט לקידום הלהקה, לקראת סוף שנת 1967. לדבריו, הוא השאיל את הפילם לאיזה קולנוען ממנצ'סטר(?) ששכח את זה אצלו. במשך 30 שנה. זה מה שקוראים "גבינה שוויצרית" - יותר חורים בסיפור, מאשר גבינה. בכל אופן, כשהקליפ התגלה, הוא היה במצב איום, בגלל ההזנחה: הצבעים דהו, והסאונד נעלם לגמרי (הסאונד ששומעים כיום בקליפ הודבק מהאלבום, זו לא ההקלטה המקורית). הוא נוקה - אני לא זוכרת ע"י מי - והתוצאה לפנינו. את הקליפ הזה צריך לראות, כך שאני לא אספק תיאור שלו. ראו את התמונה המצורפת, ואפשר לראות תמונות נוספות בקישור למטה.
